מגדה האוזווירט
 | |
| לידה |
25 באפריל 1903 בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
12 ביוני 1999 (בגיל 96) בודפשט, הונגריה |
| שם לידה |
Hauswirth Magdolna Gizella |
| מדינה |
הונגריה |
| בן או בת זוג |
אימרה פאן |
| פרסים והוקרה |
עט הזהב (1992) |
  | |
מגדה האוזווירט (בהונגרית: Hauswirth Magda; בודפשט, 25 באפריל 1903[1] – בודפשט, 12 ביוני 1999) הייתה קריקטוריסטית, עיתונאית, גרפיקאית, מאיירת יהודייה-הונגרייה.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מגדה האוזווירט נולדה במשפחה יהודית כבתם של הפקיד אודן האוזווירט ושל ארז'בט שטיינבאך.[2]כתב העת "חיי תיאטרון" (Színházi Élet) היה המקום הראשון בו פורסמו דיוקנאותיה המצוירים. משנת 1926 הייתה עובדת העיתון במשך עשר שנים. שם הכירה גם את בעלה אימרה מזאי, שגם היה באותה תקופה איש המערכת, לימים ראש מדור הסרטים ואחר כך נודע בשם אימרה פאן. הם התחתנו ב-26 ביוני 1930 ובנם, גאבור מזאי, נולד בשנת 1935. מאוחר יותר הפך לגאבור מזאי למעצב פנים בעל שם. בשנות השלושים של המאה העשרים היא פרסמה בכמה עיתונים במקביל. בנוסף לדיוקנאות, עיצבה גם קריקטורות של היתוליות. כקריקטוריסטית, רישומיה היו הראשונים שהופיעו בעיתון הבדיחות הפוליטי "פשטי פושטה" כלומר הדואר של פשט (Pesti Posta). אין תיעוד לגביה בתקופת השואה, אך אחרי שנת 1945 הועסקו בכמה עיתונים כמו ה"פשטי איזה" כלומר "המשמו של פשט" (Pesti Izé) (1948–1946), ה"סבאד סאי" כלומר "פה חופשי" (Szabad Száj) (1951–1949), פירס, כלומר המסור (1947-1949) ולודאש מתי (משנת 1947). את הגרפיקאית המצוינת, קריקטוריסטית הפורטרטים, שמחו להעסיק במגזינים הלאומיים כמו "מגזין הנשים", "שלום וחופש" ועוד. בין השנים 1951–1953 עבדה במחלקת העיתונות של IBUSZ (משרד הנסיעות ואוטובוסי התיירות הלאומית). כגרפיקאית איירה כמה ספרים וזמן קצר עסקה גם ביצירת סרטים מצוירים. (בין השנים 1954–1956 עבדה באולפן הסרטים פאנוניה) היא ציירה דיוקנאות בולטים של אמנים גדולים כגון: קשאק, מילאן פושט, ז'יגמונד קישפלודי שטרובל, פרידייש קארינתי, פאל פטזאי, ארתור רובינשטיין, דוד אויסטרך, סביאטוסלב ריכטר, יהודי מנוחין, מיכאיל שולוחוב, סרגיי פרוקופייב, וכו'. היא חתמה על ידי Hauswirth או H.
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עט הזהב (1992)
תערוכות קבוצתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- התיאטרון הלאומי של בודפשט (1946)
- הסלון הלאומי (1947) (1951)
- היכל האמנות (1968)
עבודותיה החשובות ביותר[עריכת קוד מקור | עריכה]
איורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ספר אמנים מאיירי עיתונים (עורך: אימרה פיריי 1930)
- שלום! הנה הומור ברדיו! (עם ויג ג'רג', 1934)
- יוזף גרצר: שיץ (1935)
- מוריס מטרלינק: הציפור הכחולה (1937)
- ספר התמונות של הדוד לנר (ליון, שנות השלושים)
- מיקלוש אקוש: טומי בורח (רומן נוער, שנות השלושים)
- גזה פאלק: נדידה בארץ המוזיקה (1938)
- האישה שיודעת הכל. לקסיקון קטן משפחתי (1943)
- פראגו באבא: מכף הבישול ועד שמלת הערב (1947)
- בוריס ז'יטקוב: ספרו "מדוע" (I-III) (1949)
- הונגריה. מַדרִיך טיולים. (עריכה: איבאן בולדיז'אר, 1955)
- בודפשט. מַדרִיך. (1956)
- ספר נסיעות של נהגים ורוכבי אופנוע (1956)
- אגם בלטון (פנורמה. מדריכי טיולים.) (1958)
- קלרה צ'יץ: הרפתקאותיו של פטר מוז'יקוש (תורת המוזיקה לילדים ומבוגרים, 1961)
- רוברט ראטוני: אל תתייחסו לזה ברצינות! (1971)
- טיוודאר ביליצ'י : "איפה אתם, חברים ותיקים למשחק?..." (1982)
- רוברט ראטוני: הייתי רוצה שתצחקו (1985)
- רוברט ראטוני: מאתיים חביבים מקרוב (1988)
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לקסיקון ההומור. מיקלוש קפושי. הוצאת טרשוי, 2001
- מגדה האוזווירט בנתוני מוזיאון הספרותי פטפי
- קלמן ג'נג': נתונים וחתימה של קריקטוריסטים הונגרים 1848–2007. קריקטוריסטים, בובות מונפשות וקריקטוריסטים, מאיירים, אמני פורטרטים. בודפשט, 2008.
- מי זה מי בתקשורת? אישטוואן בודריץ' ויאנוש ויציאן. סקסארד, בייביץ, 1994.
- לקסיקון אמנות, 1965-1968.
- הלקסיקון החדש של רוואי. סקסארד, בייביץ, 1996