מונרכיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: הנושא מוצג באופן מבולגן ומסורבל.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
מונרכיות העולם - מקומות שבהם נהוגה כיום מונרכיה, צבועים בכחול

מונרכיהיוונית: μοναρχειν - "שלטון יחיד", μονος (מונוס) - יחיד, αρχειν (ארכיה) - לשלוט) או "ממלכה" היא שיטת ממשל שבה בראש המדינה עומד שליט יחיד המכהן, מרגע מינויו, לכל ימי חייו. לגיטימיות השלטון נובעת לרוב מכח הורשה אך לעתים גם מסיבות אחרות כגון מכח המסורת והנוהג או מתוקף החוק. טענה זו ללגיטימיות היא המפרידה בין המונרכיה לדיקטטורה. ראש המדינה מכונה מונרך ולו מעמד טקסי מיוחד המלווה בתואר כבוד כגון: מלך, נסיך, קיסר, צאר, ברון, דוכס, רוזן, אמיר, אפיפיור וכו'.

ביוון העתיקה, משמעותה של מונרכיה הייתה ריכוזו של כל הכח הפוליטי בידיו של אדם אחד, שליט כל יכול. כיום, משמעות זו מיוחסת לשלטון אוטוקרטי או דיקטטורי, והמונח "מונרכיה" קיבל משמעות שונה במקצת. המונח יכול להתייחס לשיטת הממשל הנהוגה במדינות שהעומד בראשן טוען ללגיטימיות שאינה מנדט העם, טענה הנעשית לרוב, או לפחות מגובה, על ידי הכרזתו של השליט על עצמו כעל מלך, קיסר או כל אחד מתארי הכבוד הניתנים למונרכים. לחלופין, המונח יכול להתייחס גם לשיטת הממשל במדינות שבהן תפקיד השליט או ראש המדינה מועבר בירושה, דבר המגובה לרוב בטענות השלטון ללגיטימיות אך לא תמיד. עמידה באחד משני תנאים אלו "מזכה", לעתים, מדינה במעמד של מונרכיה על אף שאינה עומדת בכל התנאים המוזכרים בתחילת הערך.

המונח "מונרכיה" יכול לשמש גם לתיאור מדינה הדוגלת בשיטת השלטון המונרכית. בדרך-כלל, לעומת זאת, מדינות כאלו מזהות עצמן באופן צר יותר לפי התואר בשימוש על ידי המונרך, לדוגמה: ממלכה, אמירות, נסיכות, קיסרות או דוכסות. גם הדרך שבה מגדירה המדינה את שיטת הממשל שבה עלולה להשתנות כתלות בתואר המונרך ולהיקרא מלוכה, למשל.

שיטות ממשל

אוליגרכיה
אנרכיזם
דיקטטורה
דמוקרטיה
סוציאל-דמוקרטיה
דמוקרטיה ליברלית
דמוקרטיה רפובליקנית
דמוקרטיה מסורתית
ליברליזם
מונרכיה
מונרכיה חוקתית
משטר צבאי
פשיזם
קומוניזם
סוציאליזם
רפובליקה
תאוקרטיה

פורטל מדע המדינה

סמכויותיו של המונרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

נהוג לסווג את מונרכיות עצמה לפי סמכויותיו של המונרך, כמות הכח שבה הוא אוחז לעומת רמת כפיפותו לעם או למוסדות אחרים. ניתן להבחין בשלושה סוגים של מונרכיות, לפי סיווג זה:

  • מונרכיה מסורתית
  • מונרכיה אבסולוטית
  • מונרכיה חוקתית

מונרכיה מסורתית היא מונרכיה שבה למונרך כח בלתי-מוגבל יחסית, אך הוא מחויב למסורת, חוקה חלשה כלשהי ו/או מעמד אצולה נמוך, כמו ברונים ודוכסים.

רעיון המונרכיה האבסולוטית התפתח בימי הביניים מהפיאודליזם, אז המונרך היה ראשון בין שווים בקרב האצולה. מעמדו של המונרך בקרב האצילים עלה בהדרגה עם יצירת הניהול המרוכז והמעבר ללחימה בעזרת צבאות עומדים המגובים בארטילריה יקרה. המונרכים המוקדמים הצדיקו את העלייה במעמדם כזכות אלוהית, אלוהים נתן להם את הזכות לשלוט על האדמה והאנשים שבה. בנוסף, הם הכריזו על יכולתם לקבוע את דת הנתונים להם ופעלו לביטול מוסדות וחוקים שהגבילו מונרכים שקדמו להם. אחד המונרכים המפורסמים שטענו לזכות אלוהית היה לואי ה-14, מלך צרפת. מאוחר יותר, בעידן האורות, הצדיקו מונרכים את שלטונם כאבסולוטיזם נאור. רעיון זה הפסיק להתקיים עם נפילתו של נפוליאון.

במונרכיה אבסולוטית למונרך שליטה מוחלטת על כל התחומים במדינה, ואולי אף על כל תחומי החיים של האזרחים שבה. המונרך האבסולוטי אינו מוגבל על ידי חוק או חוקה כלשהם, הוא הסמכות העליונה במדינה, הוא מעל לחוק והחוקה, במידה וקיימת, ולכן רשאי לשנותם כראות עיניו וכרצונו. תאורטית, למונרך האבסולוטי שליטה מלאה על האדמה וכל האנשים שבה, כולל האריסטוקרטיה והכמורה. למרות זאת, מונרכים אבסולוטים רבים גילו שכוחם מוגבל. רשויות דתיות מסוימות יכולות, לעתים, להניא את המונרך מלבצע מעשים מסוימים וכן מצופה מהמונרך ללכת בדרכי המסורת ומנהגי התרבות.

המהפכה הצרפתית והמהפכה האמריקאית הביאו לדעיכה משמעותית בפופולריות של המונרכיה האבסולוטית, ולאימוצן של שיטות הדוגלות בכך שהמדינה נוצרה למען העם ולא להפך. למרות זאת, גם בימינו קיימות מספר מונרכיות אבסולוטיות, אשר מצליחות לשרוד בחברות בעלות טכנולוגיה שהנה מספקת לשם ריכוז וארגון של כוח שלטוני, אך בלתי מספקת כדי לאפשר חינוך חופשי ותקשורת מהירה. מונרכיות אלה מאופיינות בחברה דו מעמדית, שבה המעמד השולט הוא מיעוט מבוטל אך עשיר מאוד, והמעמד הנשלט הוא הרוב המוחלט מקרב האזרחים. לאורך ההיסטוריה ובמדינות שבהן המצב קיים גם בימינו, בני המעמד הנמוך הם צמיתים עובדי אדמה (למשל קוריאה הצפונית), אך באמירויות המפרץ רווח דווקא מודל פוליטי פטרנליסטי, שבו השלטון העשיר מחלק לנתיניו כסף ואמצעים כדי למנוע תסיסה ציבורית, ואילו כלכלתו מסתמכת על עובדים זרים זולים, לרוב חסרי זכויות.

מונרכיה חוקתית שונה מזו האבסולוטית בכך שבשיטת שלטון זו קיימת חוקה המכירה במונרך, בין אם נבחר או המקבל תפקידו מתוקף ירושה, המשמש כראש המדינה. כלומר, החוקה היא מעל למונרך, הוא כפוף לה ופועל מתוקף סמכותה ולא להפך. המונרך מחויב לחוקה ככל אזרח, אך ייתכן והיא תיתן לו זכויות יתר כגון חסינות תחת תנאים מסוימים. מונרכיות חוקתיות מודרניות מאמצות, לרוב, את עקרון הפרדת הרשויות, אז המונרך הוא ראש הרשות המבצעת ולעתים הוא אף דמות סמלית טקסית בלבד נטולת כל סמכות, כמעט. כך המצב במונרכיות חוקתיות שהן גם דמוקרטיות ייצוגיות, כמו הממלכה המאוחדת, הללו נקראות מונרכיות דמוקרטיות חוקתיות והמונרך אולי נחשב בהן לראש המדינה, אך ראש הממשלה, לו ניתן המנדט בצורה ישירה או עקיפה בבחירות, הוא ראש הרשות המבצעת. במונרכיות אלו, החוקה היא המגבילה את המונרך. יש לציין שלא כל מונרכיה חוקתית היא דמוקרטיה ייצוגית, ההיסטוריה מלמדת על מונרכיות חוקתיות שחוקתן היית פשיסטית או קווזי-פשיסטית, כך קרה באיטליה, יפן וספרד.

סוגי מונרכיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדגם הידוע והמקובל כיום של מונרכיה הוא זה של שליט או ראש מדינה, יהיו סמכויותיו אשר יהיו, המקבל תפקידו בירושה וממשיך לכהן בו למשך כל שארית חייו. עם מותו עובר התפקיד הלאה לבנו או במקרים מסוימים לבתו וכן הלאה, שיטה המכונה מונרכיה העוברת בירושה. כך למשל שלט דוד על ממלכת ישראל המאוחדת, עם מותו ירש אותו בנו שלמה. עם מות שלמה ירש אותו בנו, רחבעם, למרות שרק ממלכת יהודה נשארה תחת שלטונו לאחר פילוג הממלכה, וכך המשיך השלטון לעבור מאב לבן. בפועל, מבחינה היסטורית, התקיימו סוגים שונים של מונרכיות שלאו דווקא עמדו בדגם המוצג לעיל.

בעת העתיקה, היו מסורות שונות של מונרכים נבחרים, בעיקר בחברות נודדות, כמו השבטים הגרמאנים לפני שהקימו ממלכת קבע על הריסותיה של האימפריה הרומית. לעתים קרובות התגלו ניגודי עניינים כאשר הבית השולט רצה שבניו ימשיכו לשלוט אך אצולה נרחבת יותר התחרתה בו. במקרים כאלה, ירושת השלטון בפועל הייתה תלויה, לרוב, בפופולריות המועמד ואו תמיכה בו מצד הכוחות החמושים. האחרונים הבינו את מידת השפעתם בבחירת השליט ולעתים אף העריכו עצמם יותר מדי עד כדי העלאתם של חסרי יכולת ופושעים לשלטון. היו מקרים שבהם הכוחות החמושים אף החלו במרד של ממש לשם תפיסת השלטון. המלכים ההלניסטים של מוקדון ושל אפירוס נבחרו על ידי הצבא מתוך כלל הגברים החברים בבית המלוכה. שיטה זו הייתה קרובה לשיטת הבחירה בדמוקרטיה היוונית, שבה זכות הבחירה ניתנה רק לאזרחים, משום שלרוב, שירות צבאי נקשר עם קבלת אזרחות. במוקדון מסורת זו המשיכה עד פירוק הממלכה בידי הרומאים לאחר מלחמת מוקדון השלישית. בחירת המונרך הייתה נהוגה גם באימפריה הרומית הקדושה, שם מוסד ה"נסיכים הבוחרים" בחר את קיסרי רומא.

היו מונרכיות שהתקיימה בהן מערכת של מעבר השלטון בירושה, מאב לבן, אך הסמכויות הפוליטיות של המונרך לא באמת היו ברשותו. היו מונרכיות שבהן הכח האמיתי שכן אצל הצבא, כך היה ביפן, שם ראש הצבא, השוגון, הפך למונרך בפועל תחת קיסר יפן, וכך היה גם בתאילנד. במונרכיות אלו ראש הצבא קיבל לרוב תפקיד דומה לראש הממשלה של ימינו (כלומר - ראש הרשות המבצעת), ולעתים תפקיד זה החל אף הוא לעבור בירושה. באיטליה הפשיסטית, התקיימה המונרכיה זמן רב לצד המפלגה הפשיסטית. דו-קיום דומה, אך קצר יותר, התרחש גם ברומניה, הונגריה ויוון. ספרד תחת שלטונו של פרנסיסקו פרנקו הייתה מונרכיה באופן רשמי, אך לא היה מונרך על כס המלכות. לאחר מותו של פרנקו, ירש את מקומו כראש המדינה יורש העצר הבורבוני, חואן קרלוס הראשון. יש להפריד בין המתואר לעיל לבין המונרכיות החוקתיות המוכרות לנו היום, כאן דובר על מצב בו נראה שלמונרך סמכויות מסוימות אך בפועל אין לו יכולת להפעילן, זה שונה מהמונרכיה החוקתית שבה גם אם סמכויות המונרך אפסיות והכח נמצא בידי אחרים, הדבר הנו רשמי וברור וידוע לכל.

היו מצבים שבהם דיקטטור הכריז על עצמו כמונרך של רפובליקה לשעבר, ובכך החל במונרכיה שהוכרזה על-ידו וללא כל קשר לשושלת קודמת כלשהי. המפורסם מאלה, היה נפוליאון בונפרטה שהמליך עצמו לקיסר הראשון של צרפת (שהייתה ממלכה בימי קדם), לאחר שהצליח, בצורה חוקית, להשיג שליטה על הרפובליקה הצרפתית בתור קונסול ראשון לשארית חייו. חיקוי בוטה של אימפריית נפוליאון בוצע על ידי הדיקטטור בוקסה הראשון באימפריה המרכז האפריקאית הענייה עד מאוד (כיום, לאחר שזכתה בעצמאותה היא מכונה הרפובליקה המרכז אפריקאית). בנוסף, גם יואן שיקאי הכתיר עצמו כקיסרה של האימפריה הסינית, שלא זכתה לראות ימים רבים, מספר שנים אחרי שנוסדה הרפובליקה הסינית.

ישנן מדינות להן ניתן לקרוא "רפובליקות וירטואליות" או "מונרכיות דה-פקטו". אלו הן מדינות המכריזות על עצמן כרפובליקות אך נראה שבפועל מתקיים מעבר בירושה, מאב לבן, של תפקיד ראש המדינה. במדינות אלו בנו של ראש המדינה הופך ליורש העצר המיועד, דבר היוצר מעין שושלת, אך צורת מעבר שלטון זו אינה מעוגנת בחוקה. מדינות אלה הן אולי רפובליקות מהבחינה התאורטית, אך בפועל הן מונרכיות, גם אם לא הכריזו על כך רשמית בחוקתן. במאה העשרים התקיימו מונרכיות מסוג זה בניקרגואה והאיטי, ובתחילת המאה העשרים ואחת התקיימו מונרכיות כאלה גם בצפון קוריאה ובסוריה. אולם, יש להזהר בהגדרתן של מדינות כרפובליקות וירטואליות או מונרכיות דה-פקטו - מעבר בודד של השלטון מאב לבן, ללא מנגנון חוקתי המחייב מעברים מסוג זה, אינו בהכרח מעיד על היותה של המדינה מונרכיה. מעבר השלטון הבא עלול להיקבע בדרך אחרת על ידי האחראים האמיתיים על קביעת השלטון (שכן דיקטטור מת מאבד את כוחו). קיימים מקרים שבהם רפובליקות דמוקרטיות אמיתיות יצרו מצב בפועל של מעבר השלטון בירושה, לעתים עד כדי מצב של "שושלת שלטון" בת שלושה דורות (כך קרה עם משפחת גנדי בהודו), אך שליטים אלה שולטים רק בעת כשמפלגתם בשלטון.

אפילו היותו של המונרך שליטה הריבוני של המדינה לא תמיד הייתה עובדה בשטח. קרו מקרים שבהם הפסידה מדינה את ריבונותה לטובת מדינה אחרת, אך המוסד המונרכי שבה נשמר. במצבים שכאלו, הפכה לרוב המונרכיה, כמו המדינה עצמה, לתלויה בכח הריבוני החדש. כתוצאה מכך אמנם המונרך נשאר במעמדו אך בפועל הפך לוסאל פיאודלי, אם קרה הדבר בימי הביניים, או היה לחלק מצורת השליטה העקיפה של המדינה הריבונית, אם למשל מדובר בשיטה אותה נקטו הבריטים בכיבושיהם בתקופה הקולוניאלית.

המשכיות במונרכיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מונרכים מכהנים בתפקידם, ברוב מכריע של המונרכיות, כל ימי חייהם. מונרכיות נבחרות, כפי שהיו נהוגות בעת העתיקה, כמעט וחלפו מן העולם. בעת פטירתו של המונרך, או במקרים נדירים ביותר פרישתו, עולה הצורך להעלות מונרך חדש. במונרכיות חוקתיות, דרך בחירתו של המונרך הבא ודרך המלכתו קבועה בחוקה או החוק, כפי שהועברו על ידי המחוקק. מונרכיות אחרות פועלות לפי מנהגים ומסורות או חוקים כפי שנקבעו על ידי המונרך הקודם. בשנים המקרים, ברוב מכריע של המונרכיות, מימי הביניים ועד ימינו אנו, מדובר בחוק הירושה.

חוקי הירושה מסתמכים על כך שהשלטון מצוי בידי שושלת מסוימת ועובר בה מדור לדור. משפחת השלטון יכולה לטעון, במקרים מסוימים, שהשלטון נתון לה מתוקף זכות או בחירה אלוהית ולכן זוהי זכותה ואף מחויבותה להמשיך ולשלוט בכתר. בהכרזות רבות שבוצעו על ידי מונרכים מופיע הביטוי "בחסד האל" (by the Grace of God) כראיה לתוקף האלוהי של השלטון. לעתים, מוצדקים חוקי הירושה בטענה שאנשי המשפחה טובים יותר מלידתם, רק בשל הדם הזורם בעורקיהם (היותם בעלי "דם כחול"), אם מפאת אותה "בחירה אלוהית" או מסיבות אחרות (את טענה זו באו רעיונות ההשכלה להפריך בהכריזם ש"כל בני האדם נולדו שווים").

לפי שיטת הירושה, המונרך הבא צריך להיות שייך לשושלת המלוכה ובעל יחוס וקשר דם למונרך הקודם או לאחד המונרכים הקודמים בשושלת. לרוב נהוג לבחור באדם בעל קשר הדם הקרוב ביותר למונרך האחרון עם עדיפות לגיל ולזכרים. כלומר: היורש יהיה בנו הגדול ביותר של המונרך הכשיר לירושה, ואם אין כזה בנמצא - האח הגדול ביותר של המונרך הכשיר לירושה, ואם אין גם כזה בנמצא - בתו הגדולה ביותר של המונרך הכשירה לרשת אותו. דוגמה למונרכיה מסוג זה היא הממלכה המאוחדת: אילו היה לאליזבת השנייה, מלכת הממלכה, אח צעיר, הוא זה שהיה יורש את הכתר עם מות אביה, המלך ג'ורג' השישי.

אולם לא תמיד זהו המצב. במונרכיות מסוימות מאפשרים חוקי הירושה רק לזכרים לרשת את הכתר - כך למשל ביפן, שם אסור לנשים לרשת את כס הקיסרות. חוק זה העמיד את שושלת הקיסרות בסכנה, כאשר לבניו של הקיסר אקיהיטו נולדו בנות בלבד עד לשנת 2006, אז נולד נכד זכר שהבטיח את המשך השושלת. טרם היוולדו של נכד זה, עלתה ההצעה לאפשר גם לבנות לרשת את הקיסר, אך הדיונים בה הוקפאו עם הולדת הבן המיוחל. במונרכיות אחרות כלל אין חשיבות למינו של הצאצא הבכור ובכל מקרה הוא ירש את המונרך בעת מותו - זהו המצב בשבדיה, שם הנסיכה ויקטוריה היא יורשת העצר אף על פי שיש לה אחים זכרים (משום שהם צעירים ממנה).

בזמנים קדומים נוצרו מצבים שבהם לא היה ברור מי יִרש את המונרך, והדבר הוביל לעתים אף למלחמות עקובות מדם. כיום ישנה מחלוקת בנוגע לחוקי הירושה הנהוגים במספר מונרכיות החברות באיחוד האירופי, כמו הממלכה המאוחדת וממלכות סקנדינביה. מונרכיות אלו דורשות מהמונרך העומד בראשן לאחוז באמונה דתית מסוימת (בממלכה המאוחדת הדבר נקבע בחוקה לפי בשנת 1701 במה שנקרא ה-Act of Settlement). דרישה זו סותרת את חוקי האיחוד האירופי האוסרים מניעת בחירתו של אדם לתפקיד ציבורי בשל דתו.

המשכיות השלטון במדינות הנמצאות תחת שליטתו של כוח זר, הייתה תלויה לעתים תכופות בהסכמתו. הכוחות השולטים שמרו לעצמם את הזכות להדיח ולהחליף מונרכים לא נאמנים, לדוגמה: נבוכדנצר מלך בבל, לאחר שהחריב את בית המקדש הראשון, הדיח והגלה את צדקיהו מלך יהודה שמרד בו, והחליפו בגדליהו בן אחיקם.

שקיעתה של מונרכיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינה יכולה לחדול מלהיות מונרכיה על ידי שינוי חוקתי, לרוב באמצעות משאל עם בו ישאלו האזרחים האם ברצונם להמשיך בצורת השלטון הנוכחית או להחליפה, כפי שקרה באיטליה. במידה ואין הדבר אפשרי, ישנה אפשרות של ביצוע מהפכה שבמהלכה יודח המונרך, תופל המונרכיה ויכונן משטר חדש, כפי שקרה במהפכה הצרפתית. לרוב, מוחלפת המונרכיה ברפובליקה, שבה, בניגוד למונרכיה, ראש המדינה נבחר על ידי האזרחים ואינו עובר בירושה.

במקרה של מונרכיות הנשלטות בידי כוח זר, יכול אותו הכוח לשנות את שיטת הממשל, בין אם על ידי ביטולה של המונרכיה כליל, או לחלופין חלוקתה או מיזוגה עם מונרכיות אחרות. באוגנדה, למשל, מונרכיות שבטיות מקומיות בוטלו עם איחודה של המדינה.

המונרכיה האחרונה שבוטלה הייתה בנפאל בשנת 2008. בשנת 1999, לעומת זאת, הצביעו האוסטרלים בעד שמירה על מעמד מדינתם כמונרכיה חוקתית תחת שלטונה של המלכה אליזבת השנייה.

אי קיומו של מונרך לא בהכרח מעיד על נפילת המונרכיה, ואכן היו מדינות שהחשיבו עצמן כמונרכיות על אף שכלל לא היה מונרך לעמוד בראשן. כך היה המקרה עם ספרד בין השנים 1947-1975 וגם עם הונגריה בין השנים 1920-1944.

במקרים מסוימים, מונרכיה הופלה אך הושבה על כנה לאחר-מכן, כפי שקרה למשל באנגליה ובספרד.

מונרכיות ייחודיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהיסטוריה, וגם בתקופה המודרנית, יש מספר דוגמות למונרכיות החורגות מהדגמים המקובלים או בעלות מאפיינים חדשים ובלתי צפויים.

בעוד שניתן לצפות שמונרך אחד יהיה ראשה של מדינה אחת, הרי שבכמה מקרים לאורך ההיסטוריה שימש אדם אחד שימש כמונרך של מספר מדינות עצמאיות שונות. מצב זה מכונה אוּניה פרסונלית, איחוד אישי. דוגמה טובה לכך מהוות מספר מושבות (קולוניות) לשעבר של האימפריה הבריטית, ביניהן אוסטרליה, קנדה, ג'מייקה וניו זילנד. כולן כעת מדינות עצמאיות, אך הן ממשיכות להכיר במונרך הבריטי כראש המדינה שלהן, אך עם תואר שונה בכל מדינה (למשל מלך/מלכת ג'מייקה). מדינות אלו, כולל הממלכה המאוחדת, ידועות כממלכות חבר העמים הבריטי (מונח שאינו חופף לחברות ב"חבר העמים הבריטי", שלא כל המדינות החברות בו הן מונרכיות או מכירות במלך בריטניה כראשן). בכל אחת מן המדינות הללו, פרט לממלכה המאוחדת שבה יושב המונרך הבריטי בפועל, ממונה מושל כללי המייצג את המונרך לאור העובדה שהוא אינו יושב ב"נחלתו" ישיבת קבע. במקרים אחרים, כמו של אנגליה וסקוטלנד, איחוד אישי היווה שלב מקדים למיזוג בין המדינות. בעיקרון, המונרך עשוי לקבל תואר שונה בכל אחת מהמונרכיות המכירות בו; כך למשל הצאר הרוסי היה גם הדוכס הגדול של פינלנד.

מדינת אנדורה היא דוגמה למצב הפוך. מדינה זו היא הנסיכות היחידה בעולם לה שני נסיכים-שותפים, שניהם משמשים כראשי המדינה. אם לא די בכך, שני נסיכים אלו הם הבישוף של אורגל ונשיא צרפת. זהו מצב ייחודי ביותר בו מונרך של מדינה עצמאית נבחר באופן דמוקרטי על ידי אזרחיה של מדינה אחרת, אשר אפילו אינה באיחוד אישי איתה.

מצב ייחודי נוסף הוא כאשר מדינות החברות בפדרציה הן מונרכיות, אך המדינה הפדרלית המורכבת מהן, היא עצמה אינה מונרכיה. דוגמה לכך מהוות האמירויות היוצרות את איחוד האמירויות הערביות, כל אחת מהן היא מונרכיה שבראשה עומד אמיר (בערבית: أمير - נסיך), אך בראש האיחוד עומד נשיא הנבחר על ידי מנהיגי האמירויות לתקופה של חמש שנים.

הוותיקן מהווה דוגמה מודרנית נדירה למונרכיה נבחרת, שאינה עוברת בירושה. שם, בנוסף לתפקידו כראש הכנסייה הקתולית, משמש האפיפיור כמונרך אבסולוטי. האפיפיור נבחר על ידי, ולרוב גם מתוך, מועצת הקרדינלים, כאשר זו מתכנסת בוועידה מיוחדת הנקראת בלטינית "קונקלווה" (Conclave). אי קיומה של מערכת מעבר של השלטון בירושה היא תוצאת טבעית וברורה של התנזרות הבישופות ממין ולכן אי אפשרות לקיומו של יורש לכתר. למרות זאת, האפיפיורות, בתקופות שונות, הייתה תחת שליטתן של משפחות איטלקיות רבות עוצמה. מספר אפיפיורים נורשו על ידי בני משפחה קרובים, לעתים אף על ידי בניהם ממש (רשמית תוארו כ Nepotes, מילולית nephews, אחיין). בדומה למונרכיות אחרות, מקבל האפיפיור את תפקידו לכל ימי חייו.

פדרציית מלזיה מהווה דוגמה נדירה נוספת למונרכיה נבחרת, שבה לא רק שהמונרכיה אינה עוברת בירושה אלא גם לא ניתנת למונרך לכל ימי חייו. מלכהּ הפדרלי של מלזיה, המכונה יאנג די-פרטואן אגונג (Yang di-Pertuan Agong), נבחר מתוך, ועל ידי, השליטים מתוקף ירושה (רובם סולטאנים) של המדינות החברות בפדרציה, לתקופת כהונה של חמש שנים.

סמואה מתוארת לעתים כמונרכיה, למרות שהדבר מעורר מחלוקת שהיא הסיבה לייחודיותה של סמואה כמונרכיה. בראשה של סמואה עומד הנשיא-לכל-החיים (בשפתם: ""o le Ao o le Malo") מלייטו טנומפילי השני, השייך לאחת משלושת המשפחות הנסיכותיות. החוקה מצהירה עליו ראש המדינה מבחינה מלכותית לכל חייו, אך יירש אותו נשיא שייבחר לתקופה של חמש שנים על ידי המחוקק.

מונרכיות בנות זמננו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמננו ישנן 44 מדינות בעולם שראש מדינתן הוא מונרך והן מוכרות כמונרכיות. 16 מדינות נמנות עם ממלכות חבר העמים הבריטי והן בעלות בתי מלוכה עצמאיים שבראשם עומד אותו מונרך.

מדינה תואר המונרך היקף המונרכיה הערות
אוסטרליה מלך/מלכה מונרכיה חוקתית ממלכת חבר העמים הבריטי, המונרך מיוצג על ידי מושל כללי
אנדורה נסיכים-שותפים נסיכות חוקתית הדיארכיה היחידה בעולם - תחת שלטונם המשותף של הבישוף מאורגל וראש המדינה הצרפתי בתור היורש של הרוזן מפויקס
איחוד האמירויות הערביות נשיא מונרכיה פדרלית חוקתית רשמית המונרך נבחר מבין ועל ידי שבעת האמירים של המדינות המרכיבות את האיחוד. בפועל, המונרך הנבחר הנו שליטה של המדינה הראשית באיחוד, אבו דאבי
איי שלמה מלך/מלכה מלוכה חוקתית ממלכת חבר העמים הבריטי, המונרך מיוצג על ידי מושל כללי
אנטיגואה וברבודה מלך/מלכה מונרכיה חוקתית ממלכת חבר העמים הבריטי, המונרך מיוצג על ידי מושל כללי
בהאמה מלך/מלכה מונרכיה חוקתית ממלכת חבר העמים הבריטי, המונרך מיוצג על ידי מושל כללי
בהוטן מלך הדרקון, בשפתם: Druk Gyalpo מונרכיה חוקתית מונרכיה בודהיסטית
בחריין מלך, בשפת המקום מאליק (בערבית: مَلِيك) מונרכיה חוקתית למחצה המונרך היה ידוע כ"אמיר" (בערבית: أَمِير) עד לשנת 2002
בלגיה מלך/מלכת הבלגים מונרכיה חוקתית, החל מהעצמאות בשנת 1830, מודל של ליברליזם וריסון הכוח המלכותי בשליטת המלך ההולנדי עד לשנת 1830
בליז מלך/מלכה מונרכיה חוקתית ממלכת חבר העמים הבריטי, המונרך מיוצג על ידי מושל כללי
ברבדוס מלך/מלכה מונרכיה חוקתית ממלכת חבר העמים הבריטי, המונרך מיוצג על ידי מושל כללי
ברוניי סולטאן סולטנות אבסולוטית
ג'מייקה מלך/מלכה מונרכיה חוקתית ממלכת חבר העמים הבריטי, המונרך מיוצג על ידי מושל כללי
גרנדה מלך/מלכה מונרכיה חוקתית ממלכת חבר העמים הבריטי, המונרך מיוצג על ידי מושל כללי
דנמרק מלך/מלכה מונרכיה חוקתית מלכת דנמרק היא גם מלכת גרינלנד ואיי פארו. חוקי הירושה שונו בשנת 1953 כדי לאפשר עלייתן של מונרכים ממין נקבה.
הממלכה המאוחדת מלך/מלכה מונרכיה חוקתית ממלכת חבר העמים הבריטי. המונרך של הממלכה המאוחדת הנו גם המונרך של גרנזי, ג'רזי, האי מאן, ושל המדינות נטולות הריבונות אנגווילה, ברמודה, איי הבתולה הבריטיים, הטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודי, איי קיימן, איי פוקלנד, גיברלטר, מונטסראט, פיטקרן, סנט הלנה, אסנשן, טריסטן דה קונה, איי דרום ג'ורג'יה ואיי דרום סנדוויץ' ואיי טורקס וקאיקוס
טובאלו מלך/מלכה מלוכה חוקתית ממלכת חבר העמים הבריטי, המונרך מיוצג על ידי מושל כללי
טונגה מלך/מלכה מונרכיה חוקתית הכינוי הפולינזי המסורתי טוי (Tu'i), שפירושו צ'יף שבטי, דוכא על ידי כינויי המלוכה המערביים בשנת 1865
יפן קיסר יפן, מבוטא: Tennō מונרכיה חוקתית הקיסר היחיד בעולם. מבחינה פוליטית, אולי המונרך החלש בעולם. נשללו ממנו כל סמכויותיו הפוליטיות לאחר הפסדה של יפן במלחמת העולם השנייה
ירדן המלך ההאשמי, בשפת המקום "מאליק" (בערבית: مَلِيك) מונרכיה האשמית חוקתית למחצה המונרכיה הוקמה על ידי הממלכה המאוחדת בשנת 1921.
כווית אמיר (בערבית: أَمِير) ובפירוט "אמיר אדאוולת אל-כווית" שמשמעו בערבית אמיר (נסיך) מדינת כווית. אמירות חוקתית למחצה עד לשנת 1961 כונה המונרך "חכים אל-כווית", שפירושו שליט כווית. כמו בכל שושלות המפרץ למונרך תואר של שייח'
לוקסמבורג דוכס גדול/דוכסית גדולה דוכסות גדולה הדוכסות הגדולה היחידה שנותרה כיום. עד לשנת 1890 נשלטה לוקסמבורג בידי מלך הולנד
ליכטנשטיין נסיך נסיכות חוקתית למחצה
לסוטו מלך מונרכיה חוקתית עד לשנת 1965 היה ידוע כ-Paramount Chief, השליט העליון
מונאקו נסיך נסיכות חוקתית למחצה המונרכיה הריבונית האחרונה תחת הגנה (במקרה של מונאקו, הגנה צרפתית)
מלזיה השליט העליון (במלאית: Yang di-Pertuan Agong) מונרכיה פדרלית חוקתית מונרך נבחר מבין ועל ידי תשעת סולטאני המדינות המרכיבות את הפרדציה לתקופת כהונה של חמש שנים
ממלכת ארצות השפלה מלך/מלכה, בשפת המקום: Koning/Koningin מונרכיה פדרלית חוקתית המלך משמש כמלך בהולנד והקולוניות שלה: האנטילים ההולנדיים וארובה
מרוקו מלך, בשפת המקום "מאליק" (בערבית: مَلِيك) מונרכיה חוקתית למחצה סהרה המערבית נמצאת כרגע תחת כיבוש צבאי מצד מרוקו
ניו זילנד כולל איי קוק וניווה מלך/מלכה מונרכיה חוקתית ממלכת חבר העמים הבריטי, המונרך מיוצג על ידי מושל כללי
נורבגיה מלך, בשפת המקום: Norges Konge מונרכיה חוקתית
סווזילנד מלך (גם Indovuzaki (ספרותית She-Elephant) או המלכה האם) מונרכיה אבסולוטית כרגע בהליכי דמוקרטיזציה
סנט וינסנט והגרנדינים מלך/מלכה מונרכיה חוקתית ממלכת חבר העמים הבריטי, המונרך מיוצג על ידי מושל כללי
סנט לוסיה מלך/מלכה מונרכיה חוקתית ממלכת חבר העמים הבריטי, המונרך מיוצג על ידי מושל כללי
סנט קיטס ונוויס מלך/מלכה מונרכיה חוקתית ממלכת חבר העמים הבריטי, המונרך מיוצג על ידי מושל כללי
ספרד מלך/מלכה מונרכיה חוקתית מלך ספרד הוא גם מלך האיים הקנריים, סאוטה ומלייה, וכן מחזיק בתואר מלך ממלכת ירושלים. המונרכיה הספרדית הוחזרה בשנת 1975
עומאן סולטאן סולטנות אבסולוטית
ערב הסעודית מלך, בשפת המקום "מאליק" (בערבית: مَلِيك). מכונה גם: שומר שני המסגדים הקדושים (בערבית: خادم الحرمين الشريفين), הכוונה לשתי הערים הקדושות לאסלאם מכה ואל-מדינה מונרכיה אבסולוטית ערב הסעודית אוחדה בשנת 1932.
פפואה גינאה החדשה מלך/מלכה מלוכה חוקתית ממלכת חבר העמים הבריטי, המונרך מיוצג על ידי מושל כללי
קטאר אמיר אמירות אבסולוטית בעבר, "חכים קטאר", משמעו בערבית שליט קטאר. החל מ-3 בספטמבר 1971 מכונה השליט "אמיר דאוולת קטאר", משמעו בערבית נסיך מדינת קטאר
קמבודיה מלך; התארים נבחרים בצורה אישית אך מרבית המלכים מכלילים את התארים: Brhat Pada, Samdach Brhat, Varman, Rajadhiraja, Parama ו-Adipati מונרכיה חוקתית הונהגה מחדש בשנת 1993.
קנדה מלך/מלכה מונרכיה חוקתית ממלכת חבר העמים הבריטי, המונרך מיוצג על ידי מושל כללי
קריית הוותיקן אפיפיור תאוקרטיה אבסולוטית נבחר על ידי הקרדינלים בקונקלווה, האפיפיור הוא שליטה הריבוני של הכנסייה הקתולית
שבדיה מלך/מלכה, בשפת המקום: Konung/Drottning מונרכיה חוקתית חוקי הירושה שונו בשנת 1979 כדי לאפשר עלייתן של מונרכים ממין נקבה
תאילנד מלך מונרכיה חוקתית כל מלכי השושלת הצ'קריית מכונים "ראמה" עם מספר סידורי תואם (ראמה הראשון, ראמה השני וכן הלאה). המונרכיה היא מונרכיה בודהיסטית
מונרכיות ממלכת חבר העמים הבריטי (באדום)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מונרכיות היסטוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שושלות מונרכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]