ניצול יחסי מרות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ניצול יחסי מרות הוא שימוש לרעה שעושה אדם בשליטה או בהשפעה שיש לו על אדם אחר מכוח היחסים שביניהם, כגון יחסים שבין מנהל לעובדיו או בין מורה לתלמידיו. חוק העונשין וחוק למניעת הטרדה מינית עוסקים במצבים שבהם ניצול יחסי מרות הוא עבירה פלילית.

יחסי מרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחסי מרות בין שני אנשים הם יחסים שבהם מתקיים פער כוח בין שני אנשים שיש קשר ביניהם, כתוצאה ממעמדם:

  • יחסים בין מורה לתלמיד.
  • יחסים בין מנהל לעובד הכפוף לו.
  • יחסים בין מפקד בצבא ובמשטרה ובין פקוד שלו.
  • יחסים בין כהן דת ובין מאמין בן עדתו או הנעזר בעצתו.
  • יחסים בין עובד ציבור לאדם הנזקק לשירותיו.

בפסיקה נקבע שקיום יחסי מרות בעבודה "אינו מוגבל ליחסים של מעסיק או ממונה ישיר בלבד, אלא כולל גם השפעה, סמכות ומרות עקיפה במקום העבודה".[1]

ניצול יחסי מרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השופטת דורית ביניש הבהירה מהו ניצול מרות:

התנהגות העולה כדי "ניצול מרות" עשויה ללבוש צורות רבות ושונות. התנהגות כזו יכולה להיות מפורשת או מרומזת והיא יכולה להיעשות במישרין או בעקיפין. אחת הצורות הקיצוניות של התנהגות זו תהא השמעת איום גלוי וישיר – "העתר לי או שאראה לך את כוח סמכותי"; ברוב המקרים לא יועבר האיום באופן ברור ומפורש אלא דווקא בדרך מרומזת יותר, הגם שאין בכך כמובן כדי להפחית מעוצמתו. במקרים אחרים השימוש לרעה בסמכות ילבש צורה של הבטחה מפורשת או משתמעת של הטבה בתנאי העבודה בתמורה לטובת הנאה בתחום המיני. צורות אלה של הטרדה מינית זכו בארצות- הברית לכינוי "Quid Pro Quo") "זה תמורת זה"). מכל מקום, תהא הדרך בה בא לידי ביטוי יסוד "ניצול המרות" אשר תהא – המשמעות היא תמיד אחת: השגת הסכמתו של הכפוף לביצוע המעשים שלא על- פי רצונו האמיתי אלא כתוצאה משימוש לרעה ביחסי המרות.[2]

כאשר היוזמה לקיום קשר אסור במסגרת יחסי מרות הייתה של הבכיר מבין השניים, עולה הסבירות שזהו ניצול יחסי מרות, אך גם כאשר היוזמה הייתה של הזוטר, עלול הקשר להיחשב כניצול יחסי מרות.

ככל שפערי הכוח בין הבכיר לזוטר גדולים יותר, כך תתחזק הסבירות שהקשר ביניהם נעשה תוך ניצול יחסי מרות.

השופט דב לוין עמד על חשיבות הביעור של ניצול יחסי מרות:

אין לסבול את התופעה, שלמרבה הצער נפוצה היא, כי מעבידים ואנשים בעלי שררה יפעילו סמכותם על הנתונים למרותם כדי להפיק לעצמם טובת הנאה מינית. הכפיפות של הנתונים למרותם של כאלה מעמידה אותם במצוקה אמיתית, ולא אחת ירכינו ראש ולמורת רוחם ישלימו עם התנהגות כזו, שלא זו בלבד שיש בה פסול וטעם לפגם, אלא שיש בה כדי להשפיל את האדם בו מבוצע המעשה ולפגוע פגיעה קשה בכבודו ובצנעת פרטיותו. יש לטעת בלבם של אלה את התחושה ואת הביטחון שיש דין ויש דיין, ויש מי שאמון על הגנת זכויותיהם כאזרחים.[3]

בחוקי מדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק למניעת הטרדה מינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתאם לסעיף 3 לחוק למניעת הטרדה מינית הצעות חוזרות בעלות אופי מיני והתייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו נחשבות להטרדה מינית, כאשר האדם הראה למטריד שאינו מעוניין בהצעות או בהתייחסויות האמורות. במצבים אחדים מעשים אלה נחשבים להטרדה מינית גם כאשר המוטרד לא הראה למטריד שאינו מעוניין בהצעות או בהתייחסויות האמורות. מצבים אלה הם הצעות והתייחסויות כאמור, המופנות אל:

  • קטין או חסר ישע – תוך ניצול יחסי מרות, תלות, חינוך או טיפול.
  • עובד במסגרת יחסי עבודה ואדם בשירות במסגרת שירות – תוך ניצול מרות ביחסי עבודה או בשירות.
  • תלמיד בכיתה י"ב, י"ג או י"ד, שאינו קטין, תוך ניצול יחסי מרות בלימודים.
  • תלמיד או סטודנט, הלומד במוסד המקנה השכלה עיונית, דתית או מקצועית לבוגרים, תוך ניצול יחסי מרות בלימודים.
  • אדם – תוך ניצול יחסי מרות או תלות, במסגרת הדרכה או ייעוץ של כהן דת או של מי שמתחזה להיות כהן דת או של אדם הידוע או המציג את עצמו כבעל סגולות רוחניות מיוחדות
  • אדם, מצדו של עובד ציבור במילוי תפקידו או בקשר אליו ותוך שימוש לרעה בסמכותו – תוך ניצול יחסי מרות או תלות של האדם בעובד הציבור.
  • אדם עם מוגבלות המועסק במפעל מוגן – תוך ניצול יחסי מרות או תלות.

על כך העירה שופטת בית הדין הארצי לעבודה, ורדה וירט לבנה:

"לא בכדי בחר המחוקק לכלול "עובד" באותה רשימה יחד עם - קטין, חסר ישע, מטופל במסגרת טיפול נפשי או רפואי, אדם במסגרת שירות או תלמיד שאינו קטין - אשר לא יידרשו להראות, כי לא היו מעוניינים בהתנהגויות בעלות האופי המיני שנעשו כלפיהם תוך ניצול יחסי מרות. זאת, בשל מעמדם הנחות, יחסית, אשר יכול וירתיע אותם מלהראות לממונה עליהם שאינם מעוניינים באותם מעשים אשר לכאורה נדמה היה שהסכימו להם."[4]

עוד ציינה השופטת וירט לבנה את הדרך על בעל מרות ללכת כאשר הוא מעוניין לפתח קשר אמיתי עם הכפוף למרותו:

"הדין הפלילי כמו גם האזרחי מבקשים להנהיג נורמות ראויות, לפיהן בעלי מרות ידעו, כי מוטלת עליהם אחריות כלפי הכפופים להם. אחריות זו איננה מתמצית בדל"ת אמותיה של העבודה, השירות הצבאי, הלימודים או הטיפול הרפואי. היא באה ליצור מקום עבודה מוגן למי שכפופים למרותו של בעל המרות, ומחייבת מידה מחמירה של זהירות.
אחריות זו תחייב את בעל המרות, המעוניין בפיתוח קשר עם מי שכפוף לו, לעמוד בחובת גילוי נאות, ולדווח על כך לממונים. ... כל עוד היחסים אינם גלויים, ידועים ומוסכמים, עלולים מעשים הנעשים מצידו של בעל מרות להתפרש, בשעת אמת, כמעשים לא רצויים, ולא יהיה די בטענה, לפיה ניתנה להם הסכמה, או שנעשו מבלי הבעת חוסר עניין. זאת, בהתחשב במרקם היחסים העדין והמורכב הקיים במערכת בו מצויים בעלי מרות והכפופים להם."[4]

חוק העונשין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבירות מין שבהן עוסק חוק העונשין, ביצוע העבירה תוך ניצול יחסי מרות מביא בחלק מהעבירות להחמרה בעונש דוגמה: העונש על סרסרות הוא חמש שנות מאסר, אך כאשר היא נעשית תוך ניצול יחסי מרות עונשה שבע שנות מאסר. במקרים אחרים מעשה שאינו נחשב לעבירה הופך לעבירה כאשר הוא נעשה תוך ניצול יחסי מרות. דוגמה: בעילה בהסכמה של אישה שמלאו לה 18 שנים אינה עבירה, אך אם נעשתה תוך ניצול יחסי מרות ביחסי עבודה או בשירות היא נחשבת לבעילה אסורה בהסכמה, שעונשה שלוש שנות מאסר.

גם בעבירה של התעללות גופנית, נפשית או מינית בקטין או בחסר ישע מוחמר העונש כאשר מתקיימים יחסי מרות בין המתעלל לקורבנו.

חוק ההתיישנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סעיף 18א לחוק ההתיישנות קובע שבחישוב תקופת ההתיישנות לא יבוא במניין הזמן שבו טרם מלאו לנפגע 28 שנים, כאשר, בין השאר, זו תובענה שהגיש נפגע בשל תקיפה מינית שבוצעה בנפגע בהיותו בגיר אך בטרם מלאו לו 21 שנים, תוך ניצול יחסי אמון, תלות, טיפול או מרות.

יחסי השפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפסק דין מדצמבר 2022 הגדיר בית הדין הארצי לעבודה מושג חדש בהקשר של הטרדה מינית, והוא יחסי השפעה, כדלקמן:

יחסי השפעה במקום העבודה מצויים בתווך שבין יחסי מרות (ממונה לכפיף) לבין היעדר מרות (חברים לעבודה במעמד זהה). כוח השפעה זה יכול להיווצר במצבים שונים, שאינם כרוכים בכפיפות המיוחסת לבעל מרות. יחסי השפעה יכולים להתבטא בעיקר בשתי בחינות – מקצועית ומעמדית.
מבחינה מקצועית, יחסי השפעה מתבטאים בניסיון של עובד בתחום הרלוונטי ובמידת החשיבות המקצועית שלו במקום העבודה. השפעתו זו באה לידי ביטוי כשנתוניו המקצועיים האישיים של המטריד מקנים לו ביטחון במקום העבודה ומשפיעים ישירות על המוניטין והשם שלו. במצב זה, גם בין שני עובדים שהתחילו לעבוד באותו זמן עשויים להתקיים פערי כוחות נוכח כוחו המקצועי של העובד המנוסה יותר גם מבלי שיש ביניהם כפיפות כמשמעה בהגדרת יחסי מרות. ...
יחסי השפעה יכולים אף להתבטא מבחינה מעמדית במקומו האישי של העובד במקום העבודה וכן להיגזר מהוותק של העובד במקום עבודה, מטיב קשריו עם עובדים אחרים, שמו והמוניטין שלו. גם כאשר התקיימה הטרדה מינית בין שני עובדים באותו תפקיד מקצועי, ייתכן שפערי הכוחות המעמדיים בין השניים יהפכו אחד מהם לבעל השפעה על השני.[5]

בעקבות הכדרה זו קבע בית הדין כי:

כאשר מדובר בהטרדה מינית שבוצעה על ידי בעל השפעה, יש לקבוע כי רף ההוכחה המוטל על המוטרדת ביחס להוכחת רכיב "הראה למטריד כי אינו מעוניין" נמוך מהרף המוטל על מי שהוטרדה על ידי עובד במעמד זהה לה. ככל שיחסי ההשפעה חזקים יותר, הרף להוכחת רכיב זה יהא נמוך יותר. מדובר, אפוא, במקרים בהם ראוי להחיל סטנדרט זהירות מיוחד על בעל ההשפעה, נמוך מזה של בעל מרות אך גבוה משל עובד מן המניין.[5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]