מספר חמצון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: הערך ערוך ומנוסח באופן לא אנציקלופדי.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

מספר חמצון או דרגת החמצון של יסוד כימי במולקולה או קומפלקס הוא המטען של האטום המייצג אותו בלבד. גם כאשר מדובר במולקולות נייטרליות, האטומים המרכיבים אותן יהיו בעלי דרגת חמצון אשר שווה או שונה מ-0. באותם מקרים בהם דרגת החמצון של האטום שווה ל-0, דרגת החמצון של שאר האטומים במולקולה יאפסו את המטען על אותה מולקולה כדי לקבל מולקולה נייטרלית.

לדוגמה: המולקולה P4O6 היא אמנם נייטרלית, אבל דרגת החמצון של כל אחד מאטומיה שונה מ-0. לכל אחד מאטומי החמצן דרגת חמצון של 2- (12-)=6×(2-). ואילו לכל אחד מאטומי הזרחן דרגת חמצון של 3+ (12+=4×3+) בסופו של דבר אכן מתקבלת מולקולה נייטרלית.

בהינתן לנו מולקולה, אם באופן תאורטי נפריד את אטומיה אלו מאלו נקבל כי לכל אטום מטען משלו- מטען זה הוא דרגת החמצון של אותו אטום.

השימוש העיקרי של דרגת החמצון הוא למידה של תכונות החומרים בכימיה האי-אורגנית. דרגת החמצון מוצגת על ידי שיטת הספירה הרומאית (I,II,III) או, ברוב המקרים, על ידי מספרים רגילים, כאשר סימן הפלוס מייצג דרגת חמצון חיובית (פחות אלקטרונים), וסימן המינוס מייצג דרגת חמצון שלילית (עודף אלקטרונים). דרגת החמצון של היסוד נכתבת או בצד הימני העליון של היסוד (FeIII) או בצד ימין אחרי כתיב שם היסוד (ברזל (III) או באנגלית (Iron (III). כל אטום שואף להגיע לכמות אלקטרונים ערכיים זהה לזו שיש לגזים האצילים, כלומר שמונה. כאשר ישנו עודף אלקטרונים, הכוונה היא כי לאטום יש מעל 8 אלקטרונים ערכיים סביבו ואז דרגת החמצון שלו תהיה שלילית. כאשר ישנו חוסר באלקטרונים, הכוונה היא כי לאטום יש פחות מ-8 אלקטרוניים ערכיים סביבו ואז דרגת החמצון תהיה חיובית.

כיצד לקבוע מספרי חמצון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם כמה כללים בסיסיים שעל פיהם ניתן לקבוע את מספרי החמצון:

1. מספר חמצון של יסוד חופשי הוא תמיד 0.

2. סכום מספרי החמצון במולקולה נייטרלית הוא 0. ביון, סכום מספרי החמצון שווה למטען היון.

3. באטומים שנמצאים בקבוצה 1A בטבלה המחזורית מספר החמצון הוא 1+. באטומים שנמצאים בקבוצה 2A מספר החמצון הוא 2+ בכל תרכובותיהם.

4. לפלואור מספר חמצון 1- בתרכובות.

5. לחמצן כמעט בכל התרכובות מספר חמצון 2-. יוצאי הדופן: בתרכובת עם פלואור החמצן מקבל מספר חמצון חיובי ובפרוקסידים (בהם קיים הקשר O-O) החמצן מקבל מספר חמצון 1-. (לדוגמה: H2O2)

6. למימן כמעט תמיד מספר חמצון 1+. יוצאי הדופן הם ההידרידים בהם המימן מקבל מספר חמצון שלילי.

7. מספרי החמצון של היסודות בטור השלישי נעים בין 3- ל 3

דוגמה לקביעת מספרי חמצון של מולקולה

אשלגן חנקתי KNO3

1+=(1+)×1 =K כלל 3

? =(?)×1 =N

(6-)=(2-)×3 =O כלל 5

0 =(6-)+ ?+ 1+ כלל2

5+ =? מספר החמצון של החנקן במולקולה זו

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Chem template.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא כימיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.