סיפורי ויומינג

סיפורי ויומינג
Close Range: Wyoming Stories
מידע כללי
מאת	אני פרו
שפת המקור	אנגלית
סוגה	קובץ סיפורים קצרים
הוצאה
הוצאה	צ'ארלס סקריבנר ובניו
תאריך הוצאה	10 במאי 1999
מספר עמודים	255
הוצאה בעברית
הוצאה	כנרת זמורה-ביתן דביר
תאריך	2001, 2006
תרגום	שרה פ. פרידמן
קישורים חיצוניים
מסת"ב	978-0-684-85221-8

סיפורי ויומינג (באנגלית: Close Range: Wyoming Stories) הוא ספר מאת הסופרת האמריקאית אני פרו שיצא לאור ב-1999. הספר הוא קובץ של סיפורים קצרים שעלילותיהם מתרחשות כולן בשטחי הספר של מדינת ויומינג במערב ארצות הברית. הספר תורגם לעברית על ידי שרה פ. פרידמן ויצא לאור פעמיים בהוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר; בפעם הראשונה ב-2001 בשם "סיפורי ויומינג" ובפעם השנייה ב-2006 בשם: "הר ברוקבק, סיפורי ויומינג". "הר ברוקבק" הוא הסיפור הנועל את הספר והיווה את הבסיס לסרטו עטור הפרסים של הבמאי אנג לי, שיצא למסכים ב-2005.

הספר נכלל בשלושת המועמדים לפרס פוליצר בקטגוריית ספרות ב-2000.

המתרגמת לעברית, שרה פרידמן, כותבת באחרית דבר המסיימת את הספר:

שיטפונות ובצורת, תאונות ותאוות, נקמות ובגידות, נפילה משור בתחרות רודיאו ומסוס דוהר בערבה - זו מנת חלקם של האנשים האלה. כגודל המרחקים והמרחבים וכגודל יופיים, כך מצטמצם עולמם הפרטי לקטנות, לכיעור וליצרים שרק שואבים אותם עמוק יותר לתוך "הבוץ מתחת", כשמו של הסיפור השני בספר. לדמויות אין הצלה מן הייאוש, מן האכזבה ומן ההתבוססות בבוץ...

— שרה פרידמן, הר ברוקבק - סיפורי ויומינג, כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2006, עמ' 245

כתיבת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרו מעידה כי למרות שעסקה בכך בחלק הראשון של הקריירה העיתונאית והספרותית שלה, כתיבת סיפורים קצרים קשה לה.^[1] הסיפור שסלל את הדרך לקובץ הסיפורים היה "פר בחצי עורו",^[1] הוא נכתב על פי בקשת הרשות האמריקאית לשמירת הטבע (אנ') לקובץ סיפורים מטעמה. לצורך הכתיבה ביקרה פרו בשמורת טן סליפ (Tensleep Preserve),^[2] שבדרום הרי ביגהורן (אנ'). בעקבות הסיפור הראשון, המתרחש בטן סליפ (אנ'), התפתח אצלה הרעיון לכתוב קובץ סיפורים קצרים שיתרחשו כולם בוויומינג.^[1] עוד מעידה פרו, כי יש לה עניין מיוחד בהיסטוריה מקומית והיא אוספת יומנים וזיכרונות של אנשים באזורים שונים בצפון אמריקה וכי אלו סייעו לה בכתיבה. המוטו של הספר, "המציאות מעולם לא הואילה פה הרבה", היא ציטוט מפי חוואי אלמוני שהיא קראה במאמר מאת ג'ק היט באאוטסייד (אנ') ב-1997.^[1]^[3]

הסיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקובץ מכיל 11 סיפורים:

פר בחצי עורו - אלמן בן 80, החוצה את ארצות הברית, ממסצ'וסטס אל החווה בה נולד וגדל בוויומינג, כדי להשתתף בהלוויית אחיו. בדרך, תוך שהוא מתקרב למחוז חפצו ולסופת שלגים, הוא נזכר בסיפור פנטסטי שסיפרה בת זוגו של אביו בחווה בצעירותם, סיפור אודות "ראש־פח" ו"פר בחצי עורו". הסיפור מבוסס על סיפור עם איסלנדי בשם "הפר של פורגייר".^[1] הוא הופיע במקור ב"The Atlantic" בנובמבר 1997,^[4] ונבחר על ידי הסופר גאריסון קיילור להכללה באוסף "הסיפור הקצר האמריקאי הטוב ביותר 1998", ומאוחר יותר על ידי הסופר ג'ון אפדייק להכללה באוסף "הסיפור הקצר האמריקאי הטוב ביותר של המאה", שיצא ב-1999.^[4]^[5]
הבוץ מתחת - סיפורו של רוכב שוורים בתחרויות רודיאו. הדרך בה הגיע לעיסוק זה וחייו העוברים בדרכים מתחרות לתחרות, יחד עם שאר המשתתפים בתחרויות אלו. שם הסיפור לקוח משם שירו של הזמר טום ראסל (אנ'), "השמים ממעל, הבוץ מתחת".^[1] הסיפור הופיע במקור ב"הניו יורקר", ב-22 וב-29 ביוני 1999 וזכה להיכלל בקובץ השנתי של סיפורי פרס או. הנרי ב-1999.^[6]
ניסיון מקצועי - סיפור חייו רצוף הכישלונות התעסוקתיים והעסקיים של אדם מן השורה.
סוס אדום כדם - מעשיה קצרה המתרחשת בחורף 1886–1887 (אנ') אודות סוס אדמוני שבעליו מאמין כי הוא אוכל אדם. הסיפור מבוסס על סיפור העם "העגל שאכל את הנוסע".^[1]
אנשים בגיהנום רוצים רק כוס מים - סיפורן של שתי משפחות בעלות חוות שכנות באזור לאראמי, המתעמתות על רקע התנהגותו החריגה של אחד מבניהן. הסיפור מבוסס על אירועים שהתרחשו במציאות ותועדו בספרה של הלנה תומאס רובוטם (Helena Thomas Rubottom) מ-1987, "חומות אדומות ואחוזות בית" (Red Walls and Homesteads).^[1]
קצהו המגודל־עשב של העולם - סיפורה של משפחת חוואים באזור מרוחק. האב - טייס צבאי בדימוס ואחת הבנות - "הבושה המשפחתית", הנוהגת לשוחח עם טרקטור ישן.
זוג דורבנות - בגידות, חיזורים והטרדות מיניות בין הדמויות המאכלסות מספר חוות שכנות, כשברקע נמצא זוג דורבנות מהודר שנקנה כמתנה לאחת הנשים.
חוף שומם - חיי השכרות, האלימות והמין של שלוש גרושות הפוקדות ברים באזורי החוות המרוחקות, מתוארים על ידי אישה שחיי הנישואין שלה במשבר.
מושלי ויומינג - סיפורה של משפחת חוואים ותיקה ומיוחסת, בה הבעלים חובר בסתר לפעיל סביבה הנלחם במגדלי הבקר.
88 קילומטר אל משאבת הדלק - סיפור קצרצר אודות התאבדותו של חוואי זקן וממצאיה של אשתו לאחר מותו.
הר ברוקבק - סיפור אהבתם של שני בוקרים שמבלים קיץ בשמירה על עדר צאן על הר, ומנסים לשמר את אהבתם במשך שני עשורים, למרות שבינתיים הקימו משפחות. הסיפור הופיע במקור ב"הניו יורקר" ב-13 באוקטובר 1997. הסיפור זכה להיכלל בקובץ השנתי של סיפורי פרס או. הנרי ב-1998,^[6] והיווה את הבסיס לסרט המצליח הר ברוקבק.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרו כותבת בהקדמה לספר, כי המוטו של הספר, "המציאות מעולם לא הואילה פה הרבה", מרמז על השילוב של הפנטסטי והמציאותי בסיפורים וכי: "יש לא מעט מהפנטסטי בנחישות להתפרנס בעבודת חווה במקום הקשוח והלא סולח הזה".^[1]

האל קרימל (Hal Crimmel), כותב בכתב העת של Western Literature Association, כי כפי שגיבור הסיפור "הבוץ מתחת" מכור לרכיבת שוורים בתחרויות הרודיאו, והתמכרות זו גוברת על התנגדות משפחתו לעיסוקו, על הכרתו שהוא חשוף לפציעות קשות ועל ידיעתו כי העיסוק במקצוע זה הוא חסר תוחלת ועתיד; כך גם כל גיבורי הסיפורים האחרים, שבחרו לחיות בסביבה הקשה והבלתי סלחנית של ויומינג הכפרית, כלואים למעשה במצב של חוסר יכולת להביא לשינוי ממשי במצבם. המירב שהם יכולים לעשות הוא להשלים עם הסיטואציה בה הם נמצאים.^[7]

גם מייקל נייט, מבקרו של הוול סטריט ג'ורנל, מתייחס לנקודה זו. הוא מציין כי הסיפור הטוב ביותר הוא "הר ברוקבק" ואת המשפט האחרון בסיפור ובספר המתאר את תחושותיו של הגיבור:” היה שטח פתוח בין מה שידע לבין מה שהשתדל להאמין, אבל לא היה מה לעשות בעניין, ואם לא מסתדר - צריך לוותר”,^[8] הוא מביא כמשפט המאפיין גם את שאר הסיפורים בספר. לסיום, הוא משבח את קובץ הסיפורים וטוען כי הוא יחזק את מעמדה ותהילתה של פרו כסופרת.^[9]

ריצ'רד אדר (אנ'), שהיה מבקר קולנוע בהניו יורק טיימס, כתב בביקורתו על קובץ הסיפורים: "זהו חומר משובח, המוגש בכאב ובחמלה, אך מעל לכל בהתבוננות עדינה שמביאה אלינו את החיים הארציים הקשים, באופן המסורתי שבו מובאים סיפורים: זר מגיע לדלתנו ומספר לנו על מקום שאיננו מכירים. אמריקה הנוחה של שוק המניות העולה ושל מודעות פוחתת לכל מה שנמצא מחוץ לדאגותיה, איננה יכולה אפילו לתפוס זאת. פרו יודעת מה שרק היא יכולה לדעת, לא רק באמצעות מגורים בוויומינג, אלא על ידי ראיית האינפרה אדום שלה המאפשרת למעט מאוד סופרים מבט בהיר בחושך הדמיון."^[10] הוא רואה את "הר ברוקבק" ובמיוחד את "הבוץ מתחת" כשני הסיפורים הטובים ביותר. לגבי האחרון, הוא גורס כי במשפט: ”טוב, ככה זה אצל אצל רוכבי רודיאו; אתה תרנגול ביום שלישי, מברשת נוצות לניגוב אבק ביום רביעי.”^[11] משיגה פרו צומת דרכים של כתיבה גדולה. זו הצטלבות של הפרטי ושל האוניברסלי, של הגורל שמציעה ויומינג הארצית שלה ושל המצב האנושי בכללותו."^[10]

מבקר הספרות של הניו יורק טיימס, כריסטופר להמן-האופט (אנ'), שואל בביקורתו: "מדוע אם כן כדאי לך לקרוא את הסיפורים האלה, אם חיי הדמויות כה מרושעים וגורלם כה בלתי נמנע? אתה קורא אותם בגלל האותנטיות המוחלטת שלהם, בתחושה שהם מעבירים, שאתה מעבר לעובדה או לבדיה בעולם שאינו יכול להתקיים בשום צורה אחרת. ואתה קורא אותם בגלל שפתם, לא לירית, אלא שירה סוערת של בדידות וכאב.^[12]

כפי שמבקרי הניו יורק טיימס, אדר ולהמן-האופט מציינים זאת,^[10]^[12] גם המתרגמת לעברית, ד"ר שרה פרידמן, מציינת במיוחד את שמות הדמויות בסיפורים השונים. היא כותבת: "מכלול השמות הסמליים והמשונים אומר דרשני כי אלה שמות לא רגילים, יוצאי דופן. הגודש הזה הוא המלמד כי לפנינו שמות ספרותיים על פי המסורת של קריאה לדמות בשם שישכיל את הקורא על אופייה של הדמות,על נסיבות חייה ועל החברה שהיא חיה בה." פרידמן מקדישה את אחרית הדבר בספר לבחינת הסמליות בשמות הדמויות והמקומות ב"סיפורי ויומינג". בהמשך העידה פרידמן, כי עבודת התרגום על הספר וההתמקדות בתרגום שמות הדמויות בספר, הביאו אותה לעסוק בסוגיה הכללית של תרגום שמות בספרות.^[13]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Richard Eder, Don't Fence Me In, ביקורת בהניו יורק טיימס, 23 במאי 1999
מאיה פלדמן, בית קטן בערבה, באתר ynet, 3 בפברואר 2006
סיפורי ויומינג, באתר OCLC (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ⁹ אני פרו, הקדמת "תודות" בתחילת הספר "סיפורי ויומינג"
^ Tensleep Preserve, באתר הרשות האמריקאית לשמירת הטבע
^ Jack Hitt, Where the Deer and the Zillionaires Play, באתר מגזין Outside, אוקטובר 1997
^ ¹ ² Myers, B. R. (ביולי–באוגוסט 2001). "A Reader's Manifesto". The Atlantic Monthly. {{cite web}}: (עזרה)
^ Campbell, Duncan (16 באוגוסט 2001). "Critic savages 'pretentious' US literati". The Guardian. {{cite web}}: (עזרה)
^ ¹ ² Past Winners List - The O. Henry Prize Stories, באתר הוצאת רנדום האוס
^ Hal Crimmel, Close Range: Wyoming Stories by Annie Proulx (review), תקציר מאמר ב- Western American Literature, University of Nebraska Press Volume 35, Number 3, Fall 2000 pp. 320-322
^ על פי התרגום לעברית של שרה פ. פרידמן
^ Michael Knight, Trouble Under an Open Sky, וול סטריט ג'ורנל, 7 במאי 1999
^ ¹ ² ³ Richard Eder, Don't Fence Me In, הניו יורק טיימס, 23 במאי 1999
^ התרגום לעברית, מהדורת 2006, עמ' 50
^ ¹ ² Christopher Lehmann-Haupt, 'Close Range': Lechery and Loneliness Out West, הניו יורק טיימס, 12 במאי 1999
^ ערגה הלר, שרה פ' פרידמן, מתרגמת וחוקרת תרגום, על הבניית הזהות העברית באמצעות תרגום שמות הדמויות בספרות, "קולות - כתב עת לענייני חינוך וחברה", גיליון מס' 14, יוני 2017, עמ' 9-6

[הקדמה-1] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ⁹ אני פרו, הקדמת "תודות" בתחילת הספר "סיפורי ויומינג"

[2] Tensleep Preserve, באתר הרשות האמריקאית לשמירת הטבע

[3] Jack Hitt, Where the Deer and the Zillionaires Play, באתר מגזין Outside, אוקטובר 1997

[אטלנטיק-4] ¹ ² Myers, B. R. (ביולי–באוגוסט 2001). "A Reader's Manifesto". The Atlantic Monthly. {{cite web}}: (עזרה)

[5] Campbell, Duncan (16 באוגוסט 2001). "Critic savages 'pretentious' US literati". The Guardian. {{cite web}}: (עזרה)

[רנדום-6] ¹ ² Past Winners List - The O. Henry Prize Stories, באתר הוצאת רנדום האוס

[קרימל-7] Hal Crimmel, Close Range: Wyoming Stories by Annie Proulx (review), תקציר מאמר ב- Western American Literature, University of Nebraska Press Volume 35, Number 3, Fall 2000 pp. 320-322

[8] על פי התרגום לעברית של שרה פ. פרידמן

[9] Michael Knight, Trouble Under an Open Sky, וול סטריט ג'ורנל, 7 במאי 1999

[אדר-10] ¹ ² ³ Richard Eder, Don't Fence Me In, הניו יורק טיימס, 23 במאי 1999

[11] התרגום לעברית, מהדורת 2006, עמ' 50

[להמן-12] ¹ ² Christopher Lehmann-Haupt, 'Close Range': Lechery and Loneliness Out West, הניו יורק טיימס, 12 במאי 1999

[13] ערגה הלר, שרה פ' פרידמן, מתרגמת וחוקרת תרגום, על הבניית הזהות העברית באמצעות תרגום שמות הדמויות בספרות, "קולות - כתב עת לענייני חינוך וחברה", גיליון מס' 14, יוני 2017, עמ' 9-6

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]