מספר אבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דיאגרמת אבה

מספר אבה (Abbe) הוא גודל חסר ממד המבטא את הנפיצה (דיספרסיה) של אור בחומר. הנפיצה היא השתנות מקדם השבירה עם אורך הגל. ככל שהנפיצה גדולה החומר יהיה "יעיל" יותר בהפרדת אור לבן למרכיביו הספקטרליים. המספר קרוי על שמו של הפיזיקאי הגרמני ארנסט אבה (Ernst Abbe; 1840–1905) שהגדיר אותו.

הגדרת מספר אבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

V = \frac{ n_D - 1 }{ n_F - n_C }

כאן:

  • \ V הוא מספר אבה
  • \ n_D הוא מקדם השבירה של החומר באורך גל 589.2nm (קו D של נתרן)
  • \ n_F הוא מקדם השבירה של החומר באורך גל 486.1nm (קו F של מימן)
  • \ n_C הוא מקדם השבירה של החומר באורך גל 656.3nm (קו C של מימן)

ככל שמספר אבה נמוך יותר הנפיצה גדולה יותר, מכיוון שהפרש מקדמי השבירה נמצא במכנה. מספר אבה הוא מדד לנפיצה רק בתחום האור הנראה של הספקטרום.

משתמשים במספר אבה לאפיין זכוכיות מבחינה אופטית. לבדולח מספר אבה נמוך מ-50, ויכול להגיע עד 20 בהרכבי בדולח כבדים (תכולת עופרת גבוהה). בזכוכיות אופטיות מספר אבה גדול מ-50 ומגיע ל-80 בזכוכיות פלואורידיות.

קיימת הגדרה חלופית למספר אבה שבה \ D הוא קו פליטה של הליום ב-587.56 ננומטר.

מתכננים של מערכות אופטיות נוהגים להשתמש בדיאגרמת אבה לבחירת החומרים שמהם ייוצרו אלמנטים אופטיים שונים. בדיאגרמה מופיעים סוגי זכוכיות שונים בהתאם לתכונותיהן האופטיות: הציר האנכי הוא מקדם השבירה והציר האופקי הוא מספר אבה. כל הרכב זכוכית הוא נקודה בדיאגרמה.