משתמש:Thefarmeryes/טיוטה

ללמוד את הנרטיב ההיסטורי של האחר הוא ספר לימוד, המציג את הנרטיבים ההיסטוריים של הפלסטינאים והישראלים. הספר מכיל תשעה פרקים מרכזיים בהיסטוריה של שני העמים במאה העשרים. הספר יצא בשנת 2009 בהוצאת פריים - מכון לחקר השלום במזרח התיכון.

תוכן הספר

הספר כולל את הנרטיבים ההיסטוריים של פלסטינים וישראלים, המתחלקים לתשעה פרקים מרכזיים בהיסטוריה של המאה ה–20:

1. הצהרת בלפור,
2. שנות ה – 20
3. שנות ה – 30 וה – 40
4. מלחמת 1948
5. שנות ה–50 וה–60
6. מלחמת 1967
7. שנות ה–70 וה–80,
8. האינתיפאדה הראשונה ושנות ה – 90.

כל אחד מהפרקים כתוב בשני נרטיבים, הנרטיב הישראלי והנרטיב הפלסטיני, המופיעים זה לצד זה וביניהם רווח סימבולי. הבחירה בשני נרטיבים נובעת מן התפיסה, שבעידן הנוכחי לא ניתן לגשר בין הנרטיבים ההיסטוריים או לאחד אותם לנרטיב היסטורי אחד, אבל אפשר להעמידם זה לצד זה כך שכל צד יכיר לא רק את הסיפור שלו אלא גם את הסיפור של האחר.

מחברי הספר

כותבי הספר הם קבוצה של מורים להיסטוריה, פלסטינים וישראלים, בהנחיה מקצועית של היסטוריונים משני הצדדים. קבוצת המורים עבדה בסמיכות במשך כעשר שנים, במסגרת מפגשים חד–לאומיים ודו–לאומיים. הייחודיות של הספר נובעת, בין השאר, ממעשה הכתיבה המשותף, על רקע הקונפליקט האלים בין הצדדים. הספר מיועד להוראה של תלמידי תיכון. מעבר לכך, הוא מומלץ לשימוש כחומר הוראה למורים העוסקים בקונפליקט הישראלי–פלסטיני ולהכשרה של מורים במכללות ובאוניברסיטאות.

בראש המחקר לכתיבת הספר עמדו הפרופסורים דן בר–און מאוניברסיטת בן גוריון בנגב וסמי עדוואן מאוניברסיטת בית לחם. תוכנית המחקר של הספר לאורך כל דרכה נתמכה בגופי מחקר וציבור רבים בעולם, התוכנית המחקרית במיוחד קיבלה תמיכה ממכון המחקר הגרמני גיאורג אקרט אשר שוכן בבראונשוויג.

גישת הנרטיב הדואלי

ספר זה הוא פרי של גישה חינוכית יצירתית שפותחה על–ידי קבוצת המורים, פלסטינים וישראלים, שהיו שותפים פעילים ביחד בחיבור הספר. העבודה נעשתה בהנחייתם של שני היסטוריונים – פרופסור אייל נווה ופרופסור עדוואן מוסלם. הקבוצה עבדה יחד במשך שבע שנים, 2002 – 2009 , בחסותו של מכון פריים, שני העורכים של הטקסט הזה היו גם המנהלים במשותף של פריים, פרופסור בר–און ופרופסור עדוואן. המטרה המשותפת הייתה פיתוח רעיון מקורי: ספר לימוד היסטוריה המורכב משני נרטיבים, במטרה להסביר את האירועים שהתרחשו בחייהן של שתי האומות, הישראלית והפלסטינית, במהלכה של המאה הקודמת, 1900 – 2000.הגישה המובאת בספר היא תאור הנרטיבים הנפרדים של ההיסטוריה של שני העמים האלה בספר לימוד משותף – כך שתלמידי תיכון, סטודנטים, מורים, מנחי מורים והורים, יחשפו לנרטיב הלאומי של האחר, בדרך שתאפשר להם להכיר בו כמידע חדש ורב עבורם. המטרה היא להביא, באמצעות ספר זה, לכך שהעמדה המקובלת של התעלמות מהנרטיב ההיסטורי של האחר, תפנה את מקומה לתהליך של יצירת כבוד הדדי ושל הבנת " הלוגיקה" של הצד האחר, כצעד הכרחי, אם גם לא מספיק, ליצירת יחסים מתוקנים עם "האחר" כיחיד ובין שני העמים.

מבנה הספר ופרקיו בראי גישת הנרטיב הדואלי

הספר, המוקדש לזכרו של פרופסור בר–און, פותח במסגרת תיאורטית קצרה ובהמשכה תשעת הפרקים של מסגרת המחקר.

דוגמאות לגישה הדואלית:

• בפרק הראשון, העוסק בהצהרת בלפור – הכותרת של הנרטיב הישראלי היא: "מהצהרת בלפור ועד תחילת המנדט הבריטי על ארץ ישראל", לעומתה, כותרת הנרטיב הפלסטיני היא: "הצהרת בלפור, 2 בנובמבר 1917"
• בפרק השישי, העוסק במלחמת 1967 – כותרת הנרטיב הישראלי היא: "מלחמת ששת הימים, 5 – 10 ביוני 1967", כותרת הנרטיב הפלסטיני היא:

"התוקפנות הישראלית על אדמות הערבים והפלסטינים מלחמת יוני 1967".

• בפרק התשיעי, העוסק בשנות התשעים – כותרת הנרטיב הישראלי היא: "שנות התשעים", הנרטיב הפלסטיני: "חיפושים אחרי פשרות והסכמים לעבר הנעלם".

האופן היישומי של הספר הלכה למעשה

עשרים וארבעה מורים פלסטינים וישראלים היו מעורבים בפרויקט "ללמוד את הנרטיב ההיסטורי של האחר". חלקם השתתפו בפרויקט החל מראשיתו ואחרים הצטרפו מאוחר יותר. לצד המפגשים ההדדים לכתיבת הספר לימדו הכותבים את הנרטיבים בכיתותיהם. לכל אחד מהם היו ציפיות שונות ובהתאם – גם התנסויות שונות. התקווה של צוות המחקר ופיתוח של כתיבת הספר הייתה לכנס בספר אחד אופן חשיבה ניסיוני של גישה חינוכית החותרת לרפורמה, שיהווה נקודת התחלה של תהליך למידה ולא את סיומו של כזה. הספר אינו מציג נרטיבים סופיים, אלה הנרטיבים שנכתבו על ידי המורים בשלב אלים של הסכסוך, בשנים 2002 – 2007 . בתקווה שבשנים הבאות האקלים הפוליטי בין שני העמים ישתפר במידה כזו שיתחולל שינוי משמעותי בדיווח ההיסטורי של העבר המשותף שטוף הדמים.

תהליך העבודה של קבוצת המחקר

במהלך השנים עברו המורים עצמם תהליך שינוי לא מבוטל. כמה מן הסוגיות האחדות שעלו:

1. תפיסה והתמודדות עם נרטיבים כפולים: ילדים לעומת מבוגרים.
2. הכנסת נרטיבים כפולים במצבי לחץ: תהליך של התמודדות עם האבל והשתחררות ממנו, במטרה לאפשר לקבוצה לחדול מדמוניזציה של האחר ושל קיומו הקולקטיבי.
3. התמודדות עם אי–סימטריה של כוח, המתקיימת בד בבד עם הסימטריה בין הנרטיבים: מתח מתמיד.
4. הבנת הנרטיבים כמשקפים שלבים שונים בהתפתחותה של אומה: השלבים המונוליתים והניאו–מונוליתים בשתי החברות, הפלסטינית והישראלית.