מושא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בדקדוק, המושא הוא השלמה מוצרכת לנשוא הפועלי, והוא מתקשר לנשוא על ידי מילת יחס. מילת היחס בראש המושא היא מוצרכת, הפועל "זקוק" לה, היא חלק מילוני של הפועל, לדוגמה: הבחין ב, האמין ל, השלים עם, אכל את.

את מילת היחס המוצרכת לא ניתן להמיר במילות יחס אחרות וכל המוצרך אינו ניתן להמרה בתוארי הפועל.

סוגי מושאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעברית קיימת הבחנה בין שני סוגי מושאים: מושא ישיר ומושא עקיף.

מושא ישיר הוא מושא המצטרף לנשוא ישירות כדוגמת יוסי אכל תפוח, או באמצעות המילית "את". דוגמאות: "יוסי בנה בית", "יוסי בנה את הבית".

למעשה כל תפקידה של המילה "את" בשפה העברית הוא ציונו של מושא ישיר.

מושא עקיף הוא מושא המצטרף לנשוא באמצעות "מילת יחס" המוצרכת לפועל, כלומר מילת היחס היחידה שיכולה לבוא עם פועל זה, או כזו שמשפיעה על משמעותו. דוגמאות: "יוסי הקשיב למוזיקה", "יוסי הודה לחברו", "יוסי הודה במעשה" .

המושא מצטרף לנשוא, כלומר, ניתן לומר: "אכל תפוח" ולא "יוסי תפוח".

לפועל יכולים להיות מושא אחד או יותר (למשל "יוסי הודה לחברו על המעשה").

אם יש מספר מילים, הממלאות תפקיד של מושא, וניתן להחליפן האחת בשנייה, מדובר במושא כולל (למשל "יוסי קנה עפרונות, עטים ומחברות").

Kamats.PNG ערך זה הוא קצרמר בנושא בלשנות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.