משתמש:Danit ben harush/טיוטה

הגנה עצמית היא הזכות של אדם להפעיל כוח מגן ואף לפגוע, במידה והפגיעה נחוצה וסבירה, בתוקף שמבצע תקיפה בלתי חוקית, כדי להדוף אותו ובכך להצילו מפגיעה הנשקפת מהתקיפה[1]. בהגנה עצמית, מקור הסכנה הוא האדם התוקף. האזכור הקדום ביותר למושג הגנה עצמית הוא מהמשנה, מסכת סנהדרין, "הבא להורגך, השכם להורגו"[2].

התיאוריה המקובלת בעולם המשפט רואה את הרציונאל של ההגנה הפרטית כצידוק. המשפט האנגלו-אמריקני רואה את אשמתו של התוקף כבסיס להצדקת ההגנה העצמית. גישה זו מכירה בזכות לחיים כזכות הבסיסית ביותר של בני האדם- ומשכך, התוקף מאבד את זכותו לחיים או את זכותו לתבוע זכות זו. מנגד, יש תיאוריות שאינן מכירות באיבוד זכויותיו של התוקף אלא מפחיתות במאזן האינטרסים את האינטרסים שלו[3]. הצדקה מקובלת נוספת להגנה עצמית היא זכותו של קורבן התקיפה להגן על האינטרסים הלגיטימיים האישיים שלו- האוטונומיה. כמו כן, ישנה הצדקה של החברה להגן על הסדר החברתי-משפטי באמצעות הגנה עצמית כאשר הרשויות לא יכולות להגן על הפרט[4].

ההגנה עצמית הוא סייג לאחריות פלילית. כאשר מתקיימים התנאים הקבועים בו, לא מוטלת אחריות פלילית על העושה[5]. ההצדקה לכך משרתת את הערך החברתי של הגנה על הקורבן מפני התוקף.

היסטוריה/תיאוריה:

הפילוסוף האנגלי ג'ון לוק הכיר "במצב הטבעי" של האדם כחופשי לפעול כרצונו. זכותו של האדם להגן על חייו, חירותו ונכסיו. על פי לוק[6], האדם בחר להפוך לחלק מחברה ובכך וויתר על חלק מסוים מחירותו. בתמורה לויתור זה, האדם קיבל הגנה מהרשות השלטונית באשר לקניינו ובטחונו. לוק טוען שכאשר האדם נמצא תחת מתקפה על חייו או על קניינו, מתעורר צורך לתגובה מיידית כנגד מעשה התוקפנות. התוקף לא מאפשר למותקף לפנות לרשויות השלטון ולקבל את עזרתו. לכן, ברגע זה, יש למותקף זכות טבעית להשתמש בכוח כדי להדוף את התוקף[7].

המחוקק הישראלי גם הוא הכיר בערך החיים כזכות יסוד בסיסית שיש להגן עליה. הכרה זו נקבעה בחקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו[8]. בהתאמה, ישנה הכרה בצורך הבסיסי של האדם להגן על עצמו מפני מעשה תוקפני כלפי גופו או רכושו כאשר השלטון אינו מסוגל לתת הגנה מיידית מפני תקיפה. הכרה זו באה לידי ביטוי בזכותו של האדם להגנה עצמית המעוגנת בחוק העונשין בחלקו ההתחלתי המהווה את המבוא ותעודת הזהות של חוק העונשין בישראל. הזכות להגנה עצמית מנויה בסעיף 34י לחוק העונשין.

את ההצדקה לקיומה של טענת ההגנה העצמית ניתן לראות בפסק דינו של השופט לנדוי בעניין מרדכי הורוביץ בשנת 1972. "אדם הנקלע על לא עוול בכפו אל תוך מצב של צורך לעמוד על נפשו או למנוע נזק חמור מעצמו או מאלה שלשלומם הוא אחראי, מותר לו לנקוט אמצעים ראויים לשם הדיפת סכנה כזאת, גם בדרך עשיית מעשים שבדרך כלל אסורים באיסורי החוק הפלילי"[9].

הגנה עצמית של יחיד על עצמו:

סייג ההגנה העצמית בישראל הגיע אלינו מהמשפט האנגלי מתקופת המנדט ששלט בישראל, הוא עוגן לראשונה בסעיף 18 לפקודת החוק הפלילי, 1936 ואז בסעיף 22 לחוק העונשין, 1977. בשנת 1994 נחקק סייג ההגנה העצמית בתיקון 39 לחוק העונשין[10], הוא מופיע בסעיף 34י לחוק העונשין, התשל"ז-1977[11] והוא קובע כך:

"לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף תקיפה שלא כדין שנשקפה ממנה סכנה מוחשית של פגיעה בחייו, בחירותו, בגופו או ברכושו, שלו או של זולתו; ואולם, אין אדם פועל תוך הגנה עצמית מקום שהביא בהתנהגותו הפסולה לתקיפה תוך שהוא צופה מראש את אפשרות התפתחות הדברים"[12]. (הדגשה שלי).

את סעיף 34י לחוק העונשין יש לקרוא יחד עם ההוראה בסעיף 34טז לחוק העונשין שקובעת שלא יהיה ניתן לטעון להגנה עצמית כאשר "המעשה לא היה סביר בנסיבות העניין לשם מניעת הפגיעה".

המאפיינים הנדרשים לתחולתו של סייג ההגנה העצמית, מאפשרים לקורבן העבירה לטעון לחפותו בהתקיים שישה תנאים מצטברים כפי שמופיעים בסעיף החוק ומנויים בפסק דינה של השופטת ארבל בבית המשפט העליון בעניין אלטגאוז נ' מדינת ישראל[13]. היסוד הראשון הוא דרישת הנחיצות או ההכרחיות ("שהיה דרוש") אשר רואה בהגנה עצמית פעולה נחוצה להדיפת התוקף[14]. דרישת ההכרחיות באה לבחון האם תגובתו של המותקף הייתה הכרחית בנסיבות העניין מבחינה כמותית ואיכותית[15]. מבחינה כמותית, בודקים שהנתקף אכן מיצה את האפשרות לסגת בצורה בטוחה ורק אם לא התאפשר הדבר, ביצע שימוש בכוח מגן. מבחינה מהותית, בודקים האם עמדו לנתקף חלופות אחרות שלא כוללות שימוש בכוח על מנת להתגונן. דרישות אלו אינן דווקניות וישנה התחשבות במצוקה הנפשית בה שרוי המתגונן במהלך התקיפה.

היסוד השני הוא דרישת המיידיות ("באופן מיידי") אשר קובע שהגנה עצמית תתבצע רק כאשר הדבר נחוץ באופן מיידי כדי למנוע את התקיפה[16]. דרישת המיידיות מבטיחה שפעולת התגמול תתבצע רק כאשר הסכנה שנשקפת היא ממשית. בשעה שהמדינה אינה מסוגלת להגן על המותקף, החברה מותירה למתגונן לפעול ובכך להכריע בין האינטרסים והערכים שהרשויות מוסמכות להכריע בהן[17].

היסוד השלישי הוא דרישת אי החוקיות ("תקיפה שלא כדין") שקובע שמעשה ההדיפה של התוקף יתבצע רק במטרה להתגונן מפני תקיפה לא חוקית. סייג ההגנה העצמית לא יחול במקרה שבו בוצע שימוש בכוח נגד שימוש חוקי בכוח של כוחות צבא, משטרה וכדומה. כמו כן, לא ניתן לטעון לסייג ההגנה העצמית במקרה שבו אופי השימוש בכוח הוא התקפי ולא נועד למטרה של הגנה מפני תוקף אחר[18].

היסוד הרביעי הוא דרישה לקיומה של סכנה מוחשית ("שנשקפה ממנה סכנה מוחשית של פגיעה בחייו, בחירותו, בגופו או ברכושו, שלו או של זולתו") שדורשת שהסכנה ממנה מבקשים להתגונן, תהיה סכנה ממשית שקיים הסתברות גבוהה להתקיימותה[19]. במקרה שלא נשקפת סכנה מוחשית, לא תחול ההגנה. המחוקק קובע רשימה של אינטרסים מוגנים שדורשים הגנה על הפרט ועל הזולת והיא הזכות לחיים, לחירות, לשלמות הגוף או לרכוש.

היסוד החמישי הוא הדרישה לבחון התנהגות פסולה מצד המותקף ("אין אדם פועל תוך הגנה עצמית מקום שהביא בהתנהגותו הפסולה לתקיפה") דרישה זו בוחנת האם המותקף צפה מראש את התפתחות הדברים. דרישה זו בוחנת את רצף האירועים שקדמו להגנה העצמית[20].

היסוד השישי הוא דרישת הסבירות שדורש שההתגוננות מפני התקיפה לא תגרום לדבר רע יותר מאשר התקיפה עצמה[21]. דרישת הסבירות מבקשת לבחון את חומרת הסכנה שנשקפה למותקף אל מול מידת הכוח שהפעיל המותקף[22].

הגנה עצמית בנסיבות של אלימות במשפחה:

לקראת שנות ה-90 של המאה הקודמת, נשמעו קולות אשר דרשו שינוי במבנה של סייג ההגנה העצמית. חוקרים רבים בעולם מכירים בתופעת "סינדרום האישה המוכה" אשר מספקת שלושה גורמים מרכזיים לנכונות של נשים מוכות להישאר בביתו של הגבר המכה[23]. ראשית, מעגל האלימות שמורכבת משלושה שלבים של בניית המתח, שלב ההתפרצות האלימה ולבסוף שלב ההתפייסות. שנית, הוא חוסר האונים הנרכש ואיבוד האמונה שישנה אפשרות לצאת מהמצב בו הן שרויות. שלישית, היעדר אלטרנטיבה שכן ישנה טענה שרשויות האכיפה והמשפט אינן מצליחות להגן עליהן.

על רקע ממצאים אלו, עולה טענה שההגנה העצמית אינה מותאמת למצבים שבהם אישה עוברת התעללות מתמשכת מצד בן זוגה או בעלה. מרבית התנאים המצטברים שמוכרים בחקיקה ובפסיקה נועדו לחול על מאבק בין שני זרים, שווי כוח, שאינם מכירים אחד את השני וכי המפגש הטעון בין השניים הוא חד פעמי.

לטענתם, דרישת ההכרחיות והמיידיות אינן עולות בקנה אחד עם מצבן של הנשים המוכות בשעת המעשה. תגובתה של האישה המוכה כלפי מעשה ההתעללות נעשה בדרך כלל לאחר שחלפה הסכנה ולכן היא לא עולה בקנה אחד עם דרישת המיידיות[24]. כמו כן, דרישת ההכרחיות דורשת מהמותקף לסגת ככל שניתן ורק במקרה הצורך להדוף את התקיפה בכוח מועט. לאור מצבה של האישה וחוסר יכולתה לצאת ממעגל האלימות, הדבר אינו מתיישב עם מצבה ואף עלול להחמיר את עוצמת האלימות כלפיה[25]. כמו כן, האלימות מתקיימת לרוב בביתה שלה ולכן דרישת הנסיגה היא מורכבת.

נוכח כל אלו, בחינת ששת התנאים המצטברים, במנותק מההתעללות המצטברת, מביאה את בית המשפט למסקנה שלא נשקפת סכנה אובייקטיבית מיידית לאישה, ומשכך לא היה מוצדק להגיב בכוח קטלני. המשמעות המשפטית של מסקנה זו היא הטלת אחריות פלילית על האישה בגין מעשה תקיפה. נוכח האמור לעיל, ישנה דרישה לשנות את גדרו של סייג ההגנה העצמית.

מנגד, ישנה התנגדות להרחבת טיעון ההגנה העצמית מתוך חשש לעידוד עשיית דין עצמית שתביא לפגיעה קשה בזכויות לשלמות הגוף ולחיים. כמו כן, עולה טענה שנשים ישתמשו בסייג זה כאשר הדבר אינו נחוץ.

לצד הקריאות לשינויו של סייג ההגנה העצמית, קיימות הצעות שונות להגנה משפטית לנשים מוכות שהרגו את הגבר המכה.  מומחים רבים מציעים הרחבה פרשנית, הפחתת האחריות הפלילית והקלה בעונש.  

חקיקה בישראל:

מדינת ישראל מכירה בהצדקה להקלה בעונשן של נשים מוכות שהרגו את בני זוגן אך היא אינה מכירה בנסיבות הייחודיות של אלימות במשפחה לצורך טענה של הגנה עצמית ואחריות מופחת.[26]

סייג ההגנה העצמית מקנה הגנה מלאה מפני אחריות פלילית למי שדורש להגן על גופו או רכושו. באשר לנפגעי אלימות מתמשכת על ידי דמות קבועה כמו בן זוג, סייג ההגנה העצמית מאפשר הקלה בעונש. הדבר מתאפשר לפי סעיף 35א(א) לחוק העונשין אשר מאפשר לבית המשפט להפעיל שיקול דעת ולהטיל עונש קל מהעונש המצוי בחוק. סעיף 35א2(ב)(1) לחוק העונשין מאפשר הקלה זו גם על עבירה מסוג רצח כאשר מדובר ברצח כתוצאה מהתעללות במשפחה[27].

פסיקה בישראל:

הדרישות שקיימות בחוק ובפסיקה אינן עולות בקנה אחד עם התנהגותן של נשים בכלל ונשים מוכות בפרט כפי שנאמר. הכלל שלפיו מערכת המשפט פוסקת הוא זה שנקבע בפסק דין כרמלה בוחבוט, אישה שרצחה את בעלה בעקבות התעללות ואלימות ממושכת. "לא ניתן לקפד את פתיל חייו של אדם, גם אם זה איבד צלם אנוש בהתנהגותו הבלתי אנושית. גם עבריין אלים ונתעב זכאי לכך שעונשו ייקבע בבית המשפט, ורק בבית המשפט. גזר דיננו חייב לשקף את הנורמה האוסרת על קורבן של עבירה למצות בעצמו את הדין עם מי שפגע בו, אפילו הייתה הפגיעה קשה וממושכת".

יחד עם זאת, הפסיקה בישראל הרחיבה את גדרו של סייג ההגנה העצמית בכך שפירשה בצורה מרחיבה את תנאי הסבירות והמיידיות והקלה בעונשם של קורבנות ההתעללות[28]. כמו כן, פעמים רבות הפסיקה קבעה כי סדרה של מעשים יחשבו כהגנה עצמית.

בערעור על תוצאות גזר הדין של כרמלה בוחבוט, בפסק דין של בית המשפט העליון, הוכרה התנהגותה של כרמלה בוחבוט כקנטור מתמשך. הדבר לא טרם לפטור מאחריות פלילית אך הפחית מעונשה מ- 7 שנות מאסר ל-3 שנות מאסר[29].

ב-04.11.2019 הוגש ליו"ר הכנסת הצעת חוק אשר מבקשת להוסיף לסייג ההגנה העצמית סעיף נוסף אשר כולל בתוכו "הגנה עצמית בנסיבות של אלימות במשפחה". הצעת החוק הזו לא עברה אך ניתן לראות מאמצים לשנות את החקיקה בתחום במדינת ישראל[30].

---

[1] יורם רבין ויניב ואקי דיני העונשין כרך ב, 794 (מהדורה שלישית, 2014).

[2] תלמוד, מסכת סנדרין עב א.

[3] בועז סנג'רו הגנה עצמית במשפט הפלילי 66 (2010).

[4] רבין וואקי דיני העונשין, לעיל ה"ש 1, בעמ' 797-796.

[5] שם בעמ' 691.

[6]  Wikipedia: right of self-defense (may 31, 2020) http:// https://en.wikipedia.org/wiki/Right_of_self-defense

[7] תפ (ב"ש) 1010/07 מדינת ישראל נ' שי דרומי (פורסם בנבו, 15.07.2009).

[8] חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו.

[9] ע"פ 410/71 מרדכי הורוביץ נ' מדינת ישראל, פ"ד כו(1), 624, 629.

[10] חוק העונשין (תיקון מס' 39) (חלק מקדמי וחלק כללי), התשנ"ד-1994, ס"ח 348.

[11] חוק העונשין, התשל"ז-1977.

[12] ס' 34י לחוק העונשין.

[13] ע"פ 4191/05 אלטגאוז נ' מדינת ישראל, תק-על 06(4) 577 (2006).

[14] ירון אונגר סייג ההגנה העצמית במקרים של פגיעה חוזרת בידי דמות קבועה (הכנסת, מרכז המחקר והמידע, 2010).

[15] רבין וואקי דיני עונשין, לעיל ה"ש 1, בעמ' 828.

[16] שם, בעמ' 803.

[17] סייג ההגנה העצמית במקרים של פגיעה חוזרת בידי דמות קבועה, לעיל ה"ש 14, בעמ' 5.

[18] שם, בעמ' 4.

[19] רבין וואקי דיני עונשין, לעיל ה"ש 1, בעמ' 812-809.

[20] רבין וואקי דיני עונשין, לעיל ה"ש 1, בעמ' 829.

[21] סייג ההגנה העצמית במקרים של פגיעה חוזרת בידי דמות קבועה, לעיל ה"ש 14, בעמ' 5.

[22] רבין וואקי דיני עונשין, לעיל ה"ש 1, בעמ' 830-829.

[23] סייג ההגנה העצמית במקרים של פגיעה חוזרת בידי דמות קבועה, לעיל ה"ש 14, בעמ' 6-5.

[24] חוה דיין ועמנואל גרוס "הגנה עצמית בנסיבות של אלימות במשפחה: הצעה לתיקון חוק העונשין" הארת דין ו(1), 5 (התשע"ב).

[25] הצעת חוק העונשין (תיקון - הגנה עצמית בנסיבות של אלימות במשפחה), התש"ף-2019.

[26] הצעת חוק העונשין (תיקון - הגנה עצמית בנסיבות של אלימות במשפחה), התש"ף-2019.

[27] סייג ההגנה העצמית במקרים של פגיעה חוזרת בידי דמות קבועה, לעיל ה"ש 14, בעמ' 12.

[28] רבין וואקי דיני עונשין, לעיל ה"ש 1, בעמ' 829.

[29] גיורא פלצ'ר "הגנה עצמית של נשים מוכות" פלילים ו 65, 70 (1997).

[30] הצעת חוק העונשין (תיקון - הגנה עצמית בנסיבות של אלימות במשפחה), התש"ף-2019.d