פיזיקה תאורטית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המחשה ויזואלית של חור התולעת של שוורצשילד. הימצאותו לא נצפתה או אומתה על ידי ניסוי אך קיומו נובע ממודלים מתמטיים ומתורת היחסות הכללית, ובפרט ממטריקת שוורצשילד.

פיזיקה תאורטית היא ענף בפיזיקה המשתמש במודלים מתמטיים ומערכות פיזיקליות מופשטות כדי לתאר ולנבא התנהגות של מערכות פיזיקליות טבעיות. זאת בניגוד לפיזיקה ניסויית המשתמשת בכלים ניסויים כדי לבדוק מערכות אלו.

התקדמות המדע תלויה באופן כללי ביחס בין מחקרים ניסויים לבין התאוריה. במקרים מסוימים, התאוריה מוגבלת על ידי כללים מתמטיים ומשאירה מעט משקל לתצפיות ותוצאות מחקר. לדוגמה כאשר פיתח אלברט איינשטיין את תורת היחסות הכללית, היה מוטרד מכך שטרנספורמציות לורנץ משאירות את משוואות מקסוול אינווריאנטיות, אך היה חסר עניין בניסוי מייקלסון-מורלי של מעבר כדור הארץ באתר (פיזיקה). מצד שני זכה בפרס נובל על הסבר האפקט הפוטואלקטרי, אשר היה עד אז אוסף תצפיות מחוסרות תאוריה שתסביר אותן.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאוריות מרכזיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פיזיקה תאורטית בוויקישיתוף
P physics.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא פיזיקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.