הכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית
Medium emblem of the Вооружённые Силы Российской Федерации.svg
סמל הצבא
מנהיגות הצבא
ראש הצבא ולדימיר פוטין, המפקד העליון
ואלרי גראסימוב, רמטכ"ל
שר ההגנה סרגיי שוייגו
כוח אדם
גיל הגיוס גיל 18 לשירות חובה בן 12 חודשים
כוחות פעילים 1,040,000 (2012)
כוחות מילואים 2,035,000 (2012)
עלות הצבא
תקציב שנתי 90.7 מיליארד דולרים (כ-3 טריליון רובלים) (2013)
אחוזי תמ"ג 4.4% (2013)[1]
סמל הכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית
חלוקת המחוזות הצבאיים של רוסיה, 2010
טנק T-90A, טנק המערכה העיקרי בצבא הרוסי, 2012
דמיטרי מדבדב - במדי המפקד העליון של הכוחות המזוינים של רוסיה שעוצבו לראשונה במארס 2010.

הכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית (רוסית: Вооружённые Силы Российской Федерации), מהווים את צבאה של הפדרציה הרוסית. הכוחות המזוינים של רוסיה הם השניים בגודלם בעולם והכוחות המזוינים הגדולים ביותר באירופה. ראש המטה הכללי הרוסי הוא היועץ הצבאי הבכיר של נשיא רוסיה, שהוא המפקד העליון.

הכוחות המזוינים במתכונתם הנוכחית נוסדו ב-7 במאי 1992 לאחר התפרקות ברית המועצות. כל אחת מהמדינות שהיו חלק מברית המועצות הקימה צבא משלה - שהחליף את הכוחות המזוינים של ברית המועצות. משרד ההגנה הרוסי הוא המשרד הממשלתי האחראי עליהם. לרוסיה יש את מספר הטנקים הגדול ביותר בעולם (כ-23 אלף טנקים פעילים מתוכם מעל לאלף T90 טנק המערכה העיקרי של רוסיה והמתקדם ביותר שלה). כמן כן לרוסיה את מספר המפציצים וצי הצוללות הגדול ביותר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שברית המועצות פורקה רשמית ב-31 בדצמבר 1991, הצבא הסובייטי היה נתון במצב קפאון וניסיון לשמרו כצבא חבר המדינות נכשל, אף שבפברואר 1992 רשמית הוקם הפיקוד הבכיר של צבא חבר המדינות, שנותר עד היום כפיקוד לתיאום גרידא. בינתיים היחידות הצבאיות הפזורות ב-15 הרפובליקות הסובייטיות הכריזו על נאמנותן לממשל הרפובליקני בכל רפובליקה ובכך הבטיחו את עצמאותן הצבאית של המדינות החדשות שירשו את ברית המועצות.

עם פירוק חילות הפנים ומשמרות הגבול של הקג"ב, המנהיגות הרוסית הכריזה במארס 1992 על הקמת משמר לאומי אך המיזם לא יושם במלואו. ב-7 במאי 1992, הוקם משרד ההגנה הרוסי כיורש למשרד הסובייטי. ב-16 במארס 1992 נשיא רוסיה בוריס ילצין חתם על צו לייסוד הכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית, המנוהלים על ידי הפיקוד העליון של המטה הכללי ומשרד ההגנה. ב-7 במאי 1992 הוקם משרד ההגנה של הפדרציה הרוסית. שר ההגנה הראשון היה גנרל הצבא פאבל גראצ'ב.

ב-1994 היו הכוחות מעורבים לראשונה בעימות מזוין, משהחלו במבצע להשלטת הסדר ברפובליקת צ'צ'ניה, שדרשה עצמאות מרוסיה. בדצמבר 1998 שיתוף הפעולה הצבאי בין מדינות חבר העמים צומצם ומרבית החיילים הרוסיים שבו למולדתם, למעט באזורים אסטרטגיים כמו נמל הצי בסבסטופול, אוקראינה, באבחזיה ובטרנסניסטריה.

הדוקטרינה הצבאית הרוסית אושררה בנובמבר 1993 וכללה תוכנית פעולה להפיכת הצבא הרוסי מכוח צבאי מסורבל לצבא אזורי בעל שאיפות גלובליות. לצורך יישום הדוקטרינה הושם דגש על פיתוח צבא קטן ובעל ניידות גבוהה יותר ויכולת להתפרסות מהירה. תחת ניהולו של פאבל גראצ'ב בוצעו רפורמות מינוריות שעיקרן היה ביטול פיקוד צבא היבשה, שאוחד עם הפיקוד הבכיר של המטה הכללי ואיחוד חיל הנ"מ אל תחוך חיל האוויר.

לאחר מינויו של מיכאיל רודיונוב לתפקיד השר לא הושם דגש רב על יישום הרפורמות השונות והצבא איבד רבות מעוצמתו הצבאית עקב צמצום התקציב. ב-2002 הצבא הרוסי היה מעורב שוב בלחימה בצ'צ'ניה, ובמהלך מלחמת צ'צ'ניה השנייה הצליח להנחיל מכה ניצחת על הבדלנים הצ'צ'ניים ולהשיב את השליטה על החבל לידי הממשל הפדרלי. לאחר שמונה איגור סרגייב לשר ההגנה בוצעו רפורמות מוגבלות שהתמקדו בפיתוח חיל הטילים האסטרטגיים ומערך הנשק הגרעיני. רפורמות משמעותיות יצאו לדרך רק לאחר המלחמה בדרום אוסטיה, בשנת 2008, כאשר הכלכלן אנאטולי סרדיוקוב החל בביצוע ארגון מבני מחודש, מתוך אמונה כי הלחימה חשפה ליקויים רבים במוכנות הצבאית חרף הניצחון שהנחילו הרוסים לצבא גאורגיה.

עיקר הרפורמות כללו צמצום הכוחות המזוינים, באמצעות צמצום מספר הקצינים וריכוז אימון ולימוד הקצינים, תוך צמצום 65 בתי הספר הצבאיים לעשרה מרכזי לימוד צבאיים, לרבות צמצום בגודל הפיקוד המרכי והשמת דגש על לוגיסטיקה אזרחית ושיתוף פעולה עם חברות פרטיות אזרחיות לצורך מודרניזציה בנשק והציוד הצבאי. בנובמבר 2012 מונה סרגיי שוייגו לשר ההגנה, והלה ממשיך ברפורמות שהוביל קודמו עם שינויים קלים תוך דגש על העצמת הכוח הצבאי.

באוקטובר 2012 הוועדה לענייני הגנה של הבית התחתון בפרלמנט הרוסי הכריזה כי בכוונתה להגדיל את התקציב הצבאי, שצפוי לעמוד על כ-100 מיליארד דולר (כ-3 טריליון רובל) בשנת 2015.

ארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכוחות המזוינים הרוסיים מחולקים לשלוש זרועות עיקריות:

הכוחות המזוינים מחולקים לחילות המשתייכים לזרועות הנ"ל בהתאם לתחום, וישנם גם חילות עצמאיים כמו:

חיל הנ"מ הסובייטי נשאר חיל עצמאי בתוך הכוחות המזוינים הרוסיים עד שנת 1998, שבמהלכה סופח לחיל האוויר.

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מה-1 בספטמבר 2010, הכוחות המזוינים מחולקים ל-5 פקודים אסטרטגיים מאוחדים שאחד מהם הוא פיקוד מבצעי:

הפיקוד אזור מטה
הפיקוד הצבאי המערבי כל שטחי מערב וצפון רוסיה האירופית, כולל מוסקבה וסנקט פטרבורג סנקט פטרבורג
הפיקוד הצבאי המרכזי מרכז רוסיה, הרי אוראל וסיביר יקטרינבורג
הפיקוד הצבאי המזרחי כל שטחי המזרח הרחוק הרוסי חברובסק
הפיקוד הצבאי הדרומי שטחי דרום רוסיה וצפון הקווקז רוסטוב על הדון
הפיקוד האסטרטגי המאוחד להגנת האוויר והחלל כל המרחב האווירי של רוסיה באלשיחה, מחוז מוסקבה

חיל הים מחולק לארבעה ציים עיקריים:

דרגות הכוחות המזוינים הרוסיים מתחלקות לשני סוגים: דרגות כלליות (כל הזרועות) ודרגות סיפון (חיל הים פרט לחיל נחתים ועוד כמה חילות של הצי). הדרגה הגבוהה ביותר של הפדרציה הרוסית היא הדרגה הכללית מרשל הפדרציה הרוסית ואין לה דרגת סיפון מקבילה. החייל בעל התפקיד הגבוהה בכוחות המזוינים הרוסיים הוא ראש המטה הכללי של הצבא (כיום ואלרי גראסימוב). הוא למעשה המפקד של הכוח הצבאי ודרגתו היא גנרל הצבא ("מרשל הפדרציה הרוסית" משמש תואר כבוד).

בשנת 2008 סוכם על תחילת ביצוע רפורמה נרחבת בצבא. נכון לשנת 2011 הסתיים השלב הראשון של הרפורמה והיא נמצאת בעיצומה[2]. במסגרת הרפורמה מבוצעים תמרונים ותרגילים תכופים, על מנת להעלות את רמת המוכנות הצבאית[3] [4]. מטרת הרפורמה מתכננת להעצים את עוצמת הצבא לאחר שני עשורים, שבהם היה הצבא נתון בשפל, מאז התפרקות ברית המועצות[5] [6].

ברשות הכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית נמצאות גם בסיסים מחוץ לגבולות השטח של רוסיה. גדול הבסיסים מסוג זה הינו העיר סבסטופול שבאוקראינה המהווה הבסיס הראשי של הצי בים השחור.

משאבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכוחות המזוינים הסובייטיים (קודמם של הכוחות המזוינים הרוסיים) היו, יחד עם הכוחות המזוינים של ארצות הברית, הכוח הצבאי החזק בעולם ותקציבים עצומים הופנו אליהם. לאחר התפרקות ברית המועצות ב-1991 והקמת הכוחות המזוינים הרוסיים שרר מצב כלכלי קשה ברוסיה והכוח הצבאי החדש סבל מקיצוצים נרחבים במשאבים ובתקציבים שהופנו אליו. המשכורות ירדו בצורה חדה, רמת האימונים ירדה, והמורל צנח, ניכר מחסור בדלק וציוד והתחזוקה הייתה לקויה. לאחר המשבר הפיננסי הקשה שפקד את רוסיה ב-1998 צומצמו שוב כל תקציבי הממשלה ובהם תקציב הכוחות המזוינים. מאז, השיפור במצב הכלכלי ברוסיה הוביל לעלייה בתקציב הכוחות ולחיזוקם, אך הבעיות שהוזכרו לעיל עדיין קיימות.

כוח אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכוחות המזוינים הרוסיים מונים כמיליון חיילים בסדיר, ועוד כ-2.4 מיליון בכוחות מילואים. שירות החובה נמשך שנה אחת. גם נשים יכולות להתגייס ומשמשות בתפקידים עורפיים.

המגמה בכוחות המזוינים הרוסיים היא הורדת משך שירות החובה (ב-2008, משך השירות הורד לשנה אחת) ובעתיד אף להפוך אותו להתנדבותי.

תעשייה צבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התעשייה הצבאית הרוסית ענפה ומגוונת מאוד וכוללת את כל סוגי הנשק והציוד הצבאי. מוצריה משמשים הן לשימוש פנימי והן ליצוא. מאז התפרקות ברית המועצות סובלת התעשייה הצבאית ממשבר כלכלי קשה עקב ירידה חדה בהזמנות הצבא. חלק מהחברות למדו ניהול עסקי והשתלבו בכלכלה הקפיטליסטית וחלקן על סף פשיטת רגל.

רוסיה היא יצואנית הנשק הקונבנציונלי השנייה בגודלה בעולם, אחרי ארצות הברית, עם רווח של כ-14 מיליארד דולר בשנת 2012 (קפיצה משמעותית לעומת שנת 2005, שבמהלכה רוסיה ייצאה נשק בשווי 6 מיליארד דולר בלבד). הצבא מייצא למדינות נשק באמצעות חברת "רוסאובורונאקספורט" ובפיקוח הוועדה הממשלתית לענייני תעשייה צבאית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית
The Russian Federation Defence Ministry Apparatus Big Emblem.jpg

זרועות

RGF emblem.png
כוחות היבשה הרוסיים
RuAF emblem.png
חיל האוויר הרוסי
Big Emblem of Navy of the Russian Federation.JPG
הצי הרוסי
RSF great emblem.jpg
חיל הטילים האסטרטגיים הרוסי
RAT great emblem.png
חיל הצנחנים הרוסי
Space force big emblem.jpg
חיל הגנת האוויר והחלל של רוסיה

עיטורים ומבנה פיקודי

עיטורים, מדליות ותוארי כבוד של הפדרציה הרוסית
דרגות בכוחות המזוינים של רוסיה

היסטוריה צבאית

היסטוריה צבאית של הפדרציה הרוסית
היסטוריה של הפדרציה הרוסית