משתמש:LeeRa/טיוטה
 |
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
| |
| דף זה אינו ערך אנציקלופדי | |
הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין מהווה שטח השנוי במחלוקת מעת פלישת הכוחות הטורקים לאזור ועד לימים אלו. על אף ניסיונות רבים ליצור הסכם קבוע ויציב באי הקפריסאי החצוי, טרם יושבו המחלוקות בין הצדדים. מעמדה הבינלאומי של הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין נותר לא חוקי ברמה הבינלאומית, עם מדינה אחת בלבד (טורקיה) המכירה בישות הטורקית באי באופן רשמי.
רקע כללי:
באופן כללי, הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין עומדת בארבעת התנאים הדרושים, לפי המשפט הבינלאומי על-מנת להכיר בה כמדינה (בהתאם לתנאים שהוכרו בפרשת ניקרגואה[1]). עם זאת, חוסר ההכרה של הקהילה הבינלאומית בעצמאותה של צפון קפריסין נובעת בעיקרה מהדרך בה נוצרה, כאשר עשתה טורקיה שימוש בכוח בעת "מבצע אטילה" בשנת 1974, במסגרתו פלשה טורקיה לצפון קפריסין, דבר האסור בהתאם לפרק 7 למגילת האו"ם[2].
מצד טורקיה, הטענה היא כי הפלישה הטורקית נעשתה מתוקף סעיף 4 לאמנת ההבטחה, אשר נחתמה בין בריטניה, טורקיה ויוון בשנת 1960, הקובע כי במקרה של הפרת הסטטוס קוו רשאיות המדינות באופן עצמאי לפעול על מנת להשיבו. מאידך, קפריסין היוונית טוענת כי המילה "פעולה" בסעיף 4 אינה מתכוונת לשימוש בכוח, כמו גם העובדה כי אמנת ההבטחה וכל אמנה אחרת, אינן יכולות לגבור על סעיף 2(4) למגילת האו"ם האוסר שימוש בכוח[3]. מדינות מחויבות, על פי הדין הבינלאומי המנהגי, שלא להכיר במצבים כחוקיים, אם הם נוצרו על ידי שימוש בכוח או באיום לשימוש בו, ומחויבות זו מהווה בסיס לאי-ההכרה בעצמאותה של הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין.
הרפובליקה היא המדינה שנותרה ללא הכרה במשך הזמן הרב ביותר, כאשר המדינה היחידה שמכירה בה באופן רשמי היא טורקיה. עם זאת, בניגוד למקרים אחרים של חוסר הכרה, לא הוטלו סנקציות כלכליות ספציפיות על צפון קפריסין[4].
יחס האו"ם:
עמדת האו"ם בהחלטותיה לאורך זמן נוטה לצידה של ממשלת קפריסין. דוגמא לכך היא החלטה 186 אשר התקבלה ע"י מועצת הביטחון של האו"ם בשנת 1964. בהחלטה נקבעה, בין היתר, הצעה להקמת כוח שמירת שלום שיפעל על אדמת קפריסין. החלטה זו דרשה את הסכמתה של הרפובליקה הקפריסאית בלבד, ללא התייחסות לאוכלוסייה הטורקית באי ולעמדתה[5]. דוגמה נוספת היא החלטה 367[6], אשר התקבלה בשנת 1975, בה הביעה מועצת הביטחון צער על החלטתה החד צדדית של צפון קפריסין להקמת ישות מדינתית[7].
הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין אינה מדינה חברה באו"ם, והיא אינה מוכרת על ידו. יותר מכך, בתאריך ה-17 לנובמבר 1983, הגיב מזכ"ל האו"ם להכרזת הרשויות הטורקיות בקפריסין לעצמאות בחלקה הצפוני של האי. המזכ"ל גינה את ההכרזה, הצהיר כי אינה חוקית בעיני המשפט הבינלאומי ובעיני האו"ם ודרש את הסרתה המידית. המזכ"ל קרא להמשך משימתם של כוחות שמירת השלום בקפריסין, אשר תפקידם לשמור על השקט באי ולפעול למניעת הסלמת המצב, זאת במטרה להביא בהקדם האפשרי להתקדמות אל עבר הסכם קבוע ויציב בין הצדדים באי הקפריסאי. בתאריך ה-18 לנובמבר 1983, נתקבלה החלטה 541 של מועצת הביטחון, בעקבות הכרזתה הרשמית של הרפובליקה הטורקית בצפון קפריסין כמדינה עצמאית בחלקו הצפוני של האי קפריסין, ובהמשך להצהרת מזכ"ל האו"ם מתאריך ה-17 לנובמבר 1983[8]. הניסיון ליצור את "הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין" איננו תקף ואף מחמיר את המצב בקפריסין. המועצה אישררה את המשך תמיכתה בכוחות שמירת השלום של האו"ם בקפריסין, תוך ההבנה כי הכוחות מהווים בסיס לשמירה על הסדר והשקט באזור, כבסיס לפתרון הבעיה באי. כמו כן, בהחלטה קראה לכל המדינות לכבד את העליונות, העצמאות והשלמות הטריטוריאלית של מדינת קפריסין, ולאי הכרה באף ישות מדינתית פרט לרפובליקה של קפריסין. בנוסף, פנתה בדרישה לאי התערבות מצד מדינות העולם ושתי הקהילות בקפריסין להימנעות מכל פעולה העשויה להחריף את המצב באזור. ההחלטה התקבלה ברוב של 13 קולות, עם התנגדות מצד פקיסטן והימנעותה של ירדן.
יחס האיחוד האירופי להכרה בקפריסין הצפונית:
האיחוד האירופי, כמו מרבית מדינות העולם, אינו מכיר באופן רשמי בעצמאותה של הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין. עם זאת, בשנת 2004 אישר האיחוד את קבלת הצד הקפריסאי-יווני כמדינה חברה בארגון, על אף שלא הושג הסכם איחוד בין תושבי האי[9]. פרשת לואיזדיו (Loizidou) אשר נדון ב-ECHR – עניין זה נדון בבית הדין האירופי לזכויות אדם כאשר הגב' לויזדיו תבעה את טורקיה על מניעת גישה לנכסיה הממוקמים בצד הטורקי באי הקפריסאי, על-ידי הצבא הטורקי בתקופה שלאחר הפלישה הטורקית. בעניין זה נקבע כי לאור חוסר ההכרה של הקהילה הבינלאומית בקיומה של הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין, לא ניתן להכיר גם בהחלטותיה של הרפובליקה ועל כן אין לתפיסתה של השטח, ולאחיזתה בו, כל תוקף חוקי. בשל כך, קבע בית הדין כי הנכסים של הגב' לויזדיו נותרים בבעלותה ויש לאפשר לה גישה אליהם. כמו כן, קבע בית הדין פיצויים לגב' לויזדיו אשר שולמו לה על ידי ממשלת טורקיה, תוך שהודגש כי הפיצוי לא ניתן במקום השטח, אלא כפיצוי על עוגמת הנפש ומשך הזמן שעבר בו נמנעה גישתה לשטחה[10].
הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי:
הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין השתתפה לראשונה במעמד מדינה "אורחת", באסיפה שהתקיימה בשנת 1975, לאחר ייסודה של הפדרציה הטורקית של צפון קפריסין, ומאז משתתפת באופן סדיר באספות שרי החוץ של הארגון, ומשנת 1981 גם באספות הכלליות. ההחלטה הראשונה שאומצה על ידי הארגון בעניין קפריסין משנת 1976, קבעה כי הארגון יתמוך בזכותה של קפריסין הטורקית להישמע בכל פורום בינלאומי אשר דן בעניין הסכסוך באי הקפריסאי. באסיפה ה-20, שהתקיימה באוגוסט 1991 באיסטנבול, נקבע כי הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין תהיה מדינה משקיפה ותיקח חלק יותר פעיל בפעולותיו של הארגון[11].
יחסן של מדינות ספציפיות:
ככלל ניתן לראות שיחסן של מדינות לעניין עצמאותה של הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין, ומדינת קפריסין, שואבת עצמה ממערכות היחסים של המדינות השונות עם טורקיה ויוון.
יחסי רוסיה והרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין –
יחסה של רוסיה (או בעבר: ברית-המועצות) לחלקה הטורקי של קפריסין השתנה בתקופות שונות בהתאם לשינויים שחלו הן במישור הבינלאומי והן במישור הפוליטיקה הפנימית במדינה. בתקופת המלחמה הקרה, ברית-המועצות ראתה באי קפריסין כלי אסטרטגי בעזרתו שאפה לנטרל את שליטת נאט"ו באזור (בה היו חברות יוון וטורקיה), זאת על-ידי עידוד לאיחוד האי לכדי מדינה אחת, הפועלת בשיתוף פעולה עם הגוש הסובייטי. לאחר הכרזת צפון קפריסין על הקמתה של "The Turkish Federation State of Cyprus", הצהירה ברית-המועצות כי היא מכירה בשלטון הקפריסאי-יווני כשלטון הלגיטימי באי ותמכה בהצעת האו"ם ליצירת ועידה שמטרתה מו"מ בין הצדדים. לאחר התפרקות ברית-המועצות, והקמתה של רוסיה, שמרה המדינה על קו אחיד בתמיכתה בקפריסין כמאוחדת, בהתאם לתפיסה הקפריסאית-יוונית. נטען כי האינטרס המובהק של רוסיה להכרה בשלטונות היוונים באי מקורו בקשרי המסחר הענפים של רוסיה עם קפריסין הדרומית באותה התקופה[12]. עם התחממות מערכת היחסים בין רוסיה לבין טורקיה בשנות ה-2000, פתחה רוסיה נציגות דיפלומטית בחלקה הצפוני של קפריסין. עם זאת, במשך השנים, פוטין המשיך להדגיש כי רוסיה תומכת במשא ומתן בין הצדדים. ניתן לראות כי בכל הנוגע ליחסי רוסיה כלפי קפריסין הטורקית, ישנו משקל רב ליחסים בין רוסיה לבין טורקיה, כאשר ככל שהיחסים חמים יותר, כך נוטה רוסיה יותר כלפי קפריסין הטורקית, ולהיפך. עם זאת, רוסיה לא הכירה באופן רשמי עד לימים אלו בעצמאותה של הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין, ומהווה גורם התומך במשא ומתן ישיר בין הצדדים.
יחסי ישראל והרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין –
לישראל עניין רב בנעשה בקפריסין. ברמה האסטרטגית, מדובר במדינה לא-ערבית הקרובה ביותר מבחינה גאוגרפית, כאשר לפתרון הסכסוך באי השלכות גם עליה. בשנים האחרונות יחסי ישראל-קפריסין התהדקו, במקביל להתהדקות יחסי ישראל-יוון והרעת יחסי ישראל-טורקיה משנת 2010 (פרשת "מאווי מרמרה").
המצב כיום:
על אף אי ההכרה ברפובליקה הטורקית של צפון קפריסין כמדינה, ניתן לראות כי זו מנהלת מסחר עם מדינות שונות ואף נהנית מתיירות נכנסת. בפברואר 2017 הודיעו השלטונות הקפריסאים היוונים כי כל אדם אשר ייכנס דרך חלקה הטורקי של קפריסין, בין אם משדה תעופה או מנמל ימי, לשטחה של קפריסין היוונית, יקבל באופן מיידי "חותמת שחורה" ולא תתאפשר לו כניסה לקפריסין היוונית לתקופה של 10 שנים, תוך הסתכנות בעונשים הקבועים בחוק ובכלל זה מאסר של עד 12 חודשים או קנס[13].
ראו גם: ● מלחמת יוון-טורקיה. ● יחסי טורקיה-ישראל. ● רשימת מדינות שאינן מוכרות. ● לפקושה. ● הקו הירוק (קפריסין).
לקריאה נוספת:
Ker-Lindsay, J. (2017). Great Powers, Counter Secession, and Non-Recognition: Britain and the 1983 Unilateral Declaration of Independence of the "Turkish Republic of Northern Cypres". Diplomacy & Statecraft, 28(3), 431-453.
Ozersay, K. (2005). Separate simultaneous referenda in Cyprus: was it a “fact” or an “illusion”? Turkish studies, 6(3), 379-399.
Rothberg, R. (2003). The Cyprus crucible. Harvard international review, 25(3), 70-74.
Wellens, K.C., Resolutions and statements of the united nations scurity council (1946- 1989) - Athematic guide. Leiden, Netherlands: Martinus Nijhoff.
קישורים חיצוניים:
● אריה מקל, מנסים שוב: קפריסין תאוחד?, באתר ישראל היום, 3 ביולי 2017. ● איתמר אייכנר ועופר פטרסבורג, קפריסין מונעת כניסת ישראלים לצד הטורקי, באתר YNET, 19 בספטמבר 2017. ● ד"ר יוחאי סלע, קפריסין והתרגיל הטורקי, ממגזין המזרח התיכון, 11 בדצמבר 2007. ● אנדרו הופקינס, כתב של TRT World, עסקים ברפובליקה הטורקית של צפון קפריסין מחפשים גישה לאיחוד האירופי, מאתר Youtube, 2 במרץ 2016. ● לי נעים, אזהרת מסע לקפריסין הטורקית, מאתר Mako, 19 בספטמבר 2017.
- ^ Military Aid and Paramilitary Activities in and Against Nicaragua (Nicaragua v. U.S.), 1986 I.C.J. 14
- ^ United Nations Charter, Chapter 7.
- ^ Akgun, C. (2010). The Case of TRNC in the context of Recognition of States under International Law. Ankara Bar Review, 3(1), 7-18
- ^ Nemitz, J. (2007). Collective Non-Recognition of Illegal states. Legal Foundations and Consequences of an Internationally Co-Ordinated Sanction With Particular Reference to the Turkish Republic of Northern Cyprus. Chinese Journal of International Law, 6(3), 784-787.
- ^ United Nations, Security Council Resolution 186. Retrieved December 10, 2017
- ^ United Nations, Security Council Resolution 367. Retrieved December 10, 2017
- ^ Akgun, C. (2010). The Case of TRNC in the context of Recognition of States under International Law. Ankara Bar Review, 3(1), 7-18
- ^ United Nations, Security Council Resolution 541. Retrieved, November 21, 2017.
- ^ לוי, ע. "הצטרפות קפריסין לאיחוד האירופי – עליית מדרגה". נדלה מתוך אתר גלובס, 10 בדצמבר, 2017
- ^ Loizidou v. Turkey (App no 15318/89) EHRR 1997, 513.
- ^ Relations with the Organization of Islamic Cooperation (OIC). Retrieved December 10, 2017
- ^ Erler Bayir, O. (2014). Cyprus Issue in Turkish – Russian Relations. International Journal of Turcologia, 9(17), 89-101
- ^ הנחיות משרד החוץ הקפריסאי.