סילביה פיין
 | |
| פיין ב-1945 | |
| לידה |
29 באוגוסט 1913 ברוקלין, ניו יורק, ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה |
28 באוקטובר 1991 (בגיל 78) מנהטן, ניו יורק, ארצות הברית |
| מדינה |
 ארצות הברית |
| השכלה |
|
| תקופת הפעילות |
מ-1940  |
| בן זוג | דני קיי |
| צאצאים | דנה קיי |
| מספר צאצאים | 1 |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
סילביה פיין קיי (באנגלית: Sylvia Fine Kaye; 29 באוגוסט 1913 – 28 באוקטובר 1991) הייתה תמלילנית, מלחינה ומפיקה אמריקאית. רבות מיצירותיה והפקותיה בוצעו על ידי בעלה, הקומיקאי דני קיי. פיין הייתה זוכת פרס פיבודי והייתה מועמדת לשני פרסי אוסקר ושני פרסי אמי במהלך הקריירה שלה. וגם זכתה בפרס אמי בשנת 1976.
ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סילביה פיין נולדה ב-1913 בברוקלין, ניו יורק, הצעירה מבין שלושה ילדים של רופא שיניים יהודי, היא גדלה במזרח ניו יורק.[1] היא למדה בבית הספר התיכון תומאס ג'פרסון ולמדה מוזיקה בברוקלין קולג', שם כתבה את המוזיקה ל"המנון" של בית הספר. בעקבות ויכוח עם המנהל המוזיקלי של הקולג', הוא החליט לא להשתמש במילים שלה אלא במילים של בוגר אחר בשם רוברט פרנד אשר התפרסם כמשורר בהמשך.[2]
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
החל מאמצע שנות ה-30 היא עבדה כפסנתרנית בתיאטרון קטן בניו יורק יחד עם מקס ליבמן (אנ') וחברה נוספת בשם נט ליכמן. ב-1939 פגשה את מי שיהיה בעלה במשך 47 שנה דני קיי, וכל הארבעה החלו לעבוד יחד על מופע בברודוויי בשם Straw hat review. המופע הוצג כעשרה שבועות בלבד ולאחריו קיי עבר לפלורידה, ומאוחר יותר פיין הצטרפה אליו.[3]
לאחר נישואיה לקיי היא הפכה לסוכנת האישית שלו ולקחה חלק משמעותי בניהול הקריירה של בעלה. היא כתבה עבורו רבים משיריו, הן בסרטים והן בהקלטות.
היא כתבה את המילים והלחן לסרטיו של דני קיי והייתה מפיקה שותפה של חלק מהסרטים. בין השאר כתבה מילים ולחן לסרטים: אל הנשק מ-1944, עושה הנפלאות מ-1945, הנער מברוקלין מ־1946, חייו הסודיים של וולטר מיטי (1947), המפקח הכללי מ-1949, בריביירה מ-1951, הקש בעץ מ־1954, ליצן החצר מ-1956, חצוצרת הקסם מ-1959 ועל המשמר מ־1961.[4]
ב-1955 היא הפיקה וערכה את סרט קצר של בעלה בשם המשימה ילדים (Assignment Children), סרט של יוניצף אשר תיאר את מצב הילדים במדינות עולם שלישי בזמן סיור הופעות של קיי.
בשנות ה-60 היא החלה לעבוד כמפיקת טלוויזיה עבור תוכניות הטלוויזיה של בעלה.
הלחנים שלה התאפיינו בקצב גבוה ומילים מתוחכמות שהפכו לסמל המסחרי שלו, היא הייתה מפורסמת בטקסטים המורכבים והשנונים שלה. שיריה הידועים ביותר הם "אנטולי מפריז", "מספר הלובי" ו"שיחה לשלושה ראשים", האחרון הושר על ידי שלוש תמונות במראה בסרט "המפקח הכללי". וכן השיר All About You מהסרט "הקש בעץ". בנוסף היא כתבה והלחינה שיר בשם "צ'ייקובסקי", שמטרתו לגרום לקיי לשיר שמות של 54 מלחינים רוסים ב-38 שניות. השיר הפך ללהיט.[5]
במשך רוב הקריירה שלה, פיין כתבה שירים ומוזיקה אך ורק עבור בעלה. פעם היא העריכה שהיא כתבה יותר מ-100 שירים עבורו במהלך 40 שנות שיתוף הפעולה שלהם. היא גם הייתה מעורבת בהפקת כמעט כל סרטיו.
בשנות ה-70, היא פתחה בקריירה נפרדת כמפיקת טלוויזיה ומורה. היא החלה ללמד קומדיה מוזיקלית באוניברסיטת דרום קליפורניה ב-1971 ובאוניברסיטת ייל ב-1975.
בשנת 1975 הפיקה בפועל ספיישל טלוויזיוני על דני קיי. Danny Kaye: Look in at the Metropolitan opera ששודר ב-CBS.[6]
ב-1979 היא הפיקה וקריינה את הקורס שהעבירה באוניברסיטאות עבור הטלוויזיה, כתוכנית בשם "קומדיה מוזיקלית הלילה". התוכנית שודרה כסדרה בת 3 חלקים באורך של 90 דקות ברשת PBS. על תוכנית זו זכתה בפרס פיבודי ב-1980.
בשלוש השנים האחרונות לחייה, לאחר מותו של קיי, היא כתבה ספר על חייה עם קיי, בשם "פיין ודני" עבור הוצאת ספרי קנופף, אך הספר מעולם לא יצא לאור.
ב-1990 תרמה מיליון דולר לקולג' האנטר על מנת שישפץ את התיאטרון שלו, שקרוי כיום על שמה ועל שמו של דני קיי.
הקריירות של פיין וקיי מתועדות באוסף דני קיי וסילביה פיין בספריית הקונגרס. החומרים השמורים באוסף כוללים כתבי יד, תסריטים, תסריטים, תצלומים, הקלטות קול וקטעי וידאו.[7][8]
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיין התחתנה עם דני קיי ב-1940, למרות שהזוג מעולם לא נפגש קודם לכן, הם גילו כי קיי עבד פעם אצל אביה של פיין, רופא השיניים וזה פיטר אותו כי שיחק עם הציוד שלו בזמן ארוחת הצהריים. בנוסף השניים גדלו לא רחוק אחד מהשניה במהלך ילדותם.
הם סיפרו כי הוא הציע לה נישואין בטלפון בזמן שעבד בפלורידה, כאשר פיין הייתה בניו יורק. היא עשתה את הנסיעה לפורט לודרדייל שם הם נישאו ב-3 בינואר 1940.
בתם היחידה דינה קיי, עיתונאית ומנחת טלוויזיה, נולדה ב-17 בדצמבר 1946.[9] הזוג נפרד לשבעה חודשים ב-1947 אך חזר זה לזו ונשאר יחד עד מותו של קיי בשנת 1987.
סילביה פיין קיי מתה מאמפיזמה בגיל 78 בדירתה במנהטן ב-1991.[10] היא קבורה עם בעלה בבית הקברות קנסיקו בוואלהלה, ניו יורק.
פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיין קיבלה פרס פיבודי ב-1980, ובמהלך הקריירה שלה הייתה מועמדת גם לשני פרסי אוסקר ושני פרסי אמי. היא זכתה בפרס אמי ב־1976 על תוכנית ספיישל לילדים. היא הייתה מועמדת פעמיים לפרס האוסקר על עבודתה על הסרטים "חמשת האגורות" (1959) ו"הירח כחול" (1953), קומדיה מוזיקלית בטלוויזיה.[11]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
סילביה פיין, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
סילביה פיין, באתר MusicBrainz (באנגלית)- סילביה פיין, דף שער בספרייה הלאומית
- סילביה פיין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- סילביה פיין בספריה הלאומית
.svg){kind=logo}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Boyle, Hal, The Sunday News-Press - Google News Archive Search, The Sunday News-Press, 27 באוגוסט 1959
- ^ Movie producer, songwriter, Sylvia Fine dies at 78, Daily News, 29 אוקטובר 1991
- ^ Who is Sylvia?, Pittsburgh Post-Gazette, 30 באוקטובר 1960
- ^ WILLIAM GRIMES, Sylvia Fine Kaye, 78, Songwriter; A Proponent of Musical Theater, New York Times Articles, October 29, 1991
- ^ ami, דני קיי, רצה להיות רופא מנתח, אבל לאביו החייט העני לא היה כסף, באתר חיים של אחרים, 2018-01-10
- ^ Lexington, NC., A team grew in Brookline, The Dispatch, 25 באפריל 1975
- ^ Danny Kaye, Danny Kaye and Sylvia Fine collection, 1918-1992, hdl.loc.gov, 1918/1992
- ^ About the Danny Kaye and Sylvia Fine Collection at the Library of Congress (Performing Arts Encyclopedia, The Library of Congress), memory.loc.gov
- ^ On 100th anniversary of Danny Kaye's birth, daughter Dena seeks to spread his legacy, Victoria Times Colonist (באנגלית)
- ^ Daily News - Google News Archive Search, news.google.com
- ^ Movie Producer, Song Writer dies at 78, Daily News, 29 באוקטובר 1991