פרנצישק ומגדלנה בנסיביץ'
פרנצישק ומגדלנה בנסיביץ' (באנגלית:Franciszek and Magdalena Banasiewicz) וילדיהם יז'י, תדיאוש, אנטוני ומריה התגוררו בחווה ב - אורזצ'אוס (Orzechowce) ליד פשמישל (אנ') במהלך הכיבוש הגרמני הנאצי של פולין במלחמת העולם השנייה. ביולי 1991 הוענק להם תואר חסידי אומות העולם על ידי יד ושם בירושלים, על הצלת חמישה עשר יהודים שנמלטו בשואה מהגטו בפשמישל.[1][2]
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרנצישק בנסייביץ' (נולד ב-2 אַפּרִיל 1884 - וחי עד 5 פברואר 1954) היה צייר לפני המלחמה. אשתו מגדלנה לבית לנר (7 יולי 1884 - 28 סֶפּטֶמבֶּר 1957) שימשה כעקרת בית. שניים מבניהם, אנטוני ותדיאוש, נשלחו על ידי הגרמנים הנאצים לעבודות כפייה למען הרייך השלישי עם פרוץ המלחמה. תדיאוש נמלט, ולאחר שהצליח לחזור הביתה הסתתר ברפתות ובשדות. אביו, פרנסישק, ארגן בעזרתו משימות הצלה הרואיות רבות.[1] פרנצישק החל לקלוט יהודים שנמלטו מהתופת.
הבונקר[עריכת קוד מקור | עריכה]
משפחת בנאסייביץ' והיהודים שנמלטו מהגטאות, החלו לבנות בונקר מתחת לבית במהלך סתיו 1943, לקראת החורף הפולני הקר. אזור המסתור החדש איפשר לבני הזוג בנסייביץ' להציל אנשים נוספים. באוקטובר 1943, לבקשת סלומון ארנפרויד, אחד מהניצולים ששהה בבית בנאסייביץ', הבריח טדיאוש את בוניה סטמהופר ופלה שאטנר מהגטו. בינואר 1944 הציל את סמואל ריינהרץ יחד עם אחיו בנימין ואמם ברטה. הוא ניסה לחלץ את יוזף ווינדלינג, אולם אחיו של יוזף. שוטר בגטו, עצר את תדיאוש באותו זמן והעביר אותו לידי הנאצים. המפקד הגרמני שחרר אותו בכל זאת, בשוחד על ידי סמואל ריינהרץ, שנמלט אז עם תדיאוש ויוזף חזרה לחווה שבה הסתתרו כל חמישה עשר היהודים.
מריה בנסיביץ' נזכרת עד כמה הם היו המומים, אם כי הם לא נרתעו לגלות שבכפר הסמוך טרנווצ'ה התגלה במאי 1944 החקלאי קורפיאל שהעניק מחסה ל-27 יהודים בבונקר דומה לשלהם.[3] כל הנמלטים נרצחו. קורפיאל עם אשתו ומשפחתו הוצא להורג בליפוביץ'. מספר חודשים קודם לכן, גורל דומה פגש את הקשר של בנסייביץ' עם הגטו, מיכל קרוק.[4] הוא הוצא להורג ב-6 בספטמבר 1943, במהלך ההוצאה להורג הפומבית הראשונה בפשמישל, יחד עם עוד כמה אנשים שנענשו במוות על הסיוע שהם העניקו ליהודים.
בפשמישל: 15,210 יהודים איבדו את חייהם במהלך השואה, כולל 568 פולנים לא יהודים שנהרגו בגלל שניסו להצילם. נותרו רק 675 יהודים, ביניהם 415 יהודים שניצלו ישירות בעיירה ובהם 60 ילדים. - לשק מ' ולודק[5]
במאי 1944 הגיעו ז'נדרמים גרמנים לתפוס את אחד מבני בנסייביץ'. הם הקיפו את הבית, אך לא הצליחו. גם הבונקר לא התגלה.[6] הצבא האדום החזיר את העיירה מידי הכוחות הגרמניים ב-27 ביולי 1944. כל בני המשפחה והבורחים היהודים שרדו. ב-1988 (או ב-17 ביולי 1991, המקורות משתנים) קיבלו משפחת בנסייביץ', כולל פרנצישק, מגדלנה, מריה, תדיאוש ויז'י, את התואר של חסידי אומות העולם על עמדתם ההרואית נגד שואת גרמניה הנאצית.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 The Banasiewicz Family. Museum of the History of Polish Jews. Retrieved September 14, 2011.
- ^ "Banasiewicz Franciszek & Magdalena; Son: Tadeusz; Daughter: Jurek Maria (Banasiewicz)". The Righteous Among The Nations. נבדק ב-2021-05-30.
- ^ Władysław Bartoszewski, The Blood Shed Unites Us: Pages from the History of Help to the Jews Page 213 — 1970 — 243 pages
- ^ Lukasz Biedka, Chris Webb, Przemysl Holocaust Education & Archive Research Team 2007
- ^ Leszek M. Włodek, historian (2002). "Zagłada Żydów przemyskich (The destruction of Przemyśl Jews)" (PDF). Bulletin No 28 – January 2002 (בפולנית). Przemyśl: Katolickie Stowarzyszenie „Civitas Christiana”. p. 2. אורכב מ-המקור (PDF 4,096 bytes) ב-5 במרץ 2016. נבדק ב-14 בינואר 2012.
Życie utraciło 15,210 Żydów i 7,123 Polaków w tym 568 za ukrywanie Żydów [...] pozostało 675 osób: 415 spośród nich, w tym 60 dzieci, ukrywało się na terenie miasta i najbliższej okolicy.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Władysław Bartoszewski, Zofia Lewin, The Samaritans: Heroes of the Holocaust Published by Twayne Publishers, 1970, 442 pages