טורקיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרפובליקה הטורקית
Flag of Turkey.svg Türkiye arması.svg
דגל סמל
מוטו לאומי: שלום בבית, שלום בעולם
המנון לאומי: מצעד העצמאות
מיקום טורקיה
יבשת אסיה, אירופה
שפה רשמית טורקית
עיר בירה אנקרה
39°50′N 31°55′E
העיר הגדולה ביותר איסטנבול
משטר דמוקרטיה פרלמנטרית
ראש המדינה
- נשיא
- ראש ממשלה
נשיא
עבדוללה גול
רג'פ טאיפ ארדואן
הקמה
- תאריך
הכרזת הרפובליקה
29 באוקטובר 1923
שטח[1]
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
783,562 קמ"ר 
37 בעולם
1.3%
אוכלוסייה[2]‏ (הערכה ליולי 2014)
- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות
81,619,392 נפש 
16 בעולם
104.16 נפש לקמ"ר
99 בעולם
תמ"ג[3]‏ (הערכה לשנת 2013)
- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש
1,167,000 מיליון $ 
16 בעולם
14,298 $
92 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[4]‏ (2012)
- דירוג עולמי
0.722 
90 בעולם
מטבע לירה טורקית חדשה ‏ (TRY)
אזור זמן UTC +2
סיומת אינטרנט .tr
קידומת בינלאומית 90+
Turkey nemrut dagi 3.jpg

ערך זה הוא חלק מסדרת הערכים
העוסקים בהיסטוריה של טורקיה

תקופת האבן:
צ'טלהויוק, גבקליטפה, הג'ילר, צ'איאונו
תקופת הברונזה:
טרויה
הממלכה החתית הקדומה
האימפריה החתית
תקופת הברזל:
אוררטו
הממלכות החתיות החדשות
פריגיה, לידיה, קאריה, ליקיה, איוניה
אסיה הקטנה בתקופת הממלכה האחמנית
אסיה הקטנה בתקופה ההלניסטית
אסיה הקטנה בתקופה הרומית
ימי הביניים:
האימפריה הביזנטית
סולטנות רום
ממלכת קיליקיה הארמנית
האימפריה של טרפזונטס
האימפריה של ניקאה
האימפריה הלטינית
הנסיכויות הבייליקיות באנטוליה
האימפריה העות'מאנית
הרפובליקה הטורקית
מלחמת העצמאות של טורקיה
תקופת המפלגה הבודדת
התקופה הרב-מפלגתית
Flag of Turkey.svg

הרפובליקה הטורקיתטורקית: Türkiye Cumhuriyeti) היא מדינה במזרח התיכון. היא גובלת בדרום בים התיכון, בסוריה ובעיראק, במערב בים האגאי, בצפון-מערב ביוון ובבולגריה, בצפון בים השחור, בצפון-מזרח בגאורגיה ובמזרח בארמניה, באזרבייג'ן (דרך נחיצ'יבאן) ובאיראן.

האזור בו שוכנת כיום טורקיה המודרנית היה ערש הולדתן של תרבויות חשובות, בהן האימפריות הביזאנטית והעות'מאנית. בשל המיקום האסטרטגי של טורקיה, בנקודת המפגש בין אסיה ואירופה, התרבות הטורקית היא מיזוג מיוחד במינו של המסורת המערבית והמזרחית. יש לה גם חשיבות גיאו-פוליטית אסטרטגית משמעותית.

טורקיה היא רפובליקה חילונית, וחוקתית. מוסטפא כמאל אטאטורק בנה את המערכת הפוליטית שלה ב-1923, לאחר נפילת האימפריה העות'מאנית. טורקיה נמנתה עם החברות המייסדות של האומות המאוחדות, ושל ארגון המדינות האסלאמיות, והצטרפה לנאט"ו ב-1952. מאז 2005, מנהלת טורקיה משא ומתן להצטרפות לאיחוד האירופי.

שם המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שתי צורות הכתיבה של השם, טורקיה ותורכיה, הן צורות תקניות ומקובלות בשפה העברית.

הצורה "תורכיה" מבוססת על תעתיק השם מתוך צורת הכתיבה שלו באותיות ערביות (تركيا), שהייתה צורת הכתיבה התקנית של השפה הטורקית עד 1928.

הצורה "טורקיה" מבוססת על תעתיק השם מתוך צורת הכתיבה שלו באותיות לטיניות (Türkiye), שהיא צורת הכתיבה התקנית בטורקית מאז רפורמת הכתב שהנהיג אטאטורק ב-1928.

בטורקית עתיקה, משמעות המילה "טורקי" היא "חזק". ישנן עדויות על שימוש בשם זה כבר בסביבות המאה ה-8, בכתובות האורחון של הגקטורקים מאסיה המרכזית.

בפי יהודים כונתה טורקיה במשך שנים רבות תוגרמה או תוגרמא.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היסטוריה של טורקיה

פרהיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חצי האי אסיה הקטנה, המהווה את רוב שטחה של טורקיה המודרנית, הוא מהאזורים העתיקים בעולם, המיושבים ברציפות מאז תקופת האבן, וזאת בשל מיקומה במפגשן של אסיה ואירופה. היישובים המוקדמים ביותר מתקופת האבן, הנמנים עם היישובים המוקדמים בעולם כולו, נתגלו בצ'טלהויוק (Çatalhöyük), צ'איאונו (Çayönü), נבאלי ג'ורי (Nevali Cori), גבקליטפה (Göbeklitepe) ובאזור העיר מרסין לחופי הים התיכון. יישובה של טרויה החל בתקופת האבן ונמשך עד תקופת הברזל. תושבי האזור דיברו במשך ההיסטוריה שפות הודו-אירופיות, שפות שמיות ושפות חורו-אוררטיות, לפי השלטון והתקופה.

העת העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האימפריה המשמעותית הראשונה באזור הייתה האימפריה החתית שהתקיימה בין המאות ה-18 וה-13 לפנה"ס. הפריגים ירשו את החתים עד שהקימרים החריבו את ממלכתם במאה ה-7 לפנה"ס. במקביל, בין שנת 1000 לפנה"ס ועד למאה ה-6 לפנה"ס התקיימה ממלכת אוררטו בחלקה המזרחי של אסיה הקטנה, עד שנכנעה למדי. את מקומה של פריגיה תפסו מספר ממלכות שהחשובות שבהן היו לידיה, קאריה וליקיה, כולן בחלקה המערבי של אסיה הקטנה, והיוונים החלו מיישבים אותה לקראת סוף האלף השני לפנה"ס. האזור כולו נכבש על ידי הממלכה האחמנית במאות ה-6 וה-5 לפנה"ס, ולאחר מכן על ידי אלכסנדר הגדול בשנת 334 לפנה"ס. בתקופה ההלניסטית חלקו מספר ממלכות את שטחה של אסיה הקטנה ובמאה ה-2 לפנה"ס החלו הרומאים בכיבושה והשלימו אותו בשנת 65 לפנה"ס לערך.

האימפריה הביזנטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – האימפריה הביזנטית

עם חלוקתה הסופית של האימפריה הרומית בשנת 395, באה אסיה הקטנה תחת שליטתה של האימפריה הביזנטית ובירתה בקונסטנטינופול. תור הזהב של האימפריה הביזנטית היה בעת שלטונו של יוסטיניאנוס הראשון במאה ה-6, והיא ידעה פריחה מחודשת גם בתקופת השושלת המקדונית במאה ה-10 ובתחילת המאה ה-11. ב-1054 התחולל הפילוג הגדול בין הנצרות המערבית לנצרות המזרחית שמרכזה בקונסטנטינופול. במאות הבאות התמודדה האימפריה הביזנטית עם פלישת הסלג'וקים ולאחריהם המונגולים. קיצה של האימפריה הביזנטית בא לה מהעות'מאנים שכבשו לבסוף את קונסטנטינופול ב-1453.

תיאורו של אבן בטוטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנוסע המוסלמי אבן בטוטה (1304 - 1377) ביקר בטורקיה ב-1330 ותיאר אותה כאזור המופלא שבעולם. הוא מגדיר אותה כך: "אלוהים ליקט לכאן את כל הדברים הטובים הפזורים בעולם". הוא קובע כי תושבי האזור הם מארחים טובים, נקיים והחשוב מכל - מזונם משובח. השימוש הנפוץ בחשיש עורר את תשומת לבו. הוא מתייחס לשלושה נושאים: חלוקת הערים לרבעים לפי עדות, ההשפעה האיראנית והיחס לנשים.

אבן בטוטה ביקר באנטליה ומצא בה תופעה חוזרת בערים תחת שליטה עות'מאנית: כל עדה בעיר גרה בתחום משלה. הנוצרים גרים ברבע מהעיר, מסתגרים מאחורי חומה, ששעריו ננעלים בערב. ליוונים וליהודים יש רבעים דומים. המלך, חצרו ועבדיו, הממלוכים, שוכנים ברובע נפרד. כל הרבעים נפרדים והעיר כולה מוקפת ביצורים. החלוקה לרבעי העדות היא בהתאם לעקרון הקמת המֲילֱט, שהתפתח לאחר מכן בהאימפריה העות'מאנית. משמעותו, כי כל "קהילה דתית" זכתה להכרה רשמית ממוסדות השלטון. הייתה לה זכות לשפוט בין חבריה ולגבות מהם מסים. בראש ה"מילט" עמד מנהיג דתי.

גם בקוניה הבירה לשעבר של סולטנות רום. מצא את החלוקה המסורתית לשכונות לכל עדה ועדה. השלטון בעיר היה בידי הסלג'וקים ששלטו, מטעם איראן, בחלקה הפנימי של טורקיה. ההשפעה האיראנית בעיר הייתה מורגשת והתקיימו בה ריקודים מסורתיים של הדרווישים, מסורת מאיראן. ההשפעה האיראנית הורגשה גם בעיר דניזלי.

אבן בטוטה מקדיש תשומת לב מיוחדת ליחס לנשים. הוא מבחין בין הנשים הטורקיות, שלהן רוחש הציבור כבוד רב, לבין הנשים היווניות, המשמשות זונות ונחשבות לסחורה. אבן בטוטה פגש בנשים טורקיות שעסקו במסחר ולעתים אף היו ללא רעלה על פניהן.

היחס לנשים מיוון היה כאל שפחות. הטורקים קנו נערות יפות מיוון למטרת זנות. כל אחת נדרשה להביא רווחים לאדונה המוסלמי. נאמר לו כי הזונות היו הולכות לחמאם והתמסרו שם ל"שחיתות הראויה לגינוי". גם המושל עסק בסרסרות והייתה לו קבוצת נשים שעסקה בזנות והביאה לו הכנסות ניכרות.

בעיר בורסה מצא אבן בטוטה שני מרחצאות מרפא גדולים, אחד לגברים והשני לנשים. כשהגיע לעיר הנמל סינופ לחוף הים השחור ראה אחד-עשר כפרים מסביב לעיר, מיושבים על ידי יוונים - עדות לכך כי בעבר היה יישוב יווני בטורקיה. בסינופ גילה כי תושבי העיר עוסקים בשוד ימי בטכניקה ימית מיוחדת במינה, שמיחסים אותה לסולטאן גאזי צ'לבי: הימאים מתקרבים לאוניות המטרה כשהם שוהים מתחת למים, ואז פוגעים בהן.

האימפריה העות'מאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היסטוריה של האימפריה העות'מאנית

מבין הנסיכויות הבייליקיות באנטוליה התבלטה זו של עות'מאן הראשון שהניח בתחילת המאה ה-14 את הבסיס לממלכה חדשה של שבטים טורקים, שנקראה ברבות הימים על שמו - "האימפריה העות'מאנית". האימפריה הגיעה לשיאה במאה ה-16 בזמנו של הסולטאן סולימאן הראשון ("המפואר"), אז שלטה על הבלקן, חופי הים השחור, הסהר הפורה, חופי ים סוף וצפון אפריקה. במאה ה-17 החל תהליך גסיסתה של האימפריה העות'מאנית, אשר נמשך כ-200 שנה עד לתבוסתה במלחמת העולם הראשונה. במסגרת הסכם סוור חולקו שטחיה של האימפריה בין הכוחות המנצחים. צרפת והממלכה המאוחדת קיבלו את מרבית השטחים במזרח התיכון, איטליה ויוון זכו במרבית שטחה של אנטוליה, והמדינה העצמאית של ארמניה הוקמה במזרח טורקיה, עד שסופחה לברית המועצות לאחר פלישת הצבא האדום ב-1920. כן הוקם אזור כורדי אוטונומי, אך ניסיונותיו לקבל עצמאות דוכאו על ידי הטורקים.

הרפובליקה הטורקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היסטוריה של הרפובליקה הטורקית
טורקיה (צהוב) לפי הסכם סוור: סגול-ארמניה, אדום-הממלכה המאוחדת, תכלת-צרפת, ירוק-איטליה, כחול-יוון, כתום-אזור המצרים (מנהל אנגלי-צרפתי משותף)

לאור תנאיו המשפילים של הסכם סוור וחלוקת טורקיה, קמה בה תנועת התנגדות למשטר הישן ולשושלת הסולטאנים, בראשותו של מוסטפא כמאל אטאטורק. לאחר שתנועת ההתנגדות הטורקית כבשה את האזורים היווניים, האיטלקיים, הארמניים והכורדיים, נחתם הסכם חדש, הסכם לוזאן, שסיים את כל מעשי האיבה באופן רשמי, והוביל ליצירת הרפובליקה הטורקית המודרנית. ב-1922 נפל שלטון המלוכה, ואטאטורק התמנה לנשיא המדינה החדשה.

אטאטורק היה מנהיג פרגמטי אשר הוביל רפורמות נרחבות בטורקיה, שהביאו למודרניזציה ולהתמערבות והפכו את המדינה המוסלמית לרפובליקה חילונית בעלת אוריינטציה מערבית. במדינה הונהגו שינויים רבים הידועים כרפורמות אטאטורק. הרחוב הטורקי שינה את פניו - נשים טורקיות, שהיו רגילות להתהלך בחוצות עטופות ברעלה, הסירו אותן, ואילו הגברים הסירו את התרבוש המסורתי. הכתב הערבי הוחלף בכתב המבוסס על האלפבית הלטיני. אנקרה הוכרזה כבירה הטורקית החדשה, והחליפה את איסטנבול שסימלה את שלטון הסולטאנים. מוסטפא כמאל הפך לדמות נערצת בקרב חלק ניכר מן הציבור הטורקי, שרואה בו את מקימה של טורקיה החדשה, ומכאן כינויו "אטאטורק" - אבי הטורקים.

בראשית ימיה של הרפובליקה הטורקית, מפלגתו של אטאטורק, מפלגת העם הרפובליקנית, הייתה המפלגה היחידה המותרת. בסוף שנות ה-40 הותר קיומן של מפלגות נוספות, וב-1950 אף זכתה בבחירות המפלגה הדמוקרטית האופוזיציונית. ב-1960 צברה מפלגה זו כוח כה רב, עד כי המשטר הדמוקרטי היה בסכנה. הצבא הטורקי, שהופקד על שמירת החוקה, נטל את המושכות לידיו, והעמיד את מנהיגי המפלגה למשפט באשמה של הפרת החוקה. ב-1961 נערכו בחירות חדשות. השתלטות הצבא על המדינה בנסיבות דומות אירעה גם ב-1970. ב-1980 התרחש משבר פוליטי חדש. תנועות פרו-סובייטיות ותנועות אסלאמיות איימו על יציבות השלטון. בתווך ניצבו שתי מפלגות המרכז, שהשוויון בכוחן שיתק את הפרלמנט. הצבא, בראשותו של הגנרל קנאן אוורן, התערב בפעם השלישית. אוורן התפטר מתפקידו בצבא ונשאר לכהן כנשיא המדינה, עד לבחירות שנערכו ב-1983. שנות ה-80 של המאה ה-20 עמדו בסימן ליברליזציה כלכלית אשר שינתה את פני הארץ. ב-1997 שוב התערב הצבא בשלטון, והביא להתפטרותו של ראש הממשלה נג'מטין ארבקן. כיום מתמודדת טורקיה עם פילוג גובר והולך בין אלה התומכים בהמשך הליברליזציה ומצדדים בהצטרפות לאיחוד האירופי, לבין אלה המצדדים בהדגשת אופיה המוסלמי של המדינה.

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פוליטיקה של טורקיה

טורקיה היא דמוקרטיה פרלמנטרית ייצוגית. מאז היווסדה ב-1923 פיתחה טורקיה מסורת חזקה של חילוניות. חוקת טורקיה קובעת את המסגרת החוקית של המדינה. היא קובעת את עקרונות הממשל, ומבטאת את היותה של טורקיה מדינה אחדותית וריכוזית. החוקה הנוכחית אושרה במשאל עם ב-1982 ותוקנה פעמים רבות בשנים האחרונות.

בראש המדינה עומד נשיא בעל סמכויות מוגבלות, הנבחר על ידי חברי הפרלמנט לתקופת כהונה בת 7 שנים. את ענייני המדינה מנהלת ממשלה הזקוקה לתמיכת רוב חברי הפרלמנט. לצד הממשלה פועלת מועצה לביטחון לאומי המורכבת בעיקר מאנשי צבא ומשמשת לה גוף מייעץ ומנחה. הפרלמנט חד-ביתי, ובו 550 צירים הנבחרים בבחירות כלליות יחסיות אחת לחמש שנים. הרשות השופטת עצמאית מהמבצעת ומהמחוקקת, ובית המשפט החוקתי אחראי על פסיקה לגבי התאמה של חוקים לחוקה. מועצת המדינה היא הערכאה השיפוטית הגבוהה ביותר לנושאים מנהליים, ובית דין גבוה לערעורים לשאר הנושאים.

ראש הממשלה הוא באופן כללי ראש המפלגה שניצחה בבחירות, ונבחר בידי הפרלמנט. ראש הממשלה או שריו אינם צריכים להיות חברי פרלמנט, אך ברוב המקרים הם כן חברים בו.

550 חברי הפרלמנט נבחרים לחמש שנים על פי מערכת מפלגתית, מ-85 אזורי בחירה. רק מפלגות שזכו ביותר מ-10% מהקולות יכולות להיכנס לפרלמנט. לפיכך, בבחירות האחרונות רק שלוש מפלגות הצליחו לעבור את הסף ולהיכנס לפרלמנט. מאז 1933 קיימת זכות בחירה כללית בטורקיה, וכל אזרח שגילו מעל 18 יכול לבחור. נכון לשנת 2004, היו רשומות במדינה 50 מפלגות, מהשמאל הקיצוני ועד לימין הקיצוני. בית המשפט החוקתי יכול לאסור את קיומן של מפלגות שהן לדעתו אנטי-חילוניות או בעד היפרדות מטורקיה, או למנוע מהן מימון ציבורי.

באופן מסורתי, הצבא הוא מוסד פוליטי משמעותי, ונחשב כמגן הרפובליקה של אטאטורק. על פי חוק, הצבא אמור להגן על החוקה הטורקית ועל אחדות המדינה, ולפיכך הוא ממלא תפקיד פוליטי דרך המועצה לביטחון לאומי, כמגינה על אופיה האחדותי והחילוני של הרפובליקה, ועל הרפורמות של אטאטורק. דרך המועצה, הצבא משפיע על מדיניות ההגנה כנגד כל איום על המדינה, כולל בדלנות אתנית או קיצוניות דתית. בשנים האחרונות, רפורמות הביאו למאמצים להחליש את האחריות של הצבא בפני החוקה, תחת תוכנית של התאמה לדרישות האיחוד האירופי ונוכחות אזרחית גוברת במועצה לביטחון לאומי. למרות ההשפעה הרבה שלו בנושאים אזרחיים, הצבא זוכה לתמיכה חזקה מהאומה, ונחשב כמוסד שזוכה לאמון הרב ביותר.

יחסי חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז ייסוד הרפובליקה, היחסים הפוליטיים, הצבאיים והכלכליים העיקריים של טורקיה הם עם מדינות המערב. כך, למשל, נטלה טורקיה חלק במלחמת קוריאה, והצטרפה לברית נאט"ו בשנת 1952. היא נחשבה כמגן בפני הגוש המזרחי בשנות המלחמה הקרה, והשתתפה במשימות שמירת-שלום רבות בנאט"ו מאז נפילת חומת ברלין. מסיבות היסטוריות ותרבותיות רבות, הדבר הביא לערבוב מגמות מסוים במדינות החוץ הטורקית. טורקיה היא החברה היחידה בארגון המדינות האסלאמיות שהיא גם חברה בנאט"ו, ויחסיה עם ישראל הם מבריתות המפתח ביחסים במזרח התיכון.

האיחוד האירופי הוא השותף העסקי החשוב ביותר של טורקיה, וקיומה של פזורה טורקית משמעותית באירופה תרמה לפיתוח יחסים נרחבים בין שני הצדדים במשך השנים. טורקיה חברה במועצת אירופה מאז 1949, וחברת משנה בקהילה הכלכלית האירופית (EEC) מאז 1963. לאחר עשורים של משא ומתן פוליטי, ביקשה טורקיה להתקבל כחברה מלאה ב-EEC ב-1987. היא חתמה על הסכם מכס עם האיחוד האירופי ב-1995, וב-17 בדצמבר 2004 נפתח המשא ומתן להצטרפותה. מאז, זהו אחד הנושאים העיקריים שבהם עוסק משרד החוץ הטורקי. יש להניח כי תהליך זה יימשך עוד זמן רב, בשל גודלה של טורקיה והיעדר הסכמה על נושאים רבים.

באופן היסטורי, היחסים עם יוון השכנה היוו מקור למתח תמידי. עדיין קיימות בין השתיים מחלוקות לגבי גבולות הים והאוויר בים האגאי. עם זאת, לאחר רעידות האדמה ב-1999 בטורקיה וביוון, והתגובה המיידית של צוותי חילוץ והצלה משני הצדדים, החלו תקופה חיובית יותר, ויוון אף החלה לתמוך באופן פעיל בהצטרפות טורקיה לאיחוד האירופי.

מאז סוף המלחמה הקרה, בונה טורקיה קשרים קרובים עם מדינות קומוניסטיות לשעבר במזרח אירופה ובמרכז אסיה, דבר שהביא להשקעות עסקיות רבות וכן להגירה בין המדינות. יחסיה של טורקיה עם ארמניה השכנה עדיין מתוחים בשל רצח העם הארמני בשנים 1917-1915. ממשלת טורקיה דוחה את האשמות הארמנים שפעולות הטורקים הצעירים שהביאו להגלייה ולמוות של עד 1.5 מיליון ארמנים, בסוף מלחמת העולם הראשונה, מהווה רצח עם, ומעדיפה לטעון שמדובר במוות בשל המלחמה, מחלות ורעב. רוב החוקרים המערביים טוענים שאכן מדובר ברצח-עם (ראו ערך: רצח העם הארמני).

בשל המסורות החילוניות שלה, טורקיה תמיד התייחסה בחשדנות למדינות מסוימות באזור, כדוגמת שכנתה הגדולה ביותר, איראן.

על אף שטורקיה השתתפה במשימת שמירת-השלום של נאט"ו באפגניסטן, לאחר ה-11 בספטמבר 2003, הייתה התנגדות רבה בטורקיה למלחמת עיראק. הממשלה לא הצליחה להעביר בפרלמנט החלטה המאשרת לארצות הברית להעביר את חייליה דרך שטחה של טורקיה כדי להגיע לעיראק, דבר שהביא להתקררות ביחסי ארצות הברית-טורקיה. טורקיה חוששת בעיקר מהתפתחות של מדינה כורדית עצמאית בעיראק. בעבר ניהלה טורקיה מאבק במחתרת הכורדית, ה-PKK, הנחשבת כארגון טרור בכמה מדינות, מאבק אשר במהלכו נהרגו כ-37,000 בני אדם. בשל חשש זה, לוחצת טורקיה על ארצות הברית לפעול כנגד בסיסי אימונים של המורדים בצפון עיראק, ללא הצלחה רבה.

טורקיה הגישה לראשונה בקשה להצטרפות לאיחוד כבר ב-14 באפריל 1987. הדיונים עברו תהפוכות רבות: ב-1999 קיבלה טורקיה מעמד של מדינה מועמדת, ומאז אוקטובר 2005 היא מנהלת משא ומתן להצטרפות. הסכסוך בקפריסין היה לאחת מהנקודות העיקריות במשא ומתן להצטרפותה של טורקיה לאיחוד האירופי, מכיוון שטורקיה מסרבת לפתוח את נמליה לתחבורה קפריסאית.

יחסי ישראל-טורקיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יחסי ישראל-טורקיה

מאז ניצחון המפלגה האיסלאמית והיבחרו בשנת 2008 של רג'פ טאיפ ארדואן לראשות הממשלה, חל בהדרגה מפנה ביחסי טורקיה וישראל, טורקיה בראשות ארדואן התייצבה לצד הפלסטינים במאבקם נגד ישראל, ארדואן גינה את ישראל פעמים רבות לעתים בצורה בוטה, בין השאר תקף את ישראל בעקבות מבצע עופרת יצוקה שאותו כינה "פשע נגד האנושות,"‏‏[5] במיוחד זכורה התפרצותו של ארדואן לדבריו של נשיא מדינת ישראל שמעון פרס והאשמותיו כי ישראל רוצחת ילדים בעזה.

בשנת 2010 חלה הרעה נוספת ביחסי ישראל וטורקיה, לאחר ששגרירה של טורקיה בישראל הוזמן לשיחת נזיפה, בעקבות שידור סדרת טלוויזיה בטורקיה שהציגה שחקנים מחופשים לחיילים ישראלים הורגים ילדים, הטורקים ראו בשיחת הנזיפה פגיעה והשפלה לאחר שהשגריר הושב על כיסא נמוך ללא כיבוד. החרפה נוספת ביחסים הייתה לאחר אירועי המשט לעזה שבהם נהרגו מספר אזרחים טורקים ועשרה מחיילי צה"ל נפצעו, ארדואן כינה את פעולות ישראל כ"פיראטיות" ואיים כי "אם אתם - ישראל - רוצים את טורקיה כאויב, היא תהיה אויב חזק וקשה". למרות זאת, ב-2 בדצמבר 2010, שלחה טורקיה 2 מטוסי כיבוי כדי לעזור לכוחות הכיבוי בישראל לכבות את השריפה בכרמל. בשנת 2011, לקראת פרסום דו"ח פאלמר, דרשו הטורקים התנצלות ישראלית על המשט ופיצויים למשפחות ההרוגים במשט. הדו"ח נדחה מספר פעמים על מנת לאפשר לישראל וטורקיה להגיע להבנות לפני פרסום הדו"ח אך ללא הועיל. לבסוף, הדו"ח פורסם ב-2 בספטמבר ובו ביקורת על שתי המדינות. טורקיה מצידה מימשה את האולטימטום שהציבה לישראל ביום שלפני פרסום הדו"ח - התנצלות או סנקציות - ונקטו במספר צעדים נגד ישראל, בהם גירוש השגריר הישראלי והקפאת ההסכמים הצבאיים בין המדינות.

במרץ 2013 התנצל בנימין נתניהו על אירועי המרמרה, בהתאם לבקשתו של ברק אובמה, והוחלט ששתי המדינות יחזרו לשתף פעולה.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כלכלת טורקיה

כלכלת טורקיה היא תערובת של תעשייה מודרנית לצד סקטור של חקלאות מסורתית (אשר העסיק כ-40% מהאוכלוסייה בשנת 2001). ההערכה המקובלת היא שכ-50% מהאוכלוסייה חיה מתחת לקו העוני הבינלאומי, בעיקר בחלקים הדרום-מזרחיים של המדינה, הנמצאים באזורי סכסוך.

רוב הייצוא של טורקיה מתבסס על גידולים חקלאיים כגון חיטה, כותנה, טבק, פירות, ירקות, אורז ותה. טורקיה היא יצרנית הצמר הגדולה באירופה, והיצרנית הגדולה בעולם של אגוזי לוז.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת טורקיה
צילום לווין של טורקיה
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גאוגרפיה של טורקיה

טורקיה היא מדינה המשתרעת על פני שתי יבשות, ומהווה גשר בין אירופה לאסיה. מיצרי הבוספורוס, ים מרמרה והדרדנלים מפרידים את חלקה האסיאתי (אנטוליה או "אסיה הקטנה") מחלקה האירופי (תראקיה). החלק האירופי מהווה רק 3% משטח המדינה.

שטחה של טורקיה הוא 780,580 קמ"ר. לטורקיה גבולות יבשתיים באורך 2,627 ק"מ עם 8 מדינות: בולגריה (240 ק"מ), גאורגיה (252 ק"מ), ארמניה (268 ק"מ), אזרבייג'ן (9 ק"מ), איראן (499 ק"מ), עיראק (331 ק"מ), סוריה (822 ק"מ), ויוון (206 ק"מ). 7,200 ק"מ מהווים את גבולותיה הימיים של טורקיה בים השחור, בים השיש, בים האגאי ובים התיכון.

טורקיה האסיאתית ברובה הררית, ואילו טורקיה האירופית ברובה גבעית. בטורקיה ניתן למצוא נופים מגוונים כרמת אנטוליה מצד אחד, והרי הפונטוס, הטאורוס והאנטי-טאורוס מצד שני. הנקודה הגבוהה ביותר בטורקיה היא פסגת הר אררט בגובה 5,166 מטר. כ-85% משטח המדינה כולה נמצאים מעל גובה 450 מ'. בצפונה של המדינה במקביל לים השחור משתרעים הרי הפונטוס, ואילו בדרומה במקביל לים התיכון משתרעים הרי הטאורוס. שפלת החוף לאורך שני החופים הללו הינה צרה. מזרח המדינה הינה רמה מבותרת על ידי נהרות ונחלים, ובהם בדרום הרמה אגנים של ימות מלוחות, שהגדולה שבהן היא ימת ואן.

טורקיה היא מדינה עשירה במים, בתוכה כ-1,200 ק"מ של נהרות, כאשר הגדולים והחשובים מביניהם הם נהרות הפרת, החידקל והקיזילאירמאק. בנוסף להם זורמים במדינה נהר הקורה, נהר הדודן, נהר הצ'ורו, נהר המנדרס, נהר הקופרו (נהר הקופרולו) נהר אראס ועוד. בשטחה של טורקיה נמצאים שני מיצרים שחשיבותם קריטית למסחר ולתעבורה העולמית- הבוספורוס והדרדנלים, המחברים בין הים האגאי לים השחור.

טורקיה נמצאת על לוח טקטוני קטן, הממוקם בצומת לוחות טקטוניים שבה תנועה מרובה. הלוח הערבי נכנס תחת לוח אנטוליה ודוחף יחד עם הלוח האפריקאי את טורקיה לכיוון הלוח האירואסייתי. תופעה זו היא שהפכה את 80% מהשטח במדינה לשבור והררי, והיא זו שגורמת למספר גדול של רעידות אדמה והתפרצויות געשיות באזור. ב- 23 באוקטובר 2011 אירעה במזרח טורקיה רעידת אדמה בעוצמה של 7.2 בסולם ריכטר, שגרמה ליותר מ-500 הרוגים.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דמוגרפיה של טורקיה

בטורקיה נערך מפקד אוכלוסין מדי עשור, כאשר האחרון היה בשנת 2000. על פי תוצאות המפקד והערכות, חיים כיום כ- 70.5 מיליון תושבים ב- 81 פרובינציות של המדינה. היא אחת המדינות המאוכלסות בעולם, והשלישית בגודלה באירופה, אחרי רוסיה וגרמניה. (ב-2005, חיו בה כ-72 מיליון בני אדם). שיעור גידול האוכלוסייה הוא 1.5% בשנה. לפי נתוני הממשלה, תוחלת החיים במדינה עומדת על 71.3 שנים בממוצע.

סעיף 66 לחוקה הטורקית מגדיר "טורקי" כ"מישהו הקשור למדינה הטורקית בקשר אזרחות", ולפיכך, המינוח המשפטי והאתני "טורקי" אינם זהים זה לזה. רוב אזרחי המדינה הם טורקים אתנים (כ-80%). המיעוטים האתניים העיקריים במדינה הם הכורדים, הערבים, האלבנים, הארמנים, היוונים והגאורגים. גופים בינלאומיים מעריכים כי הכורדים, המתגוררים בעיקר בדרום מזרח המדינה, הם המיעוט הגדול במדינה, כ-20%, אולם נתון זה שנוי במחלוקת. המילה "מיעוט" מהווה סוגיה בעייתית בפני עצמה. טורקיה מכירה בקהילות המוזכרות באמנת לוזאן (בעיקר יוונים אורתודוקסים, ארמנים ויהודים) כמיעוטים, אך בשל העיקרון החוקתי המשתית את המדינה על שוויון ואי הבחנה בין גזעים, אין לבני קהילות אלה זכויות מיוחדות. מספר מיעוטים ניסו להשיג זכויות, בין אם באמצעות טרור (ראו PKK) ובין באמצעים פוליטיים.

טורקית היא השפה הרשמית היחידה בטורקיה. לא קיימים נתונים אמינים עבור חלוקה לשונית באוכלוסייה, אך רשת הטלוויזיה הציבורית TRT משדרת מספר שעות בשבוע בערבית, בבוסנית, באדיגית ובכורדית.

99.8% מהאוכלוסייה בטורקיה הם מוסלמים, סונים ברובם, והשאר (0.2%) הם בעיקר נוצרים ויהודים. אף על פי כן, טורקיה היא מדינה חילונית, ויש בה הפרדה מוחלטת בין דת למדינה עוד מימיו של אטאטורק . עובדה זו הופכת את טורקיה למדינה ייחודית מאוד ביחס למדינות הסובבות אותה. יתר על כן, עובדה זו חשובה מאוד ליחסים בין טורקיה למערב בכלל ולישראל בפרט, ולתכנונים אסטרטגיים ושיתוף פעולה בין המדינות.

שיעור האוריינות בטורקיה הוא 95.3% אצל גברים ו79.6% אצל נשים, ובממוצע - 87.4%. השיעור הנמוך אצל הנשים נובע בעיקר מהיחס לנשים באזורים הערביים והכורדיים בדרום-מזרח המדינה. הבערות היחסית לעומת המדינות המפותחות במערב היא אחת המגבלות הקשות של טורקיה, ומהווה אחד המכשולים במאמצי הפיתוח והתיעוש שלה.

יהדות טורקיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יהדות טורקיה
בית הכנסת "נוה שלום"

יהדות טורקיה היא אחת הקהילות היהודיות העתיקות והמשפיעות ביותר באזור הבלקן ובאזור המזרח התיכון, שני אזורים שטורקיה מהווה חלק מהן. כבר בימי הבית השני התיישבו יהודים באסיה הקטנה ויש על כך עדויות היסטוריות. שרידי בית כנסת מהמאה ה-4 לפנה"ס נמצאו בעיר סרדיס, בירתה של ממלכת לידיה הקדומה. שמה של סרדיס היה "Sfard" , אולי "ספרד" המוזכרת בספר עובדיה. בתקופה הביזנטית הייתה באסייה הקטנה ובארצות הבלקן קהילה יהודית "רומאיונטים", אשר הגיע מארץ ישראל.

האימפריה העות'מאנית הזמינה את היהודים שגורשו מספרד ומפורטוגל. הם הגיעו לספרד בעקבות הזמנת הסולטאן באיזיט השני. הם היו במשך 300 שנה לגורם דומיננטי ומכריע בחיי המסחר, התרבות והרפואה של המדינה. חמש ערים באימפריה: איסטנבול,אדירנה, איזמיר, צפת - בארץ ישראל וסלוניקי - ביוון, היו למרכזה של יהדות ספרד. בשנת 1900 מנתה יהדות טורקיה 300,000 נפש. רובם היגרו למדינות העולם: ליבשת אמריקה, לארצות המזרח התיכון ולארץ ישראל. היום הקהילה היהודית מונה 27,000 יהודים. פעילים במדינה 23 בתי כנסת, מהם 16 באיסטנבול. לקהילה היהודית באיסטנבול בית ספר יסודי ועל יסודי ובאיזמיר - בית ספר יסודי.

למרות טענות שעולות טענות של מגבלות על יהודים כגון הגבלות של הוראת השפה העברית או לימודה או הצבת תנאי לקיום חתונה דתית יהודית רק לאחר קיום חתונה אזרחית - אשר בוטלו עוד בשנות הארבעים של המאה הקודמת. אתא טורק נחשב לידיד היהודים.

לאחר מלחמת העולם השנייה הייתה מדיניות השלטונות בטורקיה ליברלית וסובלנית לגבי עליית יהודים לישראל, ובמשך עשור מסוף המלחמה ניתנו כמאה אלף אישורי הגירה מטורקיה לישראל.

אליהו בירנבוים, ראש מכון שטראוס עמיאל להכשרת רבנים לקהילות יהודיות בתפוצות, מדווח בשבועון מקור ראשון בספטמבר 2008 כי: "היהודים במדינה התורכית, המוסלמית-חילונית" חוששים לביטחונם. דרישות ביטחון גבוהות בכניסה לבתי כנסת, משרדי הרבנות ובניני הקהילה - תופעה שהחמירה לאחר שני הפיגועים בבית הכנסת "נוה שלום" שבאיסטנבול, בשנים 1986 ו-2003.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


מדינות אסיה

אוזבקיסטן · אזרבייג'ן · איחוד האמירויות הערביות · אינדונזיה 3 · איראן · אפגניסטן · ארמניה · בהוטן · בחריין · בנגלדש · ברוניי · גאורגיה 1 · הודו · המלדיביים · הפיליפינים · הרפובליקה הסינית 2 · הרפובליקה העממית של סין · וייטנאם · טג'יקיסטן · טורקיה 1 · טורקמניסטן · יפן · ירדן · ישראל · כווית · לאוס · לבנון · מונגוליה · מזרח טימור 3 · מיאנמר · מלזיה · נפאל · סוריה · סינגפור · סרי לנקה · עומאן · עיראק · ערב הסעודית · פקיסטן · קוריאה הדרומית · קוריאה הצפונית · קזחסטן 1 · קטאר · קירגיזסטן · קמבודיה · קפריסין · רוסיה 1 · תאילנד · תימן


הערות: 1 חלק משטח המדינה נמצא באירופה. 2 הרפובליקה הסינית (טאיוואן) לא מוכרת על ידי האומות המאוחדות כמדינה רשמית. 3 חלק משטח המדינה נמצא באוקיאניה.
אסיה
מדינות אירופה

אוסטריה · אוקראינה · אזרבייג'ן 1 · איטליה · איסלנד · אירלנד · אלבניה · אנדורה · אסטוניה · ארמניה 2 · בולגריה · בלגיה · בלארוס · בוסניה והרצגובינה · גאורגיה 1 · גרמניה · דנמרק · הולנד · הונגריה · הממלכה המאוחדת · הרפובליקה הצ'כית · ותיקן · טורקיה 1 · יוון · לוקסמבורג · לטביה · ליטא · ליכטנשטיין · מולדובה · מונאקו · מונטנגרו · מלטה · מקדוניה · נורבגיה · סן מרינו · סלובניה · סלובקיה · ספרד · סרביה · פולין · פורטוגל · פינלנד · צרפת · קוסובו · קזחסטן 1 · קפריסין 2 · קרואטיה · רומניה · רוסיה 1 · שבדיה · שווייץ


חבלי ארץ "לא מוכרים": אבחזיה · דרום אוסטיה · טרנסניסטריה · נגורנו קרבאך · צפון קפריסין 2


שטחים תלויים: אולנד · אקרוטירי ודקליה 2 · איי פארו · גיברלטר · גגאוזיה · גרנזי · יאן מאיין · ג'רזי · האי מאן · סבאלברד · הרפובליקה האוטונומית קרים


הערות: 1 חלק משטח המדינה נמצא באסיה. 2 מבחינה גאוגרפית נמצאת באסיה, אך נחשבת חלק מאירופה מסיבות היסטוריות.
אירופה
מדינות הבלקן
אלבניה · בוסניה והרצגובינה · בולגריה · טורקיה · יוון · מונטנגרו · מקדוניה · סלובניה · סרביה · קוסובו · קרואטיה · רומניה מפת מדינות הבלקן
מדינות ואזורים לחופי הים התיכון

איטליה · אלבניה · אלג'יריה · בוסניה והרצגובינה · טורקיה · יוון · ישראל · לבנון · לוב · מונאקו · מונטנגרו · מלטה · מצרים · מרוקו · סוריה · סלובניה · ספרד · צרפת · קפריסין · קרואטיה · תוניסיה


טריטוריות חסות: אקרוטירי ודקליה (הממלכה המאוחדת) · גיברלטר (הממלכה המאוחדת)


טריטוריות לא עצמאיות: הרשות הפלסטינית · הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין
MediterraneanSeaFromIsrael.jpg
מדינות המזרח התיכון

איחוד האמירויות הערביות · איראן · בחריין · טורקיה · ישראל · ירדן · כווית · לבנון · מצרים · סוריה · עומאן · עיראק · ערב הסעודית · קטאר · תימן

פורטל: המזרח התיכון
P middle east.png
ארגון הוועידה האסלאמית

מדינות חברות: אפגניסטן | אלג'יריה | צ'אד | מצרים | גינאה | אינדונזיה | איראן | ירדן | כווית | לבנון | לוב | מלזיה | מאלי | מאוריטניה | מרוקו | ניז'ר | פקיסטן | תימן | ערב הסעודית | סנגל | פלסטין (מיוצגת על ידי אש"ף) | סודאן | סומליה | תוניסיה | טורקיה | בחריין | עומאן | קטאר | איחוד האמירויות הערביות | סיירה לאונה | בנגלדש | גבון | גמביה | גינאה ביסאו | אוגנדה | בורקינה פאסו | קמרון | קומורו | עיראק | המלדיביים | ג'יבוטי | בנין | ברוניי | ניגריה | אזרבייג'ן | אלבניה | קירגיזסטן | טג'יקיסטן | טורקמניסטן | מוזמביק | קזחסטן | אוזבקיסטן | סורינאם | טוגו | גיאנה | חוף השנהב

מדינה מושעית: סוריה

מדינות משקיפות: בוסניה והרצגובינה | הרפובליקה המרכז-אפריקאית | צפון קפריסין | תאילנד | רוסיה

ארגונים בינלאומיים משקיפים: הליגה הערבית | האו"ם | המדינות הבלתי-מזדהות | ארגון אחדות אפריקה
Flag of OIC.svg

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  2. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  3. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  4. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2012 בדו"ח 2013 של אתר מינהל הפיתוח של האומות המאוחדות
  5. ^ ‏משה ריינפלד, טורקיה: הפצצות ישראל פשע נגד האנושות, באתר News1, ‏28.12.2008‏