היאבקות מקצועית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: בעיות ניסוח ופרטים מיותרים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

הבהרה: היאבקות מקצועית איננה ספורט, כי אם מופע בידור בעל תסריט ועלילה. המתאבקים הם פעלולנים מקצועיים ואינם ספורטאים.

היאבקות מקצועית היא כל סגנון של היאבקות בה מקבלים המתאבקים תשלום עבור השתתפותם. משמעות אחרת של המונח היא "משחק מכור". זאת משום שהאבקות מקצועית היא מתוכננת מראש, המהלכים שבקרב והמנצח נקבעו לפני הקרב.

היאבקות מקצועית מודרנית היא מופע בידור אומנותי בו המשתתפים מחקים קרב מכות המבוסס על שלל גוני אמנויות הלחימה. רמת האמינות של המכות משתנה בין ארגון לארגון, מהארגונים היפנים בהם האמינות גבוהה מאוד, דרך ה-WWE האמריקאי בו האמינות בינונית ועד לארגונים המקסיקנים בהם המופע אינו מציאותי לחלוטין. כל שאר המדינות מתאבקות בסגנון אמריקאי.

החוקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף שישנם מספר רב של ארגוני היאבקות, וחלק מהחוקים משתנים מארגון לארגון (בדיוק כמו שכדורסל משתנה מארגון לארגון, חוקי ה-NBA, והחוקים באירופה ובכדורסל מכללות לא זהים), רוב החוקים נשארים זהים ובעלי בסיס משותף.

מי שמנהל את הקרב ושולט באופן מעשי בנעשה בו הוא השופט, השופט נוהג ללבוש חולצה לבנה עם פסים שחורים, והוא זה שמכריז בסוף הקרב על המנצח על ידי הרמת ידו. דרך ידועה כדי לרמות בקרב או כדי ליצור סיבוכים בעלילה היא לבצע דברים מאחורי גבו של השופט, או לגרום לו לאבד הכרה לזמן מסוים ולרמות בזמן שהוא שוכב על המזרן. מטרת הקרב היא להצמיד את היריב (Pinfall), או להכניע אותו.

הצמדה (Pinfall)[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדי לנצח בהצמדה על כתפי היריב להיות מוצמדות למזרן בזמן שהשופט מכה על המזרן שלוש פעמים. שימוש בחבלים או בכל צורה אחרת שתוסיף משקל על כתפי היריב אסורה, ולכן היא שיטת רמאות פופולרית על ידי מה שמכונה מתאבקים "רעים" (Heels).

כניעה (Submission)[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדי להכניע יריב בדרך כלל משתמשים בתרגיל שמכונה תרגיל כניעה או תרגיל הכנעה.

בהיאבקות הישנה היה נהוג שכאשר מבוצע תרגיל כניעה, השופט מרים את ידו של המתמודד שעליו מבוצע התרגיל שלוש פעמים, כדי לבדוק אם הוא בהכרה. במקרה והיד נופלת שלוש פעמים השופט מכריז על כניעה.

בשנות השמונים נכנסה גם האפשרות של כניעה קולית, כאשר המתמודד שעליו מבוצע התרגיל צועק "אני נכנע".

לקראת אמצע שנות התשעים נכנסה אפשרות חדשה של דפיקה על המזרן עם היד, כדי לאותת לשופט שאתה נכנע. התופעה נכנסה בעקבות העלייה בפופולריות של ארגוני mixed martial arts, שבהם היה נהוג לדפוק על המזרן.

היום נהוג בעיקר להשתמש בשיטה של דפיקה על המזרן על אף שמתאבקים שמוגדרים כ"אולד סקול" (מתאבקים מסורתיים) עדיין משתמשים בשיטה הראשונה. ברסלמניה 22 בקרב בין טריפל אייץ' וג'ון סינה השתמשו במהלך הקרב בשתי השיטות, כמעין מטאפורה לקרב שהתנהל בין מתאבק אולד סקול (טריפל אייץ'), למתאבק מודרני (ג'ון סינה). כמו כן היה זה מחווה לקהל של שיקגו שנחשב כקהל אולד סקול.

ספירה (Countout)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן מספר ספירות שמשפיעות על מהלך הקרב:

  • ספירה מחוץ לזירה - כאשר אחד מהיריבים נמצא מחוץ לזירה, והשופט הספיק לספור בקול רם עד 10, מוכרז ניצחון בספירה למתמודד שהיה בתוך הזירה. כאשר שני המתמודדים בחוץ וישנה ספירה ל-10, מוכרזת ספירה כפולה (double countout) ויש תיקו.
  • ספירה בתוך הזירה - כאשר שני היריבים שוכבים על המזרן ללא תנועה, השופט יספור עד 10. אם אף אחד לא יעמוד על רגליו עד אז הקרב יפסק, ויוכרז תיקו. למצב כזה קוראים In ring countout. כמו כן בקרבות מסוג "האחרון שנשאר עומד" משמשת הספירה לקביעת המנצח - זה שיריבו לא הצליח לקום ולעמוד על רגליו תוך 10 שניות.
  • ספירה זמנית – ספירה זמנית מתייחסת לעובדה שלא ניתן לנצח קרב כאשר חלק מגופו של היריב נמצא מחוץ לזירה, וכאן יש אפשרות למתמודד שנמצא בתרגיל כניעה או בהצמדה לשלוח יד או רגל אל החבלים כדי להפסיק את התרגיל. זה מכונה ספירה כי השופט יחל לספור במהירות עד חמש כדי לאותת למבצע התרגיל להפסיק אותו, אם לא יפסיק עד לספירת חמש, המבצע ייפסל.

פסילה (Disqualification)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן מספר אפשרויות שיגרמו לפסילה של הקרב על ידי השופט לפי שיקולו:

  • ביצוע מהלך בלתי חוקי ואי הפסקתו למרות בקשת השופט.
  • התערבות מבחוץ בקרב על ידי מתאבק/מאמן/מלווה, (אלא אם חוקי הקרב מתירים זאת).
  • שימוש בחפץ כלשהו, (אלא אם חוקי הקרב מתירים שימוש כזה או אחר).
  • מכה לאזור המפשעה מכונה (low-blow).
  • פגיעה פיזית בשופט.

שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך ההיסטוריה היו חוקים שהשתנו או שהפכו ללא פופולריים על ידי הקהל ולכן בוטלו.

  • בליגת ה-NWA אסור היה להשליך מתאבק מעל החבל העליון של הזירה החוצה. מהלך כזה היה גורר פסילה.
  • בליגת ה-WCW משך תקופה מסוימת אסור היה לקפוץ מהחבל העליון על מתמודד שהיה שוכב על הרצפה, עם פניו לעבר המזרן. מהלך כזה היה גורר פסילה.
  • בעבר במספר ליגות מקומיות במקום ספירה ל-10 בחוץ הייתה ספירה ל-20 ובליגות אחרות כמו ECW לא הייתה ספירה כלל.
וינס מקמהן, הבעלים של ליגת ה-WWE והאיש החזק בעולם ההיאבקות המקצועית.

מושגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סטוריליין (Storyline או Angle) קו עלילה - ה"סטורי ליין" או ה"אנגל". מדובר בעלילה או בתסריט של הקרב, ייתכן וייכלל קרב אחד ויחיד או לפעמים סיפור שיימשך חודשים ואף שנים. כל דבר בתוכנית נמצא תחת ה"סטוריליין" ושום דבר לא מאולתר, מהקרב חסר החשיבות ביותר ועד הראיון הכי משמעותי. ה"סטוריליין" הוא המנוע המריץ את ההיאבקות משך שנים. הסיבה לקיומו היא יצירת עניין בקרבות עצמם ובתהליכים שהובילו אליהם. דון קינג אמר פעם ש"בלי סטורי ליין זה סתם שני גברים גדולים שהולכים מכות, ואת זה אפשר לראות בשכונה. על זה לא צריך להוציא כסף".
  • פייס (Face) - כינוי למתאבק שמשחק את תפקיד הדמות הטובה או אהובת הקהל.
  • טווינר (Tweener) - כינוי למתאבק שמשחק את תפקיד הדמות הנייטראלית, או הטוב והרע גם יחד. זהו מושג חדש בהיאבקות שנכנס בשנות התשעים, עד אז היו כל הדמויות טובות או רעות. קווין נאש ("דיזל") נחשב ל"טווינר" הראשון. מדובר בדרך כלל בדמות המשתדלת לשמור על חוקי הקרב אך לא תבחל גם ברמאות בהינתן ההזדמנות, כל עוד לא תגרום למצב. הגדרה אחת ל"טווינר" היא מתאבק שמזגזג תכופות בין מצב של היל לפייס. כיום רוב הדמויות מוגדרות כ"טווינר".
  • היל - (Heel) - כינוי למתאבק שמשחק את תפקיד הדמות הרעה. "היל" היא אחת הדמויות החשובות ביותר בתחום. המושג קיים מאז שנת 1914 והגיע ממקסיקו שם נקראו הדמויות הרעות בשם "רודו" (Rudo). "היל" היא דמות המרמה ועוברת על החוקים ללא תקנה. היא שונאת את הקהל, מזלזלת בו ויוצרת אנטגוניזם ומוציאה מן הקהל רגש רב, כך שלמרות שהצופה ירצה בהיעלמותה, בלעדיה אין להיאבקות המקצוענית זכות קיום, היות שאף אחד לא יתעניין בקרב בין שני פייסים.
  • סטייבל (Stable) - "סטייבל" היא קבוצה של מתאבקים, החל משלושה ומעלה, שבמסגרת התסריט מתפקדים כארגון בתוך ארגון. כולם בעלי מכנה משותף ועניין משותף, נוהגים להתלבש דומה, ומנסים לקדם עניין כלשהו. הם נאמנים זה לזה ורואים בכל יתר המתאבקים שאינם בסטייבל אויבים.

סטייבלים מפורסמים הינם: "ארבעת הפרשים", nWo, "ניישן אוף דומיניישן" (משחק מילים המתכתב עם ארגונו הסוציו-פוליטי/דתי של הכומר לואיס פרחאן, "אומת האסלאם"), "אבולוציה" "הנקסוס" "הנקסוס המחודשת" ו- DX. ישנו מושג הנקרא "סטייבל פנימי" שלא קשור לסטוריליין, שבו מתאבקים מוצאים עניין משותף מאחורי הקלעים, ונהפכים לקבוצה פנימית שמשפיעה על תהליך קבלת ההחלטות לדוגמה : The Clique ב-WWE וה-Old Backstage Group ב-WCW.

  • סוורב (Swerve) - "סוורב" מתייחס למעשה לא צפוי שהוא ההפך ממה שהקהל מצפה שיקרה הנעשה בין מתאבקים, בדרך כלל חברים או חברים בתוך סטייבל. ה"סוורב" קיים כדי לתת זוויות לעלילה וכדי לקדם "פיודים" עתידיים.
  • טרן (Turn) - הפיכת דמות רעה לטובה או טובה לרעה. האלק הוגאן הפך לרע (או ביצע Heel Turn) ביוני 1996 כשנחשף כמנהיג ה-nWo.
  • קארד (Card) - ה"קארד" או ה"ליין-אפ" הם רשימת הקרבות של מופע מסוים, והוא מתחלק לארבעה חלקים בלתי רשמיים:
    • הקרב המרכזי (Main Event) - מתייחס לקרב המרכזי של הערב, בדרך כלל קרב על תואר מסוים. אפשר שיהיו מספר קרבות מרכזיים בערב אחד, אך לא נהוג. קרבות הנמצאים בין הקרב המרכזי לבין המידקארד מכונים Upper Card.
    • מידקארד (Mid Card) - מתייחס לקרבות הרגילים של הערב. מציג את טובי המתאבקים בשלל קרבות וסגנונות שונים, ועליו בעצם מושתת ערב שלם, מכיוון שאירוע לא יחזיק מעמד רק בזכות הקרב המרכזי שלו אלא בעיקר דרך קרבות אמצע האירוע התומכים בו.
    • אנדר קארד (Under Card) - מתייחס לקרבות הפותחים את המופע. בדרך כלל מדובר בקרבות לא אטרקטיביים שמיועדים בעיקר לחימום הקהל. בתקופות מסוימות נחשבו קרבות במשקל קל לקרבות "אנדר קארד", אבל בשנים האחרונות ובעיקר בזכות ECW וWCW, זה כבר לא כך. המושג "אנדר קארד" הוא מושג שהושאל מעולם האיגרוף.
    • קרב חושך (Dark Match)- קרב שנערך טרם תחילתו הרשמית של האירוע, לפעמים אחריו, ולא מצולם לשידור בטלוויזיה. קרב כזה בדרך כלל נועד לבחינת מתאבקים חדשים.
  • דיווה - כל אישה המשתתפת בארגון היאבקות, בין אם תהיה מתאבקת, מראיינת, רקדנית או כל דבר אחר, נקראת "דיווה". תחילת השימוש במושג נעשה ב-WWF באמצע שנות התשעים, וכיום נמצא בכל ארגוני ההיאבקות.
  • קנדי (Candy) - "קנדי" או Eye Candy, הוא מושג שמתייחס לשימוש בוטה בנשים בהיאבקות, המיועד אך ורק למשיכת הקהל ללא קשר ישיר להיאבקות. ה"קנדי" בשימוש בעיקר בארגון ה-WWE שנוהג לערוך במופעיו תחרויות יופי בין הדיוות, מופעי חשפנות, ראיונות חושפניים ושיתוף פעולה עם חברת פלייבוי. ארגונים מסורתיים של היאבקות בארצות הברית ובמיוחד ביפן מגנים את השימוש הנרחב ב"קנדי" שעושה ה-WWE בשנים האחרונות, על אף שהוא מושך קהל רב לאירועים ושלא היה מגיע אלמלא התקיימו.
  • אנפורסר (Enforcer) - "אנפורסר" הוא מתאבק המבצע דברים אחרים במסגרת תפקידו מלבד היאבקות מעשית - בדרך כלל מלווה או שומר ראש. ההבדל בין "אנפורסר" לבין מלווה רגיל הוא שבמקרה זה הוא מתאבק לכל דבר בעל כישורי היאבקות שאינם נופלים משום מתאבק אחר בליגה, אך תוכן העלילה מאלץ אותו לשמש כמלווה בלבד. "אנפורסרים" נוהגים להתערב בקרבות של בני חסותם באופן שכיח מאוד. אנפורסר מפורסם הוא "דיזל" שבשנתו הראשונה כמתאבק היה שומר ראשו של שון מייקלס. המתאבק לשעבר ארן אנדרסון השתמש בכינוי זה במשך רוב שנות פעילותו.
  • Finisher - תרגיל סיום - מתאבקים נוהגים לסגל לעצמם תרגיל מיוחד איתו יסיימו את הקרב - כדי ליצור אופי לדמות וכדי לגרום לקהל לצפות למשהו מיוחד במהלך הקרב. פעמים רבות מכונים ה"פינישרים" בשמות הקשורים לדמותו של המתאבק, כמו בתרגיל הטומבסטון (מצבה באנגלית) פיילדרייבר של האנדרטייקר והרוק באטם של הרוק.
  • הארדקור (Hardcore) - "הארדקור" הוא סגנון היאבקות שצמח בשנות התשעים וזכה להצלחה רבה בזכות ארגון ה-ECW. הסגנון מתאפיין בשימוש מסיבי בחפצים במהלך הקרב, ושימוש באש ובחוטי תיל. הסגנון גורם לפציעות רבות של מתאבקים, וגורם לכך שחלקים גדולים מהקרב בעצם הופכים מהצגה למציאות לחלוטין. בשנת 1997 ה-WWF החלה לשלב קרבות "הארדקור" ובשלב מסוים אף הכניסה לשימוש תואר בשם זה, ואחריה ה-WCW. בכך הפך הסגנון לסגנון ראשי, על אף שרוב המתאבקים מסתייגים ממנו. כיום ניתן לראות קרבות הארדקור מדי פעם באירועים.
  • מופע ביתי (House Show) - מופע היאבקות שאינו מצולם ונועד רק כדי שקהל יוכל לחזות בהיאבקות. כל מה שקורה באירוע שמוגדר כ"מופע ביתי", נשאר שם ולא נכנס לספרי ההיסטוריה בדרך-כלל. חגורות מחליפות ידיים באירועים מסוג זה רק לעתים נדירות מאוד.
  • ארגונים עצמאיים (אינדיז) - ה"אינדיז" הם ארגוני היאבקות שמעסיקים מתאבקים בחוזים לפי הופעה.
  • ג'ובר (Jobber) - "ג'וברים" הם מתאבקים אשר כל מטרתם היא להפסיד בקרבות. משתמשים בהם כדי לתת למתאבקים גדולים יותר להראות את יכולותיהם, וכדי להוסיף ניצחונות למאזן שלהם. כיום השימוש בהם כמעט נפסק לחלוטין, אבל היה נפוץ מאוד בליגת ה-WWF בסוף שנות השמונים ובתחילת שנות התשעים. הם זכו לשם זה מכיוון ש-JOB בהיאבקות פירושו הפסד. רוב המתאבקים הגדולים התחילו כג'וברים וזהו למעשה חלק כמעט בלתי-נפרד מהתפתחות המתאבק.
  • לוצ'ה ליברה (Lucha libre) - סגנון היאבקות מקסיקני, משלב בעיקר מתחרים בעלי גוף קטן אשר מבצעים תרגילי אוויר ואקרובטיקה. בשנים האחרונות בעיקר היות שאחוז ההיספנים הגדול בארצות הברית, חדר הסגנון לארצות הברית והפך לסגנון ראשי. אלוף העולם לשעבר בליגת ה-WWE הוא מתאבק בסגנון לוצ'ה ליברה (ריי מיסטריו).

ארגונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארגונים שמעלים את המופעים נקראים Promotions. הארגון הגדול ביותר בארצות הברית ובעולם בכלל הוא ה-WWE, שנצפה ביותר ממאה מדינות ומגלגל יותר ממיליארד דולר בשנה. בנוסף בצפון אמריקה ישנם ארגונים מקומיים קטנים ועצמאיים המכונים Indys, הגדולים שבהם הם:

  • TNA) Total Nonstop Action Wrestling) - ליגה שפועלת מנשוויל, טנסי ואורלנדו, פלורידה. נוסדה על ידי ג'ף ג'ארט. מציגה היאבקות בסגנון דרומי. נחשבת לארגון השני בגודלו בעולם, ומשודרת גם באירופה. מופעיה נערכים אך ורק בדרום ארצות הברית, אך לאחרונה נתקיימו גם אירועים בצפון (בדטרויט ובסנט לואיס).
  • Combat Zone Wrestling - ליגה שפועלת מפילדלפיה. מציגה קרבות "הארדקור" וידועה בזכות האירוע השנתי שלה שנקרא "כלוב המוות".

מחוץ לצפון אמריקה ישנם ארגונים בעיקר ביפן ובאירופה:

הארגונים ביפן ובאירופה נבדלים מהארגונים בצפון אמריקה בכך שהם מדגישים יותר את הצד הספורטיבי של המופע, ופחות את הצד הבידורי שלו. הארגונים הגדולים ביפן הם: New Japan Pro Wrestling, All Japan Pro Wrestling ו-Pro Wrestling NOAH. באירופה הארגונים הגדולים הם: All Star Wrestling, Frontier Wrestling Alliance, Westside Extreme Wrestling ו-European Wrestling Promtoions.

היאבקות מקצועית בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

היאבקות מקומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רפאל הלפרין היה הראשון שהעלה אירועי האבקות בישראל. משנות ה-50 עד תחילת שנות ה-70 הלפרין היה מעורב במספר קרבות שנערכו לרוב באזור גוש דן. האירועים הבולטים באותה תקופה, היו הקרב מול אחמד פואד שנערך ב-18 ביוני 1966 באצטדיון בלומפילד והקרב מול "הנמר הירדני" אבו ענתר שנערך ב-20 בספטמבר 1973 ביד אליהו ובו נכחו כ10,000 צופים. שני הקרבות הסתיימו בניצחון של הגיבור המקומי רפאל הלפרין.

ה-IPWA (שפרושה Israeli Pro Wrestling Association ) המנוהלת על ידי גרי רויף (המכונה בארגון הרב סוויסה) היא ליגת ההאבקות הראשונה שהוקמה בארץ, הליגה מעלה אירועים בדיוק כמו שנהוג אצל ארגוני ההיאבקות הצפון אמריקאים (ה-WWE וה-TNA). מתאבקי הליגה אף השתתפו בתוכנית הסאטירית "מכת מדינה" הבנויה על הפורמט של היאבקות מקצועית, כאשר המתאבקים מייצגים מגזרים שונים בחברה הישראלית (חרדים, ימנים, שמאלנים, עשירים, עניים, חנונים, כוחות ביטחון וכדומה), המיישבים את סכסוכיהם בזירה. התוכנית שודרה בערוץ ביפ בשנת 2005. כשנה לאחר מכן, בשנת 2006 מופע ה"רסלנובלה" של הארגון שודר בערוץ ההיאבקות הבריטית. ב-2009 מופע ה"רסלינג הישראלי" שודר בערוץ הקרבות "אגו טוטאל" עם יוסי "השור" מול שרון ה"ביריון" בקרב המרכזי על התואר. ב-2011 במופע ה"סאמר ספלאש" המסורתי אלוף ה-IPWA הרב סוויסה התמודד מול זוכה תוכנית הריאליטי "הישרדות" נתן בשבקין. בקיץ 2012 הארגון קיים את המופע הכי גדול שלו אי פעם כאשר אגדת ה-WWE/WWF טטנקה הגיע לארץ כדי להתמודד מול הרב סוויסה על אליפות ה-IPWA ואף זכה בתואר הנכסף. הקרב משודר בשידורים חוזרים בערוץ הספורט ONE. בסוף 2013 הוכרז שננזיו (ליטל גווידו) מי שהיה פעמיים אלוף משקל קל של ה-WWE ופעמיים אלוף הזוגות של ה-ECW יגיע למופע "כאסח בפסח" 2014 של ה-IPWA. כמו כן, הארגון מפעיל בית ספר להיאבקות בסגנון WWE בנתניה וירושלים בהדרכת גרי רויף, מאמן כושר והיאבקות מוסמך.

ביוני 2012 קמה ליגה נוספת, ה-AWO (שפרוש שמה הוא All Wrestling Organization) המנוהלת על ידי מהארן עבדול-חי (המופיע בארגון בשם "הסוס הערבי"). הליגה קיימה את מופע הבכורה שלה מול קהל שיא עבור הסצנה המקומית כאשר מעל ל-600 איש הגיעו לאולם הספורט העירוני של טירה. המופע שודר לאחר מכן במלואו באתר החדשות המוביל במגזר הערבי PANET. ב-13 באוגוסט שודרה כתבה אודות הארגון בערוץ MBC. החל מאוקטובר 2013 מקיים הארגון דרך קבע מופעים בת"א, באותו חודש הגיע אלוף רוסיה איוון מארקוב ונטל חלק בקרב צמדים. בנובמבר 2013 הגיע לארגון ג'ו אי לג'נד (לשעבר מתאבק WWE ו-TNA שזכה בעברו באליפות הזוגות של TNA) למופע שזכה לפרסום ב-ynet, ערוץ הספורט וחדשות הבוקר. לאחרונה אושרו רשמית הגעתם של שלושה מתאבקי WWE לשעבר: כריס מאסטרס, קארליטו וסאבו למופע גדול של הליגה בטירה שבמשולש.

בקיץ 2012 הוקמה ליגה שלישית בארץ - IWL (שפרושה Israeli Wrestling League) המנוהלת על ידי בוגר בית הספר להיאבקות של ה-IPWA לידור בושרי (המכונה "הלאופרד השחור") ואיתן לוי. המופע הראשון של הליגה התקיים במאי 2013 במהלך צילומי פרק ההיאבקות בעונה הרביעית של "היפה והחנון".

מתאבקים ישראלים בחו"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רפאל הלפרין (1924-2011), התאבק בארצות הברית, במהלך שנות ה-50 של המאה העשרים, ואף זכה פעמיים באליפות העולם (1952 ו-1957),במסגרת הפדרציה להיאבקות מקצוענית בה היה חבר.
  • נועם דר, מתאבק ישראלי, מתאבק בליגות עצמאיות ברחבי בריטניה ואירופה. נכנס לזירה עם דגל ישראל ומקלל את יריביו בעברית. הספיק עד כה לזכות במספר אליפויות שונות על גבי 4 ליגות שונות בבריטניה. ואף הגיע לארץ כדי לעזור לפתח את ליגת ה-IPWA.
  • תומר שלום, מתאבק ישראלי, מתאבק בליגות עצמאיות ברחבי קנדה. נכנס לזירה עם דגל ישראל, מגן דוד מודפס על התלבושת שלו ואת רוב הפרומואים שלו עורך בשפה העברית. הספיק עד כה לזכות במספר אליפויות שונות בארגונים באזור אונטריו. ובנוסף לזאת גם התאבק בארץ בליגת ה-IPWA ובליגת ה-AWO.
  • סער בוקשטיין, מתאבק ישראלי, התאמן בFCW והפך לישראלי הראשון שהוחתם על חוזה על ידי הWWE אך מעולם לא זכה להופיע מכיוון ששוחרר מהחוזה שלו כחודש לאחר שהוחתם. סער גם כן הגיע לארץ לעזור לפיתוח ליגת ה-IPWA.

היאבקות מחו"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמצע שנות ה-2000 ועד לשנת 2009, שודרו תוכניות WWE בערוצי הספורט הנמצאים גם בכבלים של "Hot" וגם בשידורי הלוויין של "yes". מנויי HOT יכלו לקלוט בישראל את תוכניות ליגת TNA בערוץ סטאר וורלד, וכיום בערוץ הישראלי "אגו טוטאל" המטפח את כל הרבדים של אמנויות הלחימה. בשידורי WWE ניתן לצפות כיום רק ב-Raw ובאירועי PPV בערוץ הפרמיום ספורט1,ולצפות בסמאקדאון בערוץ 5 פלוס LIVE ו בHD, לצפות ב"האירוע המרכזי" (Main Event) בTrace Sport או לצפות בשידורי לקט בערוץ Eurosport בתוכנית שבועית המסכמת על שני התוכניות (Raw וSmackdown) ולאחר התוכנית מוקרנת תוכנית העוסקת בהיאבקות משנות ה-80 עד שנות האלפיים.

ארגוני היאבקות משמעותיים בעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • NWA - ארגון גג של מספר ליגות בארצות הברית. היה לליגה הגדולה והמסודרת הראשונה בארצות הברית. פעל בעיקר בדרום ארצות הברית. שנות הפריחה- שנות החמישים, השישים השבעים והשמונים.
  • AWA - ארגון של מספר ליגות שפרשו מה-NWA והקימו ארגון עצמאי. פעל בעיקר במרכז ארצות הברית. שנות הפריחה היו שנות השבעים.
  • WWA - ארגון של מספר ליגות שפרשו מה-NWA והקימו ארגון עצמאי. פעל בעיקר באינדיאנה ואוהיו. שנות הפריחה היו שנות השישים.
  • GCW - ארגון היאבקות של ג'ורג'יה, שנות הפריחה היו שנות השבעים.
  • WCCW - ארגון היאבקות שפעל מטקסס. היה שייך למשפחת ואן אריק, והיה אחד מהארגונים המקומיים המצליחים בהיסטוריה. שנות הפריחה היו שנות השמונים.
  • CWA - ליגת היאבקות שפעלה מממפיס. הייתה שייכת לג'רי לולר. קנתה את WCCW בסוף שנות השמונים, ויצרה איתה את ליגת USWA. שנות הפריחה היו סוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים.
  • CWF - ליגת היאבקות של פלורידה. הייתה שייכת לבילי גרהאם. פעלה מדי פעם תחת ארגון ה-NWA. הזכויות על העבר שלה נקנו על ידי ה-WWE בשנת 2005. שנות הפריחה היו שנות השבעים ותחילת שנות השמונים.
  • UWF - ליגת היאבקות שפעלה מדרום ארצות הברית, והייתה לבסיס עליו תוקם בעתיד ליגת ה-WCW. שנות הפריחה היו סוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים.
  • ECW - ליגת היאבקות שפעלה בצפון מזרח ארצות הברית. ייחודה בכך שהביאה את קרבות ה"אקסטרים" ו"ההארדקור" למרכז הבמה. נרכשה בשנת 2001 על ידי ה-WWE. שנות הפריחה היו אמצע שנות התשעים.
  • WCW - ליגת ההיאבקות של טד טרנר. הליגה היחידה חוץ מה-WWE שפעלה במסגרת כלל עולמית. התחרתה ב-WWE והייתה אף גדולה ממנה למספר שנים. פשטה את הרגל ונקנתה על ידי WWE בשנת 2001. שנות הפריחה היו שנות התשעים.
  • XPW - ליגת היאבקות שפעלה במערב ארצות הברית. פעלה על הפלטפורמה ש-ECW יצרה, והייתה הכוח המוביל בקרבות ה"אקסטרים" וה"הארדקור" במערב ארצות הברית. שנות הפריחה היו סוף שנות התשעים ותחילת העשור הנוכחי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]