מעיין שכבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
היווצרות מעיין שכבה
נקבה
חדר נביעה של מעיין שכבה, אליו נקווים המים מהכתלים, התקרה והרצפה

מעיין שכבה הוא מעיין המושפע מהרכבן הגאולוגי של שכבות הסלע בהן הוא שוכן, והוא סוג המעיינות הנפוץ ביותר באזור ההר בארץ ישראל.

היווצרות מעיין שכבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירת השכבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזורים רבים על פני כדור הארץ היו מכוסים בעבר בים, בו חיו בעלי חיים מסוגים שונים. עומק הים, חומו, האור שבו והרכבו הכימי הכתיבו את סוג בעלי החיים שיכלו לחיות בתנאיו. בעלי חיים אלה שקעו במים לאחר מותם, וגופם נטמע בקרקעית הים. בחלוף עידנים גאולוגיים, צופתה קרקעית הים בשכבה עבה מן החומר שמקורו באורגניזמים מתים שהוטמע בה, וזה התקשה והפך לשכבת סלע משקע.

לעתים, לאחר עידנים ארוכים, השתנה אופיו של הים (התחמם, התרדד וכדומה) ובעלי החיים שבו השתנו בהתאם. עתה החל לשקוע על קרקעיתו חומר מהרכב כימי שונה, בהתאם לגופם של בעלי החיים מהסוג החדש. כל שינוי דרמטי כזה הביא לשיכוב של חומר שונה בהרכבו הכימי, עד כדי יצירת שכבות על גבי שכבות של סלע מסוגים שונים.

רוב המסלע באזור ההר בארץ ישראל מורכב מסוגים שונים של אבן גיר או דולומיט. בחלק מהשכבות רב יותר המגנזיום, באחרות - הברזל, וכך הלאה, בהתאם להרכב הכימי של בעלי החיים, שגופותיהם הוטמעו בקרקעית הים.

יצירת מאגר מי התהום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלוף השנים נסוג לעתים הים, וקרקעיתו נחשפה והפכה ליבשת. המסלע עשוי השכבות השונות נחשף לרוחות ולגשמים, שהחלו לחלחל בו. מי הגשם יכולים לחלחל בסוגי מסלע אחדים, אך נעצרים בהגיעם לסוגי מסלע אחרים, המכילים חומר אטים למים (חרסית או חוואר). במקרה של מפגש עם שכבה אטימה לחלחול (אקוויקלוד), יחלו המים להיאגר כמי תהום בין השכבות, עד יצירת שכבת מים, הנקראת אקוויפר. מאגר מים זה יכול להמשיך ולהתמלא מחלחול מי גשמים, או להישאר כפי שהוא.

פריצת המעיין[עריכת קוד מקור | עריכה]

מי התהום יכולים להישאר קבורים למשך עידן ועידנים, ולעתים אף לא להיחשף לעולם. לעומת זאת, אם נוצרת פגיעה בשכבות הסלע מסיבות שונות (סחף, התחתרות נחלים, סדקים בעקבות פעילות בעלי חיים, הבקעת שורשים ועוד), יכולה שכבת האקוויפר לנצל את הפרצה, ולאפשר למי התהום לזלוג החוצה.
חשיפת שכבת מי תהום מתרחשת בארץ ישראל בעיקר בעקבות התחתרות נחל. בשל כך מצויים רוב מעיינות השכבה בארץ בעומק נחלים (דוגמת עין פרת בעומק נחל פרת, עין עבדת בעומק נחל צין ואחרים).

חציבת ניקבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אספקת מי מעיינות השכבה הנה רציפה בדרך כלל, בשל המשך חלחול עקבי של מי גשמים ומילוי שכבת האקוויפר. עם זאת, שאיבה מרובה עלולה לגרום לכמות וללחץ המים לרדת. הפתרון שנמצא לכך בימי קדם בארץ ישראל היה יצירת ניקבה ש"רדפה" אחר המים עד מקום הנביעה ממש, ללא צורך בהמתנה עד שהמים יגיעו למוצא המעיין. במקום הנביעה נחצב בדרך כלל חדר גדול, שהבטיח כי מכל נקודות הנביעה יקוו המים אליו ויזרמו אל הניקבה. סידור כזה אפשר גם את הזרמת המים באופן ישיר אל שדות חקלאיים, בריכות אגירה, תעלות וכדומה.

מעיינות שכבה ידועים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]