משתמש:בחצרות קדשך/טיוטה
 |
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
| |
| דף זה אינו ערך אנציקלופדי | |
חסידות תולדות נמו היא חצר חסידית ארץ ישראלית, המשתייכת לזרם הדתי - לאומי. החסידות מתאפיינת בפתיחות וניסיון לתת מענה לכל מי שרוצה בכך, על מנת להחזיר כמה שיותר אנשים בתשובה. הלבוש אינו משנה, והתפיסה היא ציונית. החסידות נכון לעכשיו עדיין קטנה, וממוקמת בבית אל. אדמו"רה הנוכחי הוא האדמו"ר מטענ"א.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
החסידות נקראת חסידות תולדות נמ"ו על שם אדמו"רה , האדמו"ר נמ"ו מטענ"א שליט"א. החסידות נוסדה בשנת [[תשס"ו]] בארץ ישראל. חסידיה מאופיינים בפתיחותם ובגישתם הציונית משהו, והם דוגלים בעבודת ה' בהתלהבות אך ללא שמרנות יתר, ובפתיחות על מנת להחזיר יהודים בתשובה. דרכם בעבודת ה', באופן כללי, היא דרך הרב קוק זצ"ל. חצר החסידות נמצאת בישוב בית אל, אע"פ שהאדמו"ר נולד ביישוב טענ"א. חסידיו התחילו להתאגד סביבו בסביבות שנת תשע"א, כיוון שעד אז הוא הצניע את עצמו ולא פורסם בציבור.
דרך האדמו"ר בעבודת ה'[עריכת קוד מקור | עריכה]
דרכו של האדמו"ר מטענ"א בעבודת ה', היא מורכבת וקשה לסיווג: מחד, דרכו דומה לדרך הרב קוק, הן בהנהגתו בפתיחות כלפי אותם שאינם דתיים, והן בגישתו הציונים, ואף בהוראתו לחסידיו ללמוד את כתבי הרב. ומאידך, גישתו היא כר' נחמן מברסלב, האדמו"ר יוצא להתבודדות ומצווה כך גם לחסידיו, וכן כתבי ר' נחמן, ובפרט "שיחות הר"ן" נלמדים בחסידות לרוב. כאשר נשאל האדמו"ר על כך, השיב, "אונדזער צוגאַנג איז פולשטענדיק אחדות צווישן די רוחניות דרך און דער פּראַקטיש צוגאַנג, דעריבער מיר האַנדלען אין פילע וועגן, ניט נאָר יענע ריפערד צו מיר[1]".
הלבוש[עריכת קוד מקור | עריכה]
אין הקפדה חריגה על הלבוש, חוץ מדבר אחד. החסידים מצווים ללבוש נעליים, או סנדלים עם גרביים בלבד. האדמו"ר התבטא על כך בזו הלשון, "ווער מיר טראָגן שיכלעך אָדער שיך מיט סאַקס, נישט ווערט צו זייַן מיין נאכגייער און בלייַבן אויף די לאָקאַל, און גערופן ברענען[2]"
כתבי האדמו"ר[עריכת קוד מקור | עריכה]
האדמו"ר מטענא פורה במיוחד, ומשקיע זמן רב בכתיבת קבצים תורניים. להלן רשימת הכתבים, שטרם התפרסמו, אך ייתכן שיתפרסמו בהוצאת "הוצאת החסידים":
א. חידושי הנמו"אי, חידושים של האדמו"ר על מסכתות הש"ס וספרי התנ"ך.
ב. איגרות הנמו"אי, אגרות ששלח לחסידיו, והן דברי חיזוק והנהגות בעבודת ה'.
ג. שמן זית זך, ספר המתאר את הנהגות האכילה בחסידות וחשיבותיהם, על פי ספרי הקבלה.
ד. אורות הנמו"אי, מכיל מאות רעיונות רוחניים גאולתיים, נקרא כך בהשראת כתבי הרב קוק.
כתבי תלמידי האדמו"ר[עריכת קוד מקור | עריכה]
חסידיו כתבו ספרים נוספים, בעיקר על האדמו"ר, שהערצתם אליו רבה.
א. שבחי הנמו"אי, ספר המתאר את הנהגות האדמו"ר, נכתב על ידי המשב"ק, המכונה ר' מויישלה[3].
ב.שיבוטא קדישתא[4], ספר המתאר את גישתו הרוחנית של האדמו"ר.
ג. מכתב גלוי, קובץ קצר המתאר את צו השעה מפי האדמו"ר, ועיקרו - קירוב רחוקים.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- על האדמו"ר מטענ"א, האדמו"ר מטענ"א, תולדות חייו, הוצאת "איגוד אנ"ש", תשע"ב
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ גישתנו היא אחדות כוללת, בין בדרך הרוחנית ובין בגישה המעשית, אשר על כן אנו עוסקים בדרכים רבות, ולא רק אלו שצויינו בפניי
- ^ "מי שאנו לובש נעליים או סנדלים עם גרביים, אינו ראוי להיות חסיד שלי ולהישאר בחצרי, ונקרא פוחח"
- ^ ר' מויישלה הוא המשב"ק הנוכחי של חסידות "תולדות נמ"ו", אחראי על התורות וכד', ועל עזרה אישית לרב, כגון נשיאת ספריו בדרכו לתת שיעור
- ^ שיבוטא קדישתא, בתרגום מארמית - דג קדוש. הכוונה היא שהאדמו"ר שוחה בים התלמוד כדג השוחה בים