צביעות

		ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

צביעוּת היא צורת התנהגות הנחשבת מגונה, המתיימרת להציג כלפי חוץ תכונות אופי או התנהגות מוסרית נעלים יותר, כאשר בפועל אין הדבר תואם את המציאות. משמעותו של הביטוי הוא צביעה של המציאות והפיכתה לטובה יותר למראה עיניים. לפיכך, צביעות היא סוג של שקר.

מונחים נוספים המתארים התנהגות צבועה הם התחסדות ודו-פרצופיות. מקור המילה צביעות הוא בלשון חז"ל.

על הצביעות ביהדות

היהדות ותורת ישראל רואות בצביעות מידה שלילית ומגונה, וראיות לכך ניתן למצוא בכל מרחבי התורה, התלמוד וההלכה. להלן מספר דוגמאות:

• אחד בפה ואחד בלב – על אחי יוסף נאמר "וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם", ורש"י במקום מפרש: "מתוך גנותם למדנו שבחם, שלא דברו אחת בפה ואחת בלב".
• הגמרא במסכת ברכות אוסרת על אדם צבוע לחבוש את ספסלי בית המדרש: "כל תלמיד שאין תוכו כברו לא ייכנס לבית המדרש". (התייחסות דומה נמצאת במסכת יומא).
• בספר משלי כתוב: "נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב, וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא". במצודות מבואר – "האוהב הפוצע לאהובו למען יישר לכת הנה הפצעים הם נאמנים המה כי עשו שליחותם והועילו לזה כי בעבורם ייטיב דרכו אבל מן השונא אפי' הנשיקות מרובות המה והנם למשא הואיל ואין בהם תועלת".
• בסידור התפילה, על פי תהילים ומסכת אבות: "לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ובגלוי, מודה על האמת ודובר אמת בלבבו".
• עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפינחס