מיכאל לחנודרקון
| לידה |
המאה ה־8  |
|---|---|
| פטירה |
792 |
| מדינה |
האימפריה הביזנטית |
| השתייכות |
הצבא הביזנטי |
| דרגה |
סטרטגוס |
| פעולות ומבצעים | |
| |
  | |
מיכאל לחנודראקון (המאה השמינית - 792; ביוונית : Μιχαήλ Λαχανοδράκω) היה גנרל באימפריה הביזנטית, ותומך נלהב של המדיניות האיקונוקלאסטית (התקופה האיקונוקלאסטית הראשונה 730–787) תחת קיסרי האימפריה קונסטנטינוס החמישי, לאון הרביעי וקונסטנטינוס השישי. במסגרת היריבות בין קונסטנטינוס השישי לאימו אירנה, מסופר לנו כי לחנודראקון תמך בקיסר ועל כך זכה לעלייה בדרגה[1].
בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-8, בעת ששימש כמושל הת'מה התראסקית במערב טורקיה של היום, הוביל מדיניות של רדיפות אכזריות כנגד נזירים בת'מה שלו, ייתכן ועל רקע מאבק האיקונוקלאזם ותמיכתם של הנזירים באיקונות. לחנודראקון נהרג בקרב מרסלאי ב-792 כנגד האימפריה הבולגרית.
המקורות לחייו ופועלו[עריכת קוד מקור | עריכה]
המקורות המספרים על חייו של לחנודראקון נכתבו לאחר מותו, ולאחר ניצחון האיקונופילים במאבק האיקונקלאסטי. כפועל יוצא מכך, המקורות מתארים אותו בצורה שלילית, ומכנים אותו בלעג בתור "הדרקון", בהתאם לשם משפחתו וכאזכור לחיה התנכ"ית. המקורות העיקריים הם הכרונוגרפיה של תאופאנס המודה, אריסטוקרט והיסטוריון ביזנטי ותומך באיקונות, וחיבור חיי הקדושים (הגיוגרפיה) של הנזיר סטפנוס הצעיר, מתנגדו של משטר האיקונוקלאזם אשר הוצא להורג עקב פעולותיו[2].
פעולותיו באיקונוקלאזם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לא ידוע לנו רבות על תחילת חייו של לחנודראקון, אך לפי המסופר לנו בכרונוגרפיה של תאופאנס, בשנת 756 הוא מונה על ידי הקיסר קונסטנטינוס החמישי לשמש כסטרטגוס, המושל הצבאי של ת'מת (מחוז) תראסקיה שבמערב אסיה הקטנה. מינוי זה בוצע לפי תאופאנס, עקב הדעות הפוליטיות של לחנודראקון בהתאם למדיניות האיקונקלאסטית של הקיסר[3].
כאמור, המקורות שיש לנו על חייו של לחנודראקון אינם אובייקטיביים, ורואים בו ככופר ואויב לנצרות בכלל, ולמוסד הנזירות בפרט. מסופר לנו רבות אודות מעלליו של לחנודראקון ורדיפותיו כנגד הנזירים, ככל הנראה על רקע תמיכת הנזורה במנהג האיקונות.
בשנת 763, בהוראת הקיסר קונסטנטינוס החמישי, פלש לחנודראקון למנזר פלטקה שבמערב טורקיה של היום. לחנודראקון שרף את המנזר, ותפס בשבי 38 נזירים, עינה אותם והוציא אותם להורג לאחר מכן[4]. כ-5 שנים לאחר מכן, הגנרל הורה על כינוס של כל הנזירים והנזירות שבמחוז שלו, והורה להם לפרוש מאורח חייהם ולקחת לעצמם בעל ואישה, מעשה האסור לפי חוקי המנזרים. אלו שסירבו, עוורו והוגלו לקפריסין[5].
בשנת 770, החליט להלאים את כל רכוש המנזרים שבשטח הת'מה שלו והעביר את הרווחים מכך לקיסר. לחנודראקון שרף את כל הספרים וחיבורי הקדושים שמצא במנזרים אלו. בהתאם למדיניות האיקונקלסאטית, הוא השמיד כל איקונה שמצא, והעניש את בעליהן. לחנודראקון לא עצר בכך, והוציא להורג נזירים רבים, ועינה אחרים בעינויים מזוויעים ואכזריים. לפי המסופר לנו אצל תאופאנס, לא נשאר נזיר אחד בת'מה שלו. בעקבות פעולותיו, קיבל מכתב הוקרה מן הקיסר, ונכתב שסטרטגוי אחרים שראו את הגמול הקיסרי על רדיפות אלו, הלכו בדרכו של לחנודראקון וחיקו את מעשיו[6]. כאמור, יש לקחת את פעולות אלו בעירבון מוגבל, שכן נכתבו על ידי תאופאנס, אשר לו אינטרס ורצון להציג את האיקונוקלאזם ומבצעיו כאכזריים, ואת הפעולות כגדולות ומוגזמות ממה שהיו בפועל ככל הנראה. בנוסף, העובדה כי הגנרלים שכביכול חיקו את לחנודראקון אינם מוזכרים בשמם, על אף היתרון הפוליטי שזה היה מקנה לתאופאנס לפרט על גנרלים-חוטאים נוספים, מראה ככל הנראה על כך שמדובר בהגזמה.
פעולות צבאיות ומותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-778, הקיסר לאון הרביעי, הורה על צבא של כ-100,000 חיילים לצאת אל עבר סוריה כנגד הח'ליפות העבאסית, תחת פיקודם של לחנודראקון וגנרלים נוספים. מסופר כי לחנודראקון, במהלך מצור ולקראת כיבושה של העיר גרמניקה (קהרמאנמרש של היום), לקח שוחד מדודו של החליף ועזב את המצור עם חייליו[7].
שנה לאחר מכן, תחת פלישתו של הח'ליף הארון א-רשיד, נלחם לחנודראקון כנגד הגנרל העבאסי ת'ומאמה אשר היה אחראי על הפלישות לאימפריה הביזנטית. לחנודראקון ניצח בקרב, והרג במהלכו את אחיו של ת'ומאמה. במסגרת הקרבות עם הח'ליפות, הוביל לחנודראקון כוחות ונלחם כנגד גנרלים נוספים.
ב-790, במהלך סכסוך השליטה בין קיסר האימפריה קונסטנטינוס השישי לאימו הקיסרית אירנה, תמך לחנודראקון בקיסר, ושכנע את אנשי הצבא בארמניה להצהיר על תמיכתם. ככל הנראה, עקב פעולותיו, זכה לעלייה בדרגה לתואר של מגיסטראט[8].
ב-20 ביולי 792, במהלך מלחמה מול האימפריה הבולגרית, נפל לחנודראקון בקרב על הגנת העיר מרסלאי הממוקמת בדרום-מזרח בולגריה של היום. מסופר כי עקב עצת שווא ונבואה כי ינצח, יצא הקיסר קונסטנינוס השישי מחומות העיר לפגוש בקרב את קרדאם, שליטה הראשון של האימפריה הבולגרית. קרדאם ניצח בקרב, והסב אבידות קשות לביזנטים, ביניהם הגנרל לחנודראקון, ואנשי ממשל נוספים. קונסטנטינוס נאלץ לחזור לחומות העיר. עקב התבוסה בקרב, מינו אנשי הצבא את הקיסר ניקופרוס לשליט האימפריה הביזנטית בבירה קונסטנטינופול[9].
מקומו באיקונוקלאזם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לחנודראקון הוא אחת הדמויות היחידות המוכרות בשמן שמופיעות כתומכות וכמוציאות לפועל של מדיניות האיקונוקלאזם, עלייה הוכרז בוועידת ב-754 בוועידת היראיה. בקרב ההיסטוריונים החוקרים את התקופה ישנו ויכוח מרכזי על האם אכן התקיים איקונוקלאזם בתקופה זו, והאם למעשה היה מדיניות טוטאלית כלל-אימפריאלית, בה נאסרו איקונות ותומכיהן נענשו והוצאו להורג, או שמא הייתה זו מחלוקת פוליטית, אשר התרחשה בעיקר בבירה קונסטנטינופול ולמעשה כמעט ולא העסיקה את העם.
לחנודראקון מהווה מעין דמות של רשע בכתביהם של האיקונופילים המאוחרים, שרדף ורצח נזירים ותומכי איקונות רבים, שרף איקונות ומנזרים, וגרם לגנרלים אחרים לחקות אותו ברחבי האימפריה. אם נצדד בדעתם של ההיסטוריונים אשר רואים באיקונקלאזם מחלוקת פוליטית בבירה ותו לא, מדובר בתיאור מוגזם ביותר, המנסה ליצור תפיסה של גנרל אויב הנצרות בשירות הקיסרים הביזנטים. מנגד, אם ניקח את העמדה ששלטה במחקר ההיסטוריוגרפי עד לשנים האחרונות, לחנודראקון הוא המוציא לפועל המוכר ביותר של מדיניות האיקונקלאזם, ומכתבו (אם אכן היה כזה מכתב) של קונסטנטינוס לגנרל בו כתב: "I have found in you a man after my own heart who carries out all my wishes"[10] מהווה עדות ברורה למדיניותיו האיקונקלאסטית של הקיסר ותומכיו.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Theophanes, The Chronicle (עמ' 6283 AM)
- ^ Theophanes, The Chronicle (עמ' 6257 AM)
- ^ Theophanes, The Chronicle (עמ' 6258 AM)
- ^ Stouraitis Ioannis, Michael Lachanodrakon (עמ' 2.1)
- ^ Theophanes, The Chronicle (עמ' 6262 AM)
- ^ Theophanes, The chronicle (עמ' 6263 AM)
- ^ Theophanes, The Chronicle (עמ' 6270 AM)
- ^ Stouraitis Ioannis, Michael Lachanodrakon (עמ' 2.2)
- ^ Theophanes, The Chronicle (עמ' 6284 AM)
- ^ Theophanes, The Chronicle (עמ' 6263 AM)