סילוביקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סילוביקי (רוסית: силовики) או סילוביק ביחיד (רוסית: силовик) הוא כינוי מקובל ברוסיה ליוצאי מנגנוני הביטחון של רוסיה וברית המועצות כגון הצבא הרוסי, שירות הביטחון הפדרלי שתפסו עמדות בכירות בממשל הרוסי לאחר התפרקות ברית המועצות, ובייחוד עם כניסתו של ולדימיר פוטין בשנת 2000 לתפקיד נשיא רוסיה.

הסילוביקי לא נחשבים כסיעה מאוחדת עם מפלגה או אידאולוגה רשמית וההגדרה לגבי מי הם האנשים שניתן לכנותם סילוביקי היא רחבה מאוד.

מבחינה רעיונית, הסילוביקי מעוניינים להשיב לרוסיה את גדולתה על בסיס התרפקות משולבת הן על העידן הסובייטי והן על העידן האימפריאלי. הם דוגלים בלאומיות ולעתים אף בלאומנות. הסילוביקי מצדדים גם במעורבות עמוקה יחסית של המדינה בכלכלה, אטטיזם. לטענתם תעשיות מפתח במשק כגון תעשיות הגנה, תחבורה, מתכות, תקשורת, מכרות ועוד חייבות להישאר בידי המדינה ועליה להוביל את ההתפתחות שלהן. במדיניות החוץ הם דוגלים בהגדלת ההשפעה של רוסיה בעולם ובמדינות השכנות בפרט, על מנת לקדם אינטרסים של המדינה הרוסית ולהבטיח את ביטחון המדינה. בעיני קרמלינולוגים רבים, הסילוביקי המשפיעים ביותר או ה"מנהיגים" הבלתי רשמיים של הסיעה הם ניקולאי פטרושב לשעבר ראש שירות הביטחון הפדרלי וכיום מזכיר מועצת הביטחון ואיגור סצ'ין, לשעבר סגן באדמיניסטרציה הנשיאותית תחת פוטין וכיום יושב ראש חברת הנפט רוסנפט וסגן ראש הממשלה עם אחריות על תעשייה, אנרגיה ומשאבים טבעיים.

P parthenon.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא מדע המדינה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.