סמנטיקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סמנטיקהיוונית σημαντικός) היא חקר המשמעות[1].

בתחום הבלשנות, הסמנטיקה עוסקת בחקר המשמעות של מילים וביטויים בשפה. היא קשורה גם לפילוסופיה של הלשון.

סמנטיקה בבלשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדע הסמנטיקה המודרני נוסד על ידי שני בלשנים חשובים: מישל בריאל ופרדינן דה סוסיר. בריאל טבע את המונח בסוף המאה ה-19, ודה סוסיר פיתח את התחום בתחילת המאה ה-20.

מושגי יסוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסמנטיקה מבחינה בין המסמן לבין מה שמסומן באמצעותו‏[2], מושגים אשר נטבעו על ידי פרדינן דה סוסיר.

  • מסמן - מתייחס למילה עצמה, אשר יכולה להיות מושמעת כרצף צלילים או כתובה כרצף אותיות‏[2].
  • מסומן - מתייחס למשמעות שהמילה מסמלת. כלומר, התוכן של המילה והמושג המציאותי או המופשט המייצג את מה שעומד מאחוריה. תוכן המילה כולל את כל הידיעות, המחשבות והרגשות המקושרים אליה‏[2].

כמו כן, הסמנטיקה מבדילה בין המשמעות הדנוטטיבית לבין המשמעות הקונוטטיבית.

בתחומים שונים בסמנטיקה ישנו שימוש במונחים אינטנזיה ואקסטנזיה, הלקוחים מתורת הלוגיקה, על מנת לתאר יחס בין משמעויות של מילים.

שדה סמנטי מתייחס לכלל המילים הקשורות לנושא או תחום משמעות מסוים, כאשר לכל מילה בשדה יש משמעות הייחודית לה. האגרון הוא מילון המתבסס על עיקרון זה‏[2].

גישות במדע הסמנטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סמנטיקה לקסיקאלית - עוסקת בפירוש המילוני של המילה ובהתפתחותו לאורך זמן.
  • סמנטיקה לוגית-פורמלית - מתארת קשרים בין מלים ומשמעויותיהן באמצעות כללים לוגיים.
  • סמנטיקה קוגניטיבית - בוחנת כיצד האדם ממשיג את עולמו וסביבתו באמצעות המלים.
  • סמנטיקה מושגית (קוצפטואלית) - עוסקת ביחסים בין המלים בשפה.

הפרגמטיקה, שהיא חקר השיח, נחשבת אף היא כענף בסמנטיקה, אך יש החולקים על טענה זו.

שיטות להגדרת המשמעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • השיטה הרפרנציאלית - גישה זו, ששורשיה כבר בכתבי אפלטון, מייחסת את המשמעות לחפץ בעולם המוחשי; המסומן הוא האובייקט בעולם (ה"רפרנט"). לגישה זו חסרונות רבים, שכן היא אינה מאפשרת להגדיר דברים מופשטים, אינה מאפשרת להגדיר פעולות, או חלקים מחפצים.
  • השיטה הפרדיגמטית - גישה זו פותחה בעיקר על ידי דה סוסיר, וכן על ידי יוסט טרייר, שטבע את המונח שדה סמנטי. על פי גישה זו, המלים נבחנות על פי הקשר שביניהן. בכל שדה נמצאות כל המלים המכסות תחום כלשהו בשפה, כולל מלים שיש ביניהן יחס של הפכים.
  • השיטה הסינטגמטית - לפיתוח גישה זו שותף הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין שטען כי יש לחפש לא משמעות אלא שימוש. על פי הגישה, יש להבין את משמעות המילה על פי ההקשר התחבירי ועל פי ההקשר הנסיבתי שבהם היא מופיעה.

במילונות מודרנית ישנו שילוב של הגישות השונות.

מעתקים סמנטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעתק סמנטי הוא תהליך שבו מילה משנה את משמעותה או מקבלת משמעות נוספת (זה הוא עיון דיאכרוני במשמעות המילה). הגורמים למעתק עשויים להיות שינוי המטען הריגושי של המילה (הקונוטציה), דבר אשר הופך אותה לטאבו; השפעת שפות זרות (כגון תרגום שאילה או שאילת משמע); שינויים חברתיים כגון חילון; התפתחויות טכנולוגיות.

שטפן אולמן הציג חלוקה מרובעת של המעתקים הסמנטיים:

יחס בין משמעויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסמנטיקה עוסקת גם בבחינת היחס בין מלים ברובד לשוני נתון (זה הוא עיון סינכרוני). יחס כזה יכול להיות של היפונימיה (היכללות), אנטונימיה (ניגודיות), סינונימיה (נרדפות), פוליסמיה (ריבוי משמעויות), הומונימיה, הומוגרפיה, הומופוניה.

סמנטיקה וענפי לשון אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך האבולוציה של השפה הייתה למשמעות המבעים הקוליים חשיבות רבה. הסמנטיקה היא החוט המקשר בין כל ענפי הלשון משום שהיא עוסקת במשמעויות, אשר נלווית כמעט לכל עיסוק לשוני. בהתאם לכך, קיימים יחסי גומלין בין הפונולוגיה לבין יתר ענפי הלשון‏[2], כמו למשל: פונולוגיה - תורת ההגה, מורפולוגיה - תורת הצורות, ותחביר.

סמנטיקה ופונולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת הדרכים הפונולוגיות לבחון האם הגה כלשהו הוא חלק ממערכת ההגיים בלשון מסוימת, היא לבדוק אם החלפתו בהגה אחר תיצור מילה בעלת משמעות שונה באותה השפה. הוכחה זו מראה את הקשר בין סמנטיקה לבין תורת ההגה משום שהיא נשענת על הבדלי משמעות‏[2].

סמנטיקה ומורפולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המורפולוגיה עוסקת במבני המילים, במבני המורפמות המרכיבות אותן ובקשר שבין המבנה של המילה לבין המשמעות שלה ושל רכיביה‏[2]. בדרך זו היא מערבת את הסמנטיקה.

משום שמידת הקשר בין צורה למשמעות אינה אחידה, לא תמיד ניתן לשער את המשמעות מתוך הצורה. שקיפות סמנטית היא מידת הקשר הקבוע בין הצורה או המבנה לבין המשמעות. השקיפות הסמנטית רבה יותר ככל שהסדירות בקשר מבנה-משמעות גבוהה יותר‏[2].

קיימים שני סוגים של צורנים, בעלי מאפיינים שונים של שקיפות סמנטית:

  • צורני הנטייה - נותנים למילה את הגמישות הדקדוקית הנחוצה כדי לקשר את המילים זו לזו בטקסט. יש להם שקיפות סמנטית גבוהה, כך שעל פי רוב משמעותם ברורה לדוברי השפה, גם כשהם מצורפים למילה בלתי מוכרת‏[2].
  • צורני הגזירה - יוצרים את צורות היסוד של המילים ואת הערכים המילוניים. צורני הגזירה הם בעלי שקיפות סמנטית נמוכה יותר מצורני הנטייה. עם זאת, לרבים מן השורשים יש משמעות כללית ידועה היטב לדוברי השפה. קיימת משמעות פחותה עוד יותר לתבניות, הכוללות את בנייני הפועל ולמשקלים של שמות העצם והתארים. למוספיות הגזירה יש משמעות התורמת את חלקה למשמעות המילה‏[2].
סמנטיקה ותחביר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסמנטיקה מנסה להכליל ולגלות את כל התכנים היסודיים שניתן להביע על ידי משפטים‏[2].

המשפט הוא היחידה העומדת במרכז התחביר. יש לו מבנה ומשמעות המקיימים השפעה הדדית בניהם‏[2]. התחביר מתייחס לכללים הפורמליים שקובעים את מבנה המשפט ומתבטא באספקטים צורניים כמו סדר המילים. שינוי קטן מבנה המשפט, כמו סדר המילים או סימני הפיסוק, יכול לשנות את המשמעות שלו. כמו כן, מילה יכולת לקבל משמעות שונה מתוך הקשר תחבירי אחר‏[2]. לדוגמה - יש לי כלב חדש. / יש להוציא את הכלב לטיול.

סמנטיקה בתחומי דעת אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסמנטיקה היא גם ענף של הפילוסופיה של הלשון ושל הלוגיקה. בתחום זה העיסוק במשמעות המלים וצרופיהן הוא מופשט יותר, משום שבחינת המשמעות נעשית בה מנקודת המבט של תרומתה למבנה הלוגי של השימוש בשפה. אולם יש השפעות הדדיות בין המחקר הבלשני והפילוסופי בתחום, והם אינם ניתנים להפרדה כה חדה. מושג היסוד בסמנטיקה הפילוסופית הוא מושג האמת. הסמנטיקה הפילוסופית עוסקת גם בסוגיות כגון ההבחנה בין משפטים אנליטים וסינתטיים, מהות היחס בין מלים נרדפות, אפשרותו של תרגום נאות, היחס בין מובן המילה ובין השימושים שהיא יכולה להופיע בהם, ועוד.

קיימות מספר גישות לחקר המשמעות שמקורן בהגות הלוגית-פילוסופית:

  • משמעות כתנאי אמת - סמנטיקה רפרנציאלית נובעת מעמדתו של פרגה לפיה ההוראה (Reference) של משפט הוא ערך האמת שלו, ומובנו של משפט הם התנאים הנדרשים כדי שהמשפט יהיה בעל ערך אמת חיובי (תנאי אמת).
  • משמעות כתלוית הקשר ושימוש - את הגישה הזו פיתח הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין, בהשפעת עקרון הקונטקסט של פרגה. וויטגנשטיין טען שלא ניתן להבין משמעות של מילה אלא בהקשר של השימוש שלה. כך למשל, נצטרך לבחון את כל ההקשרים של מילה מסוימת, ואת אופני החיים שבהם השימוש בה לוקח חלק, כדי לעמוד על משמעותה.

הגישות אינן סותרות זו את זו בהכרח, והן מייצגות היבטים שונים של מושג המשמעות: נוכל להצביע על חפץ כלשהו במציאות כדי לבאר את משמעותו של מונח, וכדי לתאר את משמעותו של משפט, נוכל להסביר מהם התנאים שבהם המשפט אמיתי ויש לו רלוונטיות; מאידך אנו יכולים להסביר את המשמעות של מלים ומשפטים על ידי תיאור ההקשרים שבהם הם יופיעו ותפקידם בהקשרים אלו.

סמנטיקה בלוגיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלוגיקה, נהוג להבחין בין התחביר (syntax) של המערכת, הקובע מהו משפט תקני ומהם הכללים לגזירה של משפט אחד ממשנהו, ובין הסמנטיקה שלה, הקובעת את ערכי האמת של המשפטים שניתן ליצור באמצעות השפה של המערכת. אם מדובר בשפה כמו תחשיב הפסוקים, הסמנטיקה מספקת ערך אמת לכל אחד מן הפסוקים האטומים, והיא מספקת פירוש סימנטי לפעולתם של כל אחד מן הקשרים הלוגיים, למשל באמצעות טבלת אמת המציגה כיצד משפט מורכב מקבל את ערך האמת שלו על בסיס ערכי האמת של המשפטים שהוא מחבר זה לזה (ר' להלן). בשפות לוגיות מורכבות יותר, דוגמת תחשיב הפרדיקטים, הסמנטיקה קובעת מהי קבוצת האיברים של תחום הדיון, מהן הקבוצות של האובייקטים המשויכים לכל פרדיקט (דהיינו, לאילו אובייקטים יש את התכונה שהפרדיקט מייצג), וכן את הפירוש של הקשרים הלוגיים. כל פירוש סמנטי של מערכת כזו הוא מודל, אולם התכונות הלוגיות של המערכת עצמה צריכות להיות תקפות עבור כל מודל אפשרי. לדוגמה, תקפות לוגית של טיעון חייבת להיות תלויה בצורה הלוגית של הטענות המקושרות בו, ללא קשר לפירוש שאנו נותנים למונחים הלא-לוגיים המופיעים בהן. באמצעים כאלו, של שיקולים סמנטיים גרידה, ניתן לספק למערכות לוגיות הוכחות של תכונות מטה-לוגיות כגון נאותות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תמר סוברן (2006). שפה ומשמעות: סיפור הולדתה ופריחתה של תורת המשמעים. הוצאת תמר סוברן.
  2. ^ 2.00 2.01 2.02 2.03 2.04 2.05 2.06 2.07 2.08 2.09 2.10 2.11 2.12 שרה אבינון (2000). עיין ערך: לשון, הבנה והבעה. תל אביב: מט"ח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית.