סברינץ
 | |
| מאכלים | |
|---|---|
| סוג |
גבינה מחלב פרה, גבינה בלחיצה, גבינה שווייצרית  |
| מוצא |
שווייץ |
| מרכיבים עיקריים |
חלב פרה |
| גבינות | |
| תו תקן |
כינוי מקור מוגן (שווייץ) |
  | |
סְבּרִינץ (בגרמנית: Sbrinz) היא גבינה קשה מאוד המיוצרת מרכז שווייץ. היא משמשת לעיתים קרובות כגבינה מגוררת במטבח השווייצרי, אם כי היא נאכלת גם בחתיכות קטנות. הגבינה מיוצרת רק ב-42 מחלבות במרכז שווייץ. בייצור גבינה זו משתמשים רק בחלב פרה מקומי. היא מתיישנת ונשמרת באזור עד שמוכנה לצריכה. זוהי הגבינה השווייצרית הקשה ביותר יחד עם הברנר הובלקזה.
סברינץ קיבלה את שמה כנראה מהעיר ברינץ שברמה הברנית (Berner Oberland). במאות ה-16 וה-17 עחיר זו הייתה נקודת איסוף הן לגבינות מאוברלנד והן ממרכז שווייץ. רוב הגבינה הועברה משם דרומה במעברי הרי האלפים. לקוחות בצפון איטליה קראו עד מהרה לגבינה "סברינץ" על שם המקום הזה. המונח הפך אז נפוץ גם בשווייץ. הסבר שני מבוסס על אימוץ מילת הניב הלומברדי "סברינזו", כינוי לגבינה קשה.[1]
מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
סברינץ היא גבינה קשה במיוחד מלאה ושמנה. היא מכילה כ-40% עד 45% שומן מהחומר היבש. הגבינה חייבת להבשיל 16 חודשים לפני שניתן למכור אותה כסברינץ והטעם המלא שלה מתפתח רק לאחר כ-24–30 חודשים באחסון.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סברינץ היא אחת הגבינות האירופיות העתיקות ביותר. אבותיהם הקלטים של השווייצרים ייצרו גבינה מאות שנים לפני הולדת ישו.[2] ייתכן שהגבינה הזו הייתה אב קדמון לסברינץ המודרנית. במאה הראשונה לספירה, הסופר הרומי קולומלה (או פליניוס הזקן) מזכיר בכתביו את Caseus Helveticus (גבינה שווייצרית), שהיא כנראה הסברינץ.[3][4] מקורות אחרים טוענים שהגבינה מוזכרת בחוזים מסחריים שמתוארכים לסביבות שנת 1200. עם זאת נראה בטוח שהיא מוזכרת במסמכים משנת 1530, השמורים בארכיון המדינה בברן.[5]
החל משנת 2001, הוענקה לסברינץ הסמכה בשם כינוי מקור מבוקר (שווייץ) כלומר (Appellation d'origine protégée (Suisse) -AOC). ה-AOC מספק מפרטים למקור החלב ולתהליכים שיש לבצע על מנת שהגבינה תסומן כסברינץ. בשנת 2013, ההסמכה הוחלפה באישור כינוי מקור מוגן (Appellation d'origine protégée (AOP)).
צריכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקובל לצרוך סברינץ בכמה דרכים; אפשר להשתמש בה מגוררת, למשל על פסטה. ניתן לאכול אותה בחתיכות קטנות, לעיתים קרובות כדי ללוות יין. באופן מסורתי, סברינץ איננה נחתכת לעולם, אלא מגוררת, נשברת עם חותך מיוחד או שהיא מהוקצעת. אוכלים אותה גם בפרוסות דקות מהוקצעות מהגבינה הקשה. סברינץ נצרכת לעיתים קרובות עם לחם וחמאה.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של סברינץ (בגרמנית, באנגלית, בצרפתית ובאיטלקית)
- Official page – in German, French, Italian and English.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Sbrinz (AOP)". Culinary Heritage of Switzerland. נבדק ב-30 בינואר 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Weinzweig, Art; Judy Ridgway (2004). The Cheese Companion: The Connoisseur's Guide. Running Press. p. 16. ISBN 0-7624-1956-3.(הקישור אינו פעיל, March 2023)
- ^ Papademas, Photis; Bintsis, Thomas (2017). Global Cheesemaking Technology: Cheese Quality and Characteristics. John Wiley & Sons. p. 190. ISBN 9781119046172.
The production of [Swiss] cheese was mentionned for the first time in the first century by Roman historian Pliny the Elder, who called the cheese Caseus Helveticus, the 'cheese of the Helvetians', one of the tribes living in Switzerland at the time.
- ^ Layton, Thomas Arthur (1973). The Cheese Handbook: Over 250 Varieties Described, with Recipes. Courier Dover Publications. p. 130. ISBN 9780486229553.
the caseus helveticus mentioned by Columella was probably a Sbrinz
- ^ Roth, Alfred G. (1993). "Der Sbrinz" und die verwandten Bergkäse der Schweiz. Burgdorf: ED Emmentaller Druck. p. 2. OCLC 884417427. ארכיון מ-29 באוגוסט 2010.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "ViaSbrinz". Switzerland Mobility. נבדק ב-30 בינואר 2023.
In the late Middle Ages, the «Sbrinz» hard cheese became a top Inner Switzerland export at the markets of Northern Italy. Not least because the mule track over the Grimsel and Gries Passes became a well- developed trade route.
{{cite web}}: (עזרה)