מלך ערב הסעודית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מלך ערב הסעודית הנו שליט אבסולוטי במובן זה שאין מנגנונים רשמיים וממוסדים המאזנים, מרסנים או מבקרים את סמכותו. בהיותו אחד המונרכים האבסולוטיים האחרונים בתבל, המלך הסעודי נהנה מסמכויות נרחבות ביותר. החל מ־1964 הוא משמש הן כראש המדינה והן כראש הממשלה. כל החלטה ביצועית או חקיקתית זקוקה לאישורו או לאישורם של באי כוחו. בכובעו כראש הממשלה, המלך ממנה את חברי הקבניט, הפקידים הבכירים, הדיפלומטים ומושלי המחוזות. הוא שקובע את זהות נסיך הכתר. בכובעו כראש המטה הכללי, המלך אחראי למינוי כל קציני הצבא מעל דרגת "מוקדם" (=סגן-אלוף). נוסף על כך, המלך מכהן כערכאת הערעורים העליונה ומחזיק בסמכות החנינה.

למרות כל אלה, יכולתו של המלך הסעודי לשלוט בפועל תלויה במידה רבה ביכולתו להגיע לאיזון ולקונצנזוס בין יסודות רבים בממלכתו, ובראש ובראשונה בני משפחת המלוכה, בית סעוד. המלך משמש מעצם תפקידו אב בית סעוד, אשר, בסיכום כללי, מונה יותר מ־20,000 בני אדם, צאצאיו של סעוד אבן מוחמד אבן מוקרין. הלגיטימיות השלטונית של המלך נשענת על היבט דתי - והאבי (מתוקף היותו "שומר שני המקומות הקדושים", היינו מכה ומדינה) והן על השתייכותו לשושלת הסעודית המפוארת. עם זאת, כי מוסלמים רבים תופסים את המונרכיה כרעיון אנטי-אסלאמי, בהתבססם על סלידתו של הנביא מוחמד משלטון העובר בירושה.

מלכי ערב הסעודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן רשימת מלכי ערב הסעודית מאז כינון הממלכה ועד ימינו:

מלכי ערב הסעודית
שם קרבה משפחתית תחילת שלטון סיום שלטון הפסקת השלטון
המלך עבד-אל-עזיז (אבן סעוד) 1902 / 18 בספטמבר 1932 9 בנובמבר 1953 מוות טבעי
המלך סעוד בנו של עבד-אל-עזיז 9 בנובמבר 1953 2 בנובמבר 1964 הדחה
המלך פייסל בנו של עבד-אל-עזיז 2 בנובמבר 1964 25 במרץ 1975 נרצח
המלך ח'אלד בנו של עבד-אל-עזיז 25 במרץ 1975 13 ביוני 1982 מוות ממחלת לב
המלך פהד בנו של עבד-אל-עזיז 13 ביוני 1982 1 באוגוסט 2005 שבץ מוחי
המלך עבדאללה בנו של עבד אל-עזיז 1 באוגוסט 2005 בתפקיד מלך נוכחי


בשנת 1902 יצא המלך עבד-אל-עזיז מכווית במסע כיבושים בחצי-האי ערב בן שלושים שנה. ראשית כבש את עיר הולדת המשפחה, ריאד (ריאצ') מידי הראשידים, המשכו בכיבושם המלא של הנג'ד (1922) והחיג'אז (1925) וסופו בכינון ממלכת ערב הסעודית בשנת 1932. אבן סעוד שימש כמלך הראשון, וחמישה מילדיו מלכו אחריו.

ירושה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי התיקון החוקתי שהציג המלך פהד בשנת 1992, המלוכה נמצאת בידי בניו ונכדיו של מייסד הממלכה, עבד אל-עזיז (אבן סעוד). עד 1992 נהוג היה כי בנו המבוגר ביותר של אבן סעוד עולה לכתר, שעה שהאחים הצעירים מתקדמים שלב נוסף בקו הירושה. אולם, המלך פהד קבע כי לא רק שבסמכותו של המלך לבחור (או להדיח) לבדו את נסיך הכתר; מפסיקתו השתמע כי גם שישים נכדיו של עבד אל-עזיז, "בני הדור השלישי", הם מועמדים לגיטימיים למלוכה.

לאחר מות המלך פהד מונה עבדאללה למלך. יורש העצר שלו היה אחיו למחצה, הנסיך סולטאן, ששימש שר ההגנה הסעודי. לאחר מותו של סולטאן מונה הנסיך נאיף ליורש העצר. נאיף הוא אחיו למחצה של המלך עבדאללה ושר הפנים של סעודיה. הוא היה יורש העצר עד מותו ביוני 2012. לאחר מותו של נאיף מונה שר ההגנה, הנסיך סלמאן ליורש העצר. מבין "הדור השלישי" מועמדים אפשריים למלוכה הם הנסיכים בנדר אבן סולטאן (שגריר סעודיה בארצות הברית), ח'אלד אבן פייסל (מושל חבל עסיר), אחיו טורקי אבן פייסל (ראש המודיעין הסעודי לשעבר) ומוחמד אבן פהד, בנו האהוב ביותר של המלך הקודם ומושל הפרובינציה המזרחית.

שיטת הירושה הסעודית נקבעה מאז מותו של אבן סעוד כעוברת בין בניו, על פי גיל. היות צעיר בניו של אבן סעוד בשנות ה-60 לחייו מחדדת שאלה שעמדה בלב המאבק בין המלך סעוד לפייסל. סעוד שאף להמליך תחתיו את בניו ואילו פייסל שאף לרשת את תפקיד המלך מאביו. תפיסת פייסל את השלטון קיבעה את סדר הירושה לכזה העובר בין האחים ולא ממשיך במעלה הדורות. עם פטירתם של בני הדור השני לאבן סעוד בחלוף השנים, תתחדד ותעלה שאלת בני הדור השלישי וירושת השלטון.