קונפדרציית הכדורגל הברזילאית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לוגו קונפדרציית הכדורגל הברזילאית

קונפדרציית הכדורגל הברזילאיתפורטוגזית: Confederação Brasileira de Futebol; ידועה בראשי התיבות CBF) היא הגוף האחראי על הכדורגל בברזיל. חברה בקונפדרציית הכדורגל של דרום אמריקה (CONMEBOL‏), CBF אחראית על הליגות הלאומיות של ברזיל (מ-סדרה א' עד סדרה ד') והגביע הברזילאי (Copa do Brasil‏) וממונה על נבחרת ברזיל בכדורגל לגברים ולנשים. כמו כן, פדרציות הכדורגל של מדינות ברזיל כפופות לה ונדרשות לתת לה דין וחשבון על פעילותן. CBF תהיה המארחת של מונדיאל 2014.

בחלק העליון של סמל CBF מצוירים כוכבים ירוקים, שמספרם משתנה לפי מספר ניצחונות נבחרת הגברים במונדיאלים.

עידן CBD[עריכת קוד מקור | עריכה]

קודם ל-CBF, הארגון הממונה על הכדורגל בברזיל היה "קונפדרציית הספורט הברזילאית" (Confederação Brasileira de Desportos‏ , CBD‏). CBD נוסדה ב-20 באוגוסט 1919 והייתה האחראית למעשה על כל הספורט בברזיל. היא הצטרפה כחברה לפיפ"א ב-1923.

בראש CBD עמדו 15 נשיאים. הראשון ביניהם היה אלווארו זמית (Álvaro Zamith) והאחרון אלנו דה בארוס נונס (Heleno de Barros Nunes).

כיום CBD כבר לא קיימת והגוף המרכז את ענפי הספורט האולימפיים בברזיל (נכון לשנת 2010) הוא הוועד האולמפי הברזילאי.

הקמת CBF ונשיאיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

CBF נוסדה ב-24 בספטמבר 1979, כאשר חדלה CBD לפקח על ענף הכדורגל בברזיל‏. מה שהוביל לכך היה הלחץ שהופעל מצד פיפ"א, אשר דרשה כי ענייני הכדורגל במדינות החברות בפיפ"א ירוכזו בידי ארגון עצמאי.

נכון לאפריל 2012, נשיא ההתאחדות הברזילאית הוא ז'וזה מריה מרין.

מרין החליף ב-12 במרץ 2012 את ריקרדו טיישיירה, אשר כיהן בתפקיד מאז 16 בינואר 1989. טיישיירה היה נשוי במשך 30 שנה, עד שנת 1997, לבתו של ז'ואו האבלנז', נשיא פיפ"א בין השנים 1974 ו-1998 ונשיא CBD בין 1958 ו-1975. הקדנציה האחרונה של טיישיירה הייתה השישית שלו כנשיא CBF והייתה אמורה להסתיים בתום מונדיאל 2014, שיתקיים בברזיל, אך לחץ ציבורי וממשלתי בגין האשמות חוזרות של שחיתות (ראו למעטה) הביאו אותו לפרישה מוקדמת. לפני טיישיירה, עמדו בראש CBF שלושה נשיאים, כולל אלנו נונס שהיה הנשיא בעת הניתוק של CBF מ-CBD.

.

הישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

CBF היא התאחדות הכדורגל המצליחה בעולם. נבחרות ברזיל זכו בכל תואר אפשרי למעט אחד. ההישג היחיד שמעולם לא נרשם לנבחרת ברזיל (הן זו הגברית והן זו הנשית) הוא זכייה במדליית זהב אולימפית.

נבחרות גברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תארים בינלאומיים ברמה גלובלית

תארים ביבשת אמריקה

נבחרות נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תארים בינלאומיים ברמה גלובלית

  • מקום שני במונדיאל: 2007
  • מדליות כסף אולימפיות: 2004, 2008

תארים ביבשת אמריקה

גביע ז'יל רימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גביע ז'יל רימה

זכייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד מהישגיה הבולטים של נבחרת ברזיל בכדורגל הוא זכייתה לצמיתות בגביע על שם ז'יל רימה. גביע ז'יל רימה היה גביע אשר החזקה עליו הועברה בין המדינות אשר זכו בו בין טורניר לטורניר של המונדיאל. בצורה זו אמור היה הגביע לעבור בין יד ליד, מעת שנערך הטורניר הראשון של המונדיאל ועד לזכייה שלישית של מדינה מסוימת במונדיאל. בשנת 1970, זכתה ברזיל בפעם השלישית בגביע זה, ואי לכך הוענק לה הגביע לצמיתות (גביע אחר, המכונה "גביע העולם של פיפ"א", הוכן עבור הטורנירים שנערכו לאחר 1990). הגביע, שהיה העשוי מ-3.8 קילוגרם זהב, הוצב לתצוגה במשרדי CBF בריו דה ז'ניירו מיד עם הזכייה בו, והעתק ממנו נשמר בכספת הארגון.

גניבת הגביע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בליל ה-19 בדצמבר 1983 נגנב גביע ז'יל רימה מהמקום בו הועמד לתצוגה. הגביע לא נמצא מעולם ותוצאות החקירה הצביעו על כך שהגנבים התיכו אותו על מנת למכור את הזהב ממנו היה עשוי. ארבעה גברים נעצרו בעקבות המעשה.

בעקבות מעשה הגניבה, העניקה פיפ"א לברזיל בשנת 1986 העתק של הגביע, שנוצק בידי חברת קודאק מ-1.875 ק"ג זהב. העתק זה מוצב כיום לתצוגה במשרדי CBF.

שחיתות וחקירות פרלמנטריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריקרדו טיישיירה, נשיא CBF

בשנת 1994, לאחר זכייתה של ברזיל במונדיאל בארצות הברית, הביאו שחקני הנבחרת ומלוויהם מ-CBF במזוודותיהם בחזרה לברזיל סך של כ-17 טונות של ציוד שנקנה בארצות הברית, רובו מוצרי אלקטרוניקה המחויבים בתשלום מכס. נשיא ההתאחדות, ריקרדו טיישיירה, הפעיל את קשריו הפוליטיים והצליח לשחרר את המזוודות בשדה התעופה ללא תשלום מיסי מכס[1]. הפרשה דלפה לעיתונות ועוררה את זעם הציבור. באוגוסט 2009 הורשע טיישיירה על ידי בית משפט בריו דה ז'ניירו בגין עבירה זו ונאסר עליו לכהן במשרה פוליטית וכן לנהל קשרי מסחר עם גופי ממשל למשך שלוש שנים[2].

בתחילת שנות האלפיים הייתה צמרת CBF מעורבת בשתי חקירות פדרליות באשמת שחיתות [3] [4] [5]. ב"חקירת נייקי" ("CPI da Nike") שערך בית הנבחרים של ברזיל נחקרו עבירות הקשורות בחוזה שנערך בין CBF לחברת נייקי בשנת 1996. חוזה נייקי קבע שהחברה תשמש כספונסורית רשמית של נבחרת ברזיל וכן הוסדר בו שהיא תהיה הספקית הבלעדית של ציוד ספורט עבור הנבחרת. בנוסף, קבע החוזה שחברת נייקי תהיה רשאית ליזום משחקי ידידות של הנבחרת וכן לקבוע תנאים להופעותיהם בציבור של כוכבי הנבחרת, כגון רונלדו. בין המניעים לפתיחת החקירה היו הנסיבות המחשידות סביב השתתפותו של רונלדו במשחק הגמר של מונדיאל 1998. כמה שעות לפני המשחק, רונלדו התמוטט והובהל לבית חולים. חרף זאת, הפתיע רונלדו את צופי המשחק ברחבי העולם כאשר הופיע למשחק. תפקודו של רונלדו במשחק היה ירוד ונבחרת ברזיל הפסידה לצרפת בתוצאה 0-3. עלה החשד כי השתתפותו של רונדלו במשחק הייתה קשורה למעורבות חברת נייקי בענייני הנבחרת. גורם נוסף שהביא לחקירה הוא העובדה שההתאחדות חדלה להיות רווחית בשנת 1996, והחלה לשקוע בחובות עתק, שצברו ריביות בשיעורים גבוהים.

"חקירת נייקי" התנהלה בין בספטמבר 2000 ליוני 2001 ובדו"ח הסופי הואשמו 33 אישים בצמרת הכדורגל הברזילאית בשורת מעשי שחיתות, כאשר בראש הרשימה עמד נשיא ההתאחדות טיישיירה. הדו"ח לא אושר בהצבעה בבית התחתון של הקונגרס הלאומי של ברזיל[6].

באותה התקופה, ערך הסנאט הפדרלי (הבית העליון בקונגרס הברזילאי) את "חקירת הכדורגל" ("CPI do Futebol"), שהייתה ארוכה ומקיפה יותר מ"חקירת נייקי", ואי לכך גם הממצאים שהעלתה חקירת נייקי נלקחו בחשבון במסגרת חקירה זו. הדו"ח הסופי הוגש בנובמבר 2001 והפעם אושר. הדו"ח כלל המלצות על הדחתם של 17 אישים, ביניהם גם טיישיירה, אשר הואשם בדו"ח בשלושה עשר מקרי שחיתות. בעקבות החקירות, חויבה CBF לשלם קנס של יותר מ-14 מיליון ריאלים למס הכנסה (כשבעה מיליון דולרים, במונחים של 2010).

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏"מונדיאל 1994: חגיגות נוסח נבחרת ברזיל", מאת חזי אשר, באתר ספורטאנטר, 4 ביוני 2006
  2. ^ כתבה בדיילי טלגרף מ-13 באוגוסט 2009.
  3. ^ כתבה ב-BBC על שחיתות בכדורגל הברזילאי, 2001 (באנגלית, נבדק במאי 2010)
  4. ^ כתבה בעיתון הבריטי האינדפנדנט על שחיתות בצמרת CBF, דצמבר 2000 (באנגלית, נבדק במאי 2010)
  5. ^ כתבה בעיתון הברזילאי פוליה דה סאו פאולו על השחיתות בכדורגל הברזילאי. (בפורטוגזית)
  6. ^ כתבה באתר playthegame.org‏

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]