נבחרת צרפת בכדורגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צרפת
Le nouveau logo FFF.png
מידע כללי
כינוי הטריקולור, הכחולים
התאחדות התאחדות הכדורגל הצרפתית
השתייכות אופ"א
מאמן דידייה דשאן
קפטן הוגו לוריס
מלך השערים תיירי הנרי (51)
שיאן ההופעות ליליאן תוראם (142)
אצטדיון ביתי סטאד דה פראנס, פריז
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
משחקים היסטוריים
משחק בינלאומי ראשון
Flag of Belgium (civil).svg בלגיה 3 - 3 צרפת Flag of France.svg
בריסל, בלגיה ;1 במאי 1904
הניצחון בהפרש הגבוה ביותר
Flag of France.svg צרפת 10 - 0 אזרבייג'ן Flag of Azerbaijan.svg
פריז, צרפת; 6 בספטמבר 1995
ההפסד בהפרש הגבוה ביותר
Flag of Denmark.svg דנמרק 17 - 1 צרפת Flag of France.svg
לונדון, אנגליה; 19 באוקטובר 1908
גביע העולם בכדורגל
הופעות 14 (הראשונה ב-1930)
ההישג הטוב ביותר זכייה, 1998
אליפות אירופה בכדורגל
הופעות 8 (הראשונה ב-1960)
ההישג הטוב ביותר זכייה, 1984 ו2000

נבחרת צרפת בכדורגל היא נבחרת הכדורגל הלאומית של צרפת.

צרפת הגיעה למקום השלישי במונדיאל 1958 מה שנחשב להצלחה. הדור של פלאטיני הגיע למקום הרביעי במונדיאל 1982, ושלישי במונדיאל 1986. ביניהם, צרפת זכתה באליפות אירופה בכדורגל ב-1984.

השנים שבהן צרפת זכתה לעיקר הצלחתה 1998-2000. בין שחקניה הבולטים באותה תקופה היו זינאדין זידאן, לורן בלאן, עמנואל פטי ותיירי הנרי. צרפת זכתה במונדיאל 1998, וכעבור שנתיים זכתה גם ביורו 2000.

בנוסף לתארים אלו, צרפת זכתה גם פעמיים בטורניר גביע הקונפדרציות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1930 עד 1954[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת צרפת השתתפה בגביע העולם הראשון שנערך בשנת 1930 ואף שיחקה במשחק הפתיחה של הטורניר. צרפת ניצחה את מקסיקו 1-4, ושחקנה לוסיאן לורן הבקיע את השער הראשון בתולדות המונדיאלים. בהמשך הטורניר הפסידה צרפת לארגנטינה ולצ'ילה והודחה בשלב הבתים. גם במונדיאל 1934 הודחה צרפת בסיבוב הראשון לאחר הפסד לאוסטריה.

צרפת נבחרה לארח את מונדיאל 1938 וניצחה בשמינית הגמר את בלגיה, אך לא הצליחה לנצל את יתרון הביתיות כדי להגיע אל מעבר לרבע הגמר, שבו הפסידה לאיטליה, שזכתה בטורניר בסופו של דבר.

לאליפות העולם הבאה בשנת 1950 צרפת לא העפילה בעקבות הפסד ליוגוסלביה בטורניר המוקדמות במשחק מכריע שנערך בפירנצה שבאיטליה. למונדיאל 1954, לעומת זאת, הצליחה צרפת להעפיל אך הודחה כבר בשלב הבתים, שוב עקב הפסד ליוגוסלביה.

1958 עד 1960: הישגים ראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מונדיאל 1958 היווה את הישג השיא של נבחרת צרפת עד לאותה תקופה ולמשך תקופה ארוכה לאחריו. צרפת פתחה את משחקיה בבית המוקדם בניצחון 3-7 על פרגוואי, בהמשך הפסידה ליוגוסלביה 3-2 וסיימה את משחקיה בבית המוקדם בניצחון 1-2 על סקוטלנד שהעניק לה את המקום הראשון בבית, עקב הפרש שערים עדיף על פני יוגוסלביה. ברבע הגמר הביסה צרפת את צפון אירלנד 0-4, ובחצי הגמר נעצרה על ידי ברזיל החזקה בהפסד 5-2, כאשר פלה כובש שלושער לזכות ברזיל. במשחק על המקום השלישי ניצחה צרפת את גרמניה המערבית 3-6, כאשר ז'יסט פונטיין מבקיע רביעייה. פונטיין סיים כמלך שערי הטורניר עם 13 שערים בשישה משחקים, הישג שלא שוחזר עד היום. יחד עם פונטיין שיחקו בנבחרת צרפת שחקנים רבים מקבוצת סטאד ריימס בהווה ובעבר כדוגמת ריימונד קופה, רוברט ז'נקט ורוג'ר מרשה.

כעבור שנתיים אירחה צרפת את אליפות אירופה הראשונה בכדורגל. צרפת העפילה לטורניר הגמר בעקבות ניצחונות על יוון ואוסטריה במוקדמות, אולם בחצי הגמר הפסידה ליוגוסלביה 5-4 לאחר שהובילה 2-4. במשחק על המקום השלישי הפסידה צרפת לצ'כוסלובקיה 2-0, וסיימה במקום הרביעי בטורניר.

1962 עד 1980[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות ה-60 וה-70 היו חלשות מאד עבור הנבחרת הצרפתית.

במהלך תקופה זו העפילה צרפת פעמיים בלבד לאליפות העולם בכדורגל, בשנים 1966 ו-1978, ובשתי הפעמים לא עברה את שלב הבתים.

צרפת גם כשלה בניסיונותיה להעפיל לאליפויות אירופה חמש פעמים ברציפות, בין השנים 1964 עד 1980.

1982 עד 1986: תקופת פלאטיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-80 הפכה צרפת לאחת מנבחרות הכדורגל החזקות ביבשת הודות לכוכבה מישל פלאטיני. מונדיאל 1982 סימן את תחילתו של עידן פלאטיני בנבחרת צרפת, כאשר הנבחרת סיימה במקום הרביעי, הישגה הטוב ביותר מאז מונדיאל 1958. צרפת הפסידה בחצי הגמר לגרמניה המערבית 5-4 בבעיטות הכרעה, לאחר שהמשחק הסתיים בתיקו 3-3 אחרי הארכה. במהלך ההארכה איבדה צרפת יתרון 1-3 ובסופו של דבר הפסידה את המשחק. גם במשחק על המקום השלישי הפסידה צרפת לפולין, 3-2, וסיימה במקום הרביעי.

צרפת נבחרה לארח את אליפות אירופה בכדורגל, בפעם השנייה בתולדותיה, בשנת 1984. בעקבות האירוח, העפילה צרפת אוטומטית לטורניר הגמר ולא נאלצה להשתתף במוקדמות. צרפת הייתה המועמדת הראשית לזכייה בטורניר והיא אכן עשתה זאת כשהיא מנצחת בכל חמשת משחקיה. צרפת פתחה את שלב הבתים בניצחון 0-1 על דנמרק משער של פלאטיני, המשיכה בניצחון 0-5 על בלגיה כאשר פלאטיני כובש שלושער וסיימה את שלב הבתים במקום הראשון אחרי ניצחון על יוגוסלביה 2-3, כאשר פלאטיני כובש שלושער שני בטורניר. בחצי הגמר ניצחה צרפת את פורטוגל 2-3 בהארכה, כאשר היא נחלצת במהלך ההארכה מפיגור 2-1 ומנצחת משער של פלאטיני דקה לסיום ההארכה. במשחק הגמר ניצחה צרפת את ספרד 0-2 משערים של פלאטיני וברונו בלון, וזכתה לראשונה בתולדותיה באליפות אירופה. פלאטיני, שהבקיע בכל חמשת משחקי הנבחרת, סיים כמלך השערים בטורניר עם מאזן חסר תקדים של תשעה שערים בחמישה משחקים, הישג שלא שוחזר עד היום.

מונדיאל 1986 היה הטורניר הגדול האחרון שבו השתתף פלאטיני במדי הנבחרת. בשלב הבתים ניצחה צרפת את קנדה, סיימה בתיקו עם ברית המועצות וניצחה את הונגריה. צרפת סיימה במקום השני בבית הודות להפרש שערים נחות ביחס לברית המועצות. בשמינית הגמר הדיחה צרפת את אלופת העולם איטליה כשניצחה 0-2, וברבע הגמר הדיחה את ברזיל בבעיטות הכרעה 3-4 לאחר שהמשחק הסתיים בתיקו 1-1. בחצי הגמר הפסידה צרפת לגרמניה המערבית 2-0, ובמשחק על המקום השלישי ניצחה את בלגיה 2-4 לאחר הארכה. בכך השוותה צרפת את הישג השיא שלה בגביע העולם, שהושג לראשונה 28 שנים קודם לכן.

1988 עד 1994[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרישתו של פלאטיני מהנבחרת כשחקן, כשלה צרפת בנסיונותיה להעפיל ליורו 1988 ולמונדיאל 1990.

צרפת הצליחה להעפיל ליורו 1992, ובכך השתתפה לראשונה באליפות אירופה המתקיימת מחוץ לשטחה. הייתה זו הפעם הראשונה שבה צרפת הצליחה להעפיל לאליפות אירופה דרך טורניר מוקדמות מאז 1960. בטורניר עצמו לא הצליחה צרפת והודחה בשלב הבתים.

טורניר המוקדמות למונדיאל 1994 היווה את נקודת השפל של נבחרת צרפת. שני משחקים לסיום הטורניר הובילה צרפת בבטחה את הבית המוקדם עם שישה ניצחונות, תיקו והפסד. על מנת להעפיל למונדיאל הייתה צריכה צרפת לסיים בתיקו באחד ממשחקיה הביתיים הנותרים מול ישראל או בולגריה. צרפת הייתה מועמדת ברורה לנצח את ישראל, שטרם ניצחה בטורניר המוקדמות והובסה 4-0 במשחק הקודם בין הנבחרות. צרפת פיגרה במפתיע 1-0 משער של רונן חרזי אבל הצליחה להפוך את התוצאה ל-1-2. שבע דקות לסיום הצליחה ישראל להשוות ל-2-2 משער של אייל ברקוביץ', תוצאה שעדיין הייתה מעלה את צרפת למונדיאל. אולם בדקה ה-90 הבקיע ראובן עטר שער ניצחון סנסציוני לישראל 3-2 ומנע מהצרפתים את העלייה למונדיאל. עם זאת, הצרפתים עדיין יכלו לעלות לטורניר הגמר במשחקם האחרון נגד בולגריה במידה והיו מסיימים בתיקו. הצרפתים הובילו 0-1 משער של אריק קנטונה. אמיל קוסטדינוב הבולגרי השווה ל-1-1, תוצאה שעדיין הייתה טובה לצרפתים, אולם בדקה ה-90 הבקיע אמיל קוסטדינוב את שערו השני במשחק וקבע מהפך 2-1 מפתיע לבולגרים, שהעלה אותם לגביע העולם על חשבון צרפת.

1996 עד 2006: תור הזהב של הכדורגל הצרפתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות כישלונותיה של צרפת מונה איימה ז'אקה להיות מאמנה החדש של הנבחרת והוחלט לבנות את הנבחרת מחדש. שחקנים ותיקים כז'אן פייר פאפן ודוד ז'ינולה הודחו מהנבחרת. הנבחרת החדשה אמורה הייתה להיבנות סביב אריק קנטונה, אבל בעקבות הרחקתו לתשעה חודשים בעקבות תקיפת אוהד, גם הוא לא זומן לנבחרת והוחלט להתרכז בדור חדש של כדורגלנים צרפתיים, שהבולט שבהם הוא זינדין זידאן.

ניצני הצלחה של הנבחרת החדשה החלו להיראות כבר ביורו 1996. צרפת הפגינה משחק הגנתי חזק והגיעה עד לחצי הגמר מול צ'כיה, שבו הפסידה בבעיטות הכרעה 6-5 לאחר 0-0 בתום הארכה. בלטו בטורניר המגנים לורן בלאן ומרסל דסאי, וכן דידיה דשאן ויורי דז'ורקף.

צרפת נבחרה לארח, בפעם השנייה בתולדותיה, את גביע העולם בשנת 1998. כתוצאה מכך, העפילה צרפת באופן אוטומטי לגביע העולם כמארחת ונחסך ממנה הצורך להשתתף בטורניר המוקדמות לטורניר, שבו כשלה בפעמיים האחרונות שבהן השתתפה.

צרפת פתחה היטב את משחקיה בבית המוקדם בניצחונות 0-3 על דרום אפריקה, 0-4 על ערב הסעודית ו-1-2 על דנמרק. בעקבות שלושת הניצחונות סיימה צרפת ראשונה בבית המוקדם עם מאזן מושלם. בשמינית הגמר ניצחה צרפת את פרגוואי 0-1 בהארכה משער זהב של לורן בלאן. ברבע הגמר ניצחה צרפת את איטליה 3-4 בבעיטות הכרעה לאחר 0-0 בתום הארכה. בחצי הגמר ניצחה צרפת את קרואטיה 1-2 מצמד שערים של ליליאן תוראם ובמשחק הגמר הביסה את ברזיל 0-3 מצמד שערים של זינדין זידאן ומשער נוסף של עמנואל פטי כדי לזכות לראשונה בתולדותיה בגביע העולם.

בנוסף לזכייתה בגביע העולמי, נבחרה צרפת על ידי פיפ"א לנבחרת המבדרת בטורניר ולנבחרת ההוגנת בטורניר. פביאן בארטז נבחר לשוער המצטיין בטורניר. זינדין זידאן, ליליאן תוראם, מרסל דסאי ופביאן בארטז נבחרו לנבחרת הטורניר. תיירי הנרי היה המבקיע הבולט בשורות צרפת באליפות עם שלושה שערים.

לאחר זכייתה בגביע העולמי פרש איימה ז'אקה מאימון נבחרת צרפת והוחלף על ידי רוג'ר למר, שהוביל את צרפת לזכייה ביורו 2000, ובכך הפכה צרפת לנבחרת הראשונה מאז גרמניה המערבית בשנת 1974 שמחזיקה בגביע העולמי ובאליפות אירופה בו זמנית.

צרפת הבטיחה את עלייתה לרבע הגמר לאחר שניצחה בבית המוקדם 0-3 את דנמרק ו-1-2 את צ'כיה. היא סיימה את משחקיה בבית המוקדם בהפסד 3-2 להולנד שבעקבותיו סיימה במקום השני בבית. ברבע הגמר ניצחה צרפת את ספרד 1-2 ובחצי הגמר ניצחה את פורטוגל 1-2 משער זהב של זינדין זידאן בבעיטת עונשין. במשחק הגמר פיגרה צרפת מול איטליה 1-0, אך הצליחה להפוך באופן דרמטי את התוצאה משער שוויון כופה הארכה של סילבן וילטור ארבע דקות בתוספת הזמן ומשער זהב של דוד טרזגה בדקה ה-103.

בכך זכתה צרפת באליפות אירופה בפעם השנייה בתולדותיה, ולראשונה זכתה בטורניר חשוב מחוץ לגבולות ארצה. זינדין זידאן נבחר לשחקן המצטיין בטורניר. לצידו נבחרו לנבחרת הטורניר פביאן בארטז, לורן בלאן, ליליאן תוראם, מרסל דסאי, פטריק ויירה ותיירי הנרי.

כעבור שנה השתתפה צרפת לראשונה בגביע הקונפדרציות, וזכתה בו לאחר ניצחון 1-2 על ברזיל בחצי הגמר וניצחון 0-1 במשחק הגמר על יפן משער של פטריק ויירה. רובר פירס נבחר לשחקן המצטיין בטורניר.

במונדיאל 2002, ללא זידאן הפצוע, רשמה צרפת את ההופעה הגרועה ביותר בהיסטוריה של אלופת עולם מכהנת בגביע העולם, כאשר לא הבקיעה שער בשלושת משחקי הבית המוקדם וסיימה במקום האחרון. צרפת הפסידה במשחק הפתיחה של הטורניר 1-0 לסנגל המפתיעה, סיימה בתיקו 0-0 עם אורוגוואי והפסידה 2-0 לדנמרק.

כעבור שנה אירחה צרפת לראשונה את גביע הקונפדרציות, וזכתה בו בפעם השנייה ברציפות לאחר שניצחה במשחק הגמר את קמרון 0-1 משער זהב של תיירי הנרי, שנבחר גם לשחקן המצטיין בטורניר וסיים כמלך השערים עם ארבעה כיבושים.

ביורו 2004 נפרדה צרפת מהתואר האירופי לאחר שהפסידה במפתיע לאלופה שבדרך יוון 1-0 ברבע הגמר.

מונדיאל 2006 סימן את תום עידן זידאן בנבחרת צרפת. צרפת סיימה במקום השני בבית המוקדם לאחר שתי תוצאות תיקו מול שווייץ ודרום קוריאה וניצחון על טוגו החלשה והעפילה לשמינית הגמר. בשמינית הגמר הפכה צרפת פיגור 1-0 מול ספרד לניצחון 1-3 וברבע הגמר הדיחה צרפת את ברזיל כשניצחה 0-1 משער של תיירי הנרי. בחצי הגמר ניצחה צרפת את פורטוגל 0-1 משער של זינדין זידאן בבעיטת עונשין והעפילה למשחק הגמר נגד איטליה. צרפת הובילה 0-1 במשחק הגמר משער בדקה השביעית של זינדין זידאן בבעיטת עונשין, אולם איטליה השוותה ל-1-1 וניצחה 5-3 בבעיטות הכרעה לאחר שדוד טרזגה החמיץ את הבעיטה השנייה לצרפת. במהלך ההארכה רשם זידאן אקורד סיום צורם לקריירה הספורטיבית שלו, כאשר הורחק בעקבות נגיחה בחזהו של מרקו מטראצי. משחק הגמר היה משחק הפרישה של זידאן מקריירה מקצוענית ולמרות ההרחקה וההפסד במשחק הגמר, הוא נבחר לשחקן המצטיין בטורניר.

2008 עד היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

יורו 2008 היה טורניר אליפות אירופה הכושל בתולדות צרפת. הצרפתים שובצו לבית קשה עם אלופת העולם איטליה, הולנד ורומניה. צרפת סיימה אחרונה בבית לאחר שסיימה בתיקו 0-0 עם רומניה, הובסה 4-1 על ידי הולנד והפסידה 2-0 לאיטליה.

במהלך הקמפיין להעפלה למונדיאל 2010 צרפת כשלה להשיג את המקום הראשון בבית המוקדמות ונאלצה לשחק משחק פלייאוף מול נבחרת אירלנד. לבסוף צרפת עלתה בעקבות שער מכריע שהובקע בעזרת ידו של החלוץ תיירי הנרי, בניגוד לחוקי הכדוגל, אך אושר בכל אופן. על אף ערעורים מצידה של אירלנד ותרעומת ברחבי העולם צרפת עלתה לטורניר במקומה של אירלנד.

עוד לפני הטורניר הלך והתערער מעמדו של המאמן דומנק, וכבר לפני משחק הפתיחה הובהר כי לאחרי המונדיאל - זה יסיים את תפקידו. הישגיה הכושלים של הנבחרת הצרפתית בטורניר רק חיזקו את דעת הציבור השלילית על המאמן והנבחרת עצמה, לאחר שסיימה במקום האחרון בביתה, עם נקודה אחת, ללא ניצחון ושער זכות בודד. על אלו המשיכו להעיב סכסוכים רבים בנבחרת, ובראשם פרשה שהחלה בקללה שסינן ניקולה אנלקה לעברו של דומנק במחצית המשחק מול נבחרת מקסיקו בכדורגל, שהיה משחקה השני של צרפת בטורניר. אנלקה הורחק במהירות מהנבחרת ונשלח לביתו, אך הדבר דלף לעיתונות. בעקבות כך קפטן הנבחרת פטריס אברה התעמת עם המאמן והוחלפו האשמות כי ישנו "בוגד" בנבחרת אשר הדליף הדברים. לסכסוך נגררו אנשי צוות נוספים ושחקני הנבחרת אף החרימו אימון. התקשורת סערה סביב הפרשה ואף נשיא צרפת, ניקולא סרקוזי, התייחס אליה באומרו כי התנהגות זו של אנלקה חמורה מאוד, וההתנהלות במחנה הצרפתי אומללה. לאחר הטורניר הוחלף כצפוי דומנק בלורן בלאן.

עם כניסתו של בלאן לתפקיד בלאן החליט להדיח מהסגל את פרנק ריברי, פטריס אברה וג'רמי טוללאן שהורחקו מכמה משחקים לאחר המונדיאל. בלאן התחיל את תפקידו בצורה רעה כאשר הפסיד במשחק הידידות נגד נורבגיה 2-1 ואת משחק הראשון של שלב הבתים ב־1-0 סנסציוני לבלארוס בסטאד דה פראנס. אולם לאחר מכן באה שורה של חמישה ניצחונות רצופים (2-0 על בוסניה והרצוגובינה, על רומניה ועל לוקסמבורג במוקדמות יורו 2012 לאחר מכן באו ניצחונות במשחקי ידידות נגד אנגליה וברזיל). צרפת של בלאן בולטת בעיקר בגלל זימוני הנבחרת המרעננים שלו שכללו את פליפ מקסס, קארים בנזמה, יוהאן גורקוף, מתיו ולבואנה וסמיר נאסרי שהצטיין נגד אנגליה.

את יורו 2012 פתחה צרפת בתיקו מול נבחרת אנגליה וניצחון על נבחרת אוקראינה. במשחק השלישי בשלב הבתים פגשה צרפת את נבחרת שבדיה, שלמעשה איבדה סיכוי להעפיל לרבע הגמר. צרפת הייתה זקוקה לניצחון על מנת לסיים במקום הראשון בבית, אך הפסידה 2-0 וסיימה את שלב הבתים במקום השני. כתוצאה מכך פגשה בשלב רבע הגמר את נבחרת ספרד, שסיימה במקום הראשון בבית שלה, והפסידה לה בתוצאה 2-0.

במוקדמות מונדיאל 2014 שובצה צרפת לבית קשה עם ספרד, שהייתה אלופת העולם ואלופת אירופה. צרפת סיימה כצפוי במקום השני והתמודדה במשחקי הפלייאוף על העלייה מול נבחרת אוקראינה. צרפת הפסידה במשחק הראשון שנערך באוקראינה 2-0 אך ניצחה בגומלין 0-3 והעפילה למונדיאל. צרפת שובצה לבית המוקדם עם נבחרות שווייץ, הונדורס ואקוודור. צרפת פתחה בצורה מצוינת את הטורניר כאשר הביסה 0-3 את הונדורס ואחר כך הביסה גם את ראש הבית שווייץ בתוצאה 2-5. צרפת סיימה את משחקיה בשלב הבתים בתיקו 0-0 מול אקוודור שהבטיח לה את המקום הראשון בבית והעפלה לשמינית הגמר. בשלב זה ניצחה צרפת את ניגריה 0-2 והעפילה לרבע הגמר מול גרמניה במשחק בו הפסידה 1-0. כרים בנזמה היה הכובש המצטיין של הנבחרת בטורניר עם שלושה שערים.

סגל הנבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן רשימת השחקנים שזומנו למונדיאל 2014 (ההופעות והשערים מעודכנים ל-27 במאי 2014):

מס' עמדה שם תאריך לידה הופעות שערים מועדון
1 שוער הוגו לוריס (קפטן) 26 בדצמבר 1986 65 0 Flag of England.svg טוטנהאם הוטספר
23 שוער מיקאל לנדרו 14 במאי 1979 11 0 Flag of France.svg באסטיה
16 שוער סטפן רופייה 27 בספטמבר 1986 2 0 Flag of France.svg סנט אטיין
3 הגנה פטריס אברה 15 במאי 1981 55 0 Flag of Italy.svg יובנטוס
15 הגנה בקארי סאניה 14 בפברואר 1983 44 0 Flag of England.svg מנצ'סטר סיטי
2 הגנה מתיה דבושי 28 ביולי 1985 20 2 Flag of England.svg ארסנל
5 הגנה ממאדו סאקו 13 בפברואר 1990 17 2 Flag of England.svg ליברפול
21 הגנה לורן קוסיילני 10 בספטמבר 1985 16 0 Flag of England.svg ארסנל
4 הגנה רפאל וראן 25 באפריל 1993 16 0 Flag of Spain.svg ריאל מדריד
13 הגנה אליקים מנגלה 13 בפברואר 1991 2 0 Flag of England.svg מנצ'סטר סיטי
17 הגנה לוקא דין 20 ביולי 1993 2 0 Flag of France.svg פריז סן-ז'רמן
8 קשר מתיה ולבואנה 28 בספטמבר 1984 43 6 Flag of Russia.svg דינמו מוסקבה
6 קשר יוהאן קבאי 14 בינואר 1986 28 2 Flag of France.svg פריז סן ז'רמן
14 קשר בלז מטווידי 9 באפריל 1987 22 3 Flag of France.svg פריז סן ז'רמן
18 קשר מוסא סיסוקו 16 באוגוסט 1989 15 0 Flag of England.svg ניוקאסל יונייטד
12 קשר ריו מאבובה 8 במרץ 1984 10 0 Flag of France.svg ליל
19 קשר פול פוגבה 15 במרץ 1993 21 5 Flag of Italy.svg יובנטוס
22 קשר קלמן גרנייה 7 בינואר 1991 4 0 Flag of France.svg אולימפיק ליון
11 קשר אנטואן גריזמן 121 במרץ 1991 13 5 Flag of Spain.svg אתלטיקו מדריד
7 קשר רמי קאבלה 8 במרץ 1990 1 0 Flag of France.svg מונפלייה
10 חלוץ קארים בנזמה 19 בדצמבר 1987 76 25 Flag of Spain.svg ריאל מדריד
9 חלוץ אוליבייה ז'ירו 730 בספטמבר 1986 35 9 Flag of England.svg ארסנל
20 חלוץ לואיק רמי 2 בינואר 1987 30 7 Flag of England.svg צ'לסי

כל גביעי העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1930 - סיבוב ראשון
  • 1934 - סיבוב ראשון
  • 1938 - רבע גמר
  • 1950 - לא העפילה
  • 1954 - סיבוב ראשון
  • 1958 - מקום שלישי
  • 1962 - לא העפילה
  • 1966 - סיבוב ראשון
  • 1970 - לא העפילה
  • 1974 - לא העפילה
  • 1978 - סיבוב ראשון
  • 1982 - מקום רביעי
  • 1986 - מקום שלישי
  • 1990 - לא העפילה
  • 1994 - לא העפילה
  • 1998 - מקום ראשון
  • 2002 - סיבוב ראשון
  • 2006 - מקום שני
  • 2010 - סיבוב ראשון
  • 2014 - רבע גמר

כל אליפויות אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1960 - מקום רביעי
  • 1964 עד 1980 - לא העפילה
  • 1984 - מקום ראשון
  • 1988 - לא העפילה
  • 1992 - סיבוב ראשון
  • 1996 - חצי גמר
  • 2000 - מקום ראשון
  • 2004 - רבע גמר
  • 2008 - סיבוב ראשון
  • 2012 - רבע גמר
  • 2016 - העפילה כמארחת

שיאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיאני ההופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

# שם שנים בנבחרת הופעות שערים
1 ליליאן טוראם 1994–2008 142 2
2 תיירי הנרי 1997–2010 123 51
3 מרסל דסאי 1993–2004 116 3
4 זינדין זידאן 1994–2006 108 31
5 פטריק ויירה 1997–2009 107 6
6 דידייה דשאן 1989–2000 103 4
7 לורן בלאן 1989–2000 97 16
ביצ'נטה ליזארזו 1992–2004 97 2
9 סילבן וילטור 1999–2006 92 26
10 פביאן בארטז 1994–2006 87 0

מלכי השערים[עריכת קוד מקור | עריכה]

# שם שנים בנבחרת שערים הופעות ממוצע למשחק
1 תיירי הנרי 1997–2010 51 123 0.42
2 מישל פלאטיני 1976–1987 41 72 0.57
3 דויד טרזגה 1998–2008 34 71 0.47
4 זינדין זידאן 1994–2006 31 108 0.28
5 ז'יסט פונטיין 1953–1960 30 21 1.42
ז'אן-פייר פאפן 1986–1995 30 54 0.55
7 יורי דז'ורקף 1993–2002 28 82 0.34
8 סילבן וילטור 1999–2006 26 92 0.28
9 כרים בנזמה 2007 - הווה 23 71 0.34
10 ז'אן וינסנט 1953–1961 22 46 0.47

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


נבחרות הכדורגל של אירופה (אופ"א)

אוסטריה · אוקראינה · אזרבייג'ן · איטליה · איי פארו · איסלנד · אירלנד · אלבניה · אנגליה · אנדורה · אסטוניה · ארמניה · בולגריה · בוסניה והרצגובינה · בלארוס · בלגיה · גאורגיה · גיברלטר · גרמניה · דנמרק · הולנד · הונגריה · ויילס · טורקיה · יוון · ישראל · לוקסמבורג · לטביה · ליטא · ליכטנשטיין · מולדובה · מונטנגרו · מלטה · מקדוניה · נורבגיה · סן מרינו · סלובניה · סלובקיה · ספרד · סקוטלנד · סרביה · פולין · פורטוגל · פינלנד · צ'כיה · צפון אירלנד · צרפת · קזחסטן · קפריסין · קרואטיה · רומניה · רוסיה · שבדיה · שווייץ