מוצק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מוצק הוא אחד ממצבי הצבירה של החומר.

זהו מצב הצבירה הצפוף והקשה ביותר בו המולקולות של החומר קרובות האחת לשנייה יותר מאשר בשני מצבי הצבירה האחרים. למרות שאין היפרדות בין החלקיקים, מתרחשות תנודות של כל אטום, בהן הוא רועד ומתנגש בשאר האטומים שלידו. לחומרים במצב מוצק צורה מוגדרת (להבדיל מנוזל ומגז שלהם אין צורה מוגדרת - הם מקבלים את צורת הכלי שבו הם נמצאים) ונפח מוגדר (בדומה לנוזל, אך להבדיל מגז).

כדי להפוך מים למצב מוצק (קרח), צריך להגיע לנקודת הקיפאון (0°) בלחץ של אטמוספירה אחת. (בדומה להפיכת המים למצב גז שמתחיל בנקודת הרתיחה 100°).

יש מוצקים הזקוקים לחום קיצוני כדי לעבור למצב נוזלי (למשל:ברזל), יש מוצקים שמספיק בחום אש רגילה כדי להפוך אותם לנוזלים (למשל:שעווה), ויש מוצקים שכבר בטמפרטורה של כ- 80°- יהפכו לגז (קרח יבש).

[עריכה] תצורה

רוב החומרים במצב מוצק יופיעו כגביש ומיעוטם כמוצקים אמורפיים (למשל זכוכית). חומרים אמורפיים אינם בעלי נקודת התכה קבועה מראש והם משנים את מצב הצבירה לנוזל באופן הדרגתי, על פי קצב ההתחממות.

[עריכה] חקר המוצק

• בפיזיקה, חקר תכונותיהם של מוצקים קרוי פיזיקת מצב מוצק. מסגרת זו כוללת חקר מוליכים למחצה ומוליכות על.
• הנדסת חומרים עוסקת בעיקר בתכונותיהם של מוצקים, כגון חוזק ושינוי מצב צבירה, וחופפת במידה רבה לפיזיקת מצב מוצק.
• כימיית מצב מוצק חופפת לשני התחומים הללו, אך מתמקדת בעיקר בסינתזה של חומרים חדשים.