קניה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| רפובליקת קניה | |||||
|
|||||
| מוטו לאומי: בואו לעבוד ביחד | |||||
| המנון לאומי: אה מונגו נגובו יאטו | |||||
 |
|||||
| יבשת | אפריקה | ||||
| שפה רשמית | אנגלית, סווהילית | ||||
| עיר בירה (והעיר הגדולה ביותר) |
ניירובי |
||||
| משטר | רפובליקה | ||||
| ראש המדינה - נשיא |
נשיא מוואי קיבאקי |
||||
| הקמה - עצמאות - תאריך |
מבריטניה 12 בדצמבר 1963 |
||||
| שטח - אחוז שטח המים - דירוג עולמי |
582,650 קמ"ר 2.3% 46 בעולם |
||||
| אוכלוסייה (2009) - צפיפות - דירוג עולמי |
39,802,000 נפש 58 נפש לקמ"ר 36 בעולם |
||||
| תמ"ג (2005) - תמ"ג לנפש - דירוג עולמי |
37,065 מיליון $ 1,095 $ 89 בעולם |
||||
| מטבע | שילינג קנייאתי (KES) | ||||
| אזור זמן | UTC +3 | ||||
| סיומת אינטרנט | .ke | ||||
| קידומת בינלאומית | [1] 254+ | ||||
קניה היא מדינה במזרח אפריקה, הגובלת באתיופיה, בסומליה, בסודאן, בטנזניה, באוגנדה ובאוקיינוס ההודי. עיר הבירה והעיר הגדולה ביותר בקניה היא ניירובי. המדינה קרויה על שם הר קניה המצוי בשטחה.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
על פי ממצאים מאזור אגם טורקאנה בקניה, הומינינים כגון הומו הביליס והומו ארקטוס חיו בקניה בתקופת הפלייסטוקן.
[עריכה] היסטוריה קדם-קולוניאלית
אנשים דוברי כושית מצפון אפריקה עברו לאזור שהוא כיום קניה החל משנת 2000 לפנה"ס לערך. סוחרים ערבים החלו להגיע לחוף הקנייתי סביב המאה הראשונה לספירה. בשל הקירבה של קניה לחצי האי ערב היא הייתה מקום נוח לקולוניזציה, וישובים ערביים ופרסיים נוסדו באזור החוף. במשך האלף הראשון לספירה, עמים דוברי בנטו ונילוטית נדדו לאזור, והראשונים מהווים כיום שלוש רבעים מאוכלוסייתה של קניה.
במאות שלפני הקולוניזציה האירופאית, החוף הסוואהילי של קניה היה חלק מהאזור המזרח אפריקאי שסחר עם העולם הערבי ועם הודו, בייחוד בשנהב ובעבדים. סוחרים אלה הגיעו בתחילה מארצות ערביות, אך לאחר מכן רבים הגיעו מזנזיבר. סוואהילי, שהיא שפת באנטו עם מילים רבות ששאולות מהערבית, התפתחה כלינגואה פרנקה לסחר בין עמים שונים באזור.
[עריכה] היסטוריה קולוניאלית
הפורטוגזים היו האירופאים הראשונים שהגיעו לאזור שהוא כיום קניה, וואסקו דה גאמה ביקר במומבסה שעל החוף ב1498. גאמה הצליח להגיע להודו, דבר שאיפשר לפורטוגזים לסחור עם המזרח הרחוק דרך הים באופן ישיר, ללא מעבר בדרכי המסחר העתיקות, כמו דרך הבשמים, שעברה דרך המפרץ הפרסי, הים האדום והנגב. רבים מנתיבי הסחר באזור מזרח הים התיכון נשלטו בידי הרפובליקה הוונציאנית, ופורטוגל קיוותה לשבור את המונופול הוונציאני בעזרת מציאת דרך חדשה למסחר עם המזרח הרחוק. השלטון הפורטוגזי במזרח אפריקה התמקד בעיקר ברצועת חוף באזור מומבסה. האזור הזה נכבש בעשור בתחילת המאה ה-16, דבר שאפשר לפורטוגזים להשתלט ביתר קלות על האוקיינוס ההודי המערבי, וכך להשתלט על הסחר באזור שהיה בידיים ערביות.
אך ההגמוניה הפורטוגזית לא נמשכה לזמן רב, והתנגדו לה גורמים אירופאים - אנגלים והולנדים, וכן מקומיים - בעיקר ערבים מעומאן. עד 1730, הערבים גירשו את הפורטוגזים מהחוף הקנייתי והטנזני. גם לאימפריה הפורטוגזית עצמה כבר היה פחות עניין בסחר הבשמים, שנעשה פחות רווחי.
הקולוניזציה הערבית הייתה משמעותית יותר מזו הפורטוגזית. אף שגם הם השתלטו רק על אזור החוף, הם הקימו מטעים והגבירו את סחר העבדים, דבר שהביא לחדירה משמעותית יותר לאזור, וכן העבירו את בירת עומאן לזנזיבר ב1839. השלטון הערבי על כל הנמלים העיקריים בחוף המזרח אפריקאי נמשך עד שהבריטים החלו להגביר את השפעתם באזור, תוך ניסיון להפסיק את סחר העבדים. עד שנות ה-80 של המאה ה-19, הגרמנים והבריטים כבר השתלטו על הנמלים ויצרו קשרי סחר עם מנהיגים מקומיים. אולם הנוכחות העומאנית המשיכה להתקיים באזור עד למהפכת 1964. עד היום, קנייתיים ממוצא עומאני הם עשירים יחסית ובעלי השפעה פוליטית באזור החוף של קניה.
בסוף המאה ה-19 נקבעו גבולותיה בהסכם ברלין שנחתם בין המעצמות האימפריאליסטיות, והחל משנת 1895 היא הייתה לקולוניה בריטית, כחלק מ"הפרוטקטורט המזרח אפריקאי". בריטניה החלה לבצע בקניה תהליך מודרניזציה מואץ והעבירה אליה אלפי מתיישבים לבנים שהשתלטו על החלק הארי של אדמותיה הפוריות. המקומיים נדחקו לשטח מצומצם ונחות, שנתחם על פי החלוקה האתנית והחברתית של האוכלוסייה. הדומיננטיות הלבנה עוגנה בחוקי המדינה ובהגנת הכוחות המזוינים. בחיפוש אחר עבודה, עברו רבבות קנייתים לערים הצפופות ומוכות האבטלה, ובראשן ניירובי. משנת 1945 החלו בני שבט הקיקויו להביע את מורת רוחם מהדיכוי בסדרה של שביתות ומעשי אלימות. שנה לאחר מכן קמה תנועת "האיחוד האפריקני של קניה" (KAU) בראשות ג'ומו קניאטה, שדרשה זכויות אזרחיות וביטול האפליה.
לאחר שהדרישות לא נענו, פרץ ב-1952 מרד המאו מאו, שכלל פעולות טרור כנגד הלבנים ומשתפי פעולה שחורים. לדיכוי ההתקוממות שחוללו 1,500 לוחמי המאו-מאו נדרשו לצבא הבריטי 50,000 חיילים ו-4 שנים. ב-1955 דוכא המרד, לאחר שעשרות אלפי מורדים נאסרו ומעל 13,500 אפריקנים נהרגו. זאת לעומת 32 לבנים בלבד.[2] למרות דיכוי המרד, החלה בריטניה לגבש חוקה חדשה שכללה רפורמות כלכליות וחברתיות, תוך נסיון לאתר מנהיגות מתונה, שתוביל את קניה לאחר מתן העצמאות.
[עריכה] היסטוריה פוסט-קולוניאלית
הבחירות הישירות הראשונות לאפריקאים ל"מועצה המחוקקת" נערכו ב-1957, במסגרת נסיונות הבריטים להעברה מסודרת של השלטון לידיים מתונות. למרות ציפיותיהם לעליית מועמד מתון, גבר לבסוף הלאומן בן שבט הקיקויו - ג'ומו קניאטה (שנעצר במרד המאו מאו ושוחרר מכלאו ב-1959), והוא גיבש ממשלה זמן קצר לפני שקניה הייתה למדינה עצמאית ב-12 בדצמבר 1963. שנה לאחר מכן היה קניאטה לנשיא הראשון של קניה, ותוך זמן קצר כונן מערכת שלטונית ריכוזית וחד-מפלגתית. עם זאת תחת שלטונו שמרה קניה על זיקתה למערב והייתה לאחת המדינות היציבות באפריקה.
אחרי מותו ב-1978 הפך דניאל אראפ מוי לנשיא. האיסור על פעילות מפלגות אופוזיציה נותר על כנו, ובמספר מערכות בחירות היה מוי המועמד היחיד. תקופת שלטונו של מוי התאפיינה בהתגברות השחיתות במדינה, בפגיעה בזכויות האזרח, ובלחץ גובר והולך של גורמי חוץ לעריכת רפורמות פוליטיות וכלכליות. למן 1997 הפסיקו הבנק העולמי וקרן המטבע העולמית את הסיוע הכלכלי לקניה, והתנו את חידושו בהסתלקותו של אראפ מוי מן השלטון ובהנהגת דמוקרטיה רב-מפלגתית. בבחירות ב-1992 וב-1997 הותרה פעולתן של מפלגות אחרות, אך מוי ניצח שוב. בבחירות 2002 נאסר על מוי על-פי חוק להשתתף, ומוואי קיבאקי, שרץ מטעם מפלגות האופוזיציה, נבחר לנשיאות.
[עריכה] יחסי קניה-ישראל
קשריה של ישראל עם קניה הם מן היציבים והטובים ביותר שיש לישראל עם מדינות אפריקה. הקשרים החלו בשנות ה-60, התקופה בה סיפקה ישראל סיוע חקלאי וביטחוני למדינות אפריקה.
לאחר מלחמת יום הכיפורים ניתקה קניה כמדינות אפריקה האחרות, את קשריה עם ישראל. למרות זאת, נותרה קניה פתוחה לתיירות הישראלית והיא המשיכה לשמור קשר עם ישראל.
בשנת 1993 התחדשו הקשרים (כפי שהיו לפני שנת 1973) כאשר נשיא קניה נאם לפני מליאת הכנסת, ונפגש עם ראש הממשלה יצחק רבין ונשיא המדינה.
[עריכה] כלכלה
כלכלתה של קניה, הענייה במשאבי טבע, מבוססת בעיקר על חקלאות, המהווה את פרנסתם של כ-75% מאוכלוסייתה. הגידולים העיקריים הם תה, קפה, קנה סוכר, חיטה, תירס, אורז ועוד. גם תיירות הספארי משחקת בה תפקיד מרכזי.
לאחר עצמאותה ב-1963 חלה בה צמיחה כלכלית מרשימה, אך החל מ-1974 ועד שנת 1990 היא פחתה משמעותית. בשנות ה-90 החלה בקניה רפורמה כלכלית ותהליך ליברליזציה.
[עריכה] גאוגרפיה
מחוף האוקיינוס ההודי במזרח מתמשכים מישורים עד לרמה המרכזית. הרמה המרכזית חצויה על ידי השבר הסורי אפריקני. הרמה הקנייתית היא מהאזורים החקלאיים המצליחים ביותר באפריקה. ההר הגבוה ביותר בקניה (והשני בגובהו באפריקה) מצוי ברמות אלו: הר קניה, שגובהו 5,199 מטר, ועליו קרחונים. האקלים לאורך החוף הוא טרופי, ואילו בפנים הארץ האקלים הוא יבש.
[עריכה] בעלי חיים וסביבה
בקניה יש שטח משמעותי שמהווה הביטאט לחיות בר. חמשת החיות הגדולות של אפריקה מצויים גם בקניה: האריה, הנמר, הבופלו, הקרנף והפיל. ניתן למצוא גם אוכלוסיות גדולות של חיות בר אחרות בגנים הלאומיים ובשמורות הציד במדינה. בעלי החיים והטבע בקניה מצויים בסכנה בשל שיעור גידול אוכלוסין גבוה והשפעותיו.
[עריכה] דמוגרפיה
על-פי הערכות מ-2009 מנתה האוכלוסייה בקניה כ-39.8 מיליון בני אדם.
האוכלוסייה מגוונת ביותר מבחינה דתית, אתנית ולשונית, וכוללת תושבים כמעט מכל קבוצה אתנית ולשונית גדולה באפריקה. בני קיקויו, הקבוצה האתנית הגדולה ביותר, מונים כ-22% מן האוכלוסייה. שבטים עיקריים נוספים הם הלוהיה (14%), לואו (13%), קלנג'ין (12%) והקמבה (11%). בנוסף יש מיעוט קטן של אירופאים, הודים וערבים, המהווים שריד לתקופה הקולוניאלית. כ-45% מהתושבים משתייכים לנצרות הפרוטסטנטית, ו-33% לנצרות הקתולית. 10% הינם מוסלמים.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- צרות בגן העדן הקנייתי, באתר הידען
- קניה באתר טריפי
- למעלה מ-100 הרוגים במהומות לאחר מחטף בחירות בקניה באתר ynet
[עריכה] הערות שוליים
- ^ קידומת טלפון 005 מטנזניה ומאוגנדה.
- ^ Hyam, Ronald, "The Road to Decolonisation, 1918–1968", University of Cambridge, 2007. p. 188
| מדינות אפריקה | |||
|---|---|---|---|
|
| חבר העמים הבריטי | |||
|---|---|---|---|
| מדינות חברות | ממלכות חבר העמים | אנטיגואה וברבודה • אוסטרליה • איי שלמה • איי בהאמה • בליז • ברבדוס • ג'מייקה • גרנדה • הממלכה המאוחדת • טובלו • ניו זילנד • סנט וינסנט והגרנדינים • סנט לוסיה • סנט קיטס ונוויס • פפואה גינאה החדשה • קנדה |
|
| אחרות | אוגנדה • בוטסואנה • בנגלדש • ברוניי • גאנה • גמביה • גיאנה • דומיניקה • דרום אפריקה • הודו • המלדיביים • ונואטו • זמביה • טונגה • טנזניה • טרינידד וטובגו • לסוטו • מאוריציוס • מוזמביק • מלאווי • מלזיה • מלטה • נאורו • ניגריה • נמיביה • סווזילנד • סיירה לאונה • סיישל • סינגפור • סמואה • סרי לנקה • פיג'י • פקיסטן • קיריבטי • קמרון • קניה • קפריסין | ||
| חברות לשעבר | אירלנד • ניופאונדלנד • זימבבואה | ||
| ראו גם | אליזבת השנייה, ראש חבר העמים (דגל) • משחקי חבר העמים • דגל חבר העמים • יום חבר העמים • הצהרת בלפור (1926) • חוק וסטמינסטר • מושל כללי | ||
| מדינות האיחוד האפריקאי | |||
|---|---|---|---|
|
