קפריסין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפריסין (ביוונית: Κυπρος; בטורקית: Kıbrıs) הוא אי בים התיכון, מדרום לטורקיה וממערב לסוריה. זהו גם השם שבו ידועה המדינה הנמצאת באי זה, ששמה הרשמי הוא רפובליקת קפריסין.

למרות שיוכו הגאוגרפי של האי לאסיה, נחשבת קפריסין לחלק מאירופה מסיבות היסטוריות ותרבותיות ובכך הופכת למדינה טרנס-יבשתית מבחינות אלה.

תוכן עניינים 1 אטימולוגיה 2 היסטוריה 2.1 קבלת העצמאות 2.2 הסכסוך היווני-טורקי וחלוקת קפריסין 3 פוליטיקה 4 כלכלה 5 גאוגרפיה 6 תחבורה 7 תיירות 8 תרבות 8.1 שפה 8.2 מאכלים 9 דמוגרפיה 10 ראו גם 11 קישורים חיצוניים

[עריכה] אטימולוגיה

האטימולוגיה של השם קפריסין אינה ודאית. השערה אחת היא שמקור השם מהמילה היוונית לברוש ("κυπάρισσος - ("Cupressus sempervirens (קיפאריסוס) או אפילו מהשם היווני - κύπρος ( "קיפרוס") לצמח החינה ("Lawsonia alba"). אסכולה אחרת גורסת כי מקור השם מהמילה בשפה האתאוקפריסאית (כינוי לשפה בה דיברו בקפריסין בתקופת הברזל), לנחושת, מתכת שמרבצים עשירים שלה מצויים באי. דוסן לדוגמה העלה השערה כי שורשי המילה מהמילה בשומרית לנחושת ("זוּבָּר") או אפילו מהמילה לברונזה ("קוּבָּר"). האי העניק את שמו למילה בלטינית לנחושת, תוצאה של יצוא הנחושת מהאי למדינות השכנות. תחילה כביטוי "aes Cyprium" – "המתכת של קפריסין" ואחר־כך כקיצור של הביטוי למילה – "Cuprum"

[עריכה] היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של קפריסין

[עריכה] קבלת העצמאות

לאחר קבלת העצמאות מבריטניה בשנת 1960, קבעה החוקה של "רפובליקת קפריסין" הפרדת רשויות ומשטר נשיאותי, הכוללים מערכת מורכבת של איזונים ובלמים, שנועדו להגן על האינטרסים של הקפריסאים הטורקים ולהבטיח להם ייצוג הולם במוסדות המדינה. לרשות המבצעת, למשל, מונה נשיא ממוצא יווני ולצידו סגן נשיא ממוצא טורקי, שנבחרו כל אחד על ידי קהילתו. לכל אחד מהם ניתנה זכות וטו לגבי סוגים מסוימים של חקיקה והחלטות נשיאותיות.

[עריכה] הסכסוך היווני-טורקי וחלוקת קפריסין

ערך מורחב – פלישת טורקיה לקפריסין

ב-1974, בעקבות הפיכה שביצעו אנשי צבא בתמיכה יוונית, הוצבו בצפון האי חיילים טורקים, בטענה שטורקיה היא אחת משלוש הערבות הבינלאומיות לעצמאות קפריסין. מאז מצוי השליש הצפוני של האי תחת כיבוש צבאי של טורקיה.

ב-1983 הכריז המיעוט הטורקי הקפריסאי, בתמיכת טורקיה, על הקמתה של הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין. מדינה זו אינה מוכרת על ידי האו"ם או מדינה כלשהי, מלבד טורקיה ותושביה נחשבים כתושבי קפריסין המאוחדת (בבחירות לאירוויזיון לדוגמא משנת 1988). על פי המשפט הבינלאומי, "רפובליקת קפריסין" זכאית לריבונות מלאה באי, כפי שהיה עד 1974.

במשך שנים רבות התנהל משא ומתן לאיחוד האי, אולם ללא הצלחה. בעקבות שיחות שהתקיימו בשווייץ יזם האו"ם תוכנית, שפורסמה ב-31 במרץ 2004, ואשר הועמדה למשאלי עם בשני חלקי האי ב-24 באפריל 2004. רוב התושבים בחלק הטורקי של קפריסין הצביעו בעד התוכנית, אולם הקפריסאים היוונים דחו אותה ברוב גדול. כתוצאה מכך, נשמרת חלוקת האי דה פקטו, בעוד שקפריסין היוונית צורפה לאיחוד האירופי ב-1 במאי 2004. חוקי האיחוד האירופי אינם תקפים באזור שנשלט בידי הטורקים.

מדינות האיחוד האירופי והאו"ם הביעו אכזבה מכך שהקפריסאים היוונים דחו את התוכנית לאיחוד האי. האיחוד האירופי הבטיח סיוע ותמיכה בהסרת הסנקציות שהטיל בית המשפט האירופי. עם זאת, הגופים הבינלאומיים אינם מוכנים להכיר בריבונותה של צפון קפריסין.

[עריכה] פוליטיקה

ערך מורחב – פוליטיקה של קפריסין

ערך מורחב – נשיא קפריסין

בחלק היווני - בראש החלק היווני עומד נשיא עם שלל סמכויות. הנשיא נבחר אחת לחמש שנים בבחירות כלליות. בבית הנבחרים ישנם 56 פוליטיקאים. כל מדינות העולם, למעט טורקיה, מכירות בחלק היווני כשלטון בעל חוק בקפריסין.

בחלק הטורקי - בראש החלק הטורקי עומד נשיא בעל שלל סמכויות. בבית הנבחרים של החלק הטורקי ישנם 50 פוליטיקאים. ממשלת החלק הטורקי אינה מוכרת על ידי אף מדינה, פרט לטורקיה, וכמו כן אינה מוכרת על ידי האו"ם. בחלק הטורקי תקף חוק שירות חובה בצבא של שנתיים וחודשיים.

[עריכה] כלכלה

ערך מורחב – כלכלת קפריסין

כלכלת קפריסין התבססה בעבר על גידולים חקלאיים כגון שעורה, חיטה, הדרים, גפנים, זיתים, תפוחי אדמה, ירקות ופירות וצאן. החקלאות היא עדיין ענף משמעותי בכלכלת הכפרים, אבל היא סובלת ממחסור במים, מתחרות עולמית מצד מדינות העולם השלישי, ומנטישת הצעירים את הכפר לטובת העיר. מלבד חקלאות ניתן למצוא בכפרים גם תיירות כפרית ותעשייה זעירה.

כלכלת קפריסין נסמכת כיום באופן משמעותי על תיירות מאירופה. מיליוני תיירים זורמים בכל שנה לאי כדי ליהנות מחופי הים שלו בתקופות האביב, הקיץ והסתיו, ומאתרי הסקי בטורודוס בחורף. באי יש גם שרידים ארכאולוגים מהתקופה היוונית, ובתי נופש והבראה שנבנו בתקופה בה האי היה תחת שלטון בריטי. באי יש גם תיירות המקושרת ל"תעשיית חתונות" היות שזוגות רבים הנתקלים בקשיים להתחתן בארצם מתחתנים באי.

היצוא מהחלק הטורקי כולל בעיקר ירקות ופירות, בעוד שהיצוא מהחלק היווני כולל גם תפוחי אדמה, הדרים, חרובים, יין, פירות וירקות, ביגוד, מוצרי עור ותרופות.

בשנת 2003 התקבלה קפריסין לאיחוד האירופי. ב-1 בינואר 2008 הפכה קפריסין למדינה מן המניין בגוש האירו. שער החליפין הרשמי שנקבע להמרה לאירו הוא 1.71 אירו ללירה קפריסאית אחת.

[עריכה] גאוגרפיה

ערך מורחב – גאוגרפיה של קפריסין

שטח החלק היווני של האי הוא 5,916 קמ"ר, ושטח החלק הטורקי של האי הוא 3,335 קמ"ר. רוב שטח קפריסין הוא הררי. לחופי האי משתרעת רצועת חוף צרה שמתרחבת לכוון מזרח האי.

16% משטחי האי מנוצלים לצורכי חקלאות, 1% מהשטחים למרעה, ו-14% מהשטחים הם יערות וחורש.

אקלים האי הוא אקלים ים תיכוני - הקיץ חם ויבש, והחורף גשום. כמות המשקעים בעמק המרכזי של האי היא 250-400 מ"מ, בעוד שכמות המשקעים באזורי החוף וההרים מגיעה לכ-600-1000 מ"מ .

[עריכה] תחבורה

מבחינה תחבורתית, קפריסין נשענת על המורשת הבריטית. הנהיגה היא בצד שמאל של הכביש. כבישים מהירים מחברים את הערים המרכזיות באי (ניקוסיה, איה נאפה, לרנקה, לימסול, פאפוס). הנסיעה בכבישים אינה כרוכה בתשלום.

מערכת התחבורה הציבורית מאוד לא מפותחת. קיימים מספר קווי שרות בין הערים המרכזיות. מלבד זה, התחבורה הציבורית נשענת בעיקר על מוניות. לקפריסין אין מערכת רכבות.

באי שני שדות תעופה בינלאומיים. שדה התעופה הראשי נמצא ליד העיר לרנקה ואליו מגיעות רוב הטיסות לאי. שדה התעופה השני נמצא ליד העיר פאפוס, ואליו מגיעות בעיקר טיסות צ'ארטר. לקפריסין חברת תעופה לאומית בשם Cyprus Airways.

[עריכה] תיירות

חלק נכבד מהתוצר הלאומי בקפריסין נשען על ענף התיירות. מדי שנה מגיעים לאי כ 2.4 מיליון תיירים התורמים כחמישה מילארד דולר לתל"ג ותעסוקה לכ 115,000 עובדים. התיירות הינה בעיקר תיירות נופש, הנשענת על החופים הארוכים והנקיים של האי. עונת התיירות הינה בעיקר העונה החמה (אביב, קיץ ותחילת הסתיו), כאשר בחורף האי מתרוקן ומלונות רבים נסגרים לחלוטין. רוב התיירים הינם תיירים בריטיים המרגישים באי "כמו בבית" בשל המסורת הבריטית של האי. אך גם תיירים ממדינות אחרות מרבים להגיע ובכללם ישראלים רבים, שעבורם האי משמש כחו"ל הקרוב ביותר.

אזורי הנופש העיקריים הינם אזור איה נאפה, המאופיין בעיקר במלונות פשוטים וקהל צעיר, אזור לימסול המאופיין בבתי מלון יוקרתיים ואזור פאפוס אשר מתאים למשפחות ולקהל הנופשים הכללי. באזור לאצ'י ניתן למצוא כפרים שלוים עם מלונות ביתיים, ולצידם את מלון Anassa המפורסם והאהוב על ידוענים בריטיים רבים כגון פול מקרטני, אלטון ג'ון ורבים אחרים.

תיירות סיור וארכאולוגיה לא קיימת כמעט באי. אמנם קיימים בקפריסין אתרים היסטוריים, חלקם בני יותר מ 1000 שנים, אך לא ניתן למצוא באי מקומות בעלי חשיבות היסטורית רבה, שכן לקפריסין לא היה מעולם תפקיד חשוב בהיסטוריה האזורית, כפי שיש ביוון או בישראל.

החלק הטורקי מפותח פחות מבחינה תיירותית, אך מכיל בתי הימורים הנעדרים מהצד היווני, והמהווים אבן שואבת לכשעצמם.

בשנים האחרונות, חלה ירידה במספר התיירים המגיעים לקפריסין, כתוצאה מתחרות ממדינות אחרות באזור. כתוצאה מכך פתח משרד התיירות הקפריסאי בקמפיינים במדינות שונות, לצורך עידוד התיירות. בשנת 2008 הוקצבו לצורך כך כ 20 מיליון ארו. מדינות היעד העקריות הן בריטניה, גרמניה, ורוסיה. מדינות נוספות הנכללות בקמפיין הינן מדינות נוספות באירופה, במזרח אירופה, מדינות ערב ואף ישראל.

[עריכה] תרבות

[עריכה] שפה

עם הקמת הרפובליקה של קפריסין ב-1960 נקבעו בחוקה השפות הטורקית והיוונית כשפות רשמיות בכל קפריסין. רוב הטורקים הבינו יוונית או דיברו יוונית ברמה בסיסית לפחות, אך רוב היוונים לא דיברו ולא הבינו טורקית. השפה האנגלית, אף שלא הוגדרה שפה רשמית, שימשה שפת-עבודה ברבות מהרשויות, כדי להתגבר על המחסום הלשוני בין הקהילות וכדי לא לתת עדיפות לשפתה של קהילה מסוימת. כמו כן השפה האנגלית המשיכה לשמש באזורים האקס-טריטוריאליים שנותרו בשליטת צבא בריטניה לפי ההסכם שהביא לעצמאות. עם פיצול האי לקפריסין הטורקית ולקפריסין היוונית, השתנתה המדיניות הלשונית. ברפובליקת קפריסין (החלק היווני) נשמר הסעיף בחוקה שמגדיר שתי שפות רשמיות, אולם השימוש בטורקית פחת וכמעט נעלם. כיום הטורקית משמשת בחלק היווני רק באופן סמלי בעיקר כדי לבטא את תביעתה של רפובליקת קפריסין לריבונות גם על החלק הטורקי של האי. ברפובליקה הטורקית של צפון קפריסין הוגדרה רק הטורקית כשפה רשמית. בצד הטורקי אין כמעט צעירים המבינים יוונית, כיוון שמאז הפילוג לא היה כמעט מגע בין חלקי האי, וגם לימודי היוונית בבתי הספר נפסקו. השפה האנגלית עדיין נפוצה ומובנת בכל האי, אולם מאז פיצול האי נעשית עבודת הרשויות ביוונית בחלק היווני ובטורקית בחלק הטורקי, בעוד האנגלית משמשת לתקשורת בינלאומית, באזורים הנשלטים על ידי האו"ם או הצבא הבריטי, או במגעים בין שני חלקי האי אם וכאשר הם מתקיימים (מגעים כאלה היו נדירים, אולם הם מתרבים מאז הניסיון לאיחוד האי ב-2003). בצד היווני מותר להשתמש באנגלית לשם ביצוע פעולות משפטיות שונות כגון ניסוח חוזים, והיא משמשת גם בבנקאות, בטלקומוניקציה ועוד.

הן הניב היווני והן הניב הטורקי המדוברים בקפריסין שונים במידה ניכרת מהיוונית והטורקית המדוברות ביוון ובטורקיה. הקהילות הקפריסאיות שומרות על זיקה לארצות-האם, כך שהשפות המשמשות במערכות החינוך ובתקשורת הפורמלית הן השפות בצורתן המקובלת ביוון ובטורקיה, אך בחיי היומיום משמשים הניבים המקומיים. מצב זה דומה למצב של דיגלוסיה. ליוונים ולטורקים הקפריסאים אין בעיה להבין את הניבים המדוברים בארצות-האם, אולם דוברי השפות מארצות-האם מדווחים לעתים קרובות על קשיים בהבנת הניבים המדוברים בקפריסין. בחלק הטורקי של קפריסין התיישבו כמה עשרות אלפי טורקים מטורקיה, והם דוברים טורקית בניבים הנפוצים בטורקיה עצמה.

[עריכה] מאכלים

המאכל הלאומי בקפריסין היוונית הוא גבינת החלומי. גבינה זו אשר מופקת מערבוב חלב כבשים ועזים, מוגשת בכל מסעדה קפריסאית, קלויה על הגריל, כמנה ראשונה בצמוד לסלט יווני (ירקות חתוכים גס בשמן זית עם תבלינים וגבינת ריקוטה). שאר המטבח הוא יווני בעיקרו, ומורכב מסופלאקי, מוסאקה, ותבשילי קדרה. הקינוח המסורתי הינו פרות מסוכרים. כמו כן, מקובל לסיים את הארוחה בשתיית "קפה קפריסאי". קפה זה זהה למעשה לקפה טורקי הידוע בישראל כ"קפה בוץ". הקפה מוגש בכוסות קטנות וניתן להזמין אותו ברמות מתיקות שונות.

[עריכה] דמוגרפיה

ערך מורחב – דמוגרפיה של קפריסין

חלוקה אתנית: חלק יווני: כ-95% יוונים, 2% טורקים. חלק טורקי: כ-98% טורקים, 2% יוונים. כלל האי: 77% יוונים, 18% טורקים, 5% אחרים.

חלוקה דתית: חלק יווני: 94% נוצרים אורתודוקסים, 2% מוסלמים. חלק טורקי: 97% מוסלמים סונים, 2% נוצרים אורתודוקסים. כלל האי: 77% יוונים אורתודוקסים, 18% מוסלמים, 5% אחרים (בעיקר מארונים וארמנים).

[עריכה] ראו גם

• הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין
• מחנות המעצר בקפריסין.
• יהדות קפריסין

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קפריסין

• סקירה כללית על קפריסין, מאת אודי רן - אתר הספרייה של מט"ח
• שלומי רייסקין, ביבליוגרפיה - יהודי קפריסין באתר דעת