המשט לעזה (2010)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

המשט לעזה היה משט אוניות שיצא מטורקיה במאי 2010 לכיוון רצועת עזה. על פי הצהרת מארגניו ומשתתפיו מטרת המשט הייתה הומניטרית: לשבור את הסגר על רצועת עזה, שהוטל לאחר השתלטות ארגון הטרור הפלסטיני חמאס, במהלך העימות חמאס-פת"ח ברצועת עזה, לעורר את דעת הקהל העולמית, ולהעביר ציוד הומניטרי לתושבי הרצועה. לעומת זאת, עמדת ישראל הייתה כי המצב ההומניטרי ברצועת עזה טוב, בין השאר, משום שניתן להעביר סיוע הומניטרי דרך מעברי הגבול היבשתיים עם ישראל ומצרים, ומכאן שמטרתו האמיתית של המשט היא תמיכה בטרור החמאס באמצעות התגרות שנועדה לקעקע את זכותה של ישראל להילחם בטרור ובדרך זאת לסייע לניצחונו.

במשט השתתפו 6 אוניות שיצאו מחופי טורקיה ועליהן מאות נוסעים פרו-פלסטיניים, חברי ארגונים אסלאמיים, כגון IHH (שהיה ממארגני המשט), פוליטיקאים ומספר עיתונאים. לדברי דובר צה"ל, השתתפו במשט גם 40 שכירי חרב שהצטרפו למשט במטרה ליצור עימות אלים.‏[1][2] ישראל סירבה לאפשר את פריקת האוניות בנמל עזה, ובמקום זאת הציעה למארגני המשט להעביר את הציוד שבאוניות לידי ישראל, וממנה, לאחר בדיקה, לעזה על ידי אנשי האו"ם והצלב האדום.‏[3] משתתפי המשט סירבו והמשיכו לשוט לכיוון הרצועה.

בעקבות זאת עלו לוחמי שייטת 13 על הספינות, והשתלטו עליהן מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל.‏[4] בחמש מהאוניות ההשתלטות נתקלה בהתנגדות פסיבית והיו בהן מעט נפגעים, אך במהלך ההשתלטות על האונייה הגדולה ביותר, "מאווי מרמרה", התרחש עימות אלים. חלק מהנוסעים תקפו את החיילים באלות, מוטות ברזל, סכינים, ולטענת צה"ל גם רימוני הלם, בקבוקי תבערה, וירי מאקדחים שנחטפו מהחיילים. נוסעים אף חטפו חלק מהחיילים. החיילים פתחו באש לעבר התוקפים, הרגו 9 מנוסעי האונייה ופצעו 20. 10 מחיילי צה"ל נפצעו, בהם שניים במצב קשה. רוב ההרוגים והפצועים זוהו עם ארגון IHH או עם ארגונים אסלאמיים טורקיים.‏[5]

הפעולה תועדה על ידי כלי תקשורת ישראלים וזרים שנכחו על ספינות המשט. למעט מקרים בודדים, כל החומרים שצולמו על ידי הפעילים על הספינות הוחרמו על ידי צה"ל ולא שוחררו לציבור.‏[6] יחידת דובר צה"ל תיעדה אף היא את ההתרחשויות ופרסמה מספר סרטוני וידאו בעיתונות ובאתר Youtube.‏[7]

הציוד שהיה על הספינות נפרק מהאוניות בנמל אשדוד, אך כאשר צה"ל החל בהעברתו לרצועה סירב החמאס לקבלו.

בשל הפעולה ותוצאותיה החלה סערה תקשורתית בישראל ובעולם, שהעלתה לדיון את הסגר על עזה ופעולות ישראל. בזירה הדיפלומטית ספגה ישראל גינויים ממדינות רבות וכן במועצת הביטחון של האו"ם, ושגריריה זומנו לשיחות או גורשו. בייחוד הורעו היחסים בין ישראל לטורקיה, שרוב נוסעי המשט היו אזרחיה. בעקבות הסערה הציבורית הוקמו כמה ועדות חקירה ישראליות ובינלאומיות לבדיקת אירועי המשט.

ועדת טירקל לבדיקת אירועי המשט, שבין חבריה היו שני משקיפים זרים, קבעה שבעת ההשתלטות על "מרמרה" חיילי השייטת פעלו באופן סביר, ישראל פעלה בהתאם לחוק הבינלאומי, פעילי IHH הם שאשמים באלימות הקשה, והטלת הסגר הימי על רצועת עזה נעשתה בהתאם לדין הבינלאומי ולהנחיות אמנת סן רמו הנוגעות להטלת מצור ימי.

בתחילת 2013, בסיוע נשיא ארצות הברית ברק אובמה, התנצלה ישראל בפני טורקיה במהלך שיחה טלפונית שניהל ראש הממשלה בנימין נתניהו עם עמיתו הטורקי רג'פ טאיפ ארדואן, בה הוא הבהיר שהתוצאות הטרגיות של המשט לא היו מכוונות, הביע בשם ישראל צער על פגיעה ואובדן חיי אדם, והתנצלות על כל טעות שיכלה להוביל לאובדן חיי אדם.‏[8][9]

הספינה הגדולה ביותר מבין הספינות שהשתתפו במשט, "מאווי מרמרה", בדרכה לחופי עזה
מסלול המשט לעזה

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסגר על רצועת עזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסגר על רצועת עזה הוטל ביוני 2007 על ידי ישראל ומצרים בתגובה להשתלטות החמאס המוגדר כארגון טרור על רצועת עזה. בעקבות הסגר, מעבר הסחורות במעברים בין הרצועה למצרים וישראל הושם תחת פיקוח הדוק ורק סחורות מאושרות בכמויות מוגדרות הורשו לעבור לרצועה - בעיקר סיוע הומניטרי ובפרט מזון, דלק וציוד רפואי. על הסגר נמתחה ביקורת רבה ברחבי העולם ונטען שאיננו חוקי ושעל אף מעבר האספקה ההומניטרית לרצועה - נוצר בה משבר הומניטרי. ישראל דחתה טענה זאת ואמרה כי המצב בעזה טוב ומתאפשרת העברת סחורות וציוד הומניטרי.‏[10]

ארגון IHH[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגון IHH הטורקי חבר לתנועת Free Gaza ("שחררו את עזה") ופעילים פרו-פלסטיניים שונים בארגון המשט. אלו אספו מימון והכינו שש אוניות ועליהן ציוד ואספקה והצהירו כי ישוטו עימן לעזה.

ישראל הוציאה בעבר את ה-IHH אל מחוץ לחוק לאחר שנטען כי זה מעביר כספים לארגון החמאס.‏[11] במחקר אירופאי על הארגון נטען כי זה נחשד על ידי טורקיה בקשרים עם כוחות מוסלמים באפגניסטן, בצ'צ'ניה ובבוסניה, ובפשיטה על משרדיו באיסטנבול נמצאו כלי נשק וחומרי חבלה.‏[12]. משרד החוץ של ישראל האשים את הארגון גם בקשרים לאל-קאעידה והג'יהאד העולמי[13], וגם נציג האיחוד האירופי בארצות הברית למאבק במימון טרור, ז'אן לואי בורגייר, העיר על קשרים בין הארגון לאל-קאעידה ואף קבע כי מדובר בארגון טרור וחלק מרשת טרור עולמית.‏[14]

מטרות המשט[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי עדויות מארגניו ומשתתפיו, למשט היו שלוש מטרות:‏[15]

  1. לשבור את הסגר על רצועת עזה שהטילה מדינת ישראל.‏[16]
  2. למשוך את תשומת הלב בעולם אל המצב ברצועת עזה ואל תוצאות הסגר.
  3. להעביר ציוד הומניטרי לתושבי הרצועה.

בנאום שנשא מנהיג ה-IHH, בולנט ילדרים, כחודשיים לפני המשט הוא תיאר את הסכסוך בין ישראל לחמאס כחלק מ"מתקפה" בה נתונים איסלאמים ברחבי העולם. הוא הציג את מטרת המשט בהסרת המצור מעל עזה ובבידודה של ישראל בעולם, והביא שלושה תרחישים אפשריים לגבי אופן התנהלות המשט. לדבריו, כל צורה בה תגיב ישראל תוביל להצלחת יעדי המשט. "ברגע שאנחנו מתניעים את המשט, אנחנו מנצחים".‏[17]

בהודעה שפרסם ראש מנהלת התיאום והקישור בעזה ב-26 במאי נאמר, כי המשט הינו פעולה פרובוקטיבית. עוד נאמר בהודעה כי קיימת אספקה קבועה של ציוד לרצועת עזה והתושבים שם נמצאים במצב הומניטרי טוב.‏[10]

כמה חודשים לאחר אירועי המשט אמר בולנט ילדרים כי ראשי המשט כלל לא תכננו להגיע לעזה או להתעמת עם כוחות צה"ל. לדבריו, המשט תוכנן להגיע לנמל אל עריש וממשלות ישראל וארצות הברית אף קיבלו הודעה על כך.‏[18]

המשט[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי התכנון המקורי, במשט היו אמורות להיכלל 9 אוניות ממדינות שונות, בהן יוון, שבדיה ואירלנד. בפועל 3 מהאוניות לא יצאו לדרך, ובכיר צה"ל מסר כי בוצעו בהן "פעולות אפורות".‏[19] האוניות הראשונות התכנסו בטורקיה ויצאו משם לכיוון קפריסין ב-22 במאי 2010, שם תכננו לפגוש באוניות נוספות ולהפליג אל עבר רצועת עזה.‏[20] יציאת המשט מטורקיה לוותה במפגן הזדהות בהשתתפות אלפי משתתפים, בה נכחו פוליטיקאים בכירים מטורקיה, השייח' ראאד סלאח ואישים נוספים. על פי המרכז למורשת המודיעין בעצרת נטלו חלק גם אישים המזוהים עם האחים המוסלמים.‏[21]

במשט השתתפו 679 נוסעים על גבי האוניות,‏[22] לרבות פעילי שלום וזכויות אדם, עיתונאים, דיפלומטים ופוליטיקאים זרים, בני אזרחויות שונות, כאשר הייצוג הבולט הוא לטורקים.‏[23] בין נוסעי המשט היו גם מספר ישראלים, בהם חברת הכנסת חנין זועבי מבל"ד והשייח' ראאד סלאח. כמו כן, לטענת דובר צה"ל, בין משתתפי המשט הייתה גם קבוצה של כ-40 שכירי חרב, אשר היו ללא מסמכי זיהוי, מצוידים היטב במסכות אב"כ, אמצעי ראיית לילה ואפודי מגן ובכיסיהם נמצאו סכומי כסף נכבדים.‏[1][24] דובר צה"ל אף פרסם כמה סרטונים בהם נראים כמה מנוסעי האונייה מצהירים על רצונם למות כשהידים וחלקם אף נפרדו מבני משפחותיהם.‏[25][26] בסרטונים נוספים נראים פעילים המשמיעים קריאות קרב ושירים בגנות היהודים ונערכים לקראת העימות עם חיילי צה"ל.‏[27] על פי דיווחים עיתונאים אלו היו הנוסעים אשר תקפו את החיילים.‏[28] האוניות נשאו עמן מטען רב של ציוד לרצועת עזה, לרבות ציוד רפואי (חלקו פג תוקפו), בגדים, ציוד בנייה וכן ציוד הסוואה, אשר לטענת דובר צה"ל יועד לחמאס.‏[29][30][31]

המשט תוכנן לעבור דרך קפריסין, אך ממשלת קפריסין סירבה לאפשר לאוניות המשט להיכנס לתחומה, ולכן נאלצו האוניות לעגון בנמל גזימאוסה בשטח המדינה העצמאית דה פקטו קפריסין הטורקית.‏[32] לאחר מספר ימים המשיכו האוניות בדרכן אל עבר הרצועה. על פי עדויות של כמה ממשתתפי המשט, בשל העובדה כי בעזה אין נמל מים עמוקים או תשתית מתאימה לפריקה של סחורות מספינות גדולות, תכננו מארגני המשט להוריד את המטען בעזרת סירות קטנות, או באמצעות מנוף של אחת מהספינות.‏[33]

האוניות המשתתפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. "מאווי מרמרה" - הגדולה שבאוניות שהשתתפו במשט. הפליגה תחת דגל קומורו, נרכשה למען המשט לעזה על ידי ארגון IHH.
  2. "צ'לנג'ר 1" - הפליגה תחת דגל ארצות הברית, תופעלה על ידי "תנועת עזה החופשית".
  3. "אלפתרי מסוגיוס" (Eλεύθερη Mεσόγειος) הפליגה תחת דגל יוון, תופעלה על ידי "אוניות לעזה" היוונית ו"הקמפיין האירופאי לסיום המצור על עזה".
  4. "ספנדוני" (Σφενδόνη) - הפליגה תחת דגל יוון, תופעלה על ידי "אוניות לעזה" היוונית ו"הקמפיין האירופאי לסיום המצור על עזה".
  5. "עזה" - הפליגה תחת דגל טורקיה, תופעלה על ידי ארגון הסיוע האסלאמי הטורקי (IHH).
  6. "דפני Y" - הפליגה תחת דגל קיריבטי והופעלה על ידי ארגון IHH.

מבצע רוחות שמיים 7[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבצע רוחות שמיים 7
חלק מ: הסגר על רצועת עזה
תאריך התחלה: 31 במאי 2010
מקום: הים התיכון
תוצאה: כוחות צה"ל משתלטים על אוניות המשט
עילה: ניסיון של הספינות לשבור את הסגר על רצועת עזה
הצדדים הלוחמים
מדינת ישראל  ארגון IHH ותנועת Free Gaza 
כוחות

לוחמי שייטת 13 חמושים ברובי פיינטבול, אקדחים ותת מקלעים מסוג מיני עוזי

[34] 
כמה עשרות פעילים פוליטיים פרו-פלסטיניים על סיפון הספינה "מאווי מרמרה", חמושים בנשק קר וייתכן שגם בנשק חם 
אבידות
10 חיילים פצועים מהם 2 באופן קשה  10 הרוגים, כ- 30 פצועים 
תמונות שפרסם דובר צה"ל בהם נראים נוסעי הספינה מכים את החיילים
חייל צה"ל מושלך אל הסיפון התחתון

בלילה שבין 30 ל-31 במאי 2010 עם התקדמות המשט אל עבר נמל עזה, בעודו במים בינלאומיים כ-190 ק"מ צפון מערבית לעזה,‏[35] צה"ל הוציא לפועל את "מבצע רוחות שמיים 7" להשתלטות על האוניות והבאתן לישראל.

כוחות חיל הים התקרבו אל אוניות המשט ופקדו עליהן לעצור ולא להפר את הסגר, ובמקום זאת לפנות לנמל אשדוד, שם הציוד ייפרק, ייבדק ויועבר לרצועת עזה דרך מעברי הגבול היבשתיים - תחת פיקוח אנשי המשט. ההצעה נענתה בשלילה ובקריאות גנאי מצד ספינות המשט.‏[36].

חיל הים הזהיר כי אם לא ייענו להוראות - כוחות חיל הים יאלצו להשתלט על הספינות. בתגובה הווידה עראף, ממארגנות המשט, השיבה באריכות: "חיל הים הישראלי, זהו משט החירות. אנו שישה כלי שיט ממונעים המכילים נוסעים ומטען הומניטרי בלבד שיעדם רצועת עזה. אנו לא נושאים דבר שמהווה איום על כוחותיכם החמושים. לפיכך, אין הצדקה לכל שימוש בכוח מצדכם כלפינו. המצור על עזה הוא בלתי-חוקי תחת החוק הבינלאומי. יש לנו אישור מרשויות הנמל של עזה להיכנס. אנו חוזרים, איננו מהווים איום לכוחותיכם החמושים. אין הצדקה ל... [קטוע]... איום מצדכם כלפי אזרחים לא-חמושים." בהמשך נשמעו רעש ותשדורות אחרות, ולאחר זמן מה נשמעו קולות אשר לא הזדהו ואמרו: "שתקו, חזרו לאושוויץ" ו"אנחנו עוזרים לערבים שהולכים נגד ארצות הברית, אל תשכחו את ה-11 בספטמבר, חבר'ה."‏[37][38] צה"ל טען כי מקור הקריאות הוא בספינות המשט. בעקבות הכחשות מצד משתתפי המשט וטענות לעריכת ההקלטה המקורית פרסם צה"ל את ההקלטה המלאה והלא ערוכה. למרות זאת, נשמעו עדיין טענות לזיוף.‏[39]

בעקבות זאת יצאו לוחמי שייטת 13 ומספר לוחמי יחידת "קורל" של משמר הגבול לאוניות במטרה להשתלט עליהן ולנתבן לכיוון נמל אשדוד.‏[40]

ההשתלטות על ה"מרמרה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההשתלטות על 5 אוניות מתוך ה-6 שהשתתפו במשט בוצעה ללא אירועים מיוחדים, אך במהלך ההשתלטות על האונייה "מרמרה" - האונייה הגדולה במשט - התרחש עימות אלים, ובמסגרתו לדברי צה"ל נורתה גם אש חיה לעבר החיילים.‏[41]

על פי עדויות שפורסמו על ידי צה"ל, חלק מנוסעי האונייה "מרמרה" התכוננו והתארגנו מבעוד מועד להשתלטות הכוחות על הספינה ולעימות פיזי עם החיילים, הביאו עמם ציוד והכינו כלי נשק מאולתרים (כגון אלות, מוטות ובקבוקים שבורים) לתקוף בהם את החיילים.‏[1][42]

ההשתלטות עצמה תועדה על ידי מצלמות באוניות ומסוקי צה"ל וכן על ידי העיתונאים ששהו על הסיפון. החיילים ירדו אל הספינה בחבל המשתלשל ממסוק, וכבר עם ירידת החייל הראשון התנפלו עליו נוסעים והחלו להכותו. אותם נוסעים המשיכו לתקוף את החיילים, השליכו אחד מהם מהסיפון, ולקחו מכל הבא ליד כדי להכות בחיילים, ובכלל זה מוטות, שרשראות ומוטות מתכת, וכן נטלו נשק של ממש - כגון סכינים, רימון הלם ובקבוק תבערה.‏[43][44]

על פי תיעוד העיתונאים שעל גבי סיפון המרמרה וכן תחקיר צה"ל לאחר התקרית, נוסעים פירקו חיילים מנשקם ומציודם האישי וחטפו אותם לבטן האונייה.‏[45] על פי דובר צה"ל, נוסעים פתחו באש חיה על החיילים, ככל הנראה מכלי הנשק שלקחו מהחיילים, ופצעו את חלקם.‏[46][47]. בדיווח לוועדת החוץ והביטחון[48] מסר הרמטכ"ל גבי אשכנזי כי באחד החיילים הראשונים לעלות על הסיפון ירו מי מהנוסעים בנשק שהיה עוד קודם לכן על הסיפון, והוא נפגע בבטנו. עוד אמר כי נמצאו על הספינה קליעים ותרמילים שאינם שייכים לכלי הנשק של צה"ל. מנגד, אחד ממארגני המשט טען כי הנשק אשר נלקח מהחיילים נזרק לים ולא נעשה בו שימוש.‏[49] עם זאת, צה"ל לא הראה לציבור כל סוג של כלי נשק חמים, כאשר הציג לעיתונות את החפצים שנמצאו על האונייה. בדו"ח שהגישה וועדת טירקל נקבע כי אנשי ה-IHH השתמשו בנשק חם נגד חיילי צה"ל במהלך האירועים.‏[50]

כ-40 דקות לאחר ההשתלטות הראשונית על הספינה, קיבלו כוחות צה"ל אישור לפתוח באש חיה.‏[51] העימות נמשך שעות ארוכות והסתיים לבסוף בהשתלטות לוחמי צה"ל על האונייה ומעצר הנוסעים. בעימות נהרגו 9 מנוסעי האונייה וכ- 30 נפצעו. נוסע עשירי מת במאי 2014, לאחר שנמצא במצב תרדמת בעקבות פציעתו.‏[52]). מקרב חיילי צה"ל היו 10 פצועים, מהם שניים במצב קשה. כל הפצועים פונו במסוקים לבתי חולים בישראל.‏[53][54]

לדברי הטורקים, נתיחות לאחר המוות שבוצעו בטורקיה הראו ששמונה מההרוגים נפגעו מ-30 כדורים בקוטר 9 מ"מ, חלקם מטווח קרוב. חמישה מבין ההרוגים נורו בראשם. על פי אחד הרופאים אחד מההרוגים נפגע מירי מטווח רחוק של כדור מסוג לא מזוהה.‏[55]

על פי נתוני המרכז למורשת המודיעין, שמונה מבין עשרת ההרוגים זוהו עם ארגון ה-IHH או עם ארגונים איסלאמים טורקים. על פי עדויות שונות חלקם הביעו קודם המשט את רצונם למות כשהידים. לא נמצאו פעילי ארגוני זכויות אדם בין ההרוגים. נתונים דומים נחשפו גם בקרב הפצועים.‏[5]

לאחר ההשתלטות על האוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שצה"ל השלים את ההשתלטות על 6 אוניות המשט אלו כוונו אל עבר נמל אשדוד. צה"ל החל בפריקת המטען שנשאו האוניות ויועד לרצועה.

הנוסעים הובלו לבית סוהר אלה בבאר שבע שם נחקרו. אלו בעלי אזרחות זרה גורשו למדינות מוצאם תוך ימים ספורים, במקביל ללחץ ממדינות שונות, ובראשן טורקיה, לשחררם בהקדם.‏[56] הגירוש בוצע תחת פיקוח נציגי מדינות המוצא של הנוסעים אשר וידאו כי לא אונה להם רע במהלך המעצר. על הפצועים השגיח הסהר האדום הטורקי.‏[56]. לפי דיווח באל-ג'זירה, ישראל השתמשה בשניים מעצורי המשט כקלפי מיקוח כנגד משט נוסף שיצא בחודש יולי מיוון.‏[57]

תגובות לתקרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תגובות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממשלה והכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, שהיה בקנדה והיה צפוי להיפגש עם אובמה, קטע את נסיעתו כדי לשוב לישראל‏[58]. רה"מ אמר בנאום: "אם לא נעצור את הספינות נקבל נמל איראני בעזה, איום ממשי על ביטחון ישראל ואף על מדינות נוספות באירופה. לכן נאלצנו לבדוק כל ספינה המיועדת לעזה, כבמקרה הזה. כזכור, הצענו למארגני המשט לקחת את המטען ולהעביר אותו לתושבי הרצועה לאחר בידוק ביטחוני – אך הצעתנו נדחתה על הסף"‏[59]. ב-3 ביוני, על רקע דרישה אמריקנית להרחבת מעבר הסחורות האזרחיות לרצועת עזה, אמר נתניהו שישקול להתיר השתתפות של גורמים בינלאומיים בפיקוח על הסגר הימי.‏[60]

שר הביטחון אהוד ברק הביע צער על מות המפגינים, והטיל את האחריות כולה על מארגני המשט ובמיוחד לאלו שלדבריו "התכוונו לתקוף ואף להרוג את החיילים במבצע ההשתלטות". סגן שר החוץ של ישראל, דני אילון, אמר כי אפשר שמאחורי המשט עמדה איראן המעוניינת להסיט את תשומת הלב העולמית ממנה.‏[61] יו"ר האופוזיציה ציפי לבני, ואיתה חברי כנסת נוספים מהאופוזיציה, תמכו בצה"ל ובהחלטת הממשלה לעצור את המשט. הם אף התגייסו למהלך ההסברה הישראלי. חברי הכנסת מהמפלגות הערביות ומחד"ש גינו את הפעולה הצבאית והביעו צער על מות המפגינים.

צה"ל וכוחות הביטחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמטכ"ל גבי אשכנזי אמר כי לאור האירועים אין שום קשר בין המשט לבין מסע של פעילי שלום או סיוע הומניטרי, וכי התחוללה שם אלימות קיצונית, שתוכננה מראש, מרגע עליית החיילים על הספינה.‏[51]

מפקד חיל הים, אלי מרום, אמר שהחיילים נקטו באומץ לב ובנחישות תוך כדי איפוק רב מצדם אל מול האלימות הקשה שהופעלה נגדם, והתוצאה הייתה יכולה להיות חמורה בהרבה אילו נהגו אחרת.

ראש המוסד מאיר דגן העריך, כי טורקיה מבקשת לצבור כוח בינלאומי באמצעות חבירה לאיראן ולגורמים מוסלמים אחרים.‏[62]

הציבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפגנת תמיכה של סטודנטים במדיניות ישראל באוניברסיטת תל אביב

ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל הכריזה על שביתה כללית ביום שלאחר מכן. בערב שלאחר הפעולה התקיימו מספר הפגנות ברחבי הארץ כנגד פעולת צה"ל. בהפגנה באום אל פאחם השתתפו כ-5,000 בני-אדם, בהפגנה בתל אביב השתתפו כ-1,000 בני אדם ובחיפה וירושלים הפגינו מאות‏[63]. לעומתם הפגינו 1,500‏[64] מול השגרירות הטורקית‏[65], במחאה על המדיניות שמוביל ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, והשוו אותו לנשיא איראן, מחמוד אחמדינז'אד[66].

הפגנות תמיכה בצה"ל ולוחמיו היו באוניברסיטאות ובעשרות יישובים‏[67].

באילת התקיים משט תגובה לאות הזדהות והצדעה לחיילי צה"ל‏[68]. וכן ארגון זק"א ערך יחד עם לוחמי שייטת 13 משט תמיכה והזדהות עם חיל הים בחופי מרכז הארץ, בו השתתפו אופנועי ים וסירות מנוע של מתנדבי 'יחידת ספיר' של זק"א, ועשרות כלי שיט אזרחים שהצטרפו למשט‏[69][70].

רבנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב אהרון יהודה לייב שטיינמן התבטא על הסיבה למשט: "כל פעם שיש הסתה נגד החרדים הם מקבלים תגמול חוזר מהעולם. חלפו ימים בודדים מאז ההפגנות בברזילי וביפו שבמהלכן ניסו לשסות את הציבור הכללי בחרדים. ומה קיבלנו? אונית בודדות שנתקלו בהתנגדות הישראלים וכל העולם סואן ורועש נגדנו"‏[71]. הרב יובל שרלו תקף את דבריו וכינה אותם "מניפולציה רוחנית"‏[72].

ביקורת על ניהול המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לביקורת ברמה האסטרטגית, על עצם ההחלטה לעצור את המשט,‏[73] נשמעה בישראל ביקורת על הדרך שבה נוהל המבצע. עם מותחי הביקורת נמנו אישי ציבור ועיתונאים, דוגמת יחזקאל דרור[74], אמנון רובינשטיין, ראובן פדהצור[75] וגדי סוקניק. אחדים מנושאי הביקורת:

  • על כך שהוא התבצע במים בינלאומיים ולא במים הטריטוריאליים של ישראל. על פי המשפטן אביעד הכהן מדינה רשאית להגן על עצמה רק בגבולות המים הטריטוריאליים שלה, במים הבינלאומיים מעמדה של ספינה היא כשל אי צף, והיא נהנית מחסינות כמעט בלתי מוגבלת. הנימוק היחיד שישראל יכולה להיעזר בו הוא "הגנה עצמית", בדומה לתפיסת אוניית קארין איי, והוכחה כי אנשי הספינה סייעו לחמאס להפעיל טרור כנגד ישראל, דבר שנטל ההוכחה בו לא פשוט‏[76]. לעומתו המשפטן אלן דרשוביץ אמר שאף כי ספק אם ישראל נהגה נכון, בייחוד לנוכח הזמן הרב שהיה לה כדי להתכונן, צדקה ישראל כאשר עצרה את הספינות במים הבינלאומיים, אם המארגנים הודו בכך שכוונתם להיכנס לאזור החוף של עזה, ומדינות מערביות אחרות נקטו בעבר בצעדים דומים‏[77]. גם המשפטנית פרופ' רות לפידות - מומחית בתחום המשפט הבינלאומי - הצדיקה את פעילותה של ישראל, ואמרה כי על פי אמנת האג והמשפט הבינלאומי בזמן שיש סכסוך צבאי בין מדינות, מדינה יכולה לעצור ספינות שמסייעות לאויביה במים בינלאומיים‏[78]. דני יתום העלה את החשש כי אם ההשתלטות הייתה מתרחשת קרוב לחוף, סירות דייגים עזתיות היו משייטות בין הספינות ומפריעות לה.
  • על היעדר מודיעין כי בספינה יש פעילים רבים שנערכים להילחם באלימות ובעזרת סכינים, אלות, רוגטקות וכדומה, בחיילים. בהיעדר מודיעין, החיילים נפלו למלכודת שלא היו מוכנים לה, ולא נותרה להם ברירה אלא לירות אש חיה כדי להגן על עצמם.
  • על ההערכות הצבאית והטקטיקות של ההשתלטות שהביאו למספר רב של נפגעים (מדוע לא השביתו את המנוע של הספינה הבעייתית במקום להשתלט עליה, או מדוע לא השתמשו בשוקר חשמלי, רימוני גז או בזרנוקים לפני ההשתלטות). על חלק משאלות אלו ענו נציגי כוחות הביטחון. כך למשל הם לא רצו להשבית את הספינה כדי שלא לגרום לאסון הומניטרי עליה, כיוון שגרירת ספינה בגודלה עשוי לארוך זמן רב תוך התדלדלות האספקה עליה. בתגובה לשאלה לגבי שימוש ברימוני גז, הציגו תמונות ממצלמות האבטחה של האנייה שבהם נראים פעילים מתכוננים לבואם של החיילים בין היתר בחבישת מסכות גז.‏[42]
  • על ההתנהלות התקשורתית הלוקה בחסר של צה"ל (ששחרר חומרים שמעידים על גרסתו רק בסוף היום, ולא דיווח אף בסוף היום כמה הרוגים היו, ומה עלה בגורלו של השייח ראאד סלאח), ועל ההתנהלות התקשורתית הלוקה בחסר של משרד החוץ והממשלה, שלא התראיינו לגורמים זרים, והשאירו את הזירה הציבורית לגורמים שעוינים את ישראל.
  • על העובדה שהמבצע ואופיו לא נדון ולא אושר על ידי הקבינט הביטחוני, אלא רק בפורום "השביעיה".

פסיקת בג"ץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המשט הוגשו שלוש עתירות לבג"ץ על ידי פעילי וארגוני שמאל וכן על ידי רשת אל ג'זירה, בעיקר בדרישה לשחרר את העצורים מהמשט. לפני הדיון בעתירות החליטה הממשלה כי כל משתתפי המשט הזרים ישוחררו ויוכלו לשוב לארצותיהם. בתגובה לכך הוגשו שלוש עתירות על ידי פעילי וארגוני ימין שדרשו שלא לשחררם. בג"ץ דחה את כל העתירות, בקובעו שהעתירות משמאל התייתרו ברובן, ואשר לעתירות מימין קבע:

"היועץ המשפטי לממשלה ציין כי נועץ בכל הגורמים הממשלתיים הקשורים להיבטים מדיניים אלה, ולאחר שהביא בחשבון את העובדה כי נהרגו תשעה ממשתתפי המשט ונפצעו כמה עשרות, הגיע למסקנה כי האינטרסים הציבוריים, המדיניים והביטחוניים גוברים על האינטרסים של האכיפה הפלילית. לא מצאנו בהחלטה זו, אשר נומקה כאמור, ובשיקולים שעמדו ביסודה, עילה להתערבותנו."‏[79]

בעתירה הראשונה (מבין השלוש) משמאל, שהוגשה עוד בבוקר עצירת המשט על ידי ארבעה עורכי דין, נטען גם שמעשי המדינה היו בלתי חוקיים. בג"ץ מתח ביקורת על הלשון שבה נוסחה העתירה (העותרים חזרו בהם מסגנון העתירה במהלך הדיון), בקובעו על עתירה זו:

"ניכר בעתירה שהוגשה בחיפזון, וכי למרות שהעותרים לא ידעו דבר על המתרחש, ללא היסוס מיהרו להטיל דופי חמור ביותר בפעילות כוחות צה"ל, תוך שימוש בלשון חריפה ובוטה שלא היה לה מקום. על אף האמור, כיוון שהסעד המבוקש היה שחרור עצורים, לא נדחתה העתירה על הסף באותו שלב, אלא נתבקשה תגובת המדינה עד ליום המחרת."‏[79]

בג"ץ לא עסק בשאלות העובדתיות או בחוקיות הסגר הימי, אלא התמקד בשאלת העצורים מהמשט:

"יצוין כי בשל אופיו של ההליך שקיימנו, ביקשנו שלא לעסוק כלל בטענות הנוגעות לחוקיות הסגר הימי ואף לא בהתרחשות העובדתית באותו אירוע קשה, אשר מלוא פרטיו לא נפרשו בפנינו."‏[79]

תגובות בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפגנה בבלפסט כנגד ישראל בשל תקרית המשט
הפגנה בסטוקהולם בעד הסרת ההסגר מעל עזה
קריקטורה אנטישמית המתארת את המשט לעזה

תקרית האש הכתה גלים ברחבי העולם, והתקשורת העולמית דיווחה על כך בהרחבה. המבצע עצמו אירע לפנות בוקר, וכבר בחדשות הבוקר באירופה, בישראל ומזרח התיכון נפוצו דיווחים רבים בנושא. בארצות הברית ובמדינות אחרות באזורי הזמן, שבהם הייתה שעת לילה מאוחרת, הסיקור התקשורתי המוגבר החל רק מאוחר יותר.

על הסיקור הקלה הימצאות עיתונאים זרים על סיפון האוניה שבה אירע הקרב ועל הסטי"לים הישראליים. אלו העבירו דיווחים לכלי התקשורת השונים ברחבי העולם.

תגובות מדינות וארגונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבית המדינות גינו את ישראל בשל הפעולה. נשיא צרפת, ניקולא סרקוזי, אמר כי "דבר לא יוכל להצדיק את השימוש באלימות כזאת, שאותה אנו מגנים" ומספר ראשי מדינות ושרי חוץ אירופים קראו לחקירות מקיפות‏[80].

ארצות הברית הגיבה באופן מאופק יותר. נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, הביע צער על אובדן החיים ואמר כי ישנה "חשיבות בלמידת כל העובדות והנסיבות סביב האירועים הטראגיים של הבוקר". הסנטור הרפובליקני ג'ון מקיין הביע תמיכה בישראל וקישר בין המשט לעזה ליחס של ארצות הברית כלפי ישראל, לדבריו "זה צעד נוסף בשרשרת אירועים חסרי מזל שהחלו בדרישה של הנשיא אובמה להקפאת הבנייה בירושלים כתנאי מוקדם לשיחות שלום"‏[81].

בעולם הערבי והמוסלמי התגובות היו חריפות עוד יותר, כאשר טורקיה הובילה את הקו החריף ביותר. בירדן מחו רבים נגד התקרית. המלכה נור, אלמנתו של המלך חוסין, כתבה "הגיע הזמן שהישראלים יבחרו בין חיים במדינה פורעת חוק בינלאומי ופגיעה הומניטרית לבין התחייבות לעתיד של שלום" והמלכה הנוכחית, המלכה ראניה כתבה: "המומה מרצח האזרחים באניה השטה במים בינלאומיים... כל אניה המנסה לשבור את המצור הימי על עזה נושאת עמה תקווה לאזרחי עזה". מצרים זימנה את השגריר הישראלי לשיחת נזיפה, פתחה את מעבר רפיח בצדה, שהתקיים מאז 2007, ואיפשרה מעבר של ציוד הומניטרי ורפואי‏[82]. ניקרגואה הודיעה על ניתוק היחסים הדיפלומטיים עם ישראל, בשל פעולת צה"ל‏[83]. דרום אפריקה הודיעה על החזרת השגריר להתייעצות והצטרפה בכך לאקוודור שעשתה מהלך דומה‏[84]. מספר ימים לאחר האירוע וייטנאם דחתה את ביקורו של שמעון פרס נשיא מדינת ישראל שם‏[85].

לאחר דיון לילי ארוך גינתה מועצת הביטחון של האו"ם את פעולותיה של ישראל נגד המשט לעזה ואת הרג האזרחים. היא קראה לקיים בעניין חקירה מידית, בלתי תלויה, אמינה ושקופה, ולשחרר באופן מיידי את האוניות והאזרחים שעצורים בישראל‏[86]. יומיים לאחר המשט החליטה המועצה לזכויות האדם של האו"ם לשלוח ועדה בינלאומית לחקירת האירועים.

מנגד, נשיא הסנאט הצ'כי, ד"ר פז'מיסל סובוטקה, אמר כי "המשט היה פרובוקציה מתוכננת שנועדה לגרור את ישראל למלכודת", וכי "רבים בקהילה האירופית סבורים כמוני, אולם חוששים להביע עמדתם בגלוי"‏[87]. גם סגן נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן הצדיק לחלוטין את ישראל, ואמר כי "לישראל יש זכות לדעת מה נכנס לעזה"‏[88].

בכירי החמאס ובהם חאלד משעל הציגו את אירועי המשט כחלק מהמאבק בקיומה של מדינת ישראל הכולל את שלילת הלגיטימיות שלה בעיני העולם.‏[89]

תגובות הציבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בערים רבות ברחבי העולם נערכו הפגנות המוניות נגד ישראל. בין היתר התקיימו הפגנות בפריז, לונדון, דבלין, ברלין, אתונה, סידני, מלבורן וקהיר. המפגינים גינו את התנהלות ישראל בפרשה וקראו להסרת הסגר מעל רצועת עזה.‏[90]

תגובות אמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר אירוע המשט נוצר גל ביטולים של אנשי תרבות ואמנים שהגעתם ארצה הייתה מתוכננת לתאריכים שאינם רחוקים מזמן המשט. אמנים רבים ביטלו את הגעתם, כאשר חלקם הצהירו על סיבה פוליטית ברורה לביטול ההופעה שקשורה במשט, וחלקם סיפקו הסברים שונים ולעתים מעורפלים לביטול. מספר אמנים אף טענו שביטלו את הגעתם עקב איומים ולחצים רבים שהופעלו עליהם מארגונים פוליטיים שונים. בין הביטולים השונים הופעותיו של אלביס קוסטלו שתוכננו בקיסריה ופתחו את רצף הביטולים הקשה; הופעות להקת ארכייב, שתוכננו בסוף יולי; הפיקסיז ולהקות נוספות שהיו אמורות להגיע במסגרת פסטיבל פיק.ניק והודיעו על ביטולם ימים ספורים לפני מועד המופע; ועוד רבים.

השפעה על יחסי ישראל-טורקיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפגין טורקי באיסטנבול מוחה כנגד ישראל

בעקבות הריגת תשעה אזרחים טורקיים במהלך ההשתלטות על הספינות, נוצר המשבר הדיפלומטי החמור ביותר, מאז כינון היחסים בין ישראל לטורקיה. טורקיה, ממנה יצא המשט והמדינה שממנה היה מספר הנוסעים הרב ביותר, החזירה את שגרירה מתל אביב לאנקרה, בוטלו משחקי ידידות בין שתי המדינות‏[91], וברחובות עריה התקיימו הפגנות רבות.

צמרת ההנהגה הטורקית התבטאה באופן חריף ביותר כלפי ישראל, וניסתה במישור הבינלאומי ליזום שורת החלטות שיפגעו בישראל, הן בקריאה לכינוס מועצת הביטחון ונאט"ו, והן בכינוסה של המועצה לזכויות אדם של האו"ם וההחלטה להקים ועדת חקירה. שר החוץ של טורקיה כינה את פעולותיה של ישראל "רצח על ידי מדינה"‏[92]. ארדואן הוביל את הטון כאשר הצהיר שישראל עשתה טעות היסטורית ואיים כי אם ישראל תמשיך בדרכה היא תאבד את הידידה הטובה ביותר שלה באזור. ברחוב הטורקי הורגשו גלי שנאה כלפי ישראל וישראלים‏[93]. משפחות הדיפלומטים הישראליים הוברחו לישראל, ועל השגרירות הישראלית הושמה שמירה טורקית כבדה, כדי למנוע מהציבור לפגוע בשגריר שהסתגר בבניין.

נשיא טורקיה עבדאללה גול הצהיר כי "היחסים לעולם לא יהיו כבעבר". שר האנרגיה הטורקי טאנר יילדיז הודיע על השהיית פרויקטים של אנרגיה בין שתי המדינות, עד אשר היחסים בין שתי המדינות יחזרו להיות נורמליים.‏[94]

בעקבות האירועים פרסם המטה ללוחמה בטרור אזהרת מסע לטורקיה בדרגה 4‏‏[95]. חברות התעופה צמצמו את מספר הטיסות בקווים לאנטליה ומרמריס[96], וחברת אל על הקפיאה תוכנית להפעלת קו תעופה חדש לאיסטנבול[97]. חברות הספנות הישראליות הסיטו את מסלולן של אוניות נוסעים מנמלי טורקיה לנמלי קפריסין ויוון[98]. התקבלו דיווחים על ביטול חופשות מתוכננות בטורקיה מצד ישראלים‏[98], וכן היו ביטולי כרטיסי טיסה לטיסות שהיו מיועדות לעבור דרך טורקיה. אנשי עסקים ישראליים החליטו לעזוב את טורקיה עד יעבור זעם‏[99]. העוינות לטורקיה התבטאה גם בהפגנות, כולל הפגנה בת כ-2000 איש מול שגרירות טורקיה בתל אביב בה נשרף דגל טורקיה[100], ובהשחתת האנדרטה לחללי טורקיה במלחמת העולם הראשונה בבאר שבע.‏[101]

גם תחום האינטרנט הושפע מהמשבר. כאלף אתרים ישראליים נפרצו והושחתו, ובתגובה נפרצו והושחתו גם אתרי ממשל טורקיים‏[102].

ב-17 ביוני 2010 דווח בעיתונות כי ממשלת טורקיה הקפיאה את כל ההסכמים הביטחוניים עם ישראל. מדובר בעסקאות בשווי של למעלה מ-8 מיליארד דולר, ובהם רכישת 1,000 טנקי מרכבה, שדרוג עשרות רבות של מטוסי פנטום, ורכישת טילי אויר אויר, במקביל הזהירה טורקיה את ישראל מחרם מסחרי עליה‏[103]

ב-2011 הודיעה ישראל, למרות לחץ אמריקני, כי לא תתנצל בפני טורקיה על אירועי המשט‏[104], אך ב-2013 חזרה בה והתנצלה.

גורל המטען והספינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאווי מרמרה עוגנת בנמל חיפה לאחר שהופשטה מהכרזות ומהדגלים שנתלו עליה, 27 ביוני 2010
ציוד הסוואה צבאית שנמצא על הספינות

ספינות המשט נשאו על סיפונן ציוד ומטען אשר ביקשו להעביר לרצועה. עוד בטרם המבצע הודיעה ישראל כי תהיה מוכנה להעביר את הציוד לאחר בדיקה כי אין בו דבר המסוגל לשמש את תשתית הטרור ברצועה, אך רק אם יעבור דרך מסופי המעבר המוסדרים לרצועה, ולא דרך הים בספינות המשט.

מארגני המשט סירבו להצעת צה"ל, עד אשר זה השתלט על הספינות בכוח. לאחר שהספינות עגנו בנמל אשדוד צה"ל פרק תכולתן ובדק אותה. הציוד כלל בגדים, שמיכות, מזרנים, מושבי בטיחות וילקוטים לילדים, מכשירי רנטגן, כיסאות גלגלים רגילים וממונעים, תחבושות, מיטות בתי חולים ותרופות, חלקן פגות-תוקף. בנוסף נתגלו על הספינות ציוד הסוואה, אשר להערכת צה"ל יועד לחמאס‏[29], חומרי בנייה‏[30], מבנים יבילים וצינורות ברזל‏[31].

על פי גורמי משרד הביטחון שהופקדו על הפריקה המטען הועמס בחלקו שלא כהלכה על גבי הספינות, ועל כן חלקו נפגם ופריקתו נתקלה בסחבת‏[30]. צה"ל ניסה להעביר מספר פעמים חלק מהמטען דרך מעבר כרם שלום[31][30], אך ארגון החמאס סירב לקבל את הציוד‏[105] והתנה זאת בשיחרור כל עצורי המשט ובהכנסת הסיוע כולו.‏[106]. על אף שבאותה העת כבר הורו ואישרו את שחרור עצורי המשט,‏[79] התמיד חמאס בסירובו. הציוד ממתין איפא במחנה צריפין עד אשר יסכים לקבלו.‏[30]

הספינות עצמן הועברו לנמל חיפה ועגנו שם, עד ששוחררו לידי נציגים טורקים רשמים, ב-5 באוגוסט 2010‏[107].

זמן קצר אחרי המשט עלו תלונות של כמה ממשתתפי המשט כי נגנב מהם רכוש. הטענה העיקרית, עליה דיווח ב-19 ביוני העיתון הבריטי "גרדיאן", הייתה כי נעשה שימוש בכרטיסי אשראי ובטלפונים ניידים שהוחרמו מהם לאחר מעצרם‏[108]. הטענות הללו הובילו לתגובות אחדות במערכת הצבאית והפוליטית בישראל‏[109]. חוקרי מצ"ח קיבלו מידע מודיעיני לפיו נגנבו מחשבים ניידים מהספינה בעת עגינתה בנמל אשדוד. באוקטובר 2010 הורשע חייל על פי הודאתו בגניבה של מחשב נייד אחד, שתי עדשות מצלמה ומצפן, ונדון לחמישה חודשי מאסר בפועל.‏[110]

תחקירי האירוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחקיר שייטת 13[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחקיר פנימי שנערך ביחידת שייטת 13 הצביע על ליקויים בהיערכות לפעולה, בעיקר בתחום המודיעין, ועל פגמים בדרך הפעלת הכוח. התחקיר קבע כי לא הובאה בחשבון התקפה המונית על הלוחמים, וכי אלה פעלו נכון במצב שנוצר. בחיל ציינו כי יהיה צורך לבדוק האם ההכנה המנטאלית של הכוח בטרם המבצע לא שמה דגש רב מדי על תרחיש קל מדי שלא התממש לבסוף.‏[111]

ועדת איילנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

וועדה שמונתה על ידי הרמטכ"ל בראשותו של גיורא איילנד בדקה את התנהלות הדרג הצבאי בפרשה. בדוח שהוגש ב-12 ביולי קבעה הוועדה כי נעשו שגיאות, גם מצד הדרגים הבכירים, באופן ניהול האירוע וההכנות אליו, אך לא הייתה תקלה או התרשלות בנושאים מהותיים.‏[112]

ועדת טירקל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 2010 הקימה ממשלת ישראל ועדה ציבורית בראשות שופט ביהמ"ש העליון בדימוס יעקב טירקל, לבדיקת אירועי המשט.‏[113] בוועדה היו חברים גם פרופ' שבתאי רוזן (נפטר במהלך דיוני הוועדה ב-21 בספטמבר 2010), האלוף (מיל') עמוס חורב, ושני משקיפים זרים - הלורד דייוויד טרימבל, חתן פרס נובל לשלום מצפון אירלנד, וקן ווטקין, מי שהיה הפרקליט הצבאי הראשי של קנדה.‏[114] ביולי 2010 הרחיבה הממשלה את סמכויות הוועדה כך שתוכל לזמן כל עד שתחפוץ, והעדים יעידו בשבועה ואף צירפה שני חברים נוספים ראובן מרחב, מנכ"ל משרד החוץ לשעבר, ומיגל דויטש פרופסור למשפטים מאוניברסיטת תל אביב.

לאחר צירופם של שני החברים הנוספים הוגשה עתירה לבג"ץ על ידי ארגוני נשים בדרישה למנות נשים לוועדת טירקל. העתירה התקבלה ובג"ץ הורה לממשלה לדון בצירוף אישה אחת לפחות לוועדה, ואף לשלם את הוצאות המשפט של העותרים.‏[115]

בינואר 2011 פרסמה הוועדה את חלקו הראשון של הדו"ח שלה, ובו מסקנות לפיהן חיילי השייטת פעלו באופן סביר, ישראל פעלה בהתאם לחוק הבינלאומי, פעילי ה-IHH הם שאשמים באלימות הקשה על המרמרה, והטלת הסגר הימי על רצועת עזה נעשתה בהתאם לדין הבינלאומי ולהנחיות אמנת סן רמו הנוגעות להטלת מצור ימי. הוועדה מתחה ביקורת על הדרג הצבאי והמדיני שלא צפה מראש את קבלת הפנים האלימה של משתתפי המשט.‏[116] בתגובה לדו"ח אמר ראש ממשלת טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן כי לממצאי הוועדה "אין כל ערך או אמינות". דובר משרד החוץ של ארצות הברית אמר כי מדובר בדו"ח "עצמאי, תוצר של חקירה מהימנה, חסרת פניות ושקופה מצד ישראל" ש"יתרום לתהליך הרחב יותר שיימשך באמצעות מזכ"ל האו"ם".‏[117]

בפברואר 2013 פורסם חלקו השני של דו"ח הוועדה.‏[118]

בדיקת מבקר המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס בדק את אירועי המשט, ופרסם דו"ח ביוני 2012[119]. הדו"ח מותח ביקורת חריפה על התנהלות הדרג המדיני, וקובע כי תהליך קבלת ההחלטות היה לקוי, הדיונים היו חפוזים ושטחיים, המטה לביטחון לאומי (מל"ל) מודר, ולא הייתה התייחסות לתרחישי קיצון של עימות אלים. הגורם האחראי, לפי המבקר, הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו.

ועדת מועצת זכויות האדם של האו"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2 ביוני 2010 החליטה מועצת זכויות האדם של האו"ם על הקמתה של ועדה מטעם המועצה לבדיקת אירועי המשט, שמשימתה תהיה "לחקור הפרות של החוק הבינלאומי, החוק ההומניטרי וחוקי זכויות האדם הבינלאומיים, שנבעו מהתקיפות הישראליות על המשט שנשא סיוע הומניטרי"‏[120]. ב-23 ביולי מונו שלושת חברי הוועדה ובראשם השופט קארל הדסון-פיליפס. ישראל סירבה לשתף פעולה עם הוועדה.

ב-22 בספטמבר פרסמה הוועדה את דו"ח החקירה,‏[121] ובו נקבע כי הפעולה הישראלית "הייתה הפרה בוטה של זכויות אדם והחוק הבינלאומי".‏[122] הוועדה קבעה כי "הראיות מאפשרות להעמיד לדין את ישראל באישומים הבאים: רצח בכוונה תחילה, התעללות וגרימת סבל ופגיעה במתכוון", וכי ישראל הפרה כמה סעיפים בחוק הבינלאומי: הזכות לחיים ולביטחון, עינויים ויחס אחר של רשעות, חוסר אנושיות, יחס משפיל וענישה, הזכות לחופש, ביטחון והחופש ממעצר שרירותי וכן חופש הביטוי.‏[123]

לשכת ראש ממשלת ישראל הגיבה לדו"ח זה וציינה: "זהו דו"ח מגמתי ומעוות נוסף מטעם גוף שמרבית החלטותיו עוסקות ברדיפה אובססיבית של ישראל".‏[124]

ועדת האו"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 2010 הכריז מזכ"ל האו"ם באן קי-מון על הקמת ועדה מטעם האו"ם לבדיקת אירועי המשט. בראשה עמד ראש ממשלת ניו זילנד לשעבר, ג'פרי פאלמר, וסגנו היה נשיא קולומביה לשעבר, אלווארו אוריבה. נציג ישראל בוועדה היה יוסף צ'חנובר, ונציג טורקיה הדיפלומט אוזדם סאנברק, בכיר במשרד החוץ במדינה‏[125].

בספטמבר 2011 פורסם דו"ח הוועדה, ובו נקבע שהמצור על רצועת עזה חוקי, אך ישראל הפעילה כוח מופרז, ולכן מומלץ שתביע חרטה בפני טורקיה ותשלם פיצויים למשפחות ההרוגים. הדו"ח ביקר את התנהלות טורקיה ופעילי ארגון IHH בפרשה.‏[126]

המשפט בטורקיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-5 בנובמבר 2012 החל בטורקיה משפט שבו הועמדו לדין, שלא בנוכחותם, ארבעה ממפקדי צה"ל שהיו מעורבים בעצירת המשט: הרמטכ"ל גבי אשכנזי, מפקד חיל הים אלי מרום, ראש אמ"ן עמוס ידלין וראש להק המודיעין אבישי לוי. התביעה האשימה אותם בגרימת מותם של תשעה ממשתתפי המשט ופציעת נוסעים משתתפים נוספים.‏[127]

משטים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-5 במאי 2010 ביקשה ספינה הקרויה על שמה של רייצ'ל קורי[128], להגיע לעזה. הספינה, אשר יצאה מאירלנד והייתה אמורה להשתתף במשט זה, בהובלתה של המרמרה, התעכבה בשל בעיות טכניות, ויצאה מספר ימים לאחר מכן. בטרם הגיעה הספינה, הודיעו נוסעי הספינה שאין ברצונם להתנגד או לפעול בכוח‏[129] וכי הם מוכנים להגעת פקחים מטעם האו"ם לסיפון הספינה כדי לוודא שכל מטענה מכיל סיוע ואספקה אזרחיים‏[130]. שלוש ספינות של חיל הים הישראלי יירטו את הספינה‏[131], ולבסוף, השתלט צה"ל על הספינה ללא שימוש בכוח או באש‏[132]. לאחר הורדת הנוסעים, הובאה הספינה לנמל חיפה וביולי 2012 הוטבעה במימי הים התיכון.

ב-11 ביולי יצאה ספינה "אל-אמל" מלוב לעבר חופי עזה, חיל הים הישראלי לא איפשר להם להגיע לחופי עזה, ולבסוף עגנה בנמל אל עריש ב-14 ביולי.‏[133]

לאחר אירועי המשט הצהירו מדינות וארגונים שונים כי ישלחו ספינות נוספות.‏[134]{{הערה|מדינות וארגונים אסלאמיים, ערביים ובינלאומיים מצהירים כי צפויים משטים נוספים של ספינות סיוע לרצועת עזה, באתר של מרכז המידע למודיעין ולטרור, 9 ביוני 2010 ממשלת ישראל הודיעה כי גם ספינות הסיוע הבאות לעזה ייעצרו.‏[135]

באפריל 2011, פורסם לראשונה כי ארגון ה-IHH מתכנן משט נוסף לעזה, בהיקף נרחב. בתגובה לבקשת ישראל, הודיעה טורקיה בתחילה שלא תמנע את יציאת המשט מנמליה, והוא היה אמור לצאת בסביבות 20 ביוני, בהרכב של כ-15 ספינות ו-1,500 פעילים. פתיחת מעבר הגבול היבשתי ברפיח על ידי מצרים לא הביאה לשינוי החלטת המארגנים. בד בבד, האריך מזכ"ל האו"ם באן קי מון את מועד הגשת חוות הדעת של ועדת החקירה הבינלאומית ("ועדת פאלמר") לבדיקת אירועי משט 2010.‏[136] ביוני 2011 הודיע ה-IHH כי "מאווי מרמרה" לא תשתתף במשט המתוכנן עקב תקלה טכנית.‏[137] מדינות רבות הביעו את התנגדותן לקיום המשט, בהן ארצות הברית, צרפת, בריטניה, טורקיה, קנדה, הקוורטט, וכן מזכ"ל האו"ם. גורמים רשמיים ברשות הפלסטינית ביקשו ממדינות העולם לתמוך במשט והצהירו כי המשך הסגר הימי על רצועת עזה הוא פשע.‏[138] מסיבות שאינן ברורות, נגרמו תקלות טכניות שונות לספינות שהיו אמורות להשתתף במשט ולצאת מנמלי יוון. כמו כן, יוון הודיעה על איסור הפלגה מנמליה לרצועת עזה, והמשט הגדול לא יצא לפועל, כאשר ספינה אחת שהצליחה לצאת נעצרה בלב ים על ידי כוחות הביטחון של יוון, הוחזרה לנמל המוצא,‏[139] ואילו הספינה היחידה שנותרה מהמשט המקורי, "דיניטה-כראמה" הצרפתית, נעצרה ביולי 2011 על ידי חיל הים והובלה לנמל אשדוד, ובחיפוש שנערך לא נמצא עליה ציוד הומניטרי או נשק.‏[140]

בתחילת נובמבר 2011 יצאו מחופי טורקיה שתי ספינות קטנות ועליהן 27 אנשים ממדינות שונות, בהן אירלנד, קנדה וספרד. הספינות נעצרו על ידי חיל הים והובאו לנמל אשדוד ללא אירועים אלימים.

תוצאות המשט ופעולת ההשתלטות עליו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות הפרשה והלחץ הבינלאומי על ישראל זו הקלה באופן משמעותי על מעבר הסחורות לרצועת עזה, אם כי המצור הימי נותר בעינו. רשימת הסחורות שאסורות בכניסה לרצועה צומצמה ונאסרו רק נשק, אמצעי לחימה או חומרים שהוגדרו "תומכי לחימה ופריטים בעייתיים דו־שימושיים", אשר עלולים לשמש בהכנת אמצעי לחימה. עם זאת, התקנות המגבילות כניסת אזרחים לרצועה נותרו בעינן.‏[141] הנהלים החדשים נכתבו ע"פ עקרונות הסדר ואסנר למניעת סחר במוצרים היכולים לשמש כנשק.[דרוש מקור]

בעקבות אירועי המשט הוציאה גרמניה את ארגון ה-IHH מחוץ לחוק.‏[142] כן פורסם כי גם ארצות הברית שוקלת להכריז כי ה-IHH הוא ארגון טרור.‏[143]

טורקיה דרשה מישראל שתתנצל על הרג אזרחיה במשט, ולאחר שדרישתה לא נענתה הודיעה על הורדת רמת היחסים הדיפלומטיים עם ישראל לדרג של מזכיר שני, גירשה את שגריר ישראל, ואיימה בנקיטת צעדים נוספים.‏[144] במאי 2012 הוגשו בטורקיה כתבי אישום, ובהם תביעה לגזור תשעה מאסרי עולם, נגד ארבעה קצינים ישראלים, עקב מעורבותם בהשתלטות על המרמרה. הקצינים, לפי תפקידיהם בעת ההשתלטות: הרמטכ"ל גבי אשכנזי, ראש אמ"ן עמוס ידלין, מפקד חיל הים אלי מרום וראש להק המודיעין אבישי לוי.‏[145]

ב-22 במרץ 2013, בסיומו של ביקור ברק אובמה בישראל, שוחחו ראשי הממשלה נתניהו ורג'פ טאיפ ארדואן טלפונית.‏[9] נתניהו הבהיר שהתוצאות הטרגיות של המשט לא היו מכוונות, הביע צער על פגיעה ואובדן חיי אדם, התנצל בפני העם הטורקי על כל טעות שיכלה להוביל לאובדן חיי אדם, והסכים להשלים את ההסכם על פיצויים.‏[8]. בעקבות כך הם הסכימו על ביטול ההליכים המשפטיים שטורקיה פתחה כנגד חיילי צה"ל החזרת השגרירים, נירמול היחסים, ושיתוף פעולה בשיפור המצב ההומניטארי בשטחים הפלסטינים.


ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Bayoumi, Moustafa (Editor), (2010) Midnight on the Mavi Marmara: The Attack on the Gaza Freedom Flotilla and How It Changed the Course of the Israeli/Palestine Conflict. Haymarket Books, ISBN 978-1608461219

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 סרטון המציג את הציוד בערוץ ה-Youtube של דובר צה"ל; תוקפי הלוחמים: שכירי חרב המשתייכים ל"אל-קאעידה" באתר דובר צה"ל
  2. ^ מידע נוסף אודות הכוונות האלימות של "הגרעין הקשה" של פעילי IHH במהלך הפלגת הספינה Mavi Marmara ואמצעי הלחימה שהיו ברשותם, 10 ביוני 2010 קובץ PDF
  3. ^ רה"מ: חמאס מונע העברת הסיוע ההומינטארי לעזה, אתר דובר צה"ל], 6 ביוני 2010
  4. ^ דיווח בחדשות ערוץ 2 תבנית:קישבור
  5. ^ 5.0 5.1 כמעט כל ההרוגים בעימות האלים על גבי הספינה מאוי מרמרה זוהו בוודאות כחברים בארגונים טורקיים אסלאמיסטיים, רובם בעלי אופי קיצוני ואנטי מערבי, באתר של מרכז המידע למודיעין ולטרור, 20 ביוני 2010
    מרבית הפצועים בעימות האלים על גבי ה"מרמרה" זוהו בוודאות כמשתייכים ל-IHH ולארגונים טורקיים, להערכתנו בעלי אופי אסלאמיסטי, המשתפים עימו פעולה, באתר של מרכז המידע למודיעין ולטרור, 6 ביולי 2010
    על-פי מידע מצטבר מתועד היטב שבעה מתוך תשעת ההרוגים בעימות האלים על גבי הספינה "מאוי מרמרה" הודיעו לפני האירוע על שאיפתם להיות שהידים, באתר של מרכז המידע למודיעין ולטרור, 13 ביולי 2010
  6. ^ דיווח באלג'זירה
  7. ^ ראו לדוגמה, סרטון המתעד תקיפת החיילים
  8. ^ 8.0 8.1 הודעה בדף הפייסבוק הרשמי של נתניהו
  9. ^ 9.0 9.1 פיוס ישראלי-טורקי: נתניהו התנצל בפני ארדואן, באתר ynet‏, 22 במרץ 2013
  10. ^ 10.0 10.1 המשט פרובוקטיבי, אין בעיה הומניטארית בעזה", אתר דובר צה"ל, 26 במאי 2010
  11. ^ ארגון IHH הנוטל חלק מרכזי בארגון המשט לרצועת עזה: קרן סיוע הומניטרית טורקית בעלת אוריינטציה אסלאמית-קיצונית ואנטי מערבית, באתר של מרכז המידע למודיעין ולטרור, 27 במאי 2010
  12. ^ אמיר בוחבוט, הארגון שעומד מאחורי המשט – מסייע לטרור, באתר nrg‏, 30 במאי 2010
  13. ^ טובה לזרוף ויעקב לפין, "Barak: Flotilla organizers to blame" באתר ג'רוזלם פוסט, 31 במאי 2010
  14. ^ יוסי מלמן"כבר ב-96' ידעתי שיוזמי המשט הטורקי הם טרוריסטים", באתר הארץ, 16 ביולי 2010
  15. ^ דו"ח ועדת הבדיקה של מועצת זכויות האדם של האו"ם, סעיף 79
  16. ^ הודעה באתר מארגני המשט
  17. ^ בנאום שנשא מנהיג IHH בולנט ילדרים, כחודשיים לפני המשט, הוא שטח בפני קהל תומכיו אידאולוגיה אסאלמית-רדיקלית בעלת אופי אנטי-מערבי ואנטי-ישראלי, באתר של מרכז המידע למודיעין ולטרור, 5 בספטמבר 2010
  18. ^ תום שרון, מנהיג הטרור מהמרמרה בעזה - הסכין הוענקה לחמאס במתנה, חדשות 2, 25 בדצמבר 2010
  19. ^ אריק בנדר, בכיר בצה"ל: חיבלנו בספינות שלא הפליגו, אתר nrg מעריב
  20. ^ ניר יהב ויהושע בריינר, על אף איומי ישראל: המשט לעזה יצא לדרך, באתר וואלה!, 22 במאי 2010
  21. ^ משט הסיוע לרצועת עזה - תמונת מצב, באתר של מרכז המידע למודיעין ולטרור, 26 במאי 2010
  22. ^ רוני סופר, העצורים יגורשו בקרוב; ומה עם אלו שלא הזדהו?, באתר ynet
  23. ^ הרכב 561 הנוסעים, שהיו על גבי הספינה הטורקית Mavi Marmara, זהות המשתתפים ואופי הארגונים שעמדו מאחוריהם ויעדיהם, באתר של מרכז המידע למודיעין ולטרור, 26 בספטמבר 2010
  24. ^ בחינת אמצעי הלחימה והציוד הרב, אשר נמצאו על "המרמרה" ואופן השימוש בהם, מצביעים בבירור על הכנות מוקדמות ללחימה אקטיבית מול חיילי צה"ל ומזימים טענות אנשי IHH בדבר "התנגדות פאסיבית" בלבד, באתר של מרכז המידע למודיעין ולטרור, 23 באוגוסט 2010
  25. ^ רגע לפני השתלטות השייטת: "אינשאללה אהיה שהיד", באתר נענע 10
  26. ^ נכונות פעילי המשט לעזה למות כשהידים, באתר של מרכז המידע למודיעין ולטרור, 15 ביוני 2010
  27. ^ שלהוב היצרים על גבי הספינה Mavi Marmara טרם העימות עם כוחות צה"ל, באתר של מרכז המידע למודיעין ולטרור
    עדויות נוספות להערכות "הגרעין הקשה" של פעילי IHH לקראת העימות עם צה"ל, באתר של מרכז המידע למודיעין ולטרור, 16 ביוני 2010
    שלהוב היצרים על גבי הספינה Mavi Marmara על ידי מנהיג IHH ופעילים נוספים, באתר של מרכז המידע למודיעין ולטרור, 18 ביוני 2010
  28. ^ "היו מאורגנים ומתודרכים היטב, עם היררכיה ברורה של מפקד ומפקדי משנה", באתר ישראל היום
  29. ^ 29.0 29.1 דובר צה"ל, פריקת המטען מהמשט נמשכת, אתר דובר צה"ל, 3 ביוני 2010
  30. ^ 30.0 30.1 30.2 30.3 30.4 חנן גרינברג, שבוע אחרי: חמאס מונע כניסה, וציוד המשט נערם, באתר ynet‏, 7 ביוני 2010
  31. ^ 31.0 31.1 31.2 אמיר בוחבוט, ציוד הסיוע מהספינות הועבר לכרם שלום, באתר nrg‏, 1 ביוני 2010
  32. ^ יהושע בריינר ופנחס וולף, קפריסין לא תאפשר למשט לעזה לצאת משטחה, באתר וואלה!
  33. ^ ע"פ דו"ח ועדת הבדיקה של מועצת זכויות האדם של האו"ם, סעיף 90
  34. ^ עמוס הראלהרמטכ"ל גבי אשכנזי לוועדת טירקל: אין לי את המותרות של מי ששואל., באתר הארץ, 19 באוקטובר 2010
  35. ^ רוחות סערה, אתר דובר צה"ל
  36. ^ Israeli Navy Addresses a Ship in the Flotilla and Offers it to Dock in the Ashdod Port בערוץ דובר צה"ל באתר Youtube
  37. ^ Unedited Radio Transmission Between Gaza Flotilla and Israeli Navy, ערוץ דובר צה"ל באתר Youtube; דברי התשובה של עראף החל ב-3:26, אזכור אושוויץ החל ב-2:05, אזכור פיגועי 11 בספטמבר ב-5:42
  38. ^ יהושע בריינר, עם כוחות צה"ל בים, באתר וואלה!
  39. ^ Israel under fire for doctoring flotilla recordings באתר סוכנות הידיעות הפלסטינית מע'ן
  40. ^ שמוליק חדד ואמנון מרנדה, מרמרה באשדוד: "מורידים את האנשים בזהירות", באתר ynet
  41. ^ "הם יורים עלינו מנשק חי!" - זעקו החיילים המופתעים קובץ וידאו
  42. ^ 42.0 42.1 Flotilla Rioters Prepare Rods, Slingshots, Broken Bottles and Metal Objects to Attack IDF Soldiers בערוץ דובר צה"ל באתר Youtube
  43. ^ דובר צה"ל העלה לערוץ ה-Youtube שלו מספר סרטונים המתעדים זאת; ראו לדוגמה: תיעוד השתלשלות החיילים הראשונים והשלכת החייל מהסיפון, תיעוד רימון ההלם ובקבוק התבערה
  44. ^ עדויות מפורטות של קציני וחיילי צה"ל, הנחשפות לראשונה ונתמכות על ידי תיעוד רב, ממחישות את אופיה ההתקפי והברוטאלי של לחימת פעילי ה-IHH ושותפיהם על גבי ה"מרמרה", באתר של מרכז המידע למודיעין ולטרור, 23 בינואר 2011
  45. ^ סוכנויות הידיעות, צלם אל-ג'זירה העיר: הפעילים לכדו ארבעה חיילים, באתר הארץ, 3 ביוני 2010
    שירות "הארץ", העיתון הנפוץ בטורקיה מציג תמונות של לוחמי שייטת חבולים ומדממים, באתר הארץ, 6 ביוני 2010
    עמוס הראלתחקיר השייטת: שלושה לוחמים נחטפו בזמן הפשיטה לבטן האנייה, באתר הארץ, 4 ביוני 2010
  46. ^ רון בן-ישי, A brutal ambush at sea, אתר ynet,‏ 30 במאי 2010
  47. ^ Flotilla Passengers Fire Live Ammunition at IDF Soldiers בערוץ דובר צה"ל באתר Youtube
  48. ^ פנחס וולף, אשכנזי: "מתכוננים למשט אלים שייצא מלבנון", באתר וואלה!, 6 ביולי 2010
  49. ^ Donald Macintytre, "Draped in Palestinian flags, Turkey's martyrs of the flotilla are laid to rest". The Independent, June 4, 2010
  50. ^ ראו בהמשך
  51. ^ 51.0 51.1 חדשות הטרור והסכסוך הישראלי-פלסטיני (26 - 1 ביוני 2010), באתר של מרכז המידע למודיעין ולטרור
  52. ^ 4 שנים אחרי: הרוג עשירי מתקרית המרמרה, באתר ynet‏, 24 במאי 2014
  53. ^ אמיר בוחבוט, תיעוד: כך הותקפו לוחמי השייטת בעת הפשיטה, באתר nrg‏, 31 במאי 2010
  54. ^ IDF forces met with pre-planned violence when attempting to board flotilla, הודעת משרד החוץ, 31 במאי 2010 (באנגלית)
  55. ^ דיווח: 9 ההרוגים במשט נורו 30 פעם מטווח קצר, באתר ynet‏, 5 ביוני 2010
  56. ^ 56.0 56.1 פאדי עיאדאת, כמעט כל משתתפי המשט הושבו לארצותיהם, באתר הארץ, 2 ביוני 2010
  57. ^ ברק למארגני המשט: התלוו לספינות חיל הים, באתר וואלה!
  58. ^ נטשה מוזגוביה, ברק רביד, (ארה"ב), המשט לעזה | נשיא ארצות הברית, ברק אובמה: חשוב ללמוד את העובדות סביב האירועים הטראגיים, באתר הארץ, 31 במאי 2010
  59. ^ דובר צה"ל, משתתף המשט: רוצה להיות שאהיד
    ראש הממשלה מר בנימין נתניהו: אם לא נעצור את הספינות, יקום נמל איראני בעזה
  60. ^ אלוף בן, ברק רביד, נטשה מוזגוביה, רה"מ בנימין נתניהו מוכן לבחון הקלות בסגר הימי על עזה, באתר הארץ, 3 ביוני 2010
  61. ^ שלמה פיוטרקובסקי, ‏איילון למנהיגים יהודים: המשט - מזימה אירנית, באתר ערוץ 7, 1 ביוני 2010
  62. ^ ראש המוסד: "טורקיה ואירן כרתו נגדנו ברית", 1681615, באתר וואלה!
  63. ^ כתבי nrg מעריב, המחאה נגד סיכול המשט: מפת ההפגנות, באתר nrg‏, 31 במאי 2010
  64. ^ חדשות 2, ‏מפגינים בת"א: "ארדואן = בן לאדן", באתר ‏mako‏‏, ‏31 במאי 2010‏ קובץ וידאו
  65. ^ מאות מול שגרירות טורקיה בת"א: ארדואן פשיסט, באתר ynet
  66. ^ הפגנות: השמאל נגד התקרית, הימין נגד טורקיה, באתר ynet
  67. ^ יורי ילון, דניאל סיריוטי, אפרת פורשר וגדי גולן, ‏התומכים והמוחים, באתר ישראל היום, 2 ביוני 2010
    הסתבכות בלב הים: הפגנת תמיכה בחיילי צה"ל בקריות, חיפה לוקל
    אלפים הפגינו בתל אביב בעד ונגד פעילות צה"ל, באתר וואלה!, 31 במאי 2010
  68. ^ עזרא ארבלי, משט תגובה באילת: לא להתנצל על הגנה עצמית, באתר ynet
  69. ^ חדשות nana10, ארגון זק"א הוביל משט תמיכה בצה"ל, באתר נענע 10, 4 ביוני 2010
  70. ^ נתיב נחמני, תגובה הולמת: משט כחול-לבן נצפה בחופים, באתר nrg‏, 4 ביוני 2010
  71. ^ יצחק טסלר, החרדים גילו מי אשם בהסתבכות עם המשט, באתר nrg‏, 4 ביוני 2010
  72. ^ מה שקרה במשט לעזה-בגלל ההתקפות על החרדים?
  73. ^ עמוס עוזעל גבולותיו של השימוש בכוח, באתר הארץ, 2 ביוני 2010
  74. ^ יחזקאל דרורפרימיטיביות ועונשה, באתר הארץ, 2 ביוני 2010
  75. ^ ראובן פדהצורכישלון מכל זווית אפשרית, באתר הארץ, 1 ביוני 2010
  76. ^ ישראל היום עמ' 23, אתגר משפטי לא פשוט, 1 ביוני 2010
  77. ^ אלן דרשוביץ, תקרית המשט: שיפוט מהיר, אתר nrg
  78. ^ מקור ראשון, 11 ביוני 2010, שבת
  79. ^ 79.0 79.1 79.2 79.3 פסק-דין בתיק בג"ץ 4193/10
  80. ^ ברק רביד, סוכנויות הידיעות, המשט לעזה | ארצות הברית: מצטערים על אובדן החיים בפעולה, באתר הארץ, 31 במאי 2010
  81. ^ בועז ביסמוט, "חיילי צה"ל פעלו מהגנה עצמית", ישראל היום
  82. ^ אבי יששכרוף, סוכנויות הידיעות, המשט לעזה | נשיא מצרים, חוסני מובארק, הורה לפתוח את מעבר רפיח עד להודעה חדשה, באתר הארץ, 1 ביוני 2010
  83. ^ בגלל המשט: ניקרגואה מנתקת היחסים עם ישראל, באתר ynet‏, 2 ביוני 2010
  84. ^ בעקבות אירועי המשט: דרום אפריקה מחזירה את השגריר להתייעצות, אתר נענע10
  85. ^ בגלל המשט: וייטנאם דחתה ביקור של הנשיא פרס, באתר ynet‏, 5 ביוני 2010
  86. ^ האו"ם לישראל: שחררו מיד את האוניות והעצורים, באתר וואלה, 1 ביוני 2010
  87. ^ אריק בנדר, תמיכה צ'כית: "המשט פרובוקציה מתוכננת", באתר nrg מעריב, 2 ביוני 2010
  88. ^ ביידן: "לישראל יש זכות לדעת מה נכנס לעזה", באתר nrg מעריב
  89. ^ בכירי חמאס, ובפרט ח'אלד משעל, חושפים בהתבטאויותיהם בערבית שאיפתם להשתמש באירועי המשט כנדבך חשוב במערכה להסרת הלגיטימיות מעל לקיומה של מדינת ישראל ולחיסולה, תוך מחויבות לג'האד, באתר של מרכז המידע למודיעין ולטרור, 11 ביולי 2010
  90. ^ סוכנויות הידיעות, הפגנות נמשכות בעולם: "סולידריות זה לא טרור", באתר ynet‏, 5 ביוני 2010
    סוכנויות הידיעות, אפקט המשט נמשך: מחאה מאירופה ועד אפריקה, באתר ynet‏, 4 ביוני 2010
  91. ^ סוכנויות הידיעות, המשט לעזה | ראש ממשלת טורקיה ארדואן: פעולת ישראל הינה טרור מטעם מדינה, באתר הארץ, 31 במאי 2010
  92. ^ UN members decry Israeli raid on Gaza aid flotilla, אתר BBC
  93. ^ עיתונאי ישראלי בים של שנאה: הצצה לזעם בטורקיה, אתר נענע10 קובץ וידאו
  94. ^ שהם לוי, טורקיה מקפיאה את כל הפרוייקטים בתחום התשתיות והאנרגיה עם ישראל, באתר כלכליסט, 3 ביוני 2010
  95. ^ אתר המלל
  96. ^ בוטלו כל הטיסות ליעדי התיירות בטורקיה, "מסע אחר"
  97. ^ ענת שיחור-אהרונסון, אם שטים לא טסים: אל על מקפיאה את הקו לאיסטנבול, אתר nrg מעריב
  98. ^ 98.0 98.1 דהמרקר, 1 ביוני 2010, עמוד 4
  99. ^ אחיקם משה דוד, הבריחה מטורקיה – גם אנשי עסקים עוזבים, באתר nrg מעריב, 3 ביוני 2010
  100. ^ יובל גורן, הפגנה מול שגרירות טורקיה: "כולנו צה"ל", באתר nrg‏, 3 ביוני 2010
  101. ^ אורי בינדר, הושחתה אנדרטה לזכר החייל הטורקי בבאר שבע, nrg מקומי, 4 ביוני 2010
  102. ^ כ-1,000 אתרים ישראלים הותקפו; האקרים ישראלים הגיבו בפריצת אתרים של הממשל הטורקי, אתר דה-מרקר
  103. ^ טורקיה הקפיאה כל ההסכמים הביטחוניים עם ישראל - בשווי מיליארדי דולרים, אתר דה-מרקר
  104. ^ אטילה שומפלבי, נתניהו לקלינטון: לא נתנצל בפני הטורקים, באתר ynet‏, 17.8.2011
  105. ^ אמנון מרנדה, גורמי ביטחון: חמאס מונע את הכנסת הסיוע לעזה, באתר ynet‏, 2 ביוני 2010
  106. ^ Harriet Sherwood, "Hamas refuses flotilla aid delivered by Israel," The Guardian, June 3, 2010
  107. ^ אחיה ראב"ד, ביי-ביי מרמרה: הספינה הטורקית עוזבת את חיפה, באתר ynet‏, 5 באוגוסט 2010
  108. ^ עצורי המשט: חיילים קנו בכרטיסי אשראי שהוחרמו, באתר ynet‏, 19 ביוני 2010
  109. ^ חנן גרינברג ואטילה שומפלבי, הביזה במשט: "אסור לומר שאלו עשבים שוטים", באתר ynet‏, 19 באוגוסט 2010
  110. ^ חנן גרינברג, הביזה מהמרמרה: צוער בקורס קצינים - למאסר, באתר ynet‏, 18.10.2010
  111. ^ המשט לעזה | תחקיר שייטת 13: כשל במודיעין ובהפעלת הכוח, באתר הארץ
  112. ^ חנן גרינברג, דו"ח איילנד: שגיאות בדרג בכיר, אך לא תקלות, באתר ynet‏, 12 ביולי 2010
  113. ^ שלמה צזנה, ‏הבוקר: הממשלה תאשר את הקמת ועדת הבדיקה, באתר ישראל היום, 14 ביוני 2010
  114. ^ יורי ילון, ‏ועדת טירקל מתחילה לעבוד, באתר ישראל היום, 28 ביוני 2010
  115. ^ בג"ץ 5660/10 עמותת איתך - משפטניות למען צדק ואחרים נ' ראש ממשלת ישראל ואחרים
  116. ^ ברק רביד, דו"ח ועדת טירקל לבדיקת אירועי המשט יוגש היום, באתר הארץ, 23 בינואר 2011
  117. ^ יצחק בן חורין, ארצות הברית: חקירת ועדת טירקל מהימנה ואובייקטיבית, באתר ynet‏, 25 בינואר 2011
  118. ^ ברק רביד, ועדת טירקל: להטיל אחריות פלילית על הדרג המדיני בגין פשעי מלחמה של חיילים, באתר הארץ, 06.02.2013
  119. ^ מבקר המדינהדוח ביקורת על יישום חוק המל“ל וההתמודדות עם המשט הטורקי, ההתמודדות עם המשט הטורקי, עמ' 59, 13 ביוני, 2013
  120. ^ דו"ח ועדת הבדיקה, עמוד 3, סעיף 5
  121. ^ דו"ח ועדת הבדיקה של מועצת זכויות האדם של האו"ם מיום 22 בספטמבר 2010 (באנגלית)
  122. ^ דו"ח ועדת הבדיקה, עמוד 53, סעיף 262
  123. ^ דו"ח ועדת הבדיקה, עמודים 53-54, סעיף 265
  124. ^ ברק רביד, לשכת ראש הממשלה: הדו"ח על המשט - מגמתי ומעוות, באתר הארץ, 23.9.2010
  125. ^ מתי טוכפלד ובועז ביסמוט, ‏הנציג הישראלי: יוסף צ'חנובר, באתר ישראל היום, 8 באוגוסט 2010
  126. ^ דו"ח המשט נחשף: "על ישראל לשלם פיצויים", באתר ynet‏, 1 בספטמבר 2011
  127. ^ יואב זיתון, הפרקליט הצבאי לשעבר: משפט המרמרה - הצגה, באתר ynet‏, 6 בנובמבר 2012
  128. ^ חוצפה ימית לזכרה של רחל קורי
  129. ^ אביאל מגנזי, רייצ'ל קורי בין קפריסין ללוב: "בדקנו שאין נשק", באתר ynet‏, 3 ביוני 2010
  130. ^ פעילים על "רייצ'ל קורי": מוכנים לפיקוח של האו"ם על המטען
  131. ^ פעילה על "רייצ'ל קורי": 3 ספינות של חיל הים עוקבות אחרינו
  132. ^ אמנון מרנדה ורוני סופר, בלי התנגדות: צה"ל השתלט על "רייצ'ל קורי", באתר ynet‏, 5 ביוני 2010
  133. ^ סוכנויות הידיעות, המשט הלובי: הספינה עגנה במצרים, באתר nrg‏, 14 ביולי 2010
  134. ^ חגי הוברמן, ‏"משט נוסף לעזה בתוך מספר שבועות", באתר ערוץ 7, 1 ביוני 2010
  135. ^ שלמה צזנה, ‏"גם הספינה הבאה תיעצר", באתר ישראל היום, 2 ביוני 2010
  136. ^ ה־IHH משוכנע: "הפעם נלך עד הסוף"
  137. ^ סוכנויות הידיעות, ה-IHH הודיע: המרמרה לא תשוט לרצועת עזה, באתר nrg‏, 17 ביוני 2011
  138. ^ Posted: Jul 3, 2011 12:00 PM ET. Defiant Gaza-bound boats prepare to set sail - World- CBC News. Cbc.ca. אוחזר ב־2011-07-05.
  139. ^ Israel-Greece Ties Keeps Flotilla Anchored - Bloomberg
  140. ^ איציק וולף, סיכול סופי של המשט לעזה, News1, אתר מחלקה ראשונה, 19.7.2011
  141. ^ שלמה צזנה, "סחורות כן, אזרחים לא", ישראל היום, 21 ביוני 2010
  142. ^ יעל גרונטמן, ‏בעקבות המשט: גרמניה הוציאה מחוץ לחוק את ה-IHH הטורקי, באתר גלובס, 12 ביולי 2010
  143. ^ ארצות הברית שוקלת להכריז על ה-IHH ארגון טרור, באתר nrg‏, 15 ביולי 2010
  144. ^ ברק רביד, טורקיה: נגביר פעילותנו בים התיכון ונפעל נגד הבריונות הישראלית, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2011
  145. ^ ברק רביד, כתבי אישום בטורקיה נגד אשכנזי ובכירים בצה"ל: התביעה דורשת 9 מאסרי עולם, באתר הארץ, 28 במאי 2012