צו חיפוש

צו חיפוש הוא צו הניתן לגורמי אכיפת החוק המאפשר להם לבצע חיפוש על גופו של אדם, במבנה וברכב, כחלק מתהליך איסוף ראיות בחקירה משטרתית. בישראל, תהליך נסיבות הוצאת הצו, הסמכויות הנתונות למחזיק צו החיפוש ונוהל חיפוש מעוגנים בפרק ג' של פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969^[1].

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיפוש במבנה וברכב[עריכת קוד מקור | עריכה]

נסיבות לנתינת צו חיפוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

החיפוש במבנה נחוץ כדי להבטיח תפיסת חפץ לצורך כל חקירה, משפט או הליך אחר.

יש לשופט יסוד להניח שהוא משמש לאחסון או למכירת חפץ גנוב, או כל חפץ אחר שהמחזיקים בו מתכוונים להשתמש בו למטרה לא-חוקית.

יש לשופט יסוד להניח שנעברה עבירה או שמתכוונים לעבור עבירה נגד אדם הנמצא במבנה.

סמכות לפי צו חיפוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

לערוך חיפוש במקום האמור בצו החיפוש ולתפוס כל חפץ הדומה למתואר בצו ולעשות בו כאמור בצו.

לעצור כל אדם הנמצא בבית או במקום ונראה כמי שיש לו חלק בעבירה.

חיפוש שלא על פי צו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעיתים, נדרש חיפוש בזמן שאינו מאפשר פנייה לבית משפט בבקשה לצו מחשש שהמתנה לצו חיפוש תסכל את האפשרות לבצע את החיפוש. מסיבה זו, החוק מאפשר לשוטר לבצע חיפוש ללא צו, בכפוף לתנאים מסוימים:

יש לשוטר יסוד להניח שמבצעים שם פשע, או שפשע בוצע שם לא מזמן.

המחזיק במקום פונה לעזרת המשטרה.

אדם הנמצא שם פונה לעזרת המשטרה ויש יסוד להניח שמבוצעת שם עבירה.

השוטר רודף אחרי אדם המתחמק ממעצר או נמלט ממשמורת חוקית.

בדצמבר 2021 אישרה הכנסת בקריאה ראשונה תיקון לחוק, המרחיב את סמכותם של שוטרים לערוך חיפוש בבית או במבנה ללא צו בית משפט, אם יש חשד להעלמת ראיות. התיקון אושר כהוראת שעה לשנה וחצי^[2].

נוהל עריכת החיפוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מנת להבטיח את קבילות ההליך, החוק מפרט את הנהלים שעל פיהם צריך להתנהל החיפוש, על מנת להבטיח שזכויותיהם של בעלי המבנה או הרכב שבו מתבצע חיפוש יישמרו:

עריכת החיפוש בפני שני עדים שאינם שוטרים; למעט במקרים הבאים:
- לא ניתן לעשות כך בנסיבות העניין - שיפורטו בפרוטוקול שייערך.
- שופט אישר שלא לערוך את החיפוש בפני עדים
- המחזיק בבית ביקש שלא לערוך את החיפוש בפני עדים - הבקשה תירשם בפרוטוקול שייערך.
עריכת רשימה של החפצים שנתפסו בחיפוש ומקום מציאתם - בין שהחיפוש בוצע ע"פ צו ובין שלא. על הרשימה להיחתם בידי העדים.
בעל המקום שבו נערך החיפוש או אדם מטעמו רשאים להיות נוכחים במהלך החיפוש ולקבל עותק של רשימת החפצים החתומה בידי העדים.

חיפוש בגופו של אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – חיפוש ותפיסה#חיפוש בגופו של אדם

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בישראל, הדרכים והתנאים לביצוע חיפוש גופני לצורך איתור ואיסוף ראיות מוגדרים בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי), התשנ"ו-1996^[3].

בשטחים הפלסטיניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השטחים הפלסטיניים נמצאים תחת הכיבוש הישראלי, ובהתאם לכך אין צורך בצו חיפוש כדי לבצע חיפוש בבתי פלסטינים, וכל קצין, או חייל שהוסמך על ידי קצין, יכול לבצע חיפוש בכל מקום. עילות החיפוש רחבות וכוללות, מעבר לחשד לביצוע עברה, גם חשד לפגיעה בשלום הציבור, בביטחון כוחות צה"ל או בקיום הסדר הציבורי, או חשד כי במקום נמצא אדם שעבר על הוראות הצו או חפץ הצפוי לתפיסה על פי הצו בדבר הוראות ביטחון.

הוראות אלה אינן חלות על מתנחלים, שחיפוש בביתם מחייב צו חיפוש על פי פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)^[4].

במרץ 2020 הגישו יש דין ורופאים לזכויות אדם יחד עם שישה עותרים פלסטינים עתירה לבג"ץ בדרישה לשנות את התחיקה הצבאית באופן שיקבע שכניסת כוחות הביטחון לבתים של פלסטינים לצורך חיפוש בהם צריכה להיעשות אך ורק בהתאם לצו שיפוטי, להוציא חריגים ספציפיים מוגדרים היטב^[5]. העתירה נדחתה בנימוק שעל פי כללי המשפט הבינלאומי ואמנות בינלאומיות בנושאי זכויות אדם המפקד הצבאי בשטח כבוש חייב לכבד, בין היתר, את גופם, כבודם וזכויותיהם המשפחתיות של התושבים הפלסטינים, ולהתייחס אליהם באופן אנושי, אך בכללים אלה אין הוראה ישירה המחייבת את הצורך בצו שיפוטי לשם עריכת חיפוש בחצריו של אדם^[6].