פיזיקה גרעינית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פיזיקה גרעינית היא ענף בפיזיקה המודרנית העוסק בחקר גרעין האטום ותהליכי הגומלין המתרחשים בו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העובדה כי לאטומים יש מבנה פנימי התגלתה בשלהי המאה ה-19, עד אז התייחסו לאטומים כאל חלקיקים נקודתיים ללא מבנה פנימי ושאינם ניתנים לחלוקה. קיום מבנה פנימי באטומים אושש ניסיונית רק בתחילת המאה ה־20. גרעין האטום התגלה על ידי ארנסט רתרפורד בשנת 1911 באמצעות ניסוי מפורסם בו רתרפורד מדד את הפיזור של חלקיקי אלפא (שהם גרעיני הליום) וגילה שהחלקיקים מפוזרים רק מאזור קטן של האטום. מכך הסיק רתרפורד שהמטען החיובי של האטום מרוכז בגרעין קטן באמצעו ואילו המטען השלילי סובב סביבו. עד לפיתוח מודל האטום של בוהר סברו הפיזיקאים שהאטום הוא מעין "מערכת שמש" קטנה של אלקטרונים הסובבים סביב גרעין.

התקדמות גדולה בחקר האטום התאפשרה בעקבות פיתוח תורת היחסות הפרטית ( והנוסחה המפורסמת E=mc2) ומכניקת הקוונטים. במסגרת מכניקת הקוונטים, נוסחו כללי אכלוס של האלקטרונים סביב האטום רק במספר בדיד של מסלולים מותרים סביב האטום ברמות אנרגיה שונות (שמספרן הוא בן מנייה).

עד היום, על אף מאמצים גדולים שהושקעו והתקדמות רבה שהושגה בהבנת גרעין האטום, אין בידנו הבנה מלאה של הגרעין. הסיבה לכך היא שמלבד הגרעינים הקלים ביותר הגרעין הוא מערכת רב גופית ולכן איננו ניתן לפתרון אנליטי. יתרה מכך, מדובר במערכת רב גופית קוונטית ועל כן לא ניתן לפתור את הבעיה הרב גופית עבור גרעינים כבדים יותר מגרעין ההליום באופן נומרי בעזרת כח החישוב הקיים היום. (זאת בניגוד למצב בקוסמולוגיה, למשל, שם פותרים את הבעיה הרב גופית הקלאסית בעזרת סימולצית מחשב).

מושגי יסוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרעין האטום[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גרעין האטום

כל גרעין אטום מכיל שני סוגים של חלקיקים:

  1. פרוטון: חלקיק בגרעין הטעון ביחידת מטען אלקטרון חיובית אחת (שוות ערך ל - -19^10*1.602 קולון). הפרוטון משתייך למשפחת הבאריונים. מסתו היא: 1.00728 ימ"א והיא גדולה בערך פי 1836 ממסת האלקטרון. המספר האטומי של יסוד מציין את מספר הפרוטונים בגרעין והוא מהווה הבדל בין היסודות. המדענים מעריכים כי משך חייו של הפרוטון הוא אינסופי אולם נושא זה עודנו שנוי במחלוקת.
  2. נייטרון: חלקיק בגרעין שאינו נושא מטען. הנייטרון כבד במקצת מהפרוטון (1.00867 ימ"א). הנייטרון יציב כל עוד הוא נמצא בתוך גרעין האטום. ברגע שהנייטרון נמצא מחוץ לגרעין האטום הוא עובר תהליך של התפרקות בהשפעתו של הכוח הגרעיני החלש. תוצרי הפירוק הללו הם פרוטון, אלקטרון וחלקיק כמעט חסר מסה ומטען בשם אנטי-נייטרינו. לנייטרון יש זמן מחצית חיים של 889 שניות.

יוצא הדופן היחיד הוא גרעין המימן שהוא חסר נייטרונים ומכיל אך ורק פרוטון אחד (כך באיזוטופ הנפוץ, בשונה ממימן כבד).

כוחות הפועלים בגרעין האטום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפיזיקה הגרעינית מתארים את כל הכוחות כתוצאה של ארבעה כוחות יסודיים:

  1. הכוח הגרעיני החזק: כוח זה פועל על חלקיקים בשם האדרונים. עוצמתו גדולה פי 100 מזו של הכוח האלקטרומגנטי. טווח הפעולה של הכוח הגרעיני החזק (הקרוי בקיצור הכוח החזק) הוא בסדר הגודל של ‎10-15‎ מטר. בפיזיקה הגרעינית נהוג לכנות מרחק זה בשם פרמי (fermi) על שם הפיזיקאי אנריקו פרמי. כוח זה הוא הכוח שמחבר ביחד את הפרוטונים והנייטרונים בגרעין האטום. קיימת תאוריה הטוענת כי הכוח החזק נובע מחילופים של חלקיקים תת-אטומיים, בשם גלואונים, בין קווארקים.
  2. הכוח האלקטרומגנטי: הכוח השני בעוצמתו מבין ארבעת כוחות היסוד. הוא פועל בין כל שני חלקיקים נושאי מטען חשמלי. תורת האלקטרודינמיקה הקוונטית טוענת כי כוח זה נובע כתוצאה מחילופי פוטונים וירטואליים בין החלקיקים.
  3. הכוח הגרעיני החלש: הכוח השלישי בעוצמתו מבין ארבעת כוחות היסוד. כוח זה אחראי לסוג של רדיואקטיביות, הקרוי קרינת בטא.
  4. כוח הכבידה: הכוח החלש ביותר מבין ארבעת כוחות היסוד. הוא פועל בין כל החלקיקים בעלי המסה, אך זניח לחלוטין בגרעין האטום.

אינטראקציות גרעיניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יישומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]