פרידריך וילהלם פון בילוב
 | |
| לידה |
16 בפברואר 1755 פלקנברג, ממלכת פרוסיה  |
|---|---|
| פטירה |
25 בפברואר 1816 (בגיל 61) קניגסברג, ממלכת פרוסיה  |
| מדינה |
ממלכת פרוסיה  |
| השתייכות | פרוסיה |
| תקופת הפעילות | 1768–1816 (כ־48 שנים) |
| דרגה |
גנרל |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד הקורפוס ה-1 | |
| פעולות ומבצעים | |
| המלחמות הנפוליאוניות | |
| עיטורים | |
| פור לה מריט ואחרים | |
  | |
פרידריך וילהלם הרוזן פון בילוב (בגרמנית: Friedrich Wilhelm Freiherr von Bülow; 16 בפברואר 1755 – 25 בפברואר 1816). היה גנרל בצבא הפרוסי, בתקופת המלחמות הנפוליאוניות. בילוב מוכר במיוחד בזכות ניצחונותיו על הצרפתים בגרוסבירן (Großbeeren) ובדנביץ (Dennewitz) במערכה של 1813. היה לו גם תפקיד חשוב בניצחון בווטרלו.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד ב-16 בפברואר 1755, בפלקנברג, ממלכת פרוסיה (כיום במדינת סקסוניה-אנהלט בגרמניה), והיה אחיו הבכור של פרייהר דיטריך היינריך פון בילוב. לאחר שקיבל חינוך באיכות גבוהה, התגייס בשנת 1768 לצבא הפרוסי. הוא השתתף במלחמת הירושה הבווארית בשנת 1778, ולאחר מכן התמסר ללימודי המקצוע הצבאי, המדעים והאומנויות.
במשך כל חייו, בילו היה מסור למוזיקה, יכולתו המוזיקלית הגדולה הביאה אותו לידיעתו של פרידריך וילהלם השני, מלך פרוסיה, וב-1790 הוא כבר היה בולט בחוגים האופנתיים ביותר של ברלין. עם זאת, הוא לא הזניח את לימודיו הצבאיים, ובשנת 1792 מונה למדריך צבאי של לואי פרדיננד, נסיך פרוסיה הצעיר, והפך במקביל להאופטמן מן המניין. הוא השתתף במסעות 1792–1794 על הריין, וקיבל על אומץ לב במהלך המצור על מיינץ את עיטור פור לה מריט וקידום לדרגת מיור.
לאחר מכן בילוב הלך לשרת חיל המצב בזולדאו. בשנת 1802 נשא לאישה את בתו של קולונל פון אואר, ובשנה שלאחר מכן הוא הועלה לדרגת אוברסט-לויטננט, ונשאר בזולדאו עם החיל שלו. הגחמות וחוסר המזל של אחיו דיטריך השפיעו על האושר שלו כמו גם על הונו. לאחר אובדן שניים מילדיו, בשנת 1806, מותה של אשתו, ומקור נוסף לאכזבה היה הדרת הגדוד שלו מצבא השדה שנשלח נגד נפוליאון בשנת 1806. הוא ביצע שירות מצוין בפיקודו של אנטון וילהלם פון ל'סטוק בחלק האחרון של המלחמה, נפצע בפעולה, ולבסוף יועד לפיקוד חטיבתי במסגרת הכוח של גבהרד לברכט פון בליכר.
בשנת 1808 התחתן בילוב עם אחותה של אשתו הראשונה, שהייתה בת שמונה עשרה. הוא הועלה לדרגת גנרל-מיור באותה שנה, ומכאן ואילך הוא התמסר במלואו להתחדשות פרוסיה. עוצמת הפטריוטיות שלו הביאה אותו לעימות אפילו עם בליכר והובילה לפרישתו הזמנית; אולם בשנת 1811 הוא חזר שוב לשרת בצבא.
בימים הקריטיים שקדמו למלחמת הקואליציה האנטי-צרפתית השישית, בילוב שמר על חייליו מבלי להתחייב לשום צעד בלתי הפיך עד לקבלת ההחלטה. ב-14 במרץ 1813, הוא הועלה לדרגת גנרל-לויטננט. הוא נלחם נגד ניקולא אודינו בהגנה על ברלין, ובקיץ עבר לפיקודו של ברנדוט, נסיך הכתר של שוודיה.
בראש חיל צבאי, בילוב בלט מאוד בקרב גרוסבירן, ניצחון שיוחס כמעט כולו למנהיגותו. מעט לאחר מכן זכה בניצחון הגדול בקרב דנביץ, שבלם בפעם השנייה את התקדמותו של נפוליאון על ברלין. זה עורר את ההתלהבות הגדולה ביותר בפרוסיה, כשהיא זכתה בעיקר על ידי כוחות פרוסים, והפך את הפופולריות של בילוב לשווה כמעט לזו של בליכר.
על המנהיגות המדהימה והאומץ שלו במהלך קרב גרוסבירן, הוענק לפון בילוב עיטור צלב הגדול של מסדר החרב השוודי בשדה הקרב על ידי נסיך הכתר קרל יוהאן משוודיה, ולאחר מכן קיבל את התואר גראף פון דנביץ על ידי פרידריך וילהלם השלישי, מלך פרוסיה.
לחיל של בילוב היה חלק בולט בהפלתו הסופית של נפוליאון בקרב לייפציג, ולאחר מכן הופקדה עליו המשימה לגרש את הצרפתים מהולנד ובלגיה. במערכה מוצלחת כמעט באופן אחיד, הוא זכה בניצחון בהוגסטרטן, אם כי התמזל מזלו שנתמך, לעיתים קרובות באופן משמעותי מאוד, על ידי הגנרל הבריטי תומאס גרהם, שני בפיקוד לדוכס ולינגטון. במערכה של 1814 הוא פלש לצרפת מצפון-מערב, הצטרף לבליכר והשתתף בניצחון המבריק של לאון במרץ. הוא התמנה לגנרל בחיל הרגלים וקיבל את התואר הרוזן בילוב פון דנביץ. הוא גם השתתף בביקורם של ריבוני בעלות הברית באנגליה ביוני 1814.
בשלום הקצר של 1814–1815, בילוב היה בקניגסברג כמפקד העליון בפרוסיה עצמה. עד מהרה נקרא שוב לשטח, ובמערכת ווטרלו פיקד על הקורפוס ה-4 של צבאו של בליכר. הוא לא נכח בליני, אבל הקורפוס שלו עמד בראש התקפת האגפים על נפוליאון בקרב ווטרלו, ונשא את החלק הכבד ביותר בלחימה של החיילים הפרוסים סביב פלנצ'נויט. הוא השתתף בפלישה לצרפת, אך מת באופן פתאומי ב-25 בפברואר 1816, חודש לאחר שובו לפיקוד קניגסברג.
עיטורים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1793 - קיבל את עיטור פור לה מריט.
- 1814 - קיבל את התואר הגרף של דנביץ.
- 1814 - קיבל את הדרגה השנייה (Kommandeurskreuz) של עיטור מסדר מריה תרזה של הקיסרות האוסטרית.
