פרחי מאכל
פרחי מאכל הם פרחים (שאינם נחשבים לפירות או ירקות) אשר ניתן לאכלם ללא חשש לפגיעה בבריאות האדם. מקובל לשלבם במנות ממטבחים שונים כגון במטבח האסייתי, במטבח האירופאי, במטבחי המזרח התיכון ובמטבח המודרני. שילובם מקובל, בשל הצבעוניות והארומה שהם מעניקים למנות השונות.
פרחי מאכל רבים מכילים נוגדי חמצון וחומרים פעילים אחרים שהם טובים בכמויות נמוכות אך הופכים מסוכנים בצריכה מוגברת.
שימושים קולינריים[עריכת קוד מקור | עריכה]
את פרחי המאכל מוסיפים למזון הן כדי לספק טעם וארומה והן כדי שישמשו כקישוט צבעוני מעורר תיאבון. הם מהווים תוספת בכל המנות: מנות ראשונות כגון סלטים למיניהם, מנות עיקריות וקינוחים. ניתן לשלבם כחומרי טעם במשקאות, בממרחים כגון חמאה, בשימורי פירות, בחומץ, במרינדות וברטבים. חלקם עברו תהליך יבוש והם משמשים כעשבי תיבול.
רבים מפרחי המאכל שניתן לאכלם אינם טעימים. מומלץ להשתמש בפרחים טריים שנקטפו בתחילת היום ולהימנע מחלקיהם המרים, כגון אבקנים וגבעולים.
פרחים אכילים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרחים אכילים הגדלים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כובע הנזיר
- ורד
- ציפורני חתול
- חרדל הבר
- אמנון ותמר
- חוטמית זיפנית
- חובזה
- גזר קיפח
- כליל החורש
- שקד
- רוזמרין
- מרווה
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ynet, פרחי מאכל - מדריך חלקי, באתר ynet, 4 באפריל 2005
- על טעם ופרח, באתר Agrica