דת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דת היא סוג של התארגנות חברתית או תרבותית הכוללת מערכת של אמונות והשקפות עולם המקשרות את האנושות לרוחניות או לעקרונות מוסריים מחייבים. דתות רבות כוללות סמלים, פולחנים ו"היסטוריה קדושה" שמיועדות להסביר את הדרך בה נוצרו החיים והיקום ואת משמעותם. דתות רבות, או לפי הגדרתו של ההיסטוריון יובל נח הררי ואחרים‏[1] כל הדתות, גורסות עקרונות מוסריים הנובעים מציווי עליון, חוקים דתיים או אורח חיים שמתחייב על פי עקרונות הדת והאמונה בנוגע ליקום ולטבע האדם.

סמלי דתות שונות.
שורה ראשונה, מימין לשמאל: אום (הינדואיזם), מגן דוד (יהדות) צלב (נצרות).
שורה שנייה, מימין לשמאל: טוריאי (שינטו), דהרמהצ'קרה (בודהיזם), כוכב וסהר (אסלאם).
שורה שלישית, מימין לשמאל: סמל האהימסה (ג'ייניזם), כוכב בעל תשעה קודקודים (הדת הבהאית), קהנדה (סיקהיזם).

בדתות רבות קיימים מושגים של תורת הגמול, הכוללים את מושגי תיקון הנשמה, השארות הנפש לאחר המוות, הגעה לאחר המוות הגופני לאותו עולם שבו נמצאים האל או האלים, מלאכים או נשמות אחרות של בני מעלה שזכו לכך, גאולה, משיח כלשהו ותחיה פיזית של הגוף.

על פי פרופסור בנימין בית-הלחמי, בעולם קיימות כעשרת אלפים דתות שונות (שרובן התפתחו במאתיים השנים האחרונות) ולהם כחמישה מיליארד מאמינים. כאשר בראש צועדות הנצרות עם כ-2.2 מיליארד מאמינים,[2] האסלאם עם כ-1.6 מיליארד מאמינים,[3] וההינדואיזם עם קצת יותר ממיליארד מאמינים‏[4]. אף שכל דת דוגלת בעקרונות אמונה ודרך חיים שונים, והן צרות ויריבות אחת לשנייה, המשותף לכולן רב על המפריד.

פילוסופיה של הדת הוא התחום הפילוסופי העוסק בשיקולים לקיום דתות. התאולוגיה עוסקת בהסבר האמונה באל, והפסיכולוגיה עוסקת בחקר המניעים ליצירת הדתות, כניסת המאמינים לשורותיהן, והתפקיד שממלאת הדת בבריאות הנפש ובהפרעות נפש.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המילה העברית "דת" אינה שמית, ומקורה מפרסית, שהיא שפה הודו-אירופית; מובנה בשפת המקור - הוא 'חוק' (מובן שהתפתח מהמשמעות הראשונית של המילה הפרסית וההודו-אירופית: "data", כלומר 'נתון' [מהשורש הפרסי העתיק "dadan" - לתת], שכן החוק נתפס בתור נתון שעליו אין לערער: בבחינת כזה ראה וקדש). במשמעות זו מופיעה המילה בתנ"ך בספרים המאוחרים, כדוגמת הפסוקים במגילת אסתר: "ואת דתי המלך אינם עושים",‏[5] ו"הֱיוֹת לָהּ כְּדַת הַנָּשִׁים".‏[6] מילה "דת" בתנ"ך מופיעה רק במגילת אסתר, ספר דניאל וספר עזרא, כאשר רוב המופעים הם במגילת אסתר. רק לאחר תקופת התנ"ך, הורחבה משמעות המילה בעברית למשמעות כפי שהיא כיום.

עקרונותיהן של הדתות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיזור הדתות בעולם. בקווים גסים ניתן לראות שהנצרות שולטת באירופה, אמריקה, צפון אסיה, אפריקה הדרומית ואוסטרליה. האסלאם בין מרכז למערב אסיה ובצפון אפריקה. ההינדואיזם במרכז אסיה והבודהיזם בין מרכז למזרח אסיה.

בדרך כלל לכל דת יש נביא ראשון מייסד, שאליו נגלה העולם הרוחני הנסתר, שחיבר או קיבל, ספר מקודש שהולכים לאורו, וכהנים גדולים או חכמים שמעבירים את הדת מדור לדור, והם מקור הסמכות הרוחנית. לכל דת יש את מעשי הפולחן והמצוות שלה, שאמורים לדאוג לתיקון הנשמה של המאמין והגעתו לעולם הנסתר.

מעשי הפולחן נפוצים הם לימוד, תפילה, הטפה, סימולציה, טקסים, קשר פיזי עם חפצים הנחשבים קדושים, וריחוק מדברים הנחשבים טמאים או קדושים מאוד. דתות רבות קוראות להתעלות מעל צורכי הקיום והגוף ורואות בנזיר או בפרוש את הדגם של אדם האידאלי, להוציא את היהדות הרואה בנזירות ופרישות יתרה, דבר שלילי.

בחלק מהדתות מדובר בשכר ועונש רוחני, ובחלק אחר מדובר אף בשכר גשמי כמו הצלחה פיזית בעולם הזה. כך, לדעת רוב ההוגים ביהדות וכך מפורש בתורה (לדוגמה בפרשת "והיה אם שמוע"). אבל גם ניתן מצב בו צדיק יסבול בעולם הזה (לדוגמה בתהילים צ"ב). אמונה זו (שכר ועונש בעולם הזה) קיימת גם בנצרות הפרוטסטנטית שמאמינה בעקבות הגותו של קלוין, שניתן לראות באדם מצליח, אדם שאלוהים רוצה בו. וכן באסלאם הסובר שאדם עני אשם במצבו, והגיע לדלות מתוך חטאיו.

לרוב, הגברים תופסים את המעמד המרכזי ברוב הדתות. בחלק מהדתות יש הגבלה על לימוד יסודות הדת לזרים ועל גישה של זרים לאתרים מסוימים. ביהדות הקדומה הייתה הגבלה על כניסת זרים לבית המקדש שבירושלים, באסלאם ישנה הגבלה על כניסת זרים לערים המקודשות מכה ואל-מדינה. בחלק מהדתות סודות הדת נמסרים רק למתי מעט, לחכמים מיוחדים שהקדישו את עצמם לאותה דת. דתות שבולטות בעניין הזה הן הדת הדרוזית, שבה רק לאנשי דת קיימת גישה לאמונות הפנימיות שלה, והיהדות אשר בה סודות הקבלה נלמדים רק ליחידי סגולה העומדים בקריטריונים הנדרשים.

הפסיכולוגיה מאחורי דתות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הפסיכולוג פרופ' בנימין בית הלחמי, הדת היא תופעה אנושית חוצה גבולות, שיש לה שורשים פסיכולוגיים של בני אדם, שחווים את אותם הפחדים והתקוות. כך לדעתו שורשי הדתות נעוצות בלמידה חברתית, שאותה מנחילים ומטביעים ההורים בצאצאיהם מבלי יכולת בחירה משמעותית, דבר דומה נעשה בהנחלת דעות פוליטיות וערכים כלליים.

בפיצוי הנפשי שמקבלות קבוצות שנמצאות בשפל, בתופעת החסך, התסכול והכאב שנמצאים בשפע בעולם, אף הם מובילים לדת שמפצה אותם, שאפשר להגיע איתה למעמדים אקסטטיים וחגים המשכיחים את העליבות והתסכול, כמו גם הסבר ההשלכה, שאמונות דתיות משקפות למעשה את המבנה החברתי ואת עולמם של בני האדם, ונבנות בצלם החברה המסוימת. כך למשל במיתולוגיה היוונית ניתן לראות איך האלים משקפים את הרגשות האנושיים הבסיסיים ביותר כמו חמדה, קנאה ותחרות.

מניעים נוספים לדת, הם ההסתגלות האישית ותחושת הסיפוק בחיים שיש בהם ממד רוחני, דבר שמעלה לפי מספר מחקרים את הבריאות הגופנית ואת תוחלת החיים. ההסתגלות החברתית, שגורמת ללכידות חברתית ותמיכה של הקבוצה הדתית בחבריה, ביצירת קבוצת התייחסות שמגוננת ועוטפת את היחיד הבודד והנבדל. קבלת פשר לחיים, באשר האדם הוא יצור שמעדיף תשובות לא טובות על פני סימני שאלה וחיים של ספק. הצבת חיץ בפני החרדה הקיומית וחרדת המות בפרט, ושרידות אבולוציונית, של הטיפוס האופטימי המאמין, על פני הטיפוס הפסימי הלא מאמין "שנכחד".

סיבות שונות בתכלית להתפתחות הדתות מציעה האנתרופולוגיה. מרווין האריס טוען שדתות משרתות בראש ובראשונה את צרכי התרבות, ורק לאחר מכן את צרכי הפרט. כראיה לסברה אפשר לראות כיצד דתות שמטיפות לאי אלימות התפתחו בד בבד עם הקמת מסגרות התרבות הגדולות. במזרח הרחוק, היכן ששיתוף פעולה מלא היה חיוני עד כדי מחיקת צרכי הפרט, עלו דתות המטיפות להרמוניה. גישה זו, שמכונה בסין "שלושת הדרכים", אפשרה לפי האריס לקיים חברה בה התלות בעבודה משותפת אינטנסיבית הייתה תנאי ראשון לחקלאות גידול האורז. במזרח הקרוב התפתחו לעומת זאת דתות שגינו אלימות בין מאמיני הדת, אך עודדו אלימות כלפי הכופרים בה. כראיה אחרונה ניתן לראות כיצד הנצרות הפרוטסטנטית קידמה את ערכי היוזמה האישית והחריצות ברנסאנס, בעת שהתרבות האירופית הגדירה מחדש את מקומה.

דת מדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דת מדינה היא דת שלטת, המקבלת מעמד בכורה מטעם שלטונות המדינה. הפיכת דת אחת לדת מדינה הופכת את שאר הדתות לדתות נסבלות או לדתות אסורות.

הנצרות עברה בקיסרות הרומית בטווח של כ-100 שנה ממעמד של דת אסורה, דרך מעמד של דת מותרת למעמד של דת המדינה.

להבדיל מדת מדינה, כמעט בכל מדינה יש דת אחת שלטת אליה משתייכים רוב אזרחי המדינה. בחלק מהמדינות יש כנסייה ממוסדת, כלומר דת (או זרם דתי) שמאושרת ונתמכת על ידי השלטון של מדינה מסוימת.

מושגים הקשורים לדתות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מונותאיזם - אמונה באל אחד ויחיד, בניגוד לפוליתאיזם - אמונה באלים רבים. הרעיון המונותאיסטי מורה גם על כך שהאל מופשט ורוחני.

פוליתאיזם - אמונה בריבוי אלים שאחראים על קטעים שונים בהוויה. אף שבמערב הפוליתאיזם אינו שכיח, בתרבויות מסוימות, כמו אצל ההינדים, הוא מקובל עד היום.

כת - מונח המתאר קבוצת אנשים, שאמונתם הדתית או מעשיהם אינה עולים בקנה אחד עם המקובל בזרם המרכזי (האורתודוקסי) של אחת הדתות המרכזיות. תיוג קבוצה דתית כ"כת" מוביל לעתים לאיסור על קיומה, לפגיעה בחבריה או להוקעת מנהיגי הכת או מאמיניה. במשמעותו המודרנית מיוחד השם "כת", בדרך כלל, לקבוצה דתית סגורה, המבססת את אמונותיה ואת אורחות חייה על תורה רעיונית מסוימת, כשההבדל העיקרי בינה לבין קבוצות סגורות בדתות הממוסדות הוא בגודל הקבוצה הסגורה, בכך שאמונותיה מבוססות בדרך כלל על תורה חדשה (אף כי כמעט כל הכתות טוענות לשורשים עתיקים), ובהערצה הגובלת בפולחן המתמקדת לעתים קרובות באדם מסוים, בכתביו וברעיונותיו, ולעתים גם בחפצים הקשורים בו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ https://www.youtube.com/watch?v=HlfU1IQ8BDc
  2. ^ ANALYSIS (2011-12-19). Global religious landscape: Christians. Pewforum.org. אוחזר ב־2012-08-17.
  3. ^ The Future of the Global Muslim Populationعدد المسلمين في العالم اليوم والتقديرات لعددهم في المستقبل.
  4. ^ The Global Religious Landscape, באתר Pew Research Center
  5. ^ מגילת אסתר, פרק ג', פסוק ח'.
  6. ^ מגילת אסתר, פרק ב', פסוק י"ב.