קפריסין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רפובליקת קפריסין
Κυπρος
Kıbrıs
Flag of Cyprus.svg Coat of arms of Cyprus.svg
דגל סמל
מוטו לאומי: אין
המנון לאומי: אין המנון רשמי‏‏‏[1]
מיקום קפריסין
יבשת אירואסיה
שפה רשמית יוונית, טורקית‏‏‏[2]
עיר בירה
(והעיר הגדולה ביותר)
ניקוסיה
35°08′N 33°28′E / 35.133°N 33.467°E / 35.133; 33.467
משטר רפובליקה
ראש המדינה
- נשיא
נשיא
ניקוס אנסטסיאדיס‏‏‏[3]
הקמה
- עצמאות
- תאריך

מבריטניה
16 באוגוסט 1960‏‏‏[4]
שטח[5]
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
9,251 קמ"ר‏[6]
171 בעולם
זניח
אוכלוסייה[7]‏ (הערכה ליולי 2014)
- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות
1,172,458 נפש‏[6] 
159 בעולם
126.74 נפש לקמ"ר
87 בעולם
תמ"ג[8]‏ (הערכה לשנת 2013)
- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש
21,620 מיליון $ 
129 בעולם
18,440 $
73 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[9]‏ (2013)
- דירוג עולמי
0.845 
32 בעולם
מטבע אירו‏‏‏[10]‏‏‏[11] ‏ (EUR)
אזור זמן UTC +2
סיומת אינטרנט .cy
קידומת בינלאומית 357+
הארכיבישוף מקאריוס השלישי, נשיאה הראשון של קפריסין

קפריסיןיוונית: Κυπρος; בטורקית: Kıbrıs) הוא אי בים התיכון, מדרום לטורקיה וממערב לסוריה. זהו גם השם שבו ידועה המדינה הנמצאת באי זה, ששמה הרשמי הוא רפובליקת קפריסין.

למרות שיוכו הגאוגרפי של האי לאסיה, נחשבת קפריסין לחלק מאירופה מסיבות היסטוריות ותרבותיות.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

האטימולוגיה של השם קפריסין אינה ודאית. השערה אחת היא שמקור השם מהמילה היוונית לעץ הברוש ("κυπάρισσος - ("Cupressus sempervirens (קיפאריסוס) או אפילו מהשם היווני - κύπρος ( "קיפרוס") לצמח החינה ("Lawsonia alba"). אסכולה אחרת גורסת כי מקור השם מהמילה בשפה האתאוקפריסאית (כינוי לשפה בה דיברו בקפריסין בתקופת הברזל) לנחושת, מתכת שמרבצים עשירים שלה מצויים באי. דוסן, לדוגמה, העלה השערה כי שורשי השם במילה השומרית לנחושת ("זוּבָּר") או אפילו מהמילה לברונזה ("קוּבָּר"). האי העניק את שמו לשם הלטיני של הנחושת, תוצאה של ייצוא הנחושת מהאי למדינות השכנות: תחילה כביטוי "Aes cyprium" – "המתכת של קפריסין" ואחר־כך כקיצור של הביטוי למילה – "Cuprum".

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העת העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אלשיה

תרבות יוון המיקנית הגיעה לאי בסביבות 1600 לפנה"ס. מושבות מתקופה זו עדיין פזורות ברחבי קפריסין. גם הפיניקים השאירו את חותמם באי. בתקופה הזאת נוצרו גם כלי קרמיקה המצוירים על לבן. כלים אלה היו נפוצים עד סוף התקופה הקלאסית.

בעת העתיקה נודעה קפריסין בשם אלשיה, וכך הופיעה בתעודות היסטוריות. עדות לכך נמצאת במגילת ון אמון המתוארכת למאה ה-11 לפנה"ס, אשר מספרת את סיפור מסעו של ון אמון, כהן מצרי, לגבל, לקנות עצי ארז הלבנון. לאחר שברח מאויביו הגיע לאלשיה.

במהלך המאות הבאות נכבשה קפריסין על ידי אימפריות רבות, בהן האשורים, המצרים והפרסים. לבסוף היא נכבשה מידי הפרסים על ידי שושלת בית תלמי, יורשת האימפריה של אלכסנדר הגדול במצרים, ועברה הלניזציה מלאה. בשנת 68 לספירה היא הסתפחה לאימפריה הרומית.

בשנים 115117 מרדו יהודי האי בשלטון הרומי כחלק ממרד התפוצות בהנהגתו של ארטמיון. כתוצאה ממרד זה נחרבה העיר סלמיס ונהרגו כ-240,000 מתושבי האי. לאחר מיגור המרד, מספר קסיוס דיו כי נאסר על היהודים לדרוך על אדמת האי, כאשר כל יהודי העובר על הוראה זו – דינו מוות.

ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת היסטורית של קפריסין. גיאקומו פרנקו, המאה ה-16

עם פיצול האימפריה הרומית ב-395 עברה קפריסין לשליטת האימפריה הביזנטית, ועיר הבירה הפכה להיות סלמיס. עם התפשטות האסלאם מחצי האי ערב תקפו הערבים את האי כמה פעמים. לבסוף, בהנהגת הח'ליף עבד אל-מלכ, הגיעו הערבים והביזנטים להסכם שלטון משותף באי בשנת 688. ההסדר החזיק מעמד כמעט 300 שנה, אז שבו הביזנטים והשתלטו על קפריסין. ב-1191 כבש אותה ריצ'רד הראשון, מלך אנגליה במסע הצלב השלישי. הוא השתמש בקפריסין, הבטוחה יחסית, כבסיס אספקה למלחמותיו במוסלמים. שנה לאחר מכן מכר אותה ריצ'רד לטמפלרים (אבירי היכל שלמה). שלטונם הנוקשה של הטמפלרים הביא את תושבי האי לידי מרד, המסדר הטמפלרי רצה לחזור בו מהרכישה והיה מוכן להחזיר את האי בתמורה לדמי הקדימה ששולמו למלך האנגלי. גי דה ליזיניאן, מלך ירושלים המובס (שמפלתו בקרב קרני חיטין הייתה אחת הסיבות למסע הצלב השלישי), הסכים לוותר על כתר ירושלים, שילם את דמי הקדימה הללו למסדר הטמפלרים, ובכך קנה את זכותם על האי והתחייב לשלם את שאר המחיר על האי לריצ'רד לב ארי. ליזיניאן ייסד באי שושלת צלבנית (ראו ממלכת קפריסין), ששלטה בו עד 1489 וקבעה את פמגוסטה כעיר הבירה של האי.

העת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1489 השתלטה הרפובליקה של ונציה על האי. ונציה השתמשה באי כנקודת מסחר חשובה. בתקופה זו נבנתה החומה הוונציאנית של ניקוסיה. לאורך תקופה זו נחלקה האוכלוסייה בין עילית שלטת קתולית, ורוב העם שהיה יווני-אורתודוקסי. במשך כל התקופה הוונציאנית הייתה קפריסין נתונה להתקפות בלתי פוסקות מצד האימפריה העות'מאנית הצעירה, עד שלבסוף נכבשה בשנת 1571. 20,000 מתושבי ניקוסיה הוצאו להורג, וכל הכנסיות ומבני הציבור נבזזו. בכך בא הקץ לשליטת הקתולים באי.

"קפריסין תחת מנדט בריטי מ-1878" במפת אסיה הקטנה. א.ק. ג'והנסטון, 1911

ב-1878 הועברה קפריסין לידי בריטניה. העות'מאנים, שהובסו במלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–‎1878), ביקשו את תמיכתה של בריטניה בקונגרס ברלין. בתמורה הם חתמו איתה על הסכם סודי, שנודע לאחר מכן כחוזה קפריסין, שבו העבירה טורקיה את קפריסין לשליטה אדמיניסטרטיבית בריטית.

בריטניה השתמשה בקפריסין בתור בסיס אסטרטגי להגנה על תעלת סואץ – הנתיב החשוב ביותר לקולוניה החשובה ביותר שלה, הודו. רק לאחר מלחמת העולם הראשונה סיפחה בריטניה את האי לחלוטין.

קבלת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-50 של המאה ה-20 התקיים בקפריסין מאבק לעצמאות, שכלל פעילות של מחתרת צבאית ("אאוקה"), שביתות והפגנות. מאבק זה הסתיים בשנת 1960, בקבלת העצמאות מבריטניה והקמתה של "רפובליקת קפריסין". בדרום האי שמרה בריטניה על שליטתה בשני שטחי בסיס ריבוניים, אקרוטירי ודקליה.

חוקת הרפובליקה קבעה הפרדת רשויות ומשטר נשיאותי, הכוללים מערכת מורכבת של איזונים ובלמים, שנועדו להגן על האינטרסים של הקפריסאים הטורקים ולהבטיח להם ייצוג הולם במוסדות המדינה. לרשות המבצעת, למשל, מונה נשיא ממוצא יווני, ולצִדו סגן נשיא ממוצא טורקי, שנבחרו כל אחד על ידי קהילתו. לכל אחד מהם ניתנה זכות וטו לגבי סוגים מסוימים של חקיקה והחלטות נשיאותיות. הנשיא הראשון ששלט עד להפיכה הצבאית ב-1974 היה הארכיבישוף מקאריוס השלישי.

כיבוש צפון קפריסין על ידי טורקיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלוקת האי מאז 1974
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פלישת טורקיה לקפריסין

ב-1974, בעקבות הפיכה שביצעו אנשי צבא בתמיכה יוונית אשר רצו לספח את האי ליוון, פלשה טורקיה לאי והשתלטה על צפונו, בטענה שטורקיה היא אחת משלוש הערֵבות הבינלאומיות לעצמאות קפריסין. מאז מצוי השליש הצפוני של האי תחת כיבוש צבאי של טורקיה.

יוון הייתה מוגבלת בתמיכתה בקפריסין היוונית כי יוון חתומה על הסכמים בינלאומיים המגבילים אותה בשאיפותיה האימפריאליסטיות והגשמת מגלי אידיאה.

ב-1983 הכריז המיעוט הטורקי הקפריסאי, בתמיכת טורקיה, על הקמתה של הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין. מדינה זו אינה מוכרת על ידי האו"ם או מדינה כלשהי מלבד טורקיה, ותושביה נחשבים כתושבי קפריסין המאוחדת (בבחירות לאירוויזיון לדוגמה משנת 1988). על פי המשפט הבינלאומי, "רפובליקת קפריסין" זכאית לריבונות מלאה באי, כפי שהיה עד 1974.

במשך שנים רבות התנהל משא ומתן לאיחוד האי, אולם ללא הצלחה. בעקבות שיחות שהתקיימו בשווייץ יזם האו"ם תוכנית, שפורסמה ב-31 במרץ 2004, ואשר הועמדה למשאלי עם בשני חלקי האי ב-24 באפריל אותה שנה. רוב התושבים בחלק הטורקי של קפריסין הצביעו בעד התוכנית, אולם הקפריסאים היוונים דחו אותה ברוב גדול. כתוצאה מכך, נשמרת חלוקת האי דה פקטו, בעוד שקפריסין היוונית צורפה לאיחוד האירופי ב-1 במאי 2004. חוקי האיחוד האירופי אינם תקפים באזור שנשלט בידי הטורקים.

מדינות האיחוד האירופי והאו"ם הביעו אכזבה מכך שהקפריסאים היוונים דחו את התוכנית לאיחוד האי. האיחוד האירופי הבטיח סיוע ותמיכה בהסרת הסנקציות שהטיל בית המשפט האירופי לזכויות אדם. עם זאת, הגופים הבינלאומיים אינם מוכנים להכיר בריבונותה של צפון קפריסין.

בספטמבר 2011, פורסם בכלי התקשורת הטורקית כי בשיר אטאלי, סגן ראש ממשלת טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, איים בניתוק מגע של טורקיה עם האיחוד האירופי אם קפריסין תכהן כנשיאת האיחוד ב-2012 כפי שמתוכנן על פי סבב המדינות החברות באיחוד‏[12].

ממשל ופוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נשיא קפריסין

בחלק היווני - בראש החלק היווני עומד נשיא עם שלל סמכויות. הנשיא נבחר אחת לחמש שנים בבחירות כלליות. הנשיא הנוכחי, מפברואר 2013, הוא ניקוס אנסטסיאדיס. בבית הנבחרים חברים 56 נציגים הנבחרים בבחירות יחסיות, ושלושה מושבים נוספים שמורים למשקיפים נציגי המיעוטים הארמני, המארוני והקתולי. 24 מושבים שמורים לטורקים, אך הם לא מאוישים מאז 1964. כל מדינות העולם, למעט טורקיה, מכירות בחלק היווני כשלטון בעל חוק בקפריסין.

בחלק הטורקי – בראש החלק הטורקי עומד נשיא בעל שלל סמכויות. בבית הנבחרים של החלק הטורקי ישנם 50 פוליטיקאים. ממשלת החלק הטורקי אינה מוכרת על ידי אף מדינה, פרט לטורקיה, וכמו כן אינה מוכרת על ידי האו"ם. בחלק הטורקי תקף חוק שירות חובה בצבא למשך שנתיים וחודשיים.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כלכלת קפריסין

כלכלת קפריסין התבססה בעבר על גידולים חקלאיים כגון שעורה, חיטה, הדרים, גפנים, זיתים, תפוחי אדמה, ירקות ופירות וצאן. החקלאות היא עדיין ענף משמעותי בכלכלת הכפרים, אבל היא סובלת ממחסור במים, מתחרות עולמית מצד מדינות העולם השלישי, ומנטישת הצעירים את הכפר לטובת העיר. מלבד חקלאות ניתן למצוא בכפרים גם תיירות כפרית ותעשייה זעירה.

כיום נסמכת כלכלת קפריסין באופן משמעותי על תיירות מאירופה. מיליוני תיירים זורמים בכל שנה לאי כדי ליהנות מחופי הים שלו בתקופות האביב, הקיץ והסתיו, ומאתרי הסקי בטרואודוס בחורף. באי יש גם שרידים ארכאולוגיים מהתקופה היוונית, ובתי נופש והבראה שנבנו בתקופה שבה היה האי תחת שלטון בריטי. באי יש גם תיירות המקושרת ל"תעשיית חתונות" היות שזוגות רבים הנתקלים בקשיים להתחתן בארצם מתחתנים באי, ביניהם יהודים שאינם יכולים להנשא ברבנות בישראל מסיבות כאלו ואחרות.

הייצוא מהחלק הטורקי כולל בעיקר ירקות ופירות, בעוד שהיצוא מהחלק היווני כולל גם תפוחי אדמה, הדרים, חרובים, יין, פירות וירקות, ביגוד, מוצרי עור ותרופות.

בשנת 2003 התקבלה קפריסין לאיחוד האירופי. ב-1 בינואר 2008 הפכה קפריסין למדינה מן המניין בגוש האירו. שער החליפין הרשמי שנקבע להמרה לאירו הוא 1.71 אירו ללירה קפריסאית אחת.

במרץ 2013 פרץ משבר כלכלי עמוק, בהשפעת משבר החוב האירופי, ובמסגרתו התמוטט בנק קפריסין (Bank of Cyprus), הגדול במדינה במה שהוביל משבר בנקים חמור ולאובדן מזומנים רב‏[13].

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קפריסין
תמונת לוויין של קפריסין

קפריסין ממוקמת באזור הצפון-מזרחי של הים התיכון, בין אירופה, אפריקה ואסיה. האי קפריסין הוא האי השלישי בגודלו בים התיכון אחרי סיציליה וסרדיניה; הוא משתרע על שטח של 9,251 קמ"ר, ושוכן 65 ק"מ דרומית לטורקיה, 96 ק"מ מערבית לסוריה, 385 ק"מ צפונית למצרים וכ-980 ק"מ דרומית-מזרחית לאתונה. מרחק קפריסין מישראל הוא פחות מ-240 ק"מ בנקודות הקרובות.

שטח החלק היווני של האי הוא 5,916 קמ"ר, ושטח החלק הטורקי של האי הוא 3,335 קמ"ר. רוב שטח קפריסין הוא הררי. לחופי האי משתרעת רצועת חוף צרה שמתרחבת לכיוון מזרח האי.

16% משטחי האי מנוצלים לצורכי חקלאות, 1% מהשטחים למרעה ו-14% מהשטחים הם יערות וחורש.

האקלים בקפריסין הוא נוח, וכולל קיץ חם ויבש וגשמים קלים בחורף. ישנם כ-300 ימי שמש בשנה. הטמפרטורה מגיעה בחודשים יולי ואוגוסט ל-30 מעלות צלזיוס בחוף ול-38 מעלות בפנים הארץ. עונת הגשמים מתחילה בחודש נובמבר ומסתיימת באפריל. גשמים כבדים יותר יורדים בין דצמבר לפברואר. החודש הקר ביותר הוא ינואר. הטמפרטורה הממוצעת בניקוסיה בינואר היא 15 מעלות צלזיוס. כמות המשקעים בעמק המרכזי של האי היא 250–400 מ"מ, וכמות המשקעים באזורי החוף וההרים מגיעה לכ-600–1000 מ"מ בשנה.

שני רכסי הרים חוצים את האי מכיוון מזרח למערב: רכס הרי הטרואודוס ורכס הרי קירניה. בין רכסי ההרים שוכן מישור מזאוריה, המשמש אזור חקלאות עיקרי. הרי הטרואודוס ממוקמים בדרום-מערב, ובהם הפסגה הגבוהה באי, הר אולימפוס, המגיע בפסגתו ל-1,952 מטר. רכס הרי קירניה משתרע לאורך החוף הצפוני; אחד מהריו ידוע בשם פנטאדקטילוס. בצד צפון-מזרח מזדקר מהאי חצי-האי קרפאז, הידוע בשמו העממי "ידית המחבת". החופים סביב האי בחלקם סלעיים ובחלקם חוליים.

מבחינה אדמיניסטרטיבית, קפריסין מחולקת ל-6 מחוזות ועיר. כל מחוז מחולק למספר נפות.

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה תחבורתית, קפריסין נשענת על המורשת הבריטית: הנהיגה היא בצד שמאל של הכביש. כבישים מהירים מחברים את הערים המרכזיות באי (ניקוסיה, איה נאפה, לרנקה, לימסול, פאפוס). הנסיעה בכבישים אינה כרוכה בתשלום.

מערכת התחבורה הציבורית אינה מפותחת. קיימים מספר קווי שירות בין הערים המרכזיות; מלבדם, התחבורה הציבורית נשענת בעיקר על מוניות. לקפריסין אין מערכת רכבות.

באי שני שדות תעופה בינלאומיים. שדה התעופה הראשי נמצא ליד העיר לרנקה, ואליו מגיעות רוב הטיסות לאי. שדה התעופה השני נמצא ליד העיר פאפוס, ואליו מגיעות בעיקר טיסות צ'ארטר. לקפריסין חברת תעופה לאומית בשם Cyprus Airways.

תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוף באיה נאפה. מדי שנה באים לאי מיליוני תיירים כדי ליהנות מחופי הים שלו.

חלק נכבד מהתוצר הלאומי בקפריסין נשען על ענף התיירות. מדי שנה מגיעים לאי כ-2.4 מיליון תיירים, התורמים כחמישה מילארד דולר לתל"ג ותעסוקה לכ-115,000 עובדים. התיירות היא בעיקר תיירות נופש, הנשענת על החופים הארוכים והנקיים של האי. עונת התיירות היא בעיקר העונה החמה (אביב, קיץ ותחילת הסתיו), ובחורף מתרוקן האי ומלונות רבים נסגרים לחלוטין. רוב התיירים הם תיירים בריטיים המרגישים באי "כמו בבית" בשל המסורת הבריטית של האי. אך גם תיירים ממדינות אחרות מרבים להגיע, ובכללם ישראלים רבים, שעבורם האי משמש כחו"ל הקרוב ביותר.

אזורי הנופש העיקריים הינם אזור איה נאפה, המאופיין בעיקר במלונות פשוטים וקהל צעיר, אזור לימסול המאופיין בבתי מלון יוקרתיים ואזור פאפוס אשר מתאים למשפחות ולקהל הנופשים הכללי. באזור לאצ'י ניתן למצוא כפרים שלוים עם מלונות ביתיים, ולצידם את מלון Anassa המפורסם והאהוב על ידוענים בריטיים רבים כגון פול מקרטני, אלטון ג'ון ורבים אחרים.

תיירות סיור וארכאולוגיה לא קיימת כמעט באי. אמנם קיימים בקפריסין אתרים היסטוריים, חלקם בני יותר מ-1,000 שנים, אך לא ניתן למצוא באי מקומות בעלי חשיבות היסטורית רבה, שכן לקפריסין לא היה מעולם תפקיד חשוב בהיסטוריה האזורית, כפי שיש ליוון או לארץ ישראל.

החלק הטורקי מפותח פחות מבחינה תיירותית, אך מכיל בתי הימורים, הנעדרים מהצד היווני, והמהווים אבן שואבת כשלעצמם.

בשנים האחרונות, חלה ירידה במספר התיירים המגיעים לקפריסין, כתוצאה מתחרות ממדינות אחרות באזור. כתוצאה מכך פתח משרד התיירות הקפריסאי בקמפיינים במדינות שונות, לצורך עידוד התיירות. בשנת 2008 הוקצבו לצורך כך כ-20 מיליון אירו. מדינות היעד העקריות הן בריטניה, גרמניה ורוסיה. מדינות נוספות הנכללות בקמפיין הן מדינות נוספות באירופה, במזרח אירופה, מדינות ערב וכן ישראל.

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הקמת הרפובליקה של קפריסין ב-1960 נקבעו בחוקה השפות הטורקית והיוונית כשפות רשמיות בכל קפריסין. רוב הטורקים הבינו יוונית או דיברו יוונית ברמה בסיסית לפחות, אך רוב היוונים לא דיברו ולא הבינו טורקית. השפה האנגלית, אף שלא הוגדרה שפה רשמית, שימשה שפת-עבודה ברבות מהרשויות, כדי להתגבר על המחסום הלשוני בין הקהילות וכדי לא לתת עדיפות לשפתה של קהילה מסוימת. כמו כן השפה האנגלית המשיכה לשמש באזורים האקס-טריטוריאליים שנותרו בשליטת צבא בריטניה לפי ההסכם שהביא לעצמאות. עם פיצול האי לקפריסין הטורקית ולקפריסין היוונית, השתנתה המדיניות הלשונית: ברפובליקת קפריסין (החלק היווני) נשמר הסעיף בחוקה שמגדיר שתי שפות רשמיות, אולם השימוש בטורקית פחת וכמעט נעלם. כיום הטורקית משמשת בחלק היווני באופן סמלי, בעיקר כדי לבטא את תביעתה של רפובליקת קפריסין לריבונות גם על החלק הטורקי של האי. ברפובליקה הטורקית של צפון קפריסין הוגדרה רק הטורקית כשפה רשמית. בצד הטורקי אין כמעט צעירים המבינים יוונית, כיוון שמאז הפילוג לא היה כמעט מגע בין חלקי האי, וגם לימודי היוונית בבתי הספר נפסקו. השפה האנגלית עדיין נפוצה ומובנת בכל האי, אולם מאז פיצול האי נעשית עבודת הרשויות ביוונית בחלק היווני ובטורקית בחלק הטורקי, בעוד האנגלית משמשת לתקשורת בינלאומית, באזורים הנשלטים על ידי האו"ם או הצבא הבריטי, או במגעים בין שני חלקי האי אם וכאשר הם מתקיימים (מגעים כאלה היו נדירים, אולם הם מתרבים מאז הניסיון לאיחוד האי ב-2003). בצד היווני מותר להשתמש באנגלית לשם ביצוע פעולות משפטיות שונות כגון ניסוח חוזים, והיא משמשת גם בבנקאות, בטלקומוניקציה ועוד.

הן הניב היווני והן הניב הטורקי המדוברים בקפריסין שונים במידה ניכרת מהיוונית והטורקית המדוברות ביוון ובטורקיה. הקהילות הקפריסאיות שומרות על זיקה לארצות-האם, כך שהשפות המשמשות במערכות החינוך ובתקשורת הפורמלית הן השפות בצורתן המקובלת ביוון ובטורקיה, אך בחיי היומיום משמשים הניבים המקומיים. מצב זה דומה למצב של דיגלוסיה. ליוונים ולטורקים הקפריסאים אין בעיה להבין את הניבים המדוברים בארצות-האם, אולם דוברי השפות מארצות-האם מדווחים לעתים קרובות על קשיים בהבנת הניבים המדוברים בקפריסין. בחלק הטורקי של קפריסין התיישבו כמה עשרות אלפי טורקים מטורקיה, והם דוברים טורקית בניבים הנפוצים בטורקיה עצמה.

מאכלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאכל הלאומי בקפריסין היוונית הוא גבינת החלומי. גבינה זו, אשר מופקת מערבוב חלב כבשים ועזים, מוגשת בכל מסעדה קפריסאית, קלויה על הגריל, כמנה ראשונה בצמוד לסלט יווני (ירקות חתוכים גס בשמן זית עם תבלינים וגבינת פטה). שאר המטבח הוא יווני בעיקרו, ומורכב מסופלאקי, מוסאקה, ותבשילי קדרה. הקינוח המסורתי הוא פירות מסוכרים. כמו כן, מקובל לסיים את הארוחה בשתיית "קפה קפריסאי"; קפה זה זהה למעשה לקפה טורקי והוא מוגש בכוסות קטנות שנותנות אווירה קפריסאית.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוכלוסיית קפריסין מונה 1,120,489 תושבים. תושבי קפריסין היוונים מהווים את הקהילה האתנית הגדולה ביותר, המהווה 77% מהאוכלוסייה. עיר הבירה היא לפקושיה, הידועה בשמה האנגלי ניקוסיה, והיא מונה כ-313,000 תושבים. השפות הרשמיות הן יוונית וטורקית. צפון קפריסין היא רפובליקה עצמאית דה פקטו, שאוכלוסייתה מונה 18% מאוכלוסיית האי, ושם הטורקית היא השפה הרשמית.

  • חלוקה אתנית:
    • חלק יווני: כ-95% יוונים, 2% טורקים.
    • חלק טורקי: כ-98% טורקים, 2% יוונים.
    • כלל האי: 77% יוונים, 18% טורקים, 5% אחרים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

http://www.archives.gov.il/NR/exeres/8FEAEFEB-AD6C-4C31-AE5F-3DBE1DCE66DB,frameless.htm?NRMODE=Published

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏החלק היווני אימץ את המנון יוון והחלק הטורקי את המנון טורקיה
  2. ^ ‏בחלק הטורקי השפה הרשמית היא השפה הטורקית בלבד. אנגלית מוכרת לצרכים מסוימים בשני החלקים‏
  3. ^ ‏לצפון קפריסין יש מנהיגים משלה‏
  4. ^ ‏טורקיה הכירה ברפובליקה הטורקית של צפון קפריסין
  5. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  6. ^ 6.0 6.1 כולל הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין
  7. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  8. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  9. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2013 בדו"ח 2014 של אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות
  10. ^ ‏עד ה-31 בדצמבר 2007 - לירה קפריסאית
  11. ^ ‏המטבע שנמצא בשימוש בחלק הטורקי - לירה טורקית חדשה‏‏
  12. ^ ישראל קטנה עליו? ארדואן מאיים על האיחוד האירופי: "טורקיה תנתק מגע אם קפריסין תהיה נשיאת האיחוד", גלובס - ערוץ 2, 18 בספטמבר 2011
  13. ^ נדן פלדמן, מחירות לעבדות? קפריסין נלחמת על עתידה הכלכלי, באתר TheMarker‏, 24 במרץ 2013


מדינות אירופה

אוסטריה · אוקראינה · אזרבייג'ן 1 · איטליה · איסלנד · אירלנד · אלבניה · אנדורה · אסטוניה · ארמניה 2 · בולגריה · בלגיה · בלארוס · בוסניה והרצגובינה · גאורגיה 1 · גרמניה · דנמרק · הולנד · הונגריה · הממלכה המאוחדת · הרפובליקה הצ'כית · ותיקן · טורקיה 1 · יוון · לוקסמבורג · לטביה · ליטא · ליכטנשטיין · מולדובה · מונאקו · מונטנגרו · מלטה · מקדוניה · נורבגיה · סן מרינו · סלובניה · סלובקיה · ספרד · סרביה · פולין · פורטוגל · פינלנד · צרפת · קוסובו · קזחסטן 1 · קפריסין 2 · קרואטיה · רומניה · רוסיה 1 · שבדיה · שווייץ


חבלי ארץ "לא מוכרים": אבחזיה · דרום אוסטיה · טרנסניסטריה · נגורנו קרבאך · צפון קפריסין 2


שטחים תלויים: אולנד · אקרוטירי ודקליה 2 · איי פארו · גיברלטר · גגאוזיה · גרנזי · יאן מאיין · ג'רזי · האי מאן · סבאלברד · חצי האי קרים


הערות: 1 חלק משטח המדינה נמצא באסיה. 2 מבחינה גאוגרפית נמצאת באסיה, אך נחשבת חלק מאירופה מסיבות היסטוריות.
אירופה
מדינות אסיה

אוזבקיסטן · אזרבייג'ן · איחוד האמירויות הערביות · אינדונזיה 3 · איראן · אפגניסטן · ארמניה · בהוטן · בחריין · בנגלדש · ברוניי · גאורגיה 1 · הודו · המלדיביים · הפיליפינים · הרפובליקה הסינית 2 · הרפובליקה העממית של סין · וייטנאם · טג'יקיסטן · טורקיה 1 · טורקמניסטן · יפן · ירדן · ישראל · כווית · לאוס · לבנון · מונגוליה · מזרח טימור 3 · מיאנמר · מלזיה · נפאל · סוריה · סינגפור · סרי לנקה · עומאן · עיראק · ערב הסעודית · פקיסטן · קוריאה הדרומית · קוריאה הצפונית · קזחסטן 1 · קטאר · קירגיזסטן · קמבודיה · קפריסין · רוסיה 1 · תאילנד · תימן


הערות: 1 חלק משטח המדינה נמצא באירופה. 2 הרפובליקה הסינית (טאיוואן) לא מוכרת על ידי האומות המאוחדות כמדינה רשמית. 3 חלק משטח המדינה נמצא באוקיאניה.
אסיה
מדינות ואזורים לחופי הים התיכון

איטליה · אלבניה · אלג'יריה · בוסניה והרצגובינה · טורקיה · יוון · ישראל · לבנון · לוב · מונאקו · מונטנגרו · מלטה · מצרים · מרוקו · סוריה · סלובניה · ספרד · צרפת · קפריסין · קרואטיה · תוניסיה


טריטוריות חסות של הממלכה המאוחדת: אקרוטירי ודקליה · גיברלטר


טריטוריות לא עצמאיות: הרשות הפלסטינית · הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין
MediterraneanSeaFromIsrael.jpg