משלי אמנ-אמ-אפה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

משלי אמנ-אמ-אפה הוא קובץ משלי החכמה החשוב ביותר בכל הספרות המצרית העתיקה שנכתבו על גבי פפירוס כנראה במאות ה-12-‏11 לפנה"ס. ל"משלי אמנ-אמ-אפה" עמדה ייחודית בספרות החוכמה המצרית האלילית בנושאי דת ומוסר.

אמנ-אמ-אפה היה סופר בחצר פרעה, ומשלי החוכמה שלו הונהגו בתור חומר הוראה בבתי הספר לחינוך פקידי הממשל, והתלמידים היו מעתיקים את המשלים בכתב ידם כדי לשננם היטב ולדעת אותם בעל פה.

המשלים הללו מובאים בשלושים פרקים בני שניים או ארבעה חרוזים, וערוכים בסגנון פיוטי ובשפה ציורית ונשגבת. אלו הם משלי מוסר על מידות טובות והנהגה ישרה בין אדם לחברו, אזהרות להתרחק ממידות מגונות, כמו הצביעות והחנופה, מפגיעה בחלשים, מעושק אלמנות ושוד יתומים.

ספר המשלים נתפרסם בשנת 1923 על ידי ואליס בדג', שהיה מנהל האוסף המצרי והאשורי במוזיאון הבריטי, ועורר עניין רב בקרב חוקרי המקרא בשל המקבילות הרבות בינו ובין חלק מספר משלי (פרק כב, יז – פרק כד, כב). מרבית החוקרים כיום מצביעים על הספר כמקור לפסוקים הללו במשלי, ואף נעזרים בו לפירוש פסוקים סתומים במשלי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]