פליניוס הזקן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פליניוס הזקן. תמונה דמיונית שצוירה במאה ה-19. תמונה מקורית שלו לא נמצאה

גאיוס פליניוס סקונדוס (לטינית: Gaius Plinius Secundus; שנת 23 לספירה – 25 באוגוסט 79), המוכר בשם פליניוס הזקן, היה סופר, חוקר טבע ומפקד צבא וצי רומאי.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחתו ונעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא נולד בעיר קומו שבצפון איטליה למשפחה עשירה. אביו היה בן מעמד הפרשים (equites) ואמו הייתה בתו של הסנטור גאיוס קאיקיליוס. פליניוס הזקן היה דודו ואביו המאמץ של פליניוס הצעיר, בנה של אחותו פליניה.

בגיל צעיר עבר להתגורר ברומא עם משפחתו. אחד ממוריו המוערכים היה פובליוס פומפוניוס סקונדוס, חברו של אביו, משורר ואיש צבא, שהשפיע רבות על תשוקתו הרבה ללימודים. הוא הושפע גם מסנקה, ולמד רטוריקה, פילוסופיה, בוטניקה, ותחומים נוספים.

שירותו הצבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 45 לספירה התגייס פליניוס לצבא הרומי. ב-47 הגיע לשרת באזור שאחר כך היה לפרובינקיה גרמניה תחתית, בעמק הריין. עד מהרה התמנה לקצין בחיל הפרשים, תחת פיקודו של דומיטיוס קורבולו. במהלך שירותו הצבאי כתב את ספרו הראשון, ספר צבאי מקצועי שעסק בהטלת חניתות מגב סוס.

מסעות המלחמה, בין היתר נגד שבטים פריזיים, נחלו הצלחה, ופליניוס עבר לשרת תחת פיקודו של מורו, פומפוניוס סקונדוס, שעל חייו כתב את ספרו השני. במסגרת שהותו בגרמניה הכיר את טיטוס פלאביוס אספסיאנוס, לימים הקיסר טיטוס, והתחבר אליו. בשנת 52 חזר לרומא.

רסן סוסו של פליניוס מוצג כיום במוזיאון הבריטי בלונדון.

חייו ברומא[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפרצות פליניאנית

לאחר מסע נוסף לגרמניה, בעקבותיו כתב ספר נוסף - "ההיסטוריה של המלחמות הגרמניות", שנכתב ב-20 כרכים, חזר פליניוס סופית לרומא בשנת 59. בגיל 36 הוא היה איש צבא מנוסה וסופר מוערך. אדם במעמדו היה עשוי להתמנות לפרוקורטור - מושל פרובינקיה, אך בפועל לא קיבל תפקיד כלשהו. עשר השנים הבאות היו שנים של הישרדות בצל המשטר. ברומא שלט אז נירון קיסר, שלא העריך במיוחד אנשי צבא, ואף הביא בטירופו להתאבדותו של דומיטיוס קורבולו, מפקדו הראשון של פליניוס. בשנת 64 עלתה רומא בלהבות, וטירופו של נירון הגיע לשיאים חדשים, עד להתאבדותו בשנת 68. בשנת 69, היא שנת ארבעת הקיסרים, כיהנו ברצף הקיסרים: גלבה, אותו, ויטליוס, ואספסיאנוס.

עם עלייתו לשלטון של זה האחרון, חל שינוי מפליג בחייו של פליניוס. בשנת 70 הוא מונה לנציב בפרובינקיה גאליה נארבוננסיס, ובשנת 73 בהיספניה טארקוננסיס שבספרד. משרתו האחרונה הייתה הפיקוד על הצי הרומי במיסנום, באזור מפרץ נאפולי של ימינו, ושם גם מצא את מותו.

התפרצות הר הגעש וזוב, 79[עריכת קוד מקור | עריכה]

פליניוס שימש כמפקד העליון של הצי הרומי המערבי במיסנום, ב-24 באוגוסט 79, בזמן ההתפרצות הגדולה של הר הגעש וזוב, אשר החריבה את הערים פומפיי והרקולניאום. רצונו לחקור מקרוב את התופעה, וכן ניסיונו לחלץ את חבריו ממיקומם המסוכן במפרץ נאפולי הסמוך, גרמו לו לחצות את המפרץ עם ספינותיו ובסופו של דבר הביאו למותו. פליניוס הצעיר מביא את תיאור מותו וטוען שדודו התמוטט ונהרג כתוצאה משאיפת גזים רעילים שנפלטו מהר הגעש וזאת מאחר שעל גופתו לא נמצאו כל סימני אלימות. חוקרים מפקפקים בקביעה זו, ומעריכים שפליניוס מת מסיבה פרוזאית יותר - התקף לב או שבץ. תיאור השעות האחרונות בחייו מובא במכתב‏[1] שכתב פליניוס הצעיר להיסטוריון טקיטוס 27 שנים לאחר מכן.

תיאור התפרצות הוזוב על ידי פליניוס הצעיר היה התיאור הראשון בהיסטוריה של התפרצות געשית. לכן נחקק השם "פליניוס" בתחום הוולקנולוגיה במושג התפרצות פליניאנית, המתאר התפרצות געשית רבת עוצמה, המלווה בעמוד של עשן ואפר, וסלעי פומיס המיתמרים גבוה לתוך חלקה העליון של האטמוספירה.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

האנציקלופדיה תולדות הטבע במהדורה משנת 1669

פליניוס האמין כי

"תהילה אמיתית היא עשיית מה שראוי כי ייכתב, וכתיבת מה שראוי כי ייקרא".

הוא כתב ספרים רבים, חלקם צבאיים, חלקם היסטוריים. רוב ספריו אבדו. כתביו ההיסטוריים הוערכו מאוד על ידי היסטוריונים ידועי שם כטקיטוס, פלוטארכוס וסווטוניוס. מסעותיו במסגרת הצבאית אפשרו לפליניוס לחקור ולכתוב על הארצות בהן שהה. כך למשל חקר במהלך מסעות אלה את מקורות המים החמים של באדן-באדן ואת מקורות נהר הדנובה, וכתב עליהם מאוחר יותר בספריו. הוא כתב על גאליה, ספרד, ומקומות רבים נוספים, בכללם ארץ ישראל[2]. בתאור זה פליניוס מזכיר את האיסיים, תיאור שהפך מרכזי בזיהויה של כת המגילות הגנוזות, ומאוחר יותר בפולמוס על זיהויה.‏[3]

בתיאור זה כתב:

בצידו המערבי של ים המלח, מחוץ לתחום האדים המסוכנים מן החוף,
מתגוררת העדה הבודדת של האיסיים, המופלאה מכל הכתות שבעולם, שכן אין בה נשים.
אנשיה מוותרים על תאוות מין ועל הכסף, ומסתופפים בצל הדקלים.
מספרם אינו פוחת והולך, כי מדי יום ביומו מצטרפים אליהם אנשים רבים, לסגל לעצמם את מנהגיהם.
וכך במשך אלפי דורות, ממשיכה העדה את קיומה לנצח,
אף על פי - לא יאומן כי יסופר - שאין חבריה נולדים בקרבה.
עייפותם של אחרים מן החיים, היא, אפוא, יתרונם.

ובהמשך:

תחת מקום שבתם הייתה בעבר העיר עין גדי (במקור: infra hos Engada)
שרק ירושלים עלתה עליה בפוריות אדמתה ובוסתני דקליה.
אך עתה, אין גם היא, כירושלים, אלא ערמת אפר.
אחריה נמצאת מצדה, מצודת סלע, אף היא בקרבת ים המלח.‏[4]

את רשמיו ומסקנותיו ממסעותיו ערך בכתביו היחידים ששרדו - "תולדות הטבע" (Historia naturalis): אנציקלופדיה בת 37 כרכים הנחשבת למקיפה ביותר בעולם העתיק‏[5]. היצירה עוסקת בין השאר בגאוגרפיה, גאולוגיה, מינרלוגיה, חקלאות, מסחר, רפואה ואמנות.

כתביו של פליניוס לא מתארים עובדות מדעיות בלבד, ויש בהם השפעה של המסורת ההלניסטית. בין היתר כתב: "ראיתי את אגריפינה, אשתו של הקיסר קלאודיוס, במחזה בו הציג (הקיסר) קרב ימי. היא ישבה לידו, עטויה במעיל צבאי עשוי כולו מבד זהוב." ("תולדות הטבע", כרך 33, 63). פליניוס הקדיש בשנת 77 את האנציקלופדיה "תולדות הטבע" לחברו, הקיסר טיטוס פלאביוס אספסיאנוס.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "Pliny the Elder" by Jona Lendering in: Livius.org.
  • Pliny the Elder, The Natural History. Translated by J. Bostock and H.T. Riley. London, Taylor and Francis,1855. Digitized copy in: Perseus.
  • Plinius, Naturalis Historia. Edited by Karl Mayhoff. Teubner Edition. (בלטינית). Digitized copy in: Perseus.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פליניוס הצעיר, ‏The Letters of Pliny the Younger by the Younger Pliny, בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
  2. ^ פליניוס הזקן, תולדות הטבע, ספר ה, פרקים 16-14 (באנגלית).
  3. ^ זאב גלילי, מי באמת כתב את מגילות מדבר יהודה, ראיון עם פרופסור עדנה אולמן מרגליות בסדרת הרצאות עממיות באוניברסיטה העברית. הרצאה של פרופסור עדנה אולמן מרגליות מוצגת באתר יוטיוב ברשות האוניברסיטה.
  4. ^ התרגום על פי הרצאתה של פרופ' אולמן מרגליות
  5. ^ כרכים 37-33 תורגמו לעברית בידי רוני רייך ופורסמו ב-2009 בספר בשם חקר הטבע. הספר עוסק בנושאים הבאים: פיסול, ציור, אדריכלות, מתכות ואבני חן.