סלאמבורי (1997)
| סלאמבורי (1997) | ||
|---|---|---|
 הפוסטר הרשמי של האירוע בכיכובו של לקס לוגר | ||
| מידע | ||
| ארגון | WCW | |
| תאריך | 18 במאי 1997 | |
| עיר | שארלוט, קרוליינה הצפונית | |
| אולם | ארנת העצמאות | |
| מספר צופים | 9,643 | |
| סיסמה פרסומית | ...The Tradition Continues | |
| סדרת אירועי שלם וצפה של ה-WCW | ||
| Spring Stampede | סלאמבורי (1997) | המסיבה האמריקאית הגדולה |
| סדרת אירועי סלאמבורי | ||
| 1996 | סלאמבורי (1997) | 1998 |
סלאמבורי (1997) היה אחד מאירועי השלם וצפה של ארגון ההיאבקות האמריקאי, ה-World Championship Wrestling (WCW). האירוע נערך ב-18 במאי 1997, בארנת העצמאות שבשארלוט, קרוליינה הצפונית. האירוע היה האירוע החמישי בסדרת אירועי סלאמבורי.
אחד עשר קרבות התנהלו באירוע, כולל שניים ששימשו כקרבות חושך (קרבות שלא שודרו בטלוויזיה). בקרב המרכזי, ריק פלייר, רודי פייפר וקווין גרין ניצחו את ה-nWo (קווין נאש, סקוט הול וסיקס) בקרב שלושה נגד שלושה.
עלילות[עריכת קוד מקור | עריכה]
האירוע כלל קרבות שנבעו מעלילות מתוסרטות מהתוכנית השבועית Monday Nitro.
אירוע[עריכת קוד מקור | עריכה]
| תפקיד: | שם: |
|---|---|
| צוות השידור | טוני שאבוני |
| בובי הינן | |
| דאסטי רודס | |
| מראיין | ג'ין אוקרלנד |
| כרוזים | דייוויד פנזר |
| מייקל באפר | |
| שופט | ניק פטריק |
לפני שהאירוע שודר בשיטת ה"שלם וצפה", התקיימו שני קרבות חושך (קרבות שאינן שודרו בטלוויזיה). בקרב הראשון, יוג'י נאגאטה ניצח את פאט טאנאקה. בקרב השני, הפאבליק אנמי (רוקו רוק וג'וני גראנג') ניצחו את הארלם היט (בוקר טי וסטיבי ריי).
האירוע עצמו נפתח בקרב שבו אולטימו דראגון הגן על אליפות הטלוויזיה העולמית של WCW נגד לורד סטיבן ריגל. בקרב זה, ריגל הצליח לנצח את דרגון ולזכות בתואר לאחר שסוני אונו שהגיע לזירה, בעט בדראגון לא במכוון, מה שאיפשר לריגל לבצע על דראגון את מהלך ה-Regal Stretch, שגרם לדראגון להיכנע.
בקרבות הבאים, מאדוסה ניצחה את לונה ואשון, ריי מיסטריו ג'וניור ניצח את יוג'י יאסוראוקה, וגליישר ניצח את מורטיס בפסילה.
בקרב שבא לאחר מכן, דין מלנקו הגן על אליפות ארצות הברית במשקל כבד של WCW נגד ג'ף ג'ארט. במהלך הקרב, סטיב מקמייקל הגיע לזירה והשליך את ג'ארט בחזרה לזירה. מעשה זה איפשר למלנקו לבצע עליו את מהלך הפאוורבומב ואז את מהלך ההכנעה שלו, הטקסס קלוברליף, שלא הותיר לג'ארט שום דבר מלבד להיכנע. כתוצאה מכך, מלנקו הגן על התואר בהצלחה.
לאחר מכן, מנג ניצח את כריס בנואה בהכנעה במסגרת קרב מוות, האחים סטיינר (ריק סטיינר וסקוט סטיינר) ניצחו את קונאן ויו מורוס, וסטיב מקמייקל ניצח את רג'י וייט.
בקרב המרכזי, ריק פלייר, רודי פייפר וקווין גרין התחרו נגד ה-nWo (קווין נאש, סקוט הול וסיקס) בקרב שלושה נגד שלושה. בסיום הקרב, פלייר ביצע על הול את מהלך ההכנעה שלו, הפיגר פור לג לוק, ובמקביל, פייפר ביצע על נאש את מהלך הסליפר בעוד גרין הצמיד את סיקס לספירת 3 לאחר פאוורסלאם.
תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מס' | תוצאות | התניות | זמן |
|---|---|---|---|
| D1 | יוג'י נאגאטה ניצח את פאט טאנאקה | קרב יחידים[1] | 04:30 |
| D2 | הפאבליק אנמי (רוקו רוק וג'וני גראנג') ניצחו את הארלם היט (בוקר טי וסטיבי ריי) (עם האחות שרי) | קרב זוגות[1] | 06:00 |
| 3 | לורד סטיבן ריגל ניצח את אולטימו דראגון (א) (עם סוני אונו) | קרב יחידים על אליפות הטלוויזיה העולמית של WCW[1] | 16:04 |
| 4 | מאדוסה ניצחה את לונה ואשון | קרב יחידים[1] | 05:09 |
| 5 | ריי מיסטריו ג'וניור ניצח את יוג'י יאסוראוקה | קרב יחידים[1] | 14:58 |
| 6 | גליישר ניצח את מורטיס (עם ג'יימס ונדנברג) בפסילה | קרב יחידים[1] | 01:51 |
| 7 | דין מלנקו (א) ניצח את ג'ף ג'ארט (עם דברה) בהכנעה | קרב יחידים על אליפות ארצות הברית במשקל כבד של WCW[1] | 14:54 |
| 8 | מנג ניצח את כריס בנואה (עם וומן) בהכנעה | קרב מוות[1] | 14:54 |
| 9 | האחים סטיינר (ריק סטיינר וסקוט סטיינר) ניצחו את קונאן ויו מורוס (עם ג'ימי הארט) | קרב זוגות[1] | 09:35 |
| 10 | סטיב מקמייקל (עם דברה) ניצח את רג'י וייט (עם קנת' ג'ונסון) | קרב יחידים[1] | 15:17 |
| 11 | ריק פלייר, רודי פייפר וקווין גרין ניצחו את ה-nWo (קווין נאש, סקוט הול וסיקס) | קרב שלושה נגד שלושה[1] | 17:20 |
| (א) - מתייחס למתאבק/מתאבקים שהגיעו לקרב כאלוף/אלופים D - מציין שהקרב היה קרב חושך (קרב שלא שודר בטלוויזיה) | |||