גרטרוד שטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שטיין, 1935. צלם: קארל ואן וכטן

גרטרוד שטייןאנגלית: Gertrude Stein;‏ 3 בפברואר 187427 ביולי 1946) הייתה סופרת יהודיה אמריקאית שחיה רוב חייה בפריז ונמנתה עם מובילי המודרניזם בספרות ובאמנות.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטיין נולדה באלגני שבפנסילבניה למשפחה יהודית אמידה ממוצא גרמני. היא למדה במכללת רדקליף לאמנות בקיימברידג' (מסצ'וסטס). שם עודד אותה אחד ממוריה, הפסיכולוג ויליאם ג'יימס, לפתח את טכניקת הכתיבה האוטומטית של זרם התודעה, שבה עשתה שימוש כל חייה. בכתיבה זו נעשה ניסיון לתת עדיפות לתת-מודע על פני המודע.

בעידודו של ג'יימס פנתה שטיין ללימודי רפואה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס, אך לא סיימה את לימודיה. ב-1903 נסעה לפריז, עם אחיה ליאו שטיין, והשתקעה שם. ב-1907 הכירה שטיין את אליס ב. טוקלאס, והתגוררה עמה עד מותה. החל משנות העשרים ניהלה גרטרוד שטיין בביתה סלון אמנות וספרות בעל מוניטין רב. התארחו אצלה גדולי האמנים והסופרים של התקופה: פבלו פיקאסו, עזרא פאונד, אנרי מאטיס, ארנסט המינגוויי וסקוט פיצג'רלד. בהדרגה הפכה שטיין למין גורו עבור חבורת האמנים אותם כינתה "הדור האבוד", כינוי שהפך למטבע לשון לתיאור דור הצעירים האמריקאים שחיו בזמן מלחמת העולם הראשונה ולאחריה.‏[1]

בהשפעת רעיונותיו של הפילוסוף היהודי אוסטרי אוטו ויינינגר בספרו "מין ואופי" גיבשה שטיין לעצמה זהות מגדרית גברית, אך בכתביה נמצאו גם התייחסויות רבות להיותה אישה לסבית. ב-1922 פרסמה את הסיפור "העלמה פר והעלמה סקין", ובו הופיעה ככל הנראה לראשונה בדפוס המילה "גיי" (gay) בהקשר הומוסקסואלי, אך נשמרה הדו-משמעות:‏[2]

Cquote2.svg

They were ...gay, they learned little things that are things in being gay, ... they were quite regularly gay

Cquote3.svg

למרות זאת שטיין מעולם לא חשפה במוצהר את נטיותיה המיניות.

ב-1933 פרסמה שטיין את האוטוביוגרפיה שלה "האוטוביוגרפיה של אליס ב' טוקלאס" כאילו דרך עיני אהובתה, המספרת כביכול על חייה לצד גרטרוד שטיין. השתיים יצאו למסע הרצאות נרחב בארצות הברית שארך שנים אחדות, והתפרסמו ברחבי היבשת.

לפני מלחמת העולם השנייה הביעה דעתה בפומבי שאדולף היטלר ראוי לקבל פרס נובל לשלום. "אני אומרת שהיטלר צריך לקבל את פרס נובל לשלום, כי הוא מסיר את כל הגורמים לסכסוך ומאבק מגרמניה. על ידי גירוש היהודים והגורמים הדמוקרטים והשמאליים, הוא מגרש את כל מה שתורם לפעילות. שזה אומר שלום... על ידי דיכוי יהודים... הוא מסיים מאבקים בגרמניה".‏[3][4] , ואף החתימה אישי ציבור על עצומה הקוראת להענקת הפרס להיטלר [5] באורח דומה היא העירה בשנת 1938 על מוסוליני, היטלר, רוזוולט, סטלין וטרוצקי: "יש יותר מידי דמויות אב בזמן האחרון, ואין ספק לגבי זה, אבות הם מדכאים."[6]

כתיבתה של שטיין ייחודית מאוד ומתאפיינת בקוביזם, במשחקי מילים, בחזרה על הדברים ובהומור. אמירתה הנודעת ביותר "ורד הוא ורד הוא ורד הוא ורד" (Rose is a rose is a rose is a rose) הופיעה בשיר "אמילי הקדושה" שפרסמה ב-1922. אמירה זו נועדה להדגיש כי הדברים הם מה שהם ולא יותר מכך. אך אם אכן היו הדברים רק מה שהם ולא יותר מכך, מה מועילה החזרה וההדגשה? ניתן היה לומר בקצרה "ורד הוא ורד". אלא שכשנאמרת המילה "ורד" לא ניתן שלא לחשוב גם על אוסף הדימויים והתחושות הכרוכים במילה. אמירה זו של שטיין חושפת את הניסיון (הכושל) לשלוט במובנה של השפה.

שטיין מתה ממחלת הסרטן והיא בת 72. נקברה ב‫פר לשז‬.

במהלך שנת 2011 הוצגה במוזיאון היהודי העכשווי בסן פרנסיסקו תערוכה המסכמת את חייה של שטיין ואת התפקיד המשמעותי שמילאה בעולם התרבותי והאמנותי של המאה ה-20.

מבחר מעבודותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Three Lives (1909)
  • Tender buttons: objects, food, rooms (1914)
  • Four Saints in Three Acts (libertto by Gertrude Stein, 1929)
  • The Autobiography of Alice B. Toklas (1933)
  • Everybody's Autobiography (1937)
  • Doctor Faustus Lights the Lights (1938)
  • Paris France (1940)

ספריה בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Mellow, James R. 1992, a life without consequences, p.308. Houghton Mifflin. או בהקדשה לספרו של ארנסט המינגוויי, "וזרח השמש".
  2. ^ Martha E. Stone, Sept–Oct, 2002. Who were Miss Furr and Miss Skeene?, The Gay & Lesbian Review Worldwide.
  3. ^ Lansing Warren, Gertrude Stein views life and politics, New York Times Magazine, May 6, 1934
  4. ^ Ali Tariq, The ignoble Nobel. The Guardian (London). December 7, 2002.
  5. ^ Scene4 Magazine | letters to the editor
  6. ^ Blackmer, Corrine E. (1995). "Gertrude Stein". In Claude J. Summers. The Gay and Lesbian Literary Heritage. ISBN 0-8050-5009-4 a b c d e

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]