חצר חסידית

	יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: מאחר והוא לוקה בשגיאות רבות בעניינים מהותיים כמו הטיש. היסטוריה של החצרות, הפילוגים והסיבות להם ועוד.
	אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

חצר חסידית היא מרכז מקום מושבו של האדמו"ר, המנהיג קבוצת חסידים מתנועת החסידות. הביטוי "חצר חסידית" מכוון לכלל החסידות, למרות שחסידות שאיננה מונהגת בצורה כזו חסרה את מאפיין ה"חצר".

מאפייני החצר החסידית

• אדמו"ר (מכונה גם "רבי" או בעגה החסידית "רֵבֶּה" וכן "צדיק"). האדמו"ר הוא המנהיג הבלתי מעורער של החצר החסידית. הוא מנחה את חסידיו באורחות חייהם והם פונים אליו בבקשת עצה וברכה. שתי חסידויות יוצאות מכלל זה, חסידות ברסלב וחסידות חב"ד, להן אין אדמו"ר חי.
• אנ"ש (ראשי תיבות: אנשי שלומנו) - כינוי לחסידים ומקורבים הנמנים עם אותה חצר. לדוגמה: בחסידויות רבות אירועים מסוימים נחשבים ל"אירוע סגור, פרט לאנ"ש".
• חוזר (נהגה: חוֹיזר)- הטיש נערך בשבתות ובחגים, ומכיוון שבשבתות ובחגים אסורה הכתיבה על פי ההלכה ממונה חסיד בעל זיכרון טוב לחזור על דבר התורה של האדמו"ר במוצאי שבת לצורך כתיבת השיחה. בין החוזרים המפורסמים מוכר החוזר של הרבי מליובאוויטש, רבי יואל כהן.
• טיש (שולחן, ביידיש)- מנהג בו חסידים מתכנסים בחצרו של האדמו"ר, בעיקר בשבתות וחגים, לעונג שבת וסעודה שלישית. החסידים יושבים סביב או בסמיכות לשולחן שבראשו יושב האדמו"ר. החסידים שרים, שומעים דברי האדמו"ר הדורש בתורת החסידות ונוטלים שיריים מסעודתו. נהוג בטיש גם לחלק קוגל לחסידים אחרי שהאדמו"ר ברך עליו. בקרב חסידות חב"ד הטיש מכונה פארבריינגען (התוועדות בתרגום חופשי מיידיש, שהן שיחה בתורת החסידות. בחסידויות גדולות מקובל להתקין טריבונה מדורג (ביידיש: פארענצ'עס) בגודל הנדרש ועל מדרגותיו עומדים החסידים ומביטים על האדמו"ר.
• משב"ק (ראשי תבות: משמש בקודש)- החסיד הקרוב ביותר לרבי, במקרה בו האדמו"ר זקוק לעזרה (כגון אדמו"ר זקן הזקוק לעזרה בהליכה) המשב"ק הוא המסייע לו. המשב"ק בדרך כלל הוא גם האחראי לסדרי קבלת הקהל, לשליחויות שונות, וכדומה. בחסידות חב"ד קרוי תפקיד זה בשם "מזכיר".
• ניגון - בחסידות קיימת חשיבות רבה לניגון, והדבר אף מתאפיין בז'אנר מוזיקלי הידוע כ"מוזיקה חסידית". לחסידויות רבות יש מלחין, בין הידועים שבהם היה יעקב תלמוד שהיה מלחין ונגן החצר של חסידות גור. יש חסידויות, בהן הניגון בעל משמעות רבה יותר, האדמו"ר הוא המלחין, כגון בחסידות מודז'יץ, בה מודגש במיוחד נושא הניגון, ובחסידות ברסלב, בה מספרים שרבי נחמן מברסלב חיבר ניגון לכל דבר תורה שלו. בחסידות חב"ד מייחסים חשיבות רבה לניגוןויש הרבה ניגונים המיוחדים לחב"ד - ניגוני חב"ד.
• נסיעה - חסידים שגרים הרחק מאדמו"ריהם ומעוניינים לשהות עמם בשבתות ובחגים, נוהגים לעזוב את ביתם בלי משפחותיהם, ו"נוסעים" אל האדמו"ר. בחצרות חסידיות רבות ייחסו חשיבות רבה ל"נסיעה". בעבר, במזרח אירופה, הייתה נסיעה כזו יכולה להימשך שבועות.
• קוויטל - בקשות החסידים לצדיק כתבו בפתקאות הנקראות "קוויטל". לרוב מצורף לקוויטל "פדיון" - סכום כסף שניתן כתרומה לרבי. הפדיון מהווה סמל לכך שהחסיד פודה עצמו ומשפחתו מצרות.
• שטיבל - חסידים שהיו רחוקים ממקום מושב הרבי, היו נאספים בשטיבל לקיים מניין משלהם, ומתפללים בנוסח ספרד. היו גם מתכנסים שם לסעודות "שלישית" ו"מלווה מלכה", שם העלו סיפורים של הרבי והזכירו דברי תורה שלו. וכך התחברו אליו ממקום מושבם.
• שיריים - החסידים יושבים בטיש סביב שולחן אחד שבראשו יושב הרבי, המברך על הלחם לוקח מעט לעצמו ומחלק לחסידים. החסידים אכלו משיירי הרבי וראו בהשתתפות זו התעלות רוחנית והגעה לדביקות של ממש. לפי החסידות ישנה קדושה יתירה באוכל שבירכו האדמו"ר. מנהג זה נהוג ברוב החסידויות מלבד חסידות חב"ד.

השתייכות לחסידות

חצר חסידית ניכרת בראש ובראשונה בהנהגתו של האדמו"ר. החסידים מנהלים את חייהם לפי הדרכתו ופונים אליו כשהם נזקקים לסעד רוחני או חמרי.

בימינו פורחות חצרות חסידיות, המרוכזות כל אחת סביב אדמו"ר, שהוא בעל הסמכות הרוחנית העליונה על חסידיו. יש חסידויות שכחלק מהווייתן קולטות בעלי תשובה כדוגמת: חסידות ברסלב, חסידות חב"ד וחסידות בעלז.

בעגה החסידית היידישית נהוג לכנות את החסידים בשם לפי השתייכותם לחסידות מסוימת, כגון "חבדניק", "ברסלבער", "צנזער" וכדומה.

חצרות שהסתעפו או התפצלו

חצרות חסידיות רבות התפצלו במשך הדורות, ונוצרו חצרות חסידיות נוספות. חלקן הוגדרו מחדש ובחלקן השינוי הוא טכני בלבד.

הסיבות להתפלגויות הן:

• סיבות הכרוכות במקום. במקרה וקבוצת חסידים מתגוררת במקום נפרד ממרכז החצר, ומנהלת שם בית מדרש, יכולה להיווצר חצר חסידית נוספת סביב דמות מרכזית שם, לרוב בן משפחה של הנהגת החסידות. כך למשל בחסידות נדבורנא, בה מתגוררים מספר אחים במספר ערים בארץ וכל אחד מהם מכהן כאדמו"ר בעירו. וכן מחסידות ויז'ניץ הסתעפו: חסידות סערט ויז'ניץ וחסידות ויז'ניץ מאנסי.
• פעמים רבות נוצרת חסידות חדשה כהסתעפות של שתי חסידויות, במקרה והאדמו"ר יורש שני תארים מחסידויות שונות. למשל, האדמו"ר מזוועהיל-מז'יבוז', שהיה בנו של האדמו"ר ממז'יבוז' וחתנו של אחד האדמו"רים מזוועהיל.
• מחלוקת פנימית באופן ההנהגה או בעקרונות החסידות.
• מאבק בין יורשי האדמו"ר (בניו, תלמידיו, חתניו, ובמקרים מסוימים אחיו וגיסיו). לפעמים אין מחלוקת בין היורשים, וכל לאחד נוטל עליו הנהלת עיר משלו. כשיש מחלוקת בין היורשים, פעמים הרבה לא ילך אדמו"ר אחד אל השמחות של השני. מהחסידויות שהתפצלו לאחרונה ע"י מאבק: חסידות סאטמר; חסידות באבוב; וחסידות תולדות אהרן. מהחסידיות שהתפצלו לאחרונה באופן שלום: חסידות בוסטון; וחסידות לעלוב.

חסידות ברסלב לא התפלגה למרות שיש פלגים שונים בחסידות ברסלב, שכן אין לה הנהגת אדמו"ר מפטירת האדמו"ר הראשון רבי נחמן מברסלב ולכל פלג יש את ההנהגה הפנימית שלו.

קישורים חיצוניים

• הדס חנני, ‏חסידויות במגזר החרדי, באתר "אנשים ישראל - המדריך לחברה הישראלית"
• דוד אסף, ‘“Money for Household Expenses”: Economic Aspects of the Hasidic Courts,’, Studies in the History of the Jews in Old Poland in Honor of Jacob Goldberg [Scripta Hierosolymitana, vol. 38], Jerusalem: The Magnes Press, 1998, pp. 14-50