חמצון-חיזור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חלודה היא ברזל שעבר חמצון

תגובת חִמצון-חיזור או חִמְזוּר היא תגובה כימית שבה משתנה דרגת החמצון של המגיבים. באופן פשטני, העברת אלקטרונים מאטום לאטום או ממולקולה אחת לאחרת. תיאור זה מייצג את רוב התגובות, אך קיימות תגובות חמצון-חיזור יוצאות דופן שבהן לא עוברים אלקטרונים בין חומרים, אלא רק דרגת החמצון משתנה. תגובות חמצון-חיזור נפוצות מאוד בטבע, ומהוות בסיס לאלקטרוכימיה. לדוגמה, תגובות חמצון-חיזור מוכרות ושכיחות הן שריפת הסוכרים בגוף, החלדה של ברזל, או התגובה הכימית המתרחשת בתוך סוללה חשמלית.

החומר שמקבל אלקטרונים עובר חיזור (דרגת החמצון שלו יורדת) והוא נקרא מחמצן, ואילו החומר שמוסר אלקטרונים עובר חמצון (דרגת החמצון שלו עולה) והוא נקרא מחזר.

בלועזית מכונה החיזור רֵדוּקְציה (Reduction) והחמצון אוֹקְסידָציה (Oxidation). תגובת חמצון-חיזור קרויה רדוקס (Redox).

מחמצנים ומחזרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חומרים שיכולים לחמצן חומרים אחרים הם מחמצנים (אוקסידנטים).כאשר היסוד מחזר טוב יותר הוא זה שמוסר את האלקטרון והשני צריך לקבל אותו. מחמצנים חזקים, לרוב, הם חומרים עם יסודות בדרגת חמצון גבוהה יחסית (כגון מי חמצן, MnO4-, CrO3, Cr2O72-, ועוד), או חומרים בעלי אלקטרושליליות גבוהה (כמו חמצן, פלואור, כלור, ועוד). חומרים אלה משיגים יציבות אנרגטית כאשר הם קולטים אלקטרון, ולכן נוטים לעבור חיזור (=לחמצן) בקלות. תגובה זו יכולה להיות הרסנית לתרכובות רבות, כיוון שהיסוד, שהיה קשור לפני כן ליסוד אחר, ניתק מהתרכובת, כי הוא מוסר את האלקטרונים שלו למחמצן במקום למסרם לשותפו לקשר. גם חומר מחזר יכול לפגוע בתרכובות, זאת באמצעות מסירת אלקטרון לאחד מיסודות התרכובת ובכך להוציאו מהשיתוף בקשר הכימי.

מחזרים חזקים לדוגמה הן המתכות האלקליות, אבץ (Zn), אלומיניום (Al) ועוד. חומרים אלה משיגים יציבות אנרגטית על ידי מסירת אלקטרון מהקליפה החיצונית, ולכן מחזרים בקלות.

ניתן לדעת שהיסוד מחזר טוב יותר כאשר הוא זה שמוסר את האלקטרון והשני (המחוזר) צריך לקבל אותו.

דוגמאות לתגובת חמצון-חיזור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכתיבת תגובת חמצון-חיזור נהוג להפריד את התגובה לשני "חצאי תגובות": תגובת חמצון ותגובת חיזור. ניקח לדוגמה את התגובה בין יוני נחושת לאבץ מתכתי (מוצק): (מה שמכונה "תגובה נטו")

 Cu^{2+}_{(aq)} + Zn_{(s)} \longrightarrow Cu_{(s)} + Zn_{(aq)}^{2+}

את התגובה ניתן לנסח באופן הבא:

תגובת חמצון:

 Zn_{(s)} \longrightarrow Zn_{(aq)}^{2+} + 2e^-

תגובת חיזור:

 Cu^{2+}_{(aq)} + 2e^- \longrightarrow Cu_{(s)}

בתגובה זו יוני הנחושת מחמצנים את האבץ, ויורדים מדרגת חמצון +2 לדרגת חמצון 0. האבץ מחזר את יוני הנחושת ועולה מדרגת חמצון 0 לדרגת חמצון +2. מכיוון שהמטען הכולל בתגובה נשמר, האלקטרונים בתהליך החיזור חייבים לקזז את האלקטרונים בתהליך החמצון. תגובת חמצון-חיזור קלאסית זו היא התגובה המתרחשת בתא גלווני, תהליך שהתגלה ב1780 על ידי לואיג'י גלווני.

דוגמאות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

 \ H_2 O_2 + 2 e^- \longrightarrow 2 OH^-
 Zn_{(s)} + 2H_3O_{(aq)}^+ \longrightarrow Zn^{2+}_{(aq)} + 2 H_2O_{(l)} + H_{2(g)}
  • בביולוגיה, אנזימים רבים מזרזים תהליכים בכך שהם מחזרים או מחמצנים חומרים אחרים. אנזימים מחזרים נקראים רֵדוּקְטָזות (דיהידרוֹפוֹלָט רֵדוּקטָז, למשל, המשתתף בפירוקו של ויטמין B בגוף), ואנזימים מחמצנים נקראים אוֹקְסידָזות (ציטוכרום C אוֹקסידָז, למשל, המשתתף בתהליך הנשימה התאית).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]