מאסר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מאסר הוא עונש שבית משפט רשאי לגזור על אדם שהורשע בעבירה פלילית על פי חוק. מהותו של העונש היא בשלילת חירותו של האדם וזכויות אחרות. האסיר נכלא בדרך כלל בבית סוהר למשך תקופת המאסר, אם כי לעתים משמש לכך בית מעצר או מתקן כליאה אחר.

אסיר וסורגי תאו

בחוק נקבעת תקופת המאסר המרבית לכל עבירה. לעבירות מסוימות קבועה בחוק גם תקופת המאסר המזערית. עונש המאסר החמור ביותר הוא מאסר עולם. בית המשפט קובע את משך המאסר במסגרת המגבלות שבחוק. לבית המשפט נתונה גם הסמכות לקבוע את העונש כולו או חלקו כמאסר על תנאי, כלומר מאסר שיתממש אם האדם המורשע יחזור לסורו ויקיים את התנאי שנקבע בגזר הדין (בדרך כלל הכוונה היא לחזרה, תוך פרק זמן נקוב, על העבירה שבגינה הורשע). דרך נוספת לריצוי עונש מאסר, בהתאם להחלטתו של בית המשפט, היא בעבודות שירות. לאחר הטלת עונש זה, לן המורשע בביתו, אך במשך תקופה מסוימת חלות עליו הגבלות שונות ותוך כדי פרק-זמן זה עליו לבצע עבודה לתועלת הציבור.

עונש מאסר נהוג מראשית האנושות, בצורות שונות, החל מהעת העתיקה. בזמנים עברו היה נהוג לכלוא בני אדם לכל חייהם בצינוקים מעופשים ושורצי מחלות. במדינות מערביות מודרניות יש פיקוח הדוק על בתי הכלא והאסירים זוכים למזון, תנאים תברואתיים נאותים, תמיכה נפשית ועזרה בשיקום חייהם.

מאסר ממלא ארבע מטרות: הרחקה, הרתעה, ענישה ושיקום. היכולת לכלוא אדם כעונש נועדה למנוע את הסיכוי לביצוע פשעים. לכן, בתי הסוהר הם חלק מהעונש של אנשים שחורגים מהגבולות החוקיים. בתי סוהר גם מגינים על החברה בכך שהם מוציאים ממנה את אותם אנשים שעלולים להוות סיכון לאחרים. לבתי הסוהר יש גם תפקיד שיקומי כאשר במהלך תקופת הכליאה מנסים לשנות את טבעם של הכלואים ובכך להקטין את הסיכוי שהם יפשעו שוב לאחר שישוחררו.

החוק מתיר למערכת בתי הסוהר להחליט על קיצור תקופת המאסר לאסיר שהתנהגותו טובה. כמו כן יש אפשרות לקיצור תקופת המאסר באמצעות חנינה. מעצר מנהלי הוא מונח המתאר מעצר של אדם לתקופה מקסימלית של 6 חודשים מבלי שהורשע על ידי בית משפט בביצוע עבירה אלא על-פי צו מנהלי של הרשות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]