חצי האי ערב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חצי האי ערב
شبه الجزيرة العربية
תצלום לוויין של חצי האי ערב
תצלום לוויין של חצי האי ערב
תצלום לוויין של חצי האי ערב
נתונים גאוגרפיים
מיקום מפרץ אילת, האוקיינוס ההודי, מצר הורמוז, המפרץ הפרסי, ים סוף, הים הערבי, מפרץ עומאן עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 23°N 46°E / 23°N 46°E / 23; 46
שטח 3,200,000 קילומטר רבוע
גובה מרבי Jabal an Nabi Shu'ayb
נתונים מדיניים
מדינה ערב הסעודית, בחריין, כווית, עיראק, תימן, קטר, עומאן, איחוד האמירויות הערביות, ירדן עריכת הנתון בוויקינתונים
אוכלוסייה 86,222,000 (2002)
עיר ראשית ריאד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חצי האי ערבערבית: شبه الجزيرة العربية) הוא חצי אי בדרום-מערב אסיה, בצומת שבין אפריקה לאסיה, מזרחית לאריתריאה וצפונית לסומליה, מדרום לישראל ולירדן, ודרום-מערבית לאיראן. חופי חצי האי ערב הם הים האדום מדרום-מערב ומפרץ אילת (הידוע גם בשם מפרץ עקבה בשפות שונות), הים הערבי מדרום-מזרח; ומפרץ עומאן והמפרץ הפרסי מצפון-מזרח.

חלוקה מדינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחצי האי ערב נמצאות המדינות:

כמו כן, כחלק מהאזור הגאוגרפי של חצי האי ערב נמצא חלק משטחי המדינות:

ערב הסעודית תופסת את רוב שטחו של חצי האי ערב. רוב אוכלוסיית חצי האי ערב גרה בערב הסעודית ובתימן.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חצי האי ערב שוכן כולו ברצועת המדבריות העולמית. בשל כך אזור זה אינו משופע בגשמים, ובהיעדר קרבת ים עם מים חמים או גובהי הרים, שטחו צחיח מאוד. מתוך שטח המתקרב ל-3.2 מיליון קמ"ר, אחוזים בודדים - פחות ממאה אלף קמ"ר, נהנים מגשם הניתן לניצול ואגירה על ידי בני האדם. שאר השטח המישורי מדברי לחלוטין, ומדבר א-רובע אל-ח'אלי הוא מדבר החולות הגדול בעולם. פינה קטנה במזרח חצי האי - באזור הרי עומאן זוכה אף לכמויות סבירות של גשמים המאפשרות התיישבות חקלאית למרגלות ההרים. מעבר לאקלים המדברי השולט ביותר מ 90% משטח חצי האי ישנה חריגה באקלים באזור תימן - שם לחות חודרת מכיוון האוקיינוס ההודי מגיעה לאזור הרי תימן ויוצרת גשם מונסוני.

החקלאות המסורתית נמצאת בדרום מערב חצי האי לאורך הרי עסיר עד תימן ובהרי עומאן, ומבוססת על מרעה נוודים, חקלאות מדרגות ודייג. רק עם הפיתוח המואץ שחל בעשורים האחרונים מתפתחת בחצי האי ערב חקלאות המתבססת על התפלת מימי הים.

הדמוגרפיה של האזור בנויה סביב משטר המים, ומרבית אוכלוסיית חצי האי משתכנת סביב ההרים הואדיות או מעיינות. מרבית אוכלוסיית מרכז חצי האי החיה בתוך המדבר היא אוכלוסיית נוודים והיא מקור שבטי הנוודים הבדואים.

בעשורים האחרונים עם פריחת כלכלת הנפט והגז שהזרימה כסף רב לאזור, באזורי המפרץ הפרסי שהיו שוממים בעבר החלה להתרחב האוכלוסייה על ידי בניית ערים מודרניות. גם ריאד שהייתה בעבר נווה מדבר במרכז המדבר הערבי הפכה לעיר גדולה ומפותחת.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפה הולנדית מ-1707 המראה את חצי-האי ערב

באזורי תימן פרחו ממלכות רבות עד תחילת האסלאם. הן היו מושתתות על גידולים חקלאיים ייחודיים לאזור כמו לבונה, מור ותבלינים האופייניים לאזורים טרופים. קשרי מסחר בתבלינים ובשמים הפכו את אזור דרום חצי האי לפורח מבחינה כלכלית. לאורך הרי עסיר לכיוון צפון התפתח לו נתיב הבשמים שסיפק למדינות הים התיכון תבלינים ובשמים אקזוטיים. אזור תימן הושפע מהמתרחש באפריקה. האימפריות בחבש ובאתיופיה מצאו את אזור תימן כנגיש למסחר וגם כאזור עליו ניתן להשפיע. עם כניסת הנצרות לאתיופיה, התנהלו מספר מלחמות דת בתימן בה הייתה מעורבות של יהודים בניסיון להשפיע על הדת במקום. עם עליית האסלאם הפך כל חצי האי למוסלמי, ולמעט היהדות, לא הורשתה אף דת אחרת להתקיים בחצי האי. דווקא עליית האסלאם סימלה את דעיכתו של דרום חצי האי - תימן. מרכז הכובד עבר למכה ומדינה ומשם דרך שלטון הח'ליפים עברה האימפריה המוסלמית לכיוון דמשק ובגדאד. הפתיחות של הגבולות במזרח התיכון, וחיבור פרס והקווקז וטורקיה לצפון אפריקה וספרד גרם לשקיעה בדרום חצי האי כשמכה ומדינה נהנות במעט מפריחת האסלאם. המהפכה השנייה שהתחוללה באזור הגיעה מכיוון מציאת שדות הנפט בחצי האי. עם תחילת המאה ה-20 ומלחמת העולם הראשונה, החלה חלוקה מחודשת של המדינות באזור וגורם הנפט הפך לחלק עיקרי בהתפתחות המדינות והכלכלה באזור. תוך כמה עשורים, הלך והתגבר כוחן של מדינות חצי האי בהתבססותן על הנפט. למעט תימן (שהייתה בעבר הממלכה המבוססת של חצי האי), שאר מדינות חצי האי החלו לפרוח כלכלית לפי יחס כמות הנפט שבאדמתן.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקר הכלכלה באזור חצי האי מבוסס על נפט וגז כבר עשורים רבים. מדינות המפרץ הפרסי השוכנות בחצי האי ערב נחשבות לעשירות במיוחד. כיום מנסות מדינות המפרץ הפרסי לפתח משאבים אנושיים באוכלוסייה המקומית ולנסות לייצר כלכלה נוספת של היי-טק ותיירות.

יהדות חצי האי ערב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – יהדות חצי האי ערב

בערב חיו קהילות יהודיות גדולות. מגדולי התנאים חיו או ביקרו בערב כמו רבן יוחנן בן זכאי, רבי חנינא בן דוסא, רבי עקיבא ונראה שאף תלמידו שמעון התימני שחי בתימן. בערב הסעודית חיו מספר שבטים יהודיים שחיו חיי נדודים. עם עלייתו של מוחמד והאסלאם היו כמה עימותים איתם. סביר להניח כי שבטים אלה הביאו לראשונה את המונותאיזם לחצי האי. בתימן היו קהילות יהודיות גדולות. לאחרונה נתגלתה כתובת שבאית קדומה המתוארכת לשנת 600 לפני הספירה, המספרת על מסחר בין תימן לבין ערי ממלכת יהודה. עם עליית הנצרות באפריקה הייתה קיימת ממלכת חימר שבסופה שלטו בה היהודים. יוסף ד'ו נואס היה מלך יהודי שניסה להגן מפני הפלישה הנוצרית מחבש ונכשל, ההגמוניה היהודית דעכה עם נפילת הממלכה היהודית ובתקופת האסלאם, היהודים נחשבו כנתינים הנדרשים לחסות והגנה.

החי[עריכת קוד מקור | עריכה]

החי ייחודי. בין היתר ניתן למצוא בחצי האי עקרב אנדמי, קופים קדומים ויונקים גדולים כמו ערוד, פרא ויען. בעבר האזור היה גשום ולח ובהתאם היה החי והצומח.

בבונים

בחצי האי ערב הייתה אוכלוסיית יונקים מגוונת, אך עם תחילת הציד מכלי רכב הלכה והתדלדלה. עדרי צבאים וראמים שמנו מאות פרטים הצטמצמו מאוד, אך הודות למאמצי שימור ממשלתיים במחצית השנייה של המאה ה-20, הצליחו להתאושש. מיני יונקים נוספים החיים בחצי האי הם: ירבועים, שועלים, תנים, גיריות, קיפודים ואף בבונים (באזור עסיר).[2]

אוכלוסיית הציפורים בחצי האי מגוונת ומורכבת מציפורים ילידיות ונודדות. בגלל מיקומו הגאוגרפי חצי האי משמש כנקודת עצירה ומעבר למאות מינים של ציפורים נודדות.[3]

שלדג סעודי

לפי מחקר שנערך בשנת 2012, יש בחצי האי ערב כ-170 מינים של זוחלים, מתוכם יותר מחצי ייחודיים (אנדמיים) לאזור.[4]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חצי האי ערב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בחריין נמצאת על אי סמוך לשטח היבשתי של חצי האי, אבל בכל זאת מוגדרת כחלק ממנו, כמדינה בחצי האי ערב.
  2. ^ Lewis Owen, William L. Ochsenwald, Donald August Holm, "Arabian DesertDesert, Arabian Peninsula", Britannica online.
  3. ^ "חצי האי ערב", באתר WWF.
  4. ^ The Conservation status and distribution of reptiles of The Arabian Peninsula, p. vii.