פנגולין ענק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgפנגולין ענק
דגם של פנגולין ענק במוזיאון ההיסטוריה של הטבע בז'נבה
מצב שימור

מצב שימור: פגיע (VU)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששמצב שימור: פגיע
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: פנגולינאים
משפחה: פנגולניים
סוג: פנגולין
מין: פנגולין ענק
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Manis gigantea
תחום תפוצה
Giant Pangolin area.png

פנגולין ענק (שם מדעי: Manis gigantea) הוא מין פנגולין הנפוץ באפריקה, לאורך קו המשווה ממערב אפריקה ועד לאוגנדה. הפנגולין הענק הוא הגדול שבמיני הפנגולין. הוא ניזון כמעט רק מנמלים ומטרמיטים. המין תואר לראשונה על ידי יוהאן קרל וילהלם יליגר (Johann Karl Wilhelm Illiger) ב-1815.

הפנגולין הענק נפוץ במדינות רבות באפריקה ובמיוחד באוגנדה, טנזניה ומערב קניה. הוא חי לרוב בסוואנות, יערות גשם ויערות, במקומות שבהם יש מים זמינים ואוכלוסיות גדולות של טרמיטים. הפנגולין הענק לא נפוץ באזורים גבוהים.

חששות לפגיעה באוכלוסיות הפנגולין הענק התעוררו בעקבות הרס בתי גידול ובירוא יערות הגורמים לצמצום אוכלוסיותיו, וכן בעקבות ציד לצורכי מזון ולצורך שימושים רפואיים עקב סגולות רפואיות המיוחסות לו. מאחר שהפנגולין הענק פעיל בלילה נערכו עליו מעט מחקרים.

לא ידוע משקלו הממוצע של הפנגולין הענק, אולם נמצא פרט שמשקלו 33 ק"ג. הזכרים גדולים מן הנקבות, אורך גופם כ-140 ס"מ ואילו אורך גופן של הנקבות כ-125 ס"מ. שמו פנגולין ענק, נגזר מכך שהוא הגדול במיני הפנגולין. ככל הפנגולינים הוא בעל קשקשים גדולים, ואין לו שיער ומעט ריסים. קשקשיו הם לרוב בצבע חום או חום-אדמדם. הוא בעל חוטם ארוך, זנב ארוך ועבה, וטופרים גדולים ברגליו הקדמיות.

הפנגולין הענק ניחן בחוש ריח טוב. הוא בעל בלוטות אנאליות גדולות. הפרשותיו עשויות להיות בעלות תפקיד חשוב בתקשורת. בתנועה מרבית הוא מטיל את מרבית משקלו על רגליו האחוריות, ואת הרגליים הקדמיות הוא מכופף, את התנועה הוא מבצע על פרק כף היד ולא על כף היד כדי להגן על טופריו. באמצעות שימוש בזנבו לשמירת שיווי המשקל, עשוי הפנגולין הענק ללכת על גבי שתי רגליים בלבד. הוא מסוגל לטפס על עצים ועצמים אחרים.

הפנגולין הענק, כפנגולינים אחרים, ניזון מחרקים, והוא חסר שיניים ויכולת לעיסה. תזונתו מורכבת בעיקרה מנמלים וטרמיטים. הוא מסוגל לחשוף את המושבות, וזאת הוא עושה באמצעות הישענות על התל ושימוש במשקל של זנבו, ולאחר מכאן פריצה של התל באמצעות טופריו הקדמיים. השילוב של משקל עם פגיעה פיזית מוביל להתמוטטות חלקית של התל, ואז באמצעות לשונו הארוכה (עד 16 אינץ') והדביקה הוא ניזון מן הטרמיטים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]