סמנטיקה
סמנטיקה (מיוונית σημαντικός) היא חקר המשמעות[1].
בתחום הבלשנות, הסמנטיקה עוסקת בחקר המשמעות של מילים וביטויים בשפה. היא קשורה גם לפילוסופיה של הלשון.
תוכן עניינים |
סמנטיקה בבלשנות [עריכה]
מושגים [עריכה]
הסמנטיקה מבחינה בין המסמן לבין מה שמסומן בו[2], מושגים אשר הוטבעו על ידי פרדינן דה סוסיר.
- מסמן - מתייחס למילה עצמה, אשר יכולה להיות מושמעת כרצף צלילים או כתובה כרצף אותיות[2].
- מסומן - מתייחס למשמעות שהמילה מסמלת. כלומר, התוכן של המילה והמושג המציאותי או המופשט המייצג את מה שעומד מאחוריה. תוכן המילה כולל את כל הידיעות, המחשבות והרגשות המקושרים אליה[2].
שדה סמנטי מתייחס לכלל המילים הקשורות לנושא או תחום משמעות מסוים, כאשר לכל מילה בשדה יש משמעות הייחודית לה. האגרון הוא מילון המתבסס על עיקרון זה[2].
תתי תחומים [עריכה]
תחום המחקר העוסק במשמעותן של מילים הוא סמנטיקה לקסיקלית, ואילו תחום המחקר העוסק בחקר משמעות משפטים הוא סמנטיקה רפרנציאלית או הסמנטיקה של המשפט.
הפרגמטיקה, שהיא חקר השיח, נחשבת אף היא כענף בסמנטיקה, אך יש החולקים על טענה זו.
סמנטיקה וענפי לשון אחרים [עריכה]
במהלך האבולוציה של השפה הייתה למשמעות המבעים הקוליים חשיבות רבה. הסמנטיקה היא החוט המקשר בין כל ענפי הלשון משום שהיא עוסקת במשמעויות, אשר נלווית כמעט לכל עיסוק לשוני. בהתאם לכך, קיימים יחסי גומלין בין הפונולוגיה לבין יתר ענפי הלשון[2], כמו למשל: פונולוגיה - תורת ההגה, מורפולוגיה - תורת הצורות,ותחביר.
סמנטיקה ופונולוגיה [עריכה]
אחת הדרכים הפונולוגיות לבחון האם הגה כלשהו הוא חלק ממערכת ההגיים בלשון מסוימת, היא לבדוק אם החלפתו בהגה אחר תיצור מילה בעלת משמעות שונה באותה השפה. הוכחה זו מראה את הקשר בין סמנטיקה לבין תורת ההגה משום שהיא נשענת על הבדלי משמעות[2].
סמנטיקה ומורפולוגיה [עריכה]
המורפולוגיה עוסקת במבני המילים, במבני המורפמות המרכיבות אותן ובקשר שבין המבנה של המילה לבין המשמעות שלה ושל רכיביה[2]. בדרך זו היא מערבת את הסמנטיקה.
משום שמידת הקשר בין צורה למשמעות אינה אחידה, לא תמיד ניתן לשער את המשמעות מתוך הצורה. שקיפות סמנטית היא מידת הקשר הקבוע בין הצורה או המבנה לבין המשמעות. השקיפות הסמנטית רבה יותר ככל שהסדירות בקשר מבנה-משמעות גבוהה יותר[2].
קיימים שני סוגים של צורנים, בעלי מאפיינים שונים של שקיפות סמנטית:
- צורני הנטייה - נותנים למילה את הגמישות הדקדוקית הנחוצה כדי לקשר את המילים זו לזו בטקסט. יש להם שקיפות סמנטית גבוהה, כך שעל פי רוב משמעותם ברורה לדוברי השפה, גם כשהם מצורפים למילה בלתי מוכרת[2].
- צורני הגזירה - יוצרים את צורות היסוד של המילים ואת הערכים המילוניים. צורני הגזירה הם בעלי שקיפות סמנטית נמוכה יותר מצורני הנטייה. עם זאת, לרבים מן השורשים יש משמעות כללית ידועה היטב לדוברי השפה. קיימת משמעות פחותה עוד יותר לתבניות, הכוללות את בנייני הפועל ולמשקלים של שמות העצם והתארים. למוספיות הגזירה יש משמעות התורמת את חלקה למשמעות המילה[2].
סמנטיקה ותחביר [עריכה]
הסמנטיקה מנסה להכליל ולגלות את כל התכנים היסודיים שניתן להביע על ידי משפטים[2].
המשפט הוא היחידה העומדת במרכז התחביר. יש לו מבנה ומשמעות המקיימים השפעה הדדית בניהם[2]. התחביר מתייחס לכללים הפורמליים שקובעים את מבנה המשפט ומתבטא באספקטים צורניים כמו סדר המילים. שינוי קטן מבנה המשפט, כמו סדר המילים או סימני הפיסוק, יכול לשנות את המשמעות שלו. כמו כן, מילה יכולת לקבל משמעות שונה מתוך הקשר תחבירי אחר[2]. לדוגמה - יש לי כלב חדש. / יש להוציא את הכלב לטיול.
סמנטיקה כענף בפילוסופיה [עריכה]
הסמנטיקה היא גם ענף של הפילוסופיה של הלשון ושל הלוגיקה. בתחום זה העיסוק במשמעות המלים וצרופיהן הוא מופשט יותר, משום שבחינת המשמעות נעשית בה מנקודת המבט של תרומתה למבנה הלוגי של השימוש בשפה. אולם יש השפעות הדדיות בין המחקר הבלשני והפילוסופי בתחום, והם אינם ניתנים להפרדה כה חדה. מושג היסוד בסמנטיקה הפילוסופית הוא מושג האמת. הסמנטיקה הפילוסופית עוסקת גם בסוגיות כגון ההבחנה בין משפטים אנליטים וסינתטיים, מהות היחס בין מלים נרדפות, אפשרותו של תרגום נאות, היחס בין מובן המילה ובין השימושים שהיא יכולה להופיע בהם, ועוד.
קיימות מספר גישות לחקר המשמעות שמקורן בהגות הלוגית-פילוסופית:
- משמעות כתנאי אמת - סמנטיקה רפרנציאלית נובעת מעמדתו של פרגה לפיה ההוראה (Reference) של משפט הוא ערך האמת שלו, ומובנו של משפט הם התנאים הנדרשים כדי שהמשפט יהיה בעל ערך אמת חיובי (תנאי אמת).
- משמעות כתלוית הקשר ושימוש - את הגישה הזו פיתח הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין, בהשפעת עקרון הקונטקסט של פרגה. וויטגנשטיין טען שלא ניתן להבין משמעות של מילה אלא בהקשר של השימוש שלה. כך למשל, נצטרך לבחון את כל ההקשרים של מילה מסוימת, ואת אופני החיים שבהם השימוש בה לוקח חלק, כדי לעמוד על משמעותה.
הגישות אינן סותרות זו את זו בהכרח, והן מייצגות היבטים שונים של מושג המשמעות: נוכל להצביע על חפץ כלשהו במציאות כדי לבאר את משמעותו של מונח, וכדי לתאר את משמעותו של משפט, נוכל להסביר מהם התנאים שבהם המשפט אמיתי ויש לו רלוונטיות; מאידך אנו יכולים להסביר את המשמעות של מלים ומשפטים על ידי תיאור ההקשרים שבהם הם יופיעו ותפקידם בהקשרים אלו.
סמנטיקה בלוגיקה [עריכה]
בלוגיקה, נהוג להבחין בין התחביר (syntax) של המערכת, הקובע מהו משפט תקני ומהם הכללים לגזירה של משפט אחד ממשנהו, ובין הסמנטיקה שלה, הקובעת את ערכי האמת של המשפטים שניתן ליצור באמצעות השפה של המערכת. אם מדובר בשפה כמו תחשיב הפסוקים, הסמנטיקה מספקת ערך אמת לכל אחד מן הפסוקים האטומים, והיא מספקת פירוש סימנטי לפעולתם של כל אחד מן הקשרים הלוגיים, למשל באמצעות טבלת אמת המציגה כיצד משפט מורכב מקבל את ערך האמת שלו על בסיס ערכי האמת של המשפטים שהוא מחבר זה לזה (ר' להלן). בשפות לוגיות מורכבות יותר, דוגמת תחשיב הפרדיקטים, הסמנטיקה קובעת מהי קבוצת האיברים של תחום הדיון, מהן הקבוצות של האובייקטים המשויכים לכל פרדיקט (דהיינו, לאילו אובייקטים יש את התכונה שהפרדיקט מייצג), וכן את הפירוש של הקשרים הלוגיים. כל פירוש סמנטי של מערכת כזו הוא מודל, אולם התכונות הלוגיות של המערכת עצמה צריכות להיות תקפות עבור כל מודל אפשרי. לדוגמה, תקפות לוגית של טיעון חייבת להיות תלויה בצורה הלוגית של הטענות המקושרות בו, ללא קשר לפירוש שאנו נותנים למונחים הלא-לוגיים המופיעים בהן. באמצעים כאלו, של שיקולים סמנטיים גרידה, ניתן לספק למערכות לוגיות הוכחות של תכונות מטה-לוגיות כגון נאותות.
