נבחרת צרפת בכדורגל
| מידע כללי | |||
|---|---|---|---|
| כינוי | הטריקולור, הכחולים | ||
| התאחדות | התאחדות הכדורגל הצרפתית | ||
| השתייכות | אופ"א | ||
| מאמן | דידייה דשאן | ||
| קפטן | הוגו לוריס | ||
| מלך השערים | תיירי הנרי (51) | ||
| שיאן ההופעות | ליליאן תוראם (142) | ||
| אצטדיון ביתי | סטאד דה פראנס, פריז | ||
| תלבושת | |||
|
|
|||
| משחקים היסטוריים | |||
| משחק בינלאומי ראשון בריסל, בלגיה ;1 במאי 1904 |
|||
| הניצחון בהפרש הגבוה ביותר פריז, צרפת; 6 בספטמבר 1995 |
|||
| ההפסד בהפרש הגבוה ביותר לונדון, אנגליה; 19 באוקטובר 1908 |
|||
| גביע העולם בכדורגל | |||
| הופעות | 13 (הראשונה ב-1930) | ||
| ההישג הטוב ביותר | זכייה, 1998 | ||
| אליפות אירופה בכדורגל | |||
| הופעות | 8 (הראשונה ב-1960) | ||
| ההישג הטוב ביותר | זכייה, 1984 ו2000 | ||
נבחרת צרפת בכדורגל היא נבחרת הכדורגל הלאומית של צרפת.
צרפת הגיעה למקום השלישי במונדיאל 1958 מה שנחשב להצלחה. הדור של פלאטיני הגיע למקום הרביעי במונדיאל 1982, ושלישי במונדיאל 1986. ביניהם, צרפת זכתה באליפות אירופה בכדורגל ב-1984.
השנים שבהן צרפת זכתה לעיקר הצלחתה 1998-2000. בין שחקניה הבולטים באותה תקופה היו זינאדין זידאן, לורן בלאן, עמנואל פטי ותיירי הנרי. צרפת זכתה במונדיאל 1998, וכעבור שנתיים זכתה גם ביורו 2000.
בנוסף לתארים אלו, צרפת זכתה גם פעמיים בטורניר גביע הקונפדרציות.
תוכן עניינים |
היסטוריה[עריכה]
1930 עד 1954[עריכה]
נבחרת צרפת השתתפה בגביע העולם הראשון שנערך בשנת 1930 ואף שיחקה במשחק הפתיחה של הטורניר. צרפת ניצחה את מקסיקו 1-4, ושחקנה לוסיאן לורן הבקיע את השער הראשון בתולדות המונדיאלים. בהמשך הטורניר הפסידה צרפת לארגנטינה ולצ'ילה והודחה בשלב הבתים. גם במונדיאל 1934 הודחה צרפת בסיבוב הראשון לאחר הפסד לאוסטריה.
צרפת נבחרה לארח את מונדיאל 1938 וניצחה בשמינית הגמר את בלגיה, אך לא הצליחה לנצל את יתרון הביתיות כדי להגיע אל מעבר לרבע הגמר, שבו הפסידה לאיטליה, שזכתה בטורניר בסופו של דבר.
לאליפות העולם הבאה בשנת 1950 צרפת לא העפילה בעקבות הפסד ליוגוסלביה בטורניר המוקדמות במשחק מכריע שנערך בפירנצה שבאיטליה. למונדיאל 1954, לעומת זאת, הצליחה צרפת להעפיל אך הודחה כבר בשלב הבתים, שוב עקב הפסד ליוגוסלביה.
1958 עד 1960 : הישגים ראשונים[עריכה]
מונדיאל 1958 היווה את הישג השיא של נבחרת צרפת עד לאותה תקופה ולמשך תקופה ארוכה לאחריו. צרפת פתחה את משחקיה בבית המוקדם בניצחון 3-7 על פרגוואי, בהמשך הפסידה ליוגוסלביה 3-2 וסיימה את משחקיה בבית המוקדם בניצחון 1-2 על סקוטלנד שהעניק לה את המקום הראשון בבית, עקב הפרש שערים עדיף על פני יוגוסלביה. ברבע הגמר הביסה צרפת את צפון אירלנד 0-4, ובחצי הגמר נעצרה על ידי ברזיל החזקה בהפסד 5-2, כאשר פלה כובש שלושער לזכות ברזיל. במשחק על המקום השלישי ניצחה צרפת את גרמניה המערבית 3-6, כאשר ז'יסט פונטיין מבקיע רביעייה. פונטיין סיים כמלך שערי הטורניר עם 13 שערים בשישה משחקים, הישג שלא שוחזר עד היום. יחד עם פונטיין שיחקו בנבחרת צרפת שחקנים רבים מקבוצת סטאד ריימס בהווה ובעבר כדוגמת ריימונד קופה, רוברט ז'נקט ורוג'ר מרשה.
כעבור שנתיים אירחה צרפת את אליפות אירופה הראשונה בכדורגל. צרפת העפילה לטורניר הגמר בעקבות ניצחונות על יוון ואוסטריה במוקדמות, אולם בחצי הגמר הפסידה ליוגוסלביה 5-4 לאחר שהובילה 2-4. במשחק על המקום השלישי הפסידה צרפת לצ'כוסלובקיה 2-0, וסיימה במקום הרביעי בטורניר.
1962 עד 1980[עריכה]
שנות ה-60 וה-70 היו חלשות מאד עבור הנבחרת הצרפתית.
במהלך תקופה זו העפילה צרפת פעמיים בלבד לאליפות העולם בכדורגל, בשנים 1954 ו1966, ובשתי הפעמים לא עברה את שלב הבתים.
צרפת גם כשלה בניסיונותיה להעפיל לאליפויות אירופה חמש פעמים ברציפות, בין השנים 1964 עד 1980.
1982 עד 1986 : תקופת פלאטיני[עריכה]
בשנות ה-80 הפכה צרפת לאחת מנבחרות הכדורגל החזקות ביבשת הודות לכוכבה מישל פלאטיני. מונדיאל 1982 סימן את תחילתו של עידן פלאטיני בנבחרת צרפת, כאשר הנבחרת סיימה במקום הרביעי, הישגה הטוב ביותר מאז מונדיאל 1958. צרפת הפסידה בחצי הגמר לגרמניה המערבית 5-4 בבעיטות הכרעה, לאחר שהמשחק הסתיים בתיקו 3-3 אחרי הארכה. במהלך ההארכה איבדה צרפת יתרון 1-3 ובסופו של דבר הפסידה את המשחק. גם במשחק על המקום השלישי הפסידה צרפת לפולין, 3-2, וסיימה במקום הרביעי.
צרפת נבחרה לארח את אליפות אירופה בכדורגל, בפעם השנייה בתולדותיה, בשנת 1984. בעקבות האירוח, העפילה צרפת אוטומטית לטורניר הגמר ולא נאלצה להשתתף במוקדמות. צרפת הייתה המועמדת הראשית לזכייה בטורניר והיא אכן עשתה זאת כשהיא מנצחת בכל חמשת משחקיה. צרפת פתחה את שלב הבתים בניצחון 0-1 על דנמרק משער של פלאטיני, המשיכה בניצחון 0-5 על בלגיה כאשר פלאטיני כובש שלושער וסיימה את שלב הבתים במקום הראשון אחרי ניצחון על יוגוסלביה 2-3, כאשר פלאטיני כובש שלושער שני בטורניר. בחצי הגמר ניצחה צרפת את פורטוגל 2-3 בהארכה, כאשר היא נחלצת במהלך ההארכה מפיגור 2-1 ומנצחת משער של פלאטיני דקה לסיום ההארכה. במשחק הגמר ניצחה צרפת את ספרד 0-2 משערים של פלאטיני וברונו בלון, וזכתה לראשונה בתולדותיה באליפות אירופה. פלאטיני, שהבקיע בכל חמשת משחקי הנבחרת, סיים כמלך השערים בטורניר עם מאזן חסר תקדים של תשעה שערים בחמישה משחקים, הישג שלא שוחזר עד היום.
מונדיאל 1986 היה הטורניר הגדול האחרון שבו השתתף פלאטיני במדי הנבחרת. בשלב הבתים ניצחה צרפת את קנדה, סיימה בתיקו עם ברית המועצות וניצחה את הונגריה. צרפת סיימה במקום השני בבית הודות להפרש שערים נחות ביחס לברית המועצות. בשמינית הגמר הדיחה צרפת את אלופת העולם איטליה כשניצחה 0-2, וברבע הגמר הדיחה את ברזיל בבעיטות הכרעה 3-4 לאחר שהמשחק הסתיים בתיקו 1-1. בחצי הגמר הפסידה צרפת לגרמניה המערבית 2-0, ובמשחק על המקום השלישי ניצחה את בלגיה 2-4 לאחר הארכה. בכך השוותה צרפת את הישג השיא שלה בגביע העולם, שהושג לראשונה 28 שנים קודם לכן.
1988 עד 1994[עריכה]
לאחר פרישתו של פלאטיני מהנבחרת כשחקן, כשלה צרפת בנסיונותיה להעפיל ליורו 1988 ולמונדיאל 1990.
צרפת הצליחה להעפיל ליורו 1992, ובכך השתתפה לראשונה באליפות אירופה המתקיימת מחוץ לשטחה. הייתה זו הפעם הראשונה שבה צרפת הצליחה להעפיל לאליפות אירופה דרך טורניר מוקדמות מאז 1960. בטורניר עצמו לא הצליחה צרפת והודחה בשלב הבתים.
טורניר המוקדמות למונדיאל 1994 היווה את נקודת השפל של נבחרת צרפת. שני משחקים לסיום הטורניר הובילה צרפת בבטחה את הבית המוקדם עם שישה ניצחונות, תיקו והפסד. על מנת להעפיל למונדיאל הייתה צריכה צרפת לסיים בתיקו באחד ממשחקיה הביתיים הנותרים מול ישראל או בולגריה. צרפת הייתה מועמדת ברורה לנצח את ישראל, שטרם ניצחה בטורניר המוקדמות והובסה 4-0 במשחק הקודם בין הנבחרות. צרפת פיגרה במפתיע 1-0 משער של רונן חרזי אבל הצליחה להפוך את התוצאה ל-1-2. שבע דקות לסיום הצליחה ישראל להשוות ל-2-2 משער של אייל ברקוביץ', תוצאה שעדיין הייתה מעלה את צרפת למונדיאל. אולם בדקה ה-90 הבקיע ראובן עטר שער ניצחון סנסציוני לישראל 3-2 ומנע מהצרפתים את העלייה למונדיאל. עם זאת, הצרפתים עדיין יכלו לעלות לטורניר הגמר במשחקם האחרון נגד בולגריה במידה והיו מסיימים בתיקו. הצרפתים הובילו 0-1 משער של אריק קנטונה. אמיל קוסטדינוב הבולגרי השווה ל-1-1, תוצאה שעדיין הייתה טובה לצרפתים, אולם בדקה ה-90 הבקיע אמיל קוסטדינוב את שערו השני במשחק וקבע מהפך 2-1 מפתיע לבולגרים, שהעלה אותם לגביע העולם על חשבון צרפת.
1996 עד 2006 : תור הזהב של הכדורגל הצרפתי[עריכה]
בעקבות כישלונותיה של צרפת מונה איימה ז'אקה להיות מאמנה החדש של הנבחרת והוחלט לבנות את הנבחרת מחדש. שחקנים ותיקים כז'אן פייר פאפן ודוד ז'ינולה הודחו מהנבחרת. הנבחרת החדשה אמורה הייתה להיבנות סביב אריק קנטונה, אבל בעקבות הרחקתו לתשעה חודשים בעקבות תקיפת אוהד, גם הוא לא זומן לנבחרת והוחלט להתרכז בדור חדש של כדורגלנים צרפתיים, שהבולט שבהם הוא זינדין זידאן.
ניצני הצלחה של הנבחרת החדשה החלו להיראות כבר ביורו 1996. צרפת הפגינה משחק הגנתי חזק והגיעה עד לחצי הגמר מול צ'כיה, שבו הפסידה בבעיטות הכרעה 6-5 לאחר 0-0 בתום הארכה. בלטו בטורניר המגנים לורן בלאן ומרסל דסאי, וכן דידיה דשאן ויורי דז'ורקף.
צרפת נבחרה לארח, בפעם השנייה בתולדותיה, את גביע העולם בשנת 1998. כתוצאה מכך, העפילה צרפת באופן אוטומטי לגביע העולם כמארחת ונחסך ממנה הצורך להשתתף בטורניר המוקדמות לטורניר, שבו כשלה בפעמיים האחרונות שבהן השתתפה.
צרפת פתחה היטב את משחקיה בבית המוקדם בניצחונות 0-3 על דרום אפריקה, 0-4 על ערב הסעודית ו-1-2 על דנמרק. בעקבות שלושת הניצחונות סיימה צרפת ראשונה בבית המוקדם עם מאזן מושלם. בשמינית הגמר ניצחה צרפת את פרגוואי 0-1 בהארכה משער זהב של לורן בלאן. ברבע הגמר ניצחה צרפת את איטליה 3-4 בבעיטות הכרעה לאחר 0-0 בתום הארכה. בחצי הגמר ניצחה צרפת את קרואטיה 1-2 מצמד שערים של ליליאן תוראם ובמשחק הגמר הביסה את ברזיל 0-3 מצמד שערים של זינדין זידאן ומשער נוסף של עמנואל פטי כדי לזכות לראשונה בתולדותיה בגביע העולם.
בנוסף לזכייתה בגביע העולמי, נבחרה צרפת על ידי פיפ"א לנבחרת המבדרת בטורניר ולנבחרת ההוגנת בטורניר. פביאן בארטז נבחר לשוער המצטיין בטורניר. זינדין זידאן, ליליאן תוראם, מרסל דסאי ופביאן בארטז נבחרו לנבחרת הטורניר. תיירי הנרי היה המבקיע הבולט בשורות צרפת באליפות עם שלושה שערים.
לאחר זכייתה בגביע העולמי פרש איימה ז'אקה מאימון נבחרת צרפת והוחלף על ידי רוג'ר למר, שהוביל את צרפת לזכייה ביורו 2000, ובכך הפכה צרפת לנבחרת הראשונה מאז גרמניה המערבית בשנת 1974 שמחזיקה בגביע העולמי ובאליפות אירופה בו זמנית.
צרפת הבטיחה את עלייתה לרבע הגמר לאחר שניצחה בבית המוקדם 0-3 את דנמרק ו-1-2 את צ'כיה. היא סיימה את משחקיה בבית המוקדם בהפסד 3-2 להולנד שבעקבותיו סיימה במקום השני בבית. ברבע הגמר ניצחה צרפת את ספרד 1-2 ובחצי הגמר ניצחה את פורטוגל 1-2 משער זהב של זינדין זידאן בבעיטת עונשין. במשחק הגמר פיגרה צרפת מול איטליה 1-0, אך הצליחה להפוך באופן דרמטי את התוצאה משער שוויון כופה הארכה של סילבן וילטור ארבע דקות בתוספת הזמן ומשער זהב של דוד טרזגה בדקה ה-103.
בכך זכתה צרפת באליפות אירופה בפעם השנייה בתולדותיה, ולראשונה זכתה בטורניר חשוב מחוץ לגבולות ארצה. זינדין זידאן נבחר לשחקן המצטיין בטורניר. לצידו נבחרו לנבחרת הטורניר פביאן בארטז, לורן בלאן, ליליאן תוראם, מרסל דסאי, פטריק ויירה ותיירי הנרי.
כעבור שנה השתתפה צרפת לראשונה בגביע הקונפדרציות, וזכתה בו לאחר ניצחון 1-2 על ברזיל בחצי הגמר וניצחון 0-1 במשחק הגמר על יפן משער של פטריק ויירה. רובר פירס נבחר לשחקן המצטיין בטורניר.
במונדיאל 2002, ללא זידאן הפצוע, רשמה צרפת את ההופעה הגרועה ביותר בהיסטוריה של אלופת עולם מכהנת בגביע העולם, כאשר לא הבקיעה שער בשלושת משחקי הבית המוקדם וסיימה במקום האחרון. צרפת הפסידה במשחק הפתיחה של הטורניר 1-0 לסנגל המפתיעה, סיימה בתיקו 0-0 עם אורוגוואי והפסידה 2-0 לדנמרק.
כעבור שנה אירחה צרפת לראשונה את גביע הקונפדרציות, וזכתה בו בפעם השנייה ברציפות לאחר שניצחה במשחק הגמר את קמרון 0-1 משער זהב של תיירי הנרי, שנבחר גם לשחקן המצטיין בטורניר וסיים כמלך השערים עם ארבעה כיבושים.
ביורו 2004 נפרדה צרפת מהתואר האירופי לאחר שהפסידה במפתיע לאלופה שבדרך יוון 1-0 ברבע הגמר.
מונדיאל 2006 סימן את תום עידן זידאן בנבחרת צרפת. צרפת סיימה במקום השני בבית המוקדם לאחר שתי תוצאות תיקו מול שווייץ ודרום קוריאה וניצחון על טוגו החלשה והעפילה לשמינית הגמר. בשמינית הגמר הפכה צרפת פיגור 1-0 מול ספרד לניצחון 1-3 וברבע הגמר הדיחה צרפת את ברזיל כשניצחה 0-1 משער של תיירי הנרי. בחצי הגמר ניצחה צרפת את פורטוגל 0-1 משער של זינדין זידאן בבעיטת עונשין והעפילה למשחק הגמר נגד איטליה. צרפת הובילה 0-1 במשחק הגמר משער בדקה השביעית של זינדין זידאן בבעיטת עונשין, אולם איטליה השוותה ל-1-1 וניצחה 5-3 בבעיטות הכרעה לאחר שדוד טרזגה החמיץ את הבעיטה השנייה לצרפת. במהלך ההארכה רשם זידאן אקורד סיום צורם לקריירה הספורטיבית שלו, כאשר הורחק בעקבות נגיחה בחזהו של מרקו מטראצי. משחק הגמר היה משחק הפרישה של זידאן מקריירה מקצוענית ולמרות ההרחקה וההפסד במשחק הגמר, הוא נבחר לשחקן המצטיין בטורניר.
2008 עד היום[עריכה]
יורו 2008 היה טורניר אליפות אירופה הכושל בתולדות צרפת. הצרפתים שובצו לבית קשה עם אלופת העולם איטליה, הולנד ורומניה. צרפת סיימה אחרונה בבית לאחר שסיימה בתיקו 0-0 עם רומניה, הובסה 4-1 על ידי הולנד והפסידה 2-0 לאיטליה.
במהלך הקמפיין להעפלה למונדיאל 2010 צרפת כשלה להשיג את המקום הראשון בבית המוקדמות ונאלצה לשחק משחק פלייאוף מול נבחרת אירלנד. לבסוף צרפת עלתה בעקבות שער מכריע שהובקע בעזרת ידו של החלוץ תיירי הנרי, בניגוד לחוקי הכדוגל, אך אושר בכל אופן. על אף ערעורים מצידה של אירלנד ותרעומת ברחבי העולם צרפת עלתה לטורניר במקומה של אירלנד.
עוד לפני הטורניר הלך והתערער מעמדו של המאמן דומנק, וכבר לפני משחק הפתיחה הובהר כי לאחרי המונדיאל - זה יסיים את תפקידו. הישגיה הכושלים של הנבחרת הצרפתית בטורניר רק חיזקו את דעת הציבור השלילית על המאמן והנבחרת עצמה, לאחר שסיימה במקום האחרון בביתה, עם נקודה אחת, ללא ניצחון ושער זכות בודד. על אלו המשיכו להעיב סכסוכים רבים בנבחרת, ובראשם פרשה שהחלה בקללה שסינן ניקולה אנלקה לעברו של דומנק במחצית המשחק מול נבחרת מקסיקו בכדורגל, שהיה משחקה השני של צרפת בטורניר. אנלקה הורחק במהירות מהנבחרת ונשלח לביתו, אך הדבר דלף לעיתונות. בעקבות כך קפטן הנבחרת פטריס אברה התעמת עם המאמן והוחלפו האשמות כי ישנו "בוגד" בנבחרת אשר הדליף הדברים. לסכסוך נגררו אנשי צוות נוספים ושחקני הנבחרת אף החרימו אימון. התקשורת סערה סביב הפרשה ואף נשיא צרפת, ניקולא סרקוזי, התייחס אליה באומרו כי התנהגות זו של אנלקה חמורה מאוד, וההתנהלות במחנה הצרפתי אומללה. לאחר הטורניר הוחלף כצפוי דומנק בלורן בלאן.
עם כניסתו של בלאן לתפקיד בלאן החליט להדיח מהסגל את פרנק ריברי, פטריס אברה וג'רמי טוללאן שהורחקו מכמה משחקים לאחר המונדיאל. בלאן התחיל את תפקידו בצורה רעה כאשר הפסיד במשחק הידידות נגד נורבגיה 2-1 ואת משחק הראשון של שלב הבתים ב־1-0 סנסציוני לבלארוס בסטאד דה פראנס. אולם לאחר מכן באה שורה של חמישה ניצחונות רצופים (2-0 על בוסניה והרצוגובינה, על רומניה ועל לוקסמבורג במוקדמות יורו 2012 לאחר מכן באו ניצחונות במשחקי ידידות נגד אנגליה וברזיל). צרפת של בלאן בולטת בעיקר בגלל זימוני הנבחרת המרעננים שלו שכללו את פליפ מקסס, קארים בנזמה, יוהאן גורקוף, מתיו ולבואנה וסמיר נאסרי שהצטיין נגד אנגליה.
את יורו 2012 פתחה צרפת בתיקו מול נבחרת אנגליה וניצחון על נבחרת אוקראינה. במשחק השלישי בשלב הבתים פגשה צרפת את נבחרת שבדיה, שלמעשה איבדה סיכוי להעפיל לרבע הגמר. צרפת הייתה זקוקה לניצחון על מנת לסיים במקום הראשון בבית, אך הפסידה 2-0 וסיימה את שלב הבתים במקום השני. כתוצאה מכך פגשה בשלב רבע הגמר את נבחרת ספרד, שסיימה במקום הראשון בבית שלה, והפסידה לה בתוצאה 2-0.
סגל הנבחרת[עריכה]
להלן הסגל שנקרא לשחק בשלב מוקדמות מונדיאל 2014 (מספרי ההופעות והשערים נכונים ל-6 בפברואר 2013):
| מס' | עמדה | שם | תאריך לידה | הופעות | שערים | מועדון |
|---|---|---|---|---|---|---|
| 1 | שוער | הוגו לוריס (קפטן) | 26 בדצמבר 1986 | 46 | 0 | |
| 16 | שוער | סטיב מנדנדה | 28 במרץ 1985 | 15 | 0 | |
| 23 | שוער | מייקל לנדראו | 14 במאי 1979 | 11 | 0 | |
| 3 | הגנה | פטריס אברה | 15 במאי 1981 | 49 | 0 | |
| 22 | הגנה | גאל קלישי | 26 ביולי 1985 | 17 | 0 | |
| 5 | הגנה | מאמדו סאקו | 13 בפברואר 1990 | 13 | 0 | |
| 21 | הגנה | לורן קוסיילני | 10 בספטמבר 1985 | 9 | 0 | |
| 2 | הגנה | רוד פאני | 6 בדצמבר 1981 | 5 | 0 | |
| 15 | הגנה | כריסטוף ז'אלה | 31 באוקטובר 1983 | 5 | 1 | |
| 13 | הגנה | מאפו יאנגה מבייה | 15 במאי 1989 | 3 | 0 | |
| 4 | הגנה | רפאל וראן | 25 באפריל 1993 | 2 | 0 | |
| 7 | קשר | פרנק ריברי | 7 באפריל 1983 | 73 | 12 | |
| 8 | קשר | מתיו ולבואנה | 28 בספטמבר 1984 | 21 | 5 | |
| 6 | קשר | יוהאן קבאיי | 14 בינואר 1986 | 21 | 1 | |
| 12 | קשר | בלייס מטוידי | 9 באפריל 1987 | 12 | 0 | |
| 11 | קשר | מוסא סיסוקו | 16 באוגוסט 1989 | 9 | 0 | |
| 21 | קשר | מקסים גונאלונס | 10 במרץ 1988 | 6 | 0 | |
| 24 | קשר | דימיטרי פאייט | 29 במרץ 1987 | 3 | 0 | |
| 19 | קשר | פול פוגבה | 15 במרץ 1993 | 2 | 0 | |
| 10 | חלוץ | קארים בנזמה | 19 בדצמבר 1987 | 57 | 15 | |
| 14 | חלוץ | ז'רמי מנז | 7 במאי 1987 | 24 | 2 | |
| 20 | חלוץ | לואיק רמי | 2 בינואר 1987 | 18 | 4 | |
| 9 | חלוץ | אוליבייה ז'ירו | 30 בספטמבר 1986 | 17 | 3 | |
| 18 | חלוץ | בפטימבי גומיס | 6 באוגוסט 1985 | 10 | 3 |
כל גביעי העולם[עריכה]
כל אליפויות אירופה[עריכה]
שיאים[עריכה]
שיאני ההופעות[עריכה]
| # | שם | שנים בנבחרת | הופעות | שערים |
|---|---|---|---|---|
| 1 | ליליאן טוראם | 1994–2008 | 142 | 2 |
| 2 | תיירי הנרי | 1997–2010 | 123 | 51 |
| 3 | מרסל דסאי | 1993–2004 | 116 | 3 |
| 4 | זינדין זידאן | 1994–2006 | 108 | 31 |
| 5 | פטריק ויירה | 1997–2009 | 107 | 6 |
| 6 | דידייה דשאן | 1989–2000 | 103 | 4 |
| 7 | לורן בלאן | 1989–2000 | 97 | 16 |
| ביצ'נטה ליזארזו | 1992–2004 | 97 | 2 | |
| 9 | סילבן וילטור | 1999–2006 | 92 | 26 |
| 10 | פביאן בארטז | 1994–2006 | 87 | 0 |
מלכי השערים[עריכה]
| # | שם | שנים בנבחרת | שערים | הופעות | ממוצע למשחק |
|---|---|---|---|---|---|
| 1 | תיירי הנרי | 1997–2010 | 51 | 123 | 0.42 |
| 2 | מישל פלאטיני | 1976–1987 | 41 | 72 | 0.57 |
| 3 | דויד טרזגה | 1998–2008 | 34 | 71 | 0.47 |
| 4 | זינדין זידאן | 1994–2006 | 31 | 108 | 0.28 |
| 5 | ז'יסט פונטיין | 1953–1960 | 30 | 21 | 1.42 |
| ז'אן-פייר פאפן | 1986–1995 | 30 | 54 | 0.55 | |
| 7 | יורי דז'ורקף | 1993–2002 | 28 | 82 | 0.34 |
| 8 | סילבן וילטור | 1999–2006 | 26 | 92 | 0.28 |
| 9 | ז'אן וינסנט | 1953–1961 | 22 | 46 | 0.47 |
| 10 | ז'אן ניקולא | 1933–1938 | 21 | 25 | 0.84 |
קישורים חיצוניים[עריכה]
| כדורגל בצרפת |
||
|---|---|---|
| ניהול | ||
| תחרויות ליגה |
ליגה 1 • ליגה 2 • לאומית • ליגות חובבים • ליגות אזוריות • מבנה הליגות |
|
| תחרויות גביע | ||
| נבחרות |
הנבחרת הלאומית • הנבחרת הצעירה • נבחרת הנשים |
|
| נבחרות הכדורגל של אירופה (אופ"א) | ||
|---|---|---|
|