מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרס אופיר לסרט התיעודי הקצר הטוב ביותר הוא פרס אופיר, הניתן מטעם האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה מאז שנת 1990 על הפקה יוצאת מן הכלל בסרט תיעודי קצר - באורך פחות מ-60 דקות.
מציין את הזוכה
| שנה
|
סרט
|
בימוי
|
הפקה
|
סימוכין
|
| 2014
(ה-25)
|
כופר נפש
|
אסנת טרבלסי, גלית כחלון, קרן שעיו
|
|
[1][2]
|
| גינת עדן
|
אבי בוחבוט, יהודית כהנא
|
|
| השדכנית
|
ברק הימן, דני ווסרמן
|
|
| רקדנית, עמוד וסרט
|
ישרי הלפרין
|
|
| שבעת מדורי הגיהנום של הדיור הציבורי
|
דפנה פרנר, שי אינס, דורון צברי
|
|
| 2015
(ה-26)
|
מרוששות
|
שולה שפיגל, דנה עדן
|
ג'ולי שלז
|
[3]
|
| איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן
|
דבורית שרגל
|
יעל לשם, דבורית שרגל
|
| האויבת שלי, השותפה שלי
|
דוקי דרור, חן שלח
|
דוקי דרור, ענת ווגמן
|
| חייו מלאי שיר - סיפורו של אברהם חלפי
|
אורי משגב
|
תמי מרגלית
|
| קוזלצ'יק
|
רוני ניניו
|
טובי ארבל
|
| 2016
(ה-27)
|
מוות בבאר שבע
|
טלי שמש ואסף סודרי
|
|
[4]
|
| אל תוך הרשת האפלה
|
– דוקי דרור וצחי שיף
|
|
| בית האילמת
|
תמר קיי
|
|
| שלושה אחים ומערה
|
תמר טל
|
|
| שבוע 23
|
אוהד מילשטיין
|
|
2017
(ה-28)
|
מקווה שאני בפריים
|
נטעלי בראון
|
[5][6]
|
| הקרב האחרון של פפה
|
מיכאל אללו
|
| ילדי הצללים
|
נועה אהרוני
|
| ליליאן
|
אילן פלד, יאיר קדר
|
| שמוניסטים
|
לינה צ'פלין
|
2018
(ה-29)
|
הארץ מעבר להרים
|
מיכאל אללו וניר ברעם
|
|
| נולד בדיר יאסין
|
נטע שושני
|
רותם פארן
|
| נעמי
|
איה בן נחום, שי קפלן ואברהם פסו
|
|
| פרא
|
דנאל אל-פלג ואוריאל סיני
|
שלום גוטמן
|
| שמנה
|
הלית לוי
|
דנה עדן, שולה שפיגל
|
| 2019
(ה-30)
|
זונה כמוני
|
יעל שחר, שרון יעיש
|
חגי ארד, אלעד פלג
|
|
| אין אריות בתל אביב
|
דוקי דרור
|
ליאת אשד קמאי, דוקי דרור
|
| אליפלט - דוד שלי גיבור
|
שקד גורן
|
איילת קייט, אמיר הראל
|
| היה היה ילד
|
אורי לוי
|
| רחל אגמון
|
יאיר אגמון
|
אסף אמיר
|
| 2020
(ה-31)
|
גשם בעיניים
|
רון עומר
|
שולה שפיגל, דנה עדן, רון עומר
|
[7]
|
| אנדרגראונד בלט
|
לינה צ'פלין
|
דניאלה רייס רזון
|
| הדווקאים
|
הדס איילון
|
אמיר הראל, איילת קייט
|
| החוף הנפרד
|
קרין קיינר
|
לוי זיני, אבישי פרץ, קרין קיינר
|
| תמונת ניצחון
|
עדי משניות
|
| 2021
(ה-32)
|
לילות קיץ
|
אוהד מילשטיין
|
אוהד מילשטיין
|
[8]
|
| איך אומרות שתיקה
|
שיר ניומן
|
דנה שלו, ציפי ביידר, עוזי קרין
|
| המשימה: חברון
|
רונה סגל
|
עידית קליגר
|
| מרפסת
|
אלעד דוידוביץ' שיקוביץ'
|
| על כיסא הבמאי יושבת אישה
|
סמדר זמיר
|
אלעד פלג וחגי ארד
|
| 2022
(ה-33)
|
בת האמן
|
מרגריטה ויניב לינטון
|
|
|
| גרוסמן
|
עדי ארבל
|
|
| זויה צ'רקסקי חיים סובייטים
|
ענת שוורץ
|
|
| צבי אומר
|
צבי שיסל
|
|
| שבע השנים של אבשלום
|
דוד אופק, עמית עזז
|
|
| 2023
(ה-34)
|
הרף התחתון ביותר
|
|
|
|
| 7 מונולוגים על זנות
|
|
|
| הפרטיזן עם מצלמת הלייקה
|
|
|
| ליל כלולות
|
|
|
| מותו של לוויתן
|
|
|
- ^ אמיר בוגן, פרסי אופיר: "מיתה טובה" מוביל עם 14 מועמדויות, באתר ynet, 12 באוגוסט 2014
- ^ לייב בלוג: פרסי אופיר תשע״ד, 2014 | סינמסקופ
- ^
טקס פרסי אופיר לשנת 2015, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- ^ טקס פרסי אופיר לשנת 2016, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- ^ ישי קיצ'לס, טקס פרסי אופיר: המועמדים | ישראל היום, באתר ישראל היום, 17 באוגוסט 2017 00:17
- ^ איתמר רונאל, האישה שלא הייתה שם, באתר מאקו, 19 בספטמבר 2017
- ^ המועמדים והמועמדות בגמר תחרות אופיר 2020, באתר www.israelfilmacademy.co.il
- ^ בוקר, רן; טוקר, אינה (2021-10-05). "המנצח הגדול בטקס פרסי אופיר: "ויהי בוקר" של ערן קולירין". Ynet. נבדק ב-2021-10-05.
