קטין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: ראו בדף השיחה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

קטין הוא אדם שאינו בוגר על פי חוק. אדם שאינו קטין מכונה בעגה המשפטית בגיר. במדינות רבות (ובכללן ישראל) קטין הוא אדם שגילו קטן מ-18 שנים. רוב המדינות מחוקקות חוקים המגינים על הקטינים, כגון חיסיון משפטי, וכל המדינות מלבד ארצות הברית וסומליה אישררו את אמנת זכויות הילד של האו"ם.

דוגמאות להגנות אלו כוללים חוקים העוסקים בבעילת קטינה; צווי איסור מכירת משקאות חריפים וסיגריות, דרישות נוכחות בבתי הספר, הצורך בחותם משותף מבוגר בחתימת מסמכים משפטיים (כגון חוזים), מגבלות בהוצאת רישיון נהיגה; משפטים ועונשים מופרדים (כגון בתי דין לעבריינים צעירים), חוקי העסקת ילדים, וחוקים אחרים המגינים מפני ניצול והתעללות.

חלק מן החוקים האמורים לעיל, שמטרתם להגן על הקטין, מטילים מגבלות על זכויותיו. יחד עם זאת, קיימות גם זכויות שאינן מוענקות לקטינים (כגון הזכות להצביע) ובכך מגביל החוק, למעשה, את זכויות הקטין.

ישנן סמכויות שיפוטיות המאפשרות הקניית זכויות לקטינים, בהן קטין היכול להוכיח כי הוא ראוי יכול לקבל זכויות השמורות בדרך כלל רק למבוגרים.

לא כל מגבלות הקטינים קשורות בהכרח לגיל ספציפי, אך המעבר מקטין למבוגר מוגדר בדרך כלל על פי הגיל בו אדם יכול להצטרף לחוזים. במאה ה-20, מרבית המדינות מאפשרות למעברים אלו להתקיים בגיל 18, אולם ישנן מדינות המאפשרות זכויות של מבוגר בגיל 16, ואחרות בגיל 21.

יחס החוק הישראלי לצעירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל מקבל ילד מספר זהות עם לידתו, אך הזכות והחובה להצטייד בתעודת זהות חלות עם הגיעו לגיל 16. עד סוף המאה ה-20 נרשמו ילדים בדרכון של הוריהם, ובאחרונה כבר ניתן לילד דרכון על שמו.

מהגיעו לגיל עשר אין ההורים יכולים להמיר את דתו של ילדם בלי הסכמתו. מגיל 12 נושאים ילדים באחריות פלילית על פגיעה בגוף או ברכוש‏‏‏[1].

בגיל 14 רשאים נערים לפתוח חשבון בנק בהסכמת הוריהם, ולבצע פעולות כספיות מסוימות; בגיל 16 אין עוד צורך בהסכמת ההורים לכך. נערים בני 14 מותר להעסיק רק בחופשות, ומגיל 15 מותר להעסיקם בכל ימות השנה, אך בהגבלות מסוימות החלות עד הגיעם לגיל 18.

חוק גיל הנישואין, תש"י-1950, מאפשר לקטין להינשא רק באישור בית משפט לענייני משפחה, ואישור זה יינתן רק למי שכבר מלאו לו 16 שנה, וקיימות נסיבות מיוחדות הקשורות בטובת הקטין, המצדיקות מתן היתר זה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שולמית אלמוג, זכויות של ילדים, הוצאת שוקן, 1997
  • החוק והילד: קובץ חקיקה, בעריכת ורד וינדמן, 2009 (מהדורה חמישית)
  • רבקה בר־יוסף, ילדות בסביבה החברתית המשתנה של סוף האלף השני, מגמות כרך מ' (3), אוגוסט 2000

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חוק העונשין התשל"ז-1977
US Department of Justice Scales Of Justice.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא חוק ומשפט. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.