בית ספר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בית ספר באזור כפרי בסודאן
שיעור בבית-ספר בלואיזיאנה, ארצות הברית
בית-ספר באזור כפרי בצפון לאוס

בית ספר הוא מוסד חינוכי בבעלות פרטית או ממשלתית, האחראי על פרק הלימוד הטרום־אקדמי. על פי רוב, בית ספר הוא מבנה בו משתתפים תלמידים וסגל הוראה בשיעורים יומיים. מנהל בית ספר אחראי על ניהול בית הספר והנהגתו החינוכית. לצד המנהל נמצא יועץ חינוכי, השואף לסייע לתלמידים לפתור בעיות שונות העלולות לפגוע בתפקוד האקדמי שלהם.

ילדים מתחילים את לימודיהם בבית הספר בגיל 7-5, בהתאם לנהוג בכל מדינה. ברוב המדינות הילדים הצעירים הולכים לגן ילדים לפני בואם לבית הספר.

בית הספר הוא אבן הבניין של החינוך הפורמלי. הוא נועד לאפשר לתלמידים להשתלב בחברה על ידי רכישת השכלה ומקצוע. הישגים אקדמיים הם התוצר של תפקוד התלמיד בתחומי הדעת השונים, אשר נלמדים בבית הספר‏[1].

היסטוריה והתפתחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הקמתו יועד בית הספר לשמש ככלי עזר לתהליך החיברות של בני השכבות המיוחסות בחברה המסורתית. בית הספר לא היה המוסד היחיד שנועד לתהליך הסוציאליזאציה בתקופה זו. עם זאת, הוא לא נועד להחליף את התרומה החינוכית של המשפחה, מוסדות הדת ומוסדות חברתיים אחרים, אלא רק להשלים אותה בתחומים הספציפיים שבהם התקשו לקדם את הדור הצעיר. בהתאם לכך, התפקיד העיקרי שיועד בתחילה לבית הספר היה הקנייה של ידע[2].

בית הספר שימש גם להכשרה של המנהיגים העתידיים של החברה. בעקבות זאת בית הספר היה במשך מרבית תקופת קיומו מוסד סלקטיבי שלא היה פתוח בפני הכל. לא רק זאת אלא שהמועמדים מתוך האוכלוסייות אשר להן יועד בית הספר היו צריכים להתחרות על מקומם בו כדי שרק הטובים ביותר יגיעו לתפקידים מכובדים בחברה. כך נולדה המדידה והערכה בחינוך פורמלי וזהו המקור למידה הרבה כל כך של אינדוקטרינציה, לחצים אמוציונאליים, הטפה ושיכנוע בלתי פוסק בבתי הספר המודרניים‏[2]. אנשים הלכו ללמוד בבית הספר כדי שלא לקפח את מקומם באחת הקבוצות המיוחסות של החברה. לכן לנלמד בבית הספר לא הייתה זיקה לדרך שבה אנשים מתפרנסים, פותרים בעיות חברתיות או מחנכים את ילדיהם. תפקידי הסוציאליזאציה שלא היו קשורים באופן ישיר עם ההכשרה לעמדות מנהיגות, נתמלאו בדרך כלל על ידי מוסדות אחרים, כמו למשל ההכשרה של השוליות בגילדות של ימי הביניים[2].

למרות שבהמשך בתי הספר נפתחו גם לאלו אשר לא יועדו להיות מנהיגים עתידיים של החברה, לא נעשה כל שינוי משמעותי באופן התנהלותו שנועד לחזק את החזקים ולהחליש את החלשים. אי לכך, לא רק שברוב הפעמים בית הספר לא הפיק תועלת עבור העניים והמקופחים שבחברה, אלא גם שהכישלון שלהם בקליטת הערכים הזרים של השכבה השלטת הוסיף להכנעתם ושבירת רוחם‏[2]. זוהי נבואה המגשימה את עצמה, משום שהתפיסה שבית הספר לא נועד למעמדות הנמוכים של החברה גרם לו לתפקד בצורה שמראש לא אפשרה להם הצלחה או אפשרות לניעות חברתית.

דמותו של בית הספר הייתה מונחה על ידי הערכים והאידאולוגיות של האליטה השמרנית שיצרה אותו. בהתאם לכך, מאז ראשיתו שואף בית הספר לשימור הסדרים שנקבעו במסורת ומונע על ידי חשש עמוק מפני כל שינוי‏[2]. כתוצאה מכך השתמרה הדרך שבה נהג בעבר בית הספר להקנות לתלמידיו הרגלי ציות כלפי ממונים, כניעה בפני סמכויות ותודעה כוזבת היוצרת אמונה בזכויות יתר של שכבות מסוימות בחברה‏[2]. בדרך זו מצליח בית הספר להכשיר את רוב תלמידיו לקונפורמיות ריקה‏[3]. כך ממשיך בית הספר להקנות לתלמידיו את עיקרי המתמטיקה, ההיסטוריה, הספרות והפיזיקה. מקצועות אלה מוצגים בפני התלמיד בצרורות של אמיתות שעל התלמיד לקבלן כנתינתן, בין אם הבין אותן ובין אם לאו, בין אם השתכנע לגביהן ובין אם מפקפק הוא בהן‏[2].

מיבנהו המקורי של בית הספר תאם אולי את צרכיה של החברה באותה העת, אך הצרכים האלה השתנו מאז. החברה המודרניות אינה זקוקה עוד לבית הספר על-מנת שיתרום לקפאונה על ידי חינוך הצעירים לשימור של הקיים. היא זקוקה למוסד אשר יכשיר את הצעירים ליכולת לשנותה על ידי פיתוחה בכל התחומים האפשריים‏[2]. בעידן המחשבים השכלה בעלת ערך היא לא זו המתגלית במתן תשובות מוסכמות לשאלות מוסכמות, אלא זו המאפשרת להציג שאלות רלוואנטיות ולגלות בעיות. טיפוח אינטלקטואלי ברוח צורכי החברה של ימינו פירושו טיפוח של חשיבה עצמאית ואמיצה. חשיבה מסוג זה נזקקת באותה מידה לדמיון כמו לשיטתיות, היא אינה כבולה בכבלי המוסכמות והיא פתוחה להסקת מסקנות מלקחי הניסיון‏[2].

בהתאם לכך, למידת חקר היא גישה חינוכית חדשה יחסית אשר מנסה לשבור את דפוס ההוראה הישן, על ידי שימוש בעקרונות המחקר.

סוגי בתי ספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתי הספר נחלקים לסוגים שונים, על פי המטרות החינוכיות שהם שואפים להשיג. בהתאם לכך, קיימים מספר מוסדות בחינוך הפורמלי שניתן לכנותם בית ספר, וביניהם:

בית ספר אינטרני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית ספר אינטרני, הוא בית ספר תיכון, לתלמידי כיתות י' עד י"ב, המכין את תלמידיו לבחינות הבגרות. בית הספר עומד בקשר ישיר עם משרד החינוך ואחראי לרישום תלמידיו לבחינות הבגרות. רוב רובם של בתי הספר האינטרנים (פרט לחלק מבתי הספר הדמוקרטיים ובתי הספר של רשת החינוך אנקורי) מגישים את תלמידהם לבחינות הבגרות עם "ציוני מגן" המשתכללים עם ציוני בחינות הבגרות, לכדי "ציון סופי". בית ספר זה הוא מבנה אליו מגיעים התלמידים מדי יום למספר שעות לימוד, ולאחר מכן חוזרים לביתם. מטרתו היא להקנות השכלה כללית בהתאם לדרישות התקופה והחברה. בית ספר מסוג זה יכלול כיתות לימוד וחדר מורים, ולרוב יכלול חלק מן הבאים: אולם ספורט, מגרש משחקים, חדר אחות, משרדי הנהלה, ספריה. מבנה בית ספר זה יכול להכיל מספר קומות בנויות (במידה ומדובר במבנה לא ארעי) או חדרים ארעיים (כגון קראוונים או פחונים), או שניהם יחדיו. על פי רוב, תלמידיו יהיו תושבי האזור בו הוא מצוי, על מנת להקל על ההגעה הלוך וחזור. בתי ספר אינטרניים לעתים מפעילים שירות הסעות על מנת לבצע איסוף ופיזור של התלמידים, כמו גם שירות הסעדה, במידה והתלמידים שוהים במהלך הצהריים במוסד. סוג זה של בית ספר הינו הנפוץ ביותר בישראל.

בית ספר אקסטרני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית ספר אקסטרני הוא בית ספר המכין את תלמידיו לבחינות הבגרות, אך אינו אחראי לרישומם לבחינה ואינו מעניק להם "ציון מגן". בית ספר תיכון אקסטרני עשוי להתנהל במתכונת דומה לזו של התיכון האינטרני, אך תלמידיו יתבקשו לפתוח תיק נבחן חיצוני במשרד החינוך, וביום בחינת הבגרות יבחנו במרכזי בחינה אליהם ישויכו על ידי השלוחה האקסטרנית של משרד החינוך. זהו בית ספר שעשוי להיות נטול מבנה מרכזי, או לכלול בניין מרכזי הכולל כיתות, אך לרוב הוא לא כולל את מלוא השירותים שמוצעים בבית ספר אינטרני.

פנימייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פנימייה היא בית ספר אינטרני הכולל מגורים במקום. פנימיות לרוב יהיו במבנים לא ארעיים, ויכללו את מלוא השירותים המוצעים בבית ספר אינטרני.

בית ספר מקצועי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית ספר מקצועי נועד להכשיר את תלמידיו למקצוע מסוים. לדוגמה: בית ספר טכנולוגי, בית ספר למשחק, בית ספר לאמנויות הבמה, בית ספר לאומנויות התקשורת, הטלוויזיה והמולטימדיה, בית ספר לרפואה ועוד.

בית ספר לחינוך מיוחד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתי ספר לחינוך מיוחד המיועד לילדים החורגים מהמסגרת החינוכית הרגילה. הוא מיועד לתלמידים בעלי לקויות קשות, הפוגעות ביכולת התפקוד שלהם באופן משמעותי.

מסגרות החינוך המיוחד מיועדות לסייע, למשל, לילדים בעלי לקויות למידה קשות. אנשי הצוות במסגרות אלו מקבלים הכשרה מתאימה להוראה המותאמת במיוחד לילדים עם לקויות אלו, בעוד במסגרות החינוך הרגיל עבודת הצוות החינוכי עימם מורכבת ומאתגרת, והתלמידים עלולים לחוות במהלך הלמידה תסכול רב.‏[4]

תחומי האחריות של בית ספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הספר נועד למנוע בערות בקרב הדור הצעיר. בהתאם לכך הוא אמון על חינוכם ולימודם של כלל התלמידים המשתתפים בו, על פי תוכנית לימוד שנקבעה מראש. משום שיכולת החשיבה חיוניות לתפקודו של האדם בחברה המשתנה של עידן ההידע, יש לטפח את ההיכרות של התלמידים עם מיומנויות חשיבה מסדר גבוה ואת היכולת שלהם להפעילן באופן יעיל בהקשרים מגוונים‏[5].

בנוסף, בעקבות התמורות שהתחוללו בחברה המודרנית התרחבו התפקידים המצופים מבית הספר ונתווספו לו חלק מן התפקידים שנתמלאו בעבר על ידי סוכנויות חברתיות אחרות, כמו המשפחה, הקהילה, הדת וכו'‏[2]. למשל, בתקופות בהן העבודה עמדה במרכז חיי האדם, בית הספר נדרש להכשיר תלמידים שבבגרותם יהיו לכוח עבודה יעיל ותורם. לעומת זאת ככל שהפנאי תופס מקום מרכזי יותר בחיי האדם המודרני, בית הספר נדרש להכשיר את תלמידיו גם למיצוי מרבי של שעות הפנאי‏[3].

בהתאם לכך תחומי האחריות של בית הספר כוללים גם היבטים לא אקדמיי, כמו:

  • ביטחון פיזי: בית הספר עשוי להיחשב אחראי לשלומם של התלמידים בו כל זמן שהם שוהים בתחומיו. לצורך כך, בתי ספר עשויים להעסיק אנשי אבטחה שונים, לבנות גדרות סביב המוסד, לארגן בדיקות אקראיות לכלי נשק ועוד.
  • בריאות: בית הספר עשוי להיחשב אחראי לבריאותם של התלמידים, כל זמן שהם שוהים בתחומיו. לצורך העניין ניתן להחזיק תיק רפואי מלא של כל תלמיד, כמו גם אחות או צוות רפואי מצומצם לטיפול במקרים של מחלות או פציעות.
  • תזונה: בית הספר עשוי להידרש לספק ארוחה לתלמידיו במהלך שהותם במקום. בבתי ספר אינטרניים לעתים מוקמת קפיטריה לצורך הדבר, ובפנימיות כולל המבנה חדר אוכל.

גורמי השפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך דורות רבים היה בית הספר מוסד שרבים נזקקו לו, אך הוא נוצל רבות לצורך הגשמתם של אינטרסים שונים תוך התעלמות ממטרותיו החינוכיות. אופן ההתנהלות של בתי הספר נקבע, הושפע ונגרם על ידי לחצים של כוחות חברתיים, אשר התייחסו אליו כאל מכשיר להשגת מטרותיהם. הפוליטיקאים והאידאולוגים השתמשו בו לתמיכה במישטרים ובאינטרסים המועדפים על ידם. אנשי הדת השתמשו בו כדי להדק באמצעותו את הזיקה בין האזרחים לכנסיותיהם. גורמי הכלכלה השתמשו בו כדי להבטיח לעצמם כוח עבודה מאומן ולעודד את תרבות הצריכה לטובתם‏[2]. התלמידים, המורים והוריהם היו תמיד חלשים מכדי להדוף את הלחצים של המוסדות החברתיים הללו על בית הספר ולהבטיח לו תנאים שבהם יוכל למלא את תפקידיו החינוכיים. בכל תקופה זו לא קם גורם אשר יהיה חזק דיו להעמיד במרכז פעילות בית הספר את צורכי האישיות המתפתחת‏[2].

דרכי הוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרייה של בית הספר מכילה לרוב ספרי קריאה וספרי לימוד המשמשים לצורכי הוראה.

ההגיון של ההוראה שונה באופן בסיסי מההגיון המנחה את בית הספר בראש ובראשונה בכך שאין הוא משועבד למיבנה מוסדי כלשהו. עם זאת, המיבנה המוסדי של בית הספר הוא זה שקובע את אופן ההוראה המתבצעת בפועל ואת האפשרויות העומדות בפני המורים המלמדים בו. כך נוצר פער בין הנעשה בפועל לבין תאוריות חינוכיות המבוססות על ניסיון המורים ומחקרים בנוגע להתנהגותיהם של התלמידים‏[2].

שיטת ההוראה הנפוצה בבתי הספר היא שיעור פרונטאלי, בו המורה מרצה את החומר בפני התלמידים בכיתה.

מזה דורות נתונה שיטת המלל השולטת בבית הספר לביקורת חמורה על ידי פסיכולוגים, מורים ומפקחים. לצד זאת, אלה שאינם מבקרים אותה אינם ששים עוד להגן עליה‏[2].

למידה פעילה מדגישה את החשיבות של מעורבות התלמיד בשיעור.

המשחק בבתי הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוב בתי הספר מוענקת ללמידה מעמד של עבודה לפי מושגי המבוגרים. כתוצאה מכך המשחק מבודד לתחומי הרשאה מוגדרים כמו הפסקות או שיעורי חינוך גופני[2]. התוצאה של ההפרדה הזאת היא שהילד מאבד בהדרגה את כושר הלמידה ונטען רגשי אשמה כשהוא נגרף עם יצרי ליבו אחר המשחק. לכן, ההאחדה של המשחק והעבודה בחיי בית הספר מכוונת לשמירה על פוטנציאל הלמידה של התלמידים‏[2].

ההפסקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבית הספר נהוגות על פי רוב הפסקות קבועות בין השיעורים המוקדשים ללמידה. ההפסקה מיועדת לפעילויות לא אקדמאיות כמו מנוחה, אכילה, יציאה לשירותים, לרענון וכדומה.

ההפסקה מאפשרת גם מפגש חברתי עם קבוצת השווים, כך שהתלמידים יכולים לממש את מאווייהם החברתיים ללא קשר עם הנלמד בבית הספר. לא רק זאת, אלא שלעתים קרובות מאזנת ההתגודדות החברתית בבית הספר את הרגשת התסכול של התלמידים מן הלימודים והיא מתחוללת תוך התנגדרות לתכניו ולערכיו‏[2].

בית ספר בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הספר במסורת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושג העברי "בית ספר" נזכר לראשונה בתלמוד, שם נזקפת יוזמת הקמתו לשמעון בן שטח, בן הזוג השלישי שעמד בראש הסנהדרין במחצית הראשונה של המאה הראשונה לפנה"ס (בזמן ממלכת החשמונאים):

Cquote2.svg

והוא התקין שמעון בן שטח...שיהו התינוקות הולכין לבית הספר.‏[6]

Cquote3.svg

עד יסודו של בית הספר על ידי שמעון בן שטח, נעשה החינוך המסורתי בחברה היהודית במסגרת המשפחה, מאב לבן. התלמוד מציין שלושה שלבים בהתפתחותו של חינוך ציבורי יהודי בתקופת הבית השני:

"זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכח תורה מישראל. שבתחלה, מי שיש לו אב - מלמדו תורה, מי שאין לו אב - לא היה למד תורה...התקינו שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים...ועדיין, מי שיש לו אב - היה מעלו ומלמדו, מי שאין לו אב - לא היה עולה ולמד. התקינו שיהו מושיבין בכל פלך ופלך ומכניסין אותן כבן ט"ז כבן י"ז. ומי שהיה רבו כועס עליו - מבעיט בו ויצא. עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן, שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע."‏[7]

שלוש התקנות מהוות נקודות ציון במעבר מהחינוך המשפחתי המסורתי אל החינוך במסגרת הציבורית: התקנה הראשונה (אולי זו תקנתו של שמעון בן שטח), קבעה את העסקתם של מורים לילדים בירושלים ובכך יסדה את החינוך הציבורי. קיומו של מוסד חינוך ציבורי לא פתר את תלות חינוכו של הילד באביו, שכן היה זקוק לו, אם התגורר מחוץ לירושלים, כדי לעלות לעיר וללמוד.

קיומם של בתי הספר בעיר הבירה בלבד ותלותו של הילד באביו, הצריכו את התקנה השנייה, שקבעה שיש להקים בתי ספר בערים הגדולות של כל אחד מחבלי הארץ (או כל אחד ממחוזותיה הרשמיים של המדינה) והגדירה את גיל החינוך בהם לנוער (17-16), שכן הייתה הדרך אליהם מסוכנת מדי לילדים קטנים. תקנה זו אמנם פתחה את החינוך הציבורי בפני כלל האוכלוסייה היהודית בארץ, אלא שעדיין לא קבעה את עקרון חינוך החובה השוה לכל נפש, בכך שהשאירה בידי הרבנים את הרשות לסלק תלמידים מבית הספר כרצונם. עקרון זה בא לידי ביטוי בתקנה השלישית – "תקנת יהושע בן גמלא" (המאה ה-1 לספירה, במידה ואכן מדובר בכהן הגדול הידוע בשם זה) - שקבעה שיש להקים בתי ספר בכל עיר בארץ, שהלימודים בהם יתחילו כבר מגיל הילדות (7-6).‏[8]

תקנות אלו הביאו להרחבה ניכרת של החינוך הציבורי היהודי והתלמוד אף מציין את מספרם של בתי הספר שפעלו בבירה בסוף ימי הבית השני:

Cquote2.svg

ארבע מאות ושמונים (או "וששים"‏[9]) בתי כניסיות היו בירושלם וכל אחת ואחת היה לה בית ספר ובית תלמוד. בית ספר למקרא ובית תלמוד למשנה.‏[10]

Cquote3.svg

בתי ספר בארץ ישראל לפני קום המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הספר במדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת החינוך הממלכתית בישראל נמצאת תחת אחריותו של משרד החינוך. היא מבוססת על תוכנית לימוד בת 12 שנים, שסופה בחינות בגרות הנערכות בבית ספר תיכון.

בישראל הייתה נהוגה (עד שהתקבל חוק חינוך ממלכתי ב-1953) חלוקת בתי הספר לשתי חטיבות גיל:

בעקבות רפורמה בחינוך בישראל (שנועדה להשגת אינטגרציה בין שכבות אוכלוסייה שונות) המיושמת החל מסוף שנות ה-60, ישנה כיום חלוקה לשלוש חטיבות גיל ברוב היישובים בישראל:

בערים בודדות, כמו לוד, רמת גן, וגבעתיים, שלא עברו את תהליך הרפורמה, חלוקת החטיבות היא כמנהג הישן.

בחינוך הדתי מקובל שחטיבות הביניים הן לכיתות ז'-ח', ובית הספר התיכון או הישיבה התיכונית או האולפנה הן לכיתות ט'-י"ב.

בחינוך החרדי בישראל מקובל שהבנים לומדים בביה"ס או בתלמודי תורה עד כיתה ח' ולאחר מכן ממשיכים לישיבות תיכוניות או לישיבות קטנות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיינו גם בפורטל

P Education.png

פורטל החינוך הוא שער למגוון נושאים הקשורים בחינוך ובהשכלה, בהם מוסדות, אישים, מושגים ועוד.


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ V. S. Ramachandran, ed., Encyclopedia of Human Behavior, 2nd ed. Academic Press (2012).
  2. ^ 2.00 2.01 2.02 2.03 2.04 2.05 2.06 2.07 2.08 2.09 2.10 2.11 2.12 2.13 2.14 2.15 2.16 צבי לם (1973). ההגיונות הסותרים בהוראה: מבוא לדידקטיקה. רעננה: ספרית פועלים.
  3. ^ 3.0 3.1 אשר משיח, קורין ספקטור ואורלי רונן, לחנך לפנאי. רעננה: מכון מופ"ת (2004).
  4. ^ פלג דור חיים, ‏לקות למידה בבית הספר - 'התקין' ו'הלקוי', באתר פסיכולוגיה עברית, 2 במאי 2013
  5. ^ משרד החינוך, האגף לתכנון ופיתוח תוכניות לימודים אסטרטגיות חשיבה מסדר גבוה - מסמך מנחה למתכנני תוכניות לימודים ארציות ומקומיות ולמפתחי חומרי למידה, תשס"ט (2009)
  6. ^ תלמוד ירושלמי, סדר נשים, מסכת כתובות, דף נ, עמוד ב, פרק ח, הלכה יא, מאגר ספרות הקודש, באתר סנונית
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף כ"א, עמוד א'
  8. ^ החינוך כחובת הציבור במשפט העברי, באתר "דעת"
  9. ^ תלמוד ירושלמי, סדר נשים, מסכת כתובות, דף סז, עמוד ב, פרק יג, הלכה א, מאגר ספרות הקודש, באתר סנונית
  10. ^ תלמוד ירושלמי, סדר מועד, מסכת מגילה, דף כג, עמוד א, פרק ג, הלכה א, מאגר ספרות הקודש, באתר סנונית
  11. ^ בית הספר העברי הלאומי הראשון, באתר "ראשון עירי"