נבחרת ברזיל בכדורגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ברזיל
CBF logo.svg
מידע כללי
כינוי הסלסאו, הקנריות הקטנות, המובחרים
התאחדות קונפדרציית הכדורגל הברזילאית (CBF)
השתייכות CONMEBOL
מאמן דונגה
קפטן ניימאר
מלך השערים פלה (77)
שיאן ההופעות קאפו (142)
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
משחקים היסטוריים
משחק בינלאומי ראשון
Flag of Argentina.svg ארגנטינה 3 - 0 ברזיל Flag of Brazil.svg
(בואנוס איירס, ארגנטינה; 20 בספטמבר 1914)
הניצחון בהפרש הגבוה ביותר
Flag of Brazil.svg ברזיל 14 - 0 Flag of Nicaragua.svg ניקרגואה
מקסיקו; 17 באוקטובר 1975
ההפסד בהפרש הגבוה ביותר
Flag of Uruguay.svg  אורוגוואי 6 - 0 ברזיל Flag of Brazil.svg
(ויניה דל מאר, צ'ילה; 18 בדצמבר 1920)
ברזיל Flag of Brazil.svg 1 - 7 Flag of Germany.svg  גרמניה
(בלו הוריזונטה, ברזיל; 8 ביולי 2014 - חצי גמר מונדיאל 2014)
גביע העולם בכדורגל
הופעות 20 (הראשונה ב-1930)
ההישג הטוב ביותר מקום ראשון (5 פעמים): 1958, 1962,
1970, 1994 ו-2002 (שיא)
קופה אמריקה
הופעות 33 (הראשונה ב-1916)
ההישג הטוב ביותר מקום ראשון (8 פעמים): 1919, 1922, 1949,
1989, 1997, 1999, 2004, 2007
גביע הזהב
הופעות 3 (הראשונה ב-1996)
ההישג הטוב ביותר מקום שני (1996, 2003)

נבחרת ברזיל בכדורגל היא נבחרת הכדורגל הלאומית של ברזיל. הנבחרת מנוהלת על ידי קונפדרציית הכדורגל הברזילאית. נבחרת ברזיל היא הנבחרת המצליחה ביותר בתולדות גביע העולם בכדורגל. לזכותה 5 זכיות בגביע, כשהאחרונה שבהן בגביע העולם שהתקיים בשנת 2002. הנבחרת היא הנבחרת היחידה שהשתתפה בכל טורנירי הגביע העולמי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד 1958[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנבחרת לא זכתה להצלחה גדולה בהופעותיה הראשונות במפעל, עקב סכסוכים פנימיים בכדורגל הברזילאי, שמנעו מהתאחדות הכדורגל להרכיב נבחרת חזקה. התאחדויות הכדורגל של מדינות ריו דה ז'ניירו וסאו פאולו דרשו שהנבחרת תורכב אך ורק מהכדורגלנים ששייכים אליהן.

בשני הטורנירים הראשונים של גביע העולם, ב-1930 וב-1934, הודחה הנבחרת כבר בשלבים המוקדמים, אך בטורניר של שנת 1938 הראתה הנבחרת סימן ראשון לעתיד לבוא, כשסיימה במקום השלישי, לאחר שהפסידה בחצי הגמר לאיטליה האלופה. באותו טורניר נכנס להיסטוריה שחקן הנבחרת לאונידאס דה סילבה, כשחקן הראשון שכבש ארבעה שערים במשחק אחד במסגרת גביע העולם בכדורגל.

ברזיל אירחה את טורניר גביע העולם בשנת 1950, שהיה הטורניר הראשון שהתקיים אחרי מלחמת העולם השנייה. טורניר זה היה היחיד בהיסטוריה שלא התקיים בו משחק גמר. במקום משחק גמר, התקיים בית גמר של ארבע נבחרות, והנבחרת שסיימה את הבית עם המאזן הטוב ביותר הוכתרה כאלופת העולם. במשחק האחרון של בית הגמר שיחקו נבחרות אורוגוואי וברזיל. המשחק התקיים באצטדיון המרקנה בריו דה ז'ניירו לעיני 199,854 צופים, מספר שיא של צופים במשחק כדורגל בכל הזמנים. לברזיל הספיק תיקו על מנת לסיים במקום הראשון בבית, אך היא הפסידה במפתיע לאורוגוואי בתוצאה 2:1, ובכך הפסידה את תואר אלופת העולם. משחק זה ידוע בברזיל בכינוי "אסון המרקנה".

כעבור ארבע שנים, ב-1954, הודחה ברזיל בשלב רבע הגמר על ידי הונגריה, במשחק שזכה לכינוי "הקרב של ברן" בשל האירועים האלימים שאירעו במהלכו ואחריו.

1958-1970[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת ברזיל זכתה בגביע העולם הראשון שלה בטורניר שנערך בשנת 1958 בשבדיה. ברזיל ניצחה במשחק הגמר את הנבחרת המארחת שבדיה בתוצאה 5:2, והפכה לנבחרת הראשונה בהיסטוריה שזוכה בתואר מחוץ ליבשת שלה.

שבחים רבים והערכה קיבל מאמן הנבחרת ויסנטה פאולה, שהיה לעתים תופס תנומה במהלך אימוני הנבחרת, וכן עוצם את עיניו במהלך המשחקים, דבר שהיה נותן רושם כאילו הוא נרדם במהלך המשחקים. כמו כן, בטורניר זה התגלה לעולם ילד הפלא פלה, שעתיד להפוך לגדול שחקני הכדורגל בכל הזמנים.

נבחרת ברזיל זכתה בתואר גם בטורניר הבא שנערך ב-1962, לאחר שניצחה במשחק הגמר את צ'כוסלובקיה בתוצאה 3:1. בטורניר זה נפצע פלה כבר אחרי שני משחקים. בעקבות פציעתו של פלה, תפס גארינצ'ה את הנהגת הנבחרת, והוביל אותה עד לזכייה בתואר.

כעבור ארבע שנים, ב-מונדיאל 1966, שוב נפצע פלה, אך הפעם לא הצליחה הנבחרת בלעדיו, הודחה כבר בשלב הראשון, ונפרדה מהתואר לאחר שהחזיקה בו 8 שנים רצופות.

נבחרת ברזיל זכתה בגביע השלישי שלה בשנת 1970. יש הטוענים שהרכב הנבחרת בטורניר זה הוא הרכב הנבחרת הטוב בכל הזמנים, עם פלה בטורניר האחרון שלו, קרלוס אלברטו, ז'אירזיניו, טוסטאו וריבלינו. לאחר שזכתה הנבחרת בפעם השלישית בגביע ז'יל רימא, קיבלה הנבחרת את הזכות לשמור אותו לצמיתות.

1974-1990[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברזיל הגיעה למונדיאל 1974 שהתקיים בגרמניה המערבית כאלופת העולם, אך לא הצליחה להגן על תוארה והסתפקה במקום הרביעי, לאחר שהפסידה להולנד במשחק המכריע על העלייה לגמר, והפסידה לפולין במשחק על המקום השלישי.

טורניר גביע העולם בכדורגל בשנת 1978 ייזכר בברזיל כטורניר שערורייתי. במחזור האחרון של שלב הבתים השני התמודדה הנבחרת נגד פולין, וארגנטינה התמודדה מול פרו. נבחרות ארגנטינה וברזיל הגיעו למשחק במצב שבו יחס שערים יקבע מי מהשתיים תעפיל לשלב הגמר במקרה של ניצחון של שתי הנבחרות. במשחק הראשון ניצחה ברזיל את פולין בתוצאה 3:1. המשחק השני התקיים מספר שעות אחרי המשחק הראשון, עובדה שבזכותה ידעה נבחרת ארגנטינה בדיוק באיזה הפרש שערים עליה לנצח על מנת להעפיל למשחק הגמר. נבחרת ארגנטינה ניצחה את פרו בתוצאה 6:0, ועלתה על חשבון ברזיל למשחק הגמר. המחלוקת הייתה סביב העובדה ששוער נבחרת פרו, ראמון קווירוגה, שנולד בארגנטינה, ספג עד לאותו משחק שישה שערים בחמישה משחקים, ונבחרת ארגנטינה שהבקיעה רק שישה שערים עד לאותו משחק, הבקיעה את אותו מספר שערים במשחק נגד פרו.

אף על פי שלא זכתה בתואר, הייתה ברזיל לנבחרת הבלתי מנוצחת היחידה בטורניר. עד היום מרגישים תושבי ברזיל מרומים, בעקבות השערורייה בטורניר, שמנעה מהם לזכות בתואר.

בטורניר גביע העולם שהתקיים בספרד בשנת 1982 הציגה ברזיל יכולת מעולה, בהנהגת כישרונות כמו ז'ורז'יניו, זיקו, פלקאו, אדר, ואלדיר פרז בשער וסוקרטס. הנבחרת ניצחה בכל שלושת משחקי שלב הבתים הראשון והעפילה לשלב הבתים השני, שבו שובצה לבית אחד יחד עם נבחרות ארגנטינה ואיטליה. במשחק הראשון הביסה ברזיל את ארגנטינה בתוצאה 3:1, אך הפסידה לאיטליה במשחק השני בתוצאה 3:2. כוכב נבחרת איטליה פאולו רוסי כבש לזכות נבחרתו שלושער, וסייע לנבחרתו להדיח את ברזיל מהטורניר.

במונדיאל 1986 שנערך במקסיקו הודחה ברזיל ברבע הגמר על ידי צרפת בדו-קרב בעיטות עונשין, לאחר 1:1 בסיום המשחק.

במונדיאל 1990 שנערך באיטליה הייתה זו שוב ארגנטינה שעצרה את ברזיל, הפעם בשלב שמינית הגמר.

1994-עד היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

במונדיאל 1994, 24 שנים לאחר שזכתה בתואר האחרון שלה, זכתה ברזיל בתואר נוסף, והרביעי במספר. שוב התמודדה הנבחרת במשחק הגמר מול נבחרת איטליה. המשחק הסתיים בתוצאה 0:0 לאחר 120 דקות של משחק הגנתי מצד שתי הקבוצות, והפך למשחק הגמר הראשון בגביע העולם שהוכרע באמצעות בעיטות עונשין. חלוץ נבחרת איטליה רוברטו באג'יו החמיץ את הבעיטה האחרונה של נבחרתו, וברזיל הוכתרה כאלופת העולם.

בטורניר הבא, בשנת 1998, שוב הגיעה הנבחרת למשחק הגמר, אך הפעם הפסידה למארחת צרפת בתוצאה 3:0. כוכב הנבחרת רונאלדו סבל ערב המשחק ממחלה, ויש הטוענים שסבל מהתמוטטות עצבים. ביקורות קשות הוטחו כנגד מאמן הנבחרת, מאריו זגאלו, על החלטותיו במהלך הטורניר.

נבחרת ברזיל זכתה בתואר החמישי שלה בטורניר שנערך בשנת 2002 ביפן ובקוריאה הדרומית. משחק הגמר נערך בין שתיים מהנבחרות המצליחות ביותר בהיסטוריה של הכדורגל העולמי - ברזיל וגרמניה. היה זה המפגש הראשון אי פעם בין שתי הנבחרות במסגרת גביע העולם בכדורגל. ברזיל ניצחה בתוצאה 2:0 מצמד של רונאלדו, וזכתה בתואר החמישי בתולדותיה.

במונדיאל 2006 שנערך בגרמניה העפילה ברזיל לשלב שמינית הגמר לאחר שניצחה בשלושת משחקיה את קרואטיה 1:0, אוסטרליה 2:0 ויפן 4:1. הייתה זו הפעם העשירית ברציפות שברזיל עלתה לשלב השני במונדיאל, והפעם השישית שהשיגה את מלוא הנקודות בשלב הבתים. בשמינית הגמר ניצחה ברזיל את גאנה 3:0, ועלתה לרבע הגמר. רונאלדו כבש את השער הראשון לזכות ברזיל במשחק זה, ועלה לראש דירוג המבקיעים בתולדות המונדיאל עם 15 שערים. ברבע הגמר נוצחה ברזיל 1-0 על ידי צרפת, הפסד שקטע רצף של 11 ניצחונות רצופים במשחקי גביע העולם מאז ההפסד לצרפת בגמר מונדיאל 1998.

לאחר מונדיאל 2006 מונה דונגה למאמן הנבחרת. צירופו כמאמן הנבחרת אמנם הביא תוצאות חיוביות, אך דרך משחק לא אטרקטיבית, לדעתם של אוהדים רבים. בקופה אמריקה 2007 זכתה ברזיל לאחר ניצחון 3-0 בגמר על נבחרת ארגנטינה, שהייתה הנבחרת המועדפת לזכייה בתואר. היא זכתה גם בגביע הקונפדרציות 2009, לאחר ניצחון בגמר 3-2 על נבחרת ארצות הברית. נבחרת ברזיל זכתה בגביע הקונפדרציות גם בשנים 1997 ו-2005.

במונדיאל 2010 הודחה ברזיל בשלב רבע הגמר בפעם השנייה ברציפות. ברזיל סיימה ראשונה בשלב הבתים לאחר ניצחון 1-2 על צפון קוריאה, ניצחון 1-3 על חוף השנהב ותיקו 0-0 מול פורטוגל. בשמינית הגמר הביסה ברזיל את צ'ילה 0-3, אולם בשלב רבע הגמר איבדה ברזיל יתרון מוקדם על הולנד והפסידה 2-1.

ב-2011 ברזיל הודחה ברבע הגמר של הקופה אמריקה.

ב-30 ביוני 2013 זכתה בגביע הקונפדרציות 2013 שנערך בברזיל, לאחר שגברה במשחק הגמר על נבחרת ספרד בתוצאה 3:0.

ב-2014 אירחה ברזיל את משחקי המונדיאל בפעם השנייה בתולדותיה. במונדיאל זה ברזיל הודחה בחצי הגמר על ידי גרמניה בתוצאה 7:1, ההפסד הגדול בתולדותיה (לצד הפסד 6-0 לאורוגוואי בשת 1920), משחק שקיבל את השם מינייראסו.

ברזיל במשחקים האולימפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרתה האולימפית של ברזיל מעולם לא זכתה במדליית זהב במסגרת המשחקים האולימפיים, אך זכתה בשלוש מדליות כסף, בשנים 1984 1988 וב-2012, ובמדליית ארד ב-1996.

ברזיל בגביעי העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1930 - סיבוב ראשון
  • 1934 - סיבוב ראשון
  • 1938 - מקום שלישי
  • 1950 - מקום שני
  • 1954 - רבע גמר
  • 1958 - מקום ראשון
  • 1962 - מקום ראשון
  • 1966 - סיבוב ראשון
  • 1970 - מקום ראשון
  • 1974 - מקום רביעי
  • 1978 - מקום שלישי
  • 1982 - סיבוב שני (רבע גמר)
  • 1986 - רבע גמר
  • 1990 - שמינית גמר
  • 1994 - מקום ראשון
  • 1998 - מקום שני
  • 2002 - מקום ראשון
  • 2006 - רבע גמר
  • 2010 - רבע גמר
  • 2014 - מקום רביעי

קופה אמריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1916 - מקום שלישי
  • 1917 - מקום שלישי
  • 1919 - מקום ראשון
  • 1920 - מקום שלישי
  • 1921 - מקום שני
  • 1922 - מקום ראשון
  • 1923 - מקום רביעי
  • 1924 - פרשה
  • 1925 - מקום שני
  • 1926 עד 1935 - פרשה
  • 1937 - מקום שני
  • 1939 - פרשה
  • 1941 - פרשה
  • 1942 - מקום שלישי
  • 1945 - מקום שני
  • 1946 - מקום שני
  • 1947 - פרשה
  • 1949 - מקום ראשון
  • 1953 - מקום שני
  • 1955 - פרשה
  • 1956 - מקום רביעי
  • 1957 - מקום שני
  • 1959 - מקום שני
  • 1959 - מקום שלישי
  • 1963 - מקום רביעי
  • 1967 - פרשה
  • 1975 - חצי גמר
  • 1979 - חצי גמר
  • 1983 - מקום שני
  • 1987 - סיבוב ראשון
  • 1989 - מקום ראשון
  • 1991 - מקום שני
  • 1993 - רבע גמר
  • 1995 - מקום שני
  • 1997 - מקום ראשון
  • 1999 - מקום ראשון
  • 2001 - רבע גמר
  • 2004 - מקום ראשון
  • 2007 - מקום ראשון
  • 2011 - רבע גמר

סגל הנבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגל הנבחרת למונדיאל 2014 (הופעות ושערים מעודכנים ל-29 ביוני 2014)

מס' עמדה שם תאריך לידה הופעות שערים מועדון
12 שוער ז'וליו סזאר 3 בספטמבר 1979 84 0 Flag of Portugal.svg בנפיקה ליסבון
1 שוער ג'פרסון 2 בינואר 1983 9 0 Flag of Brazil.svg בוטפוגו
22 שוער ויקטור 21 בינואר 1983 6 0 Flag of Brazil.svg אתלטיקו מיניירו
2 הגנה דני אלבס 6 במאי 1983 79 6 Flag of Spain.svg ברצלונה
23 הגנה מייקון 26 ביולי 1981 72 7 Flag of Italy.svg רומא
3 הגנה טיאגו סילבה 1 באוקטובר 1984 50 2 Flag of France.svg פריז סן-ז'רמן
4 הגנה דוד לואיז 22 באפריל 1987 40 1 Flag of France.svg פריז סן-ז'רמן
6 הגנה מרסלו 12 במאי 1988 35 4 Flag of Spain.svg ריאל מדריד
13 הגנה דאנטה 18 באוקטובר 1983 12 2 Flag of Germany.svg באיירן מינכן
14 הגנה מקסוול 27 באוגוסט 1981 9 0 Flag of France.svg פריס סן ז'רמן
15 הגנה הנריקה 18 באוקטובר 1983 5 0 Flag of Italy.svg נאפולי
16 קשר רמירס 24 במרץ 1987 46 4 Flag of England.svg צ'לסי
11 קשר אוסקר 9 בספטמבר 1991 35 10 Flag of England.svg צ'לסי
8 קשר פאוליניו 25 ביולי 1988 29 5 Flag of England.svg טוטנהאם
18 קשר הרנאנס 29 במאי 1985 25 2 Flag of Italy.svg אינטר מילאנו
17 קשר לואיס גוסטבו 23 ביולי 1987 23 1 Flag of Germany.svg וולפסבורג
20 קשר ברנרד 8 בספטמבר 1992 13 1 Flag of Ukraine.svg שחטאר דונצק
5 קשר פרננדיניו 4 במאי 1985 9 2 Flag of England.svg מנצ'סטר סיטי
19 קשר ויליאן 9 באוגוסט 1988 10 2 Flag of England.svg צ'לסי
10 חלוץ ניימאר 5 בפברואר 1992 53 35 Flag of Spain.svg ברצלונה
7 חלוץ האלק 25 ביולי 1986 38 9 Flag of Russia.svg זניט סנקט פטרבורג
9 חלוץ פרד 3 באוקטובר 1983 37 18 Flag of Brazil.svg פלומיננסה
21 חלוץ ז'ו 20 במרס 1987 19 5 Flag of Brazil.svg אתלטיקו מיניירו

שיאני ההופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-6 ביוני 2014,‏[1]
בכתב מודגש - שחקנים שטרם פרשו ממשחק פעיל, גם אם כבר אינם משחקים במדי הנבחרת
# שם הופעות שערים שנים בנבחרת
1 קאפו 142 5 1990 - 2006
2 רוברטו קרלוס 125 11 1992 - 2006
3 לוסיו 105 4 2000 - 2011
4 קלאודיו טפארל 104 0 1988 - 1998
5 דז'למה סאנטוס 98 3 1952 - 1968
רונאלדו 98 62 1994 - 2011
רונאלדיניו 98 33 1999 - 2013
8 ז'ילמר 94 0 1953 - 1969
9 ז'ילברטו סילבה 93 3 2001 - 2010
10 פלה 92 77 1957 - 1971
ריבלינו 92 26 1965 - 1978
רוביניו 92 27 2003 - 2013

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרות הכדורגל של דרום אמריקה (CONMEBOL)

אורוגוואי · אקוודור · ארגנטינה · בוליביה · ברזיל · ונצואלה · פרגוואי · פרו · צ'ילה · קולומביה