קורס טיס (צה"ל)
קורס הטיס של חיל האוויר הישראלי מכשיר אנשי צוות אוויר, בכלי טיס - לתפקידי: טייסי קרב, טייסי תובלה וטייסי מסוקים, נווטי קרב ונווטי תובלה ומכוננים.
הקורס נחשב לאחד מהקורסים היוקרתיים ביותר בצה"ל. משכו שלוש שנים, ונערך, ברובו, בבית הספר לטיסה בבסיס חצרים (ליד באר שבע). בוגרי הקורס מקבלים דרגת סגן, ותואר ראשון מטעם אוניברסיטת בן-גוריון. הבוגרים מתחייבים לשירות קבע בן תשע שנים. בממוצע, רק אחד משישה חניכים זוכה לסיים את הקורס בהצלחה. חניכי הקורס מכונים פרחי טיס, בהמשך הקורס, החל משלב ה"ראשוני" הם מכונים צוערי טיס.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
קורס הטיס הראשון בחיל האוויר הושלם במרץ 1949 בשדה שמואל במסגרת טייסת הקרב הראשונה. ארבעת בוגריו, מוטי הוד, דני שפירא, ישעיהו גזית וטיבי בן שחר, שעברו הכשרה בצ'כוסלובקיה, היו הראשונים לקבל את כנפי הטיס. קורס זה מכונה בחיל האוויר קורס מינוס שתיים (2-). במאי 1949 סיימו את הקורס השני 12 בוגרים נוספים שאף הם עברו את מרבית ההכשרה בצ'כוסלובקיה. קורס הטיס המכונה הראשון נפתח במחנה סירקין ב-14 בפברואר 1950, מפקד הבסיס הראשון היה בנימין בונה (בוניסלבסקי), קצין ההדרכה הראשי היה גדעון שוחט, מפקד בית-הספר לטיס ראשוני היה פנחס בן פורת ומפקד בית-הספר לטיס מתקדם היה ג'ורג' ליכטר, רוב מדריכי הטיסה היו זרים ושפת ההדרכה הרשמית הייתה אנגלית. הקורס הסתיים ב-10 באוגוסט 1950 וסיימו אותו 13 טייסים וארבעה נווטים. על מנת להכשירם כלוחמים, פוצל בדצמבר 1950, גף ההדרכה שהיה בטייסת 101 בבסיס רמת דוד והוקמה טייסת קורס אימונים מבצעיים (קא"ם) נפרדת, שהפעילה מטוסי ספיטפייר.
עד 1955 הועברו הקורסים בסירקין, אז הועבר בית הספר לטיסה לבסיס עקרון (תל נוף), ב-1966 עבר פעם נוספת לבסיס חצרים. עם העלייה בצורך בטייסי מסוקים, הוקם ב-1965 בית ספר לטייסי מסוקים במסגרת בית הספר לטיסה, עד אז הוכשרו טייסי המסוקים באירופה ובארצות הברית. ב-1990 נוסדה מגמת מתקדם מסוקי קרב.
ב-2002 השתנה מבנה קורס הטיס, משכו הוארך בשנה - משנתיים לשלוש שנים, והוא כולל לימודים אקדמאיים לתואר ראשון. כמו כן, מסיימי הקורס יקבלו דרגת סגן, ולא סג"ם.
[עריכה] מיון המועמדים לקורס
המועמדים לקורס הטיס של חיל האוויר מגיעים מבין אזרחי ישראל המיועדים לשירות ביטחון (מלש"ב), או כל חייל אחר המשרת בצה"ל בעל נתונים אישיים מתאימים שביקש העברה לקורס טיס. אלו עוברים סדרת מיונים ארוכה המיועדת להבטיח את התאמתם המרבית של החניכים בקורס לתפקיד. ראשית הסדרה במבחנים פסיכוטכניים מיוחדים בלשכת הגיוס - בדיקת קואורדינציה, כושר טכני מעשי, תפיסה צורנית, הבנה טכנית עיונית.
המועמדים שעוברים את הבדיקות מוזמנים למבחנים פסיכוטכניים ופסיכולוגיים נוספים ביחידת המיון של חיל האוויר - בדיקת חלוקת קשב, מבחני אישיות, תפיסה מרחבית, ראיון עם פסיכולוג ומבחנים בסיסיים לבדיקת כושר טיסה. השלב הבא הוא בדיקות רפואיות ביחידת רפואה אווירית (ירפ"א) - בדיקת דגימות במעבדה, בדיקות ראייה ועיניים, בדיקות שמיעה, אק"ג, אף אוזן גרון ובדיקות נוספות. הפרופיל הרפואי המינימלי לקבלה לקורס הוא פרופיל 82. הסעיפים הרפואיים הפוסלים העיקריים (בלי קשר לגובה הפרופיל): מחלת אסטמה פעילה, מיגרנות (התקפי כאב ראש כרוניים), בעיות אורטופדיות קשות ובעיות שמיעה.
מועמד שסיים בהצלחה את כל אלו מוזמן לגיבוש בן שישה ימים הנערך טרם הגיוס בבית הספר לטיסה וכולל סדרת מיון מרוכזת, הכוללת מאמץ גופני, תרגילי מנהיגות ומחשבה במצבי לחץ ומבדקים נוספים. מפקדי הכיתות (מ"כים) והמחלקות בגיבוש הם תערובת של חניכים בשלב מסלולים של קורס הטיס, חניכים בקורס מדריכי-טיסה (מדר"ט), או חניכי קורס אימון מבצעי (קא"ם). עם זאת, הסמלים בגיבוש אינם טייסים, אלא קצינים בחטיבת הנ"מ של חיל האוויר.
[עריכה] שלבי הקורס
[עריכה] מכין
השלב הראשון, נמשך כשישה חודשים. כולל טירונות חי"ר בבית הספר לחי"ר של חיל האוויר (ביסל"ח) (שבעה שבועות), לימודים אקדמיים (מתמטיקה ופיזיקה כחלק מ"חטיבת לימודי התעופה" וקורס תולדות צה"ל) (שמונה שבועות) וטיסות מיון במטוס G-120A ("סנונית") ("צ'ק סנונית", ארבעה שבועות). לוחמים או קצינים שעברו בהכשרתם טירונות רובאי 05 פטורים משלב הטירונות.
סמל הכותפת במהלך השלב המכין הוא כותפת כחולה. בשלב זה ובמרבית השלבים שאחריו חובשים החניכים כומתה בעלת פס לבן סביב שוליה, ורקע לבן מאחורי סמל חיל האוויר.
[עריכה] בסיסי
שלב זה נמשך כחמישה חודשים. שלב קרקעי, שכולל סדרות חי"ר מורכבות (ניווט, הישרדות ועוד), קורס צניחה (הכולל בתוכו אך ורק צניחה אחת, בניגוד לשאר היחידות שעוברות קורס צניחה), סדנת מילוט, הסמכה לקצונה ולימודים אקדמיים (חמישה שבועות). סמל הכותפת במהלך השלב הבסיסי הוא כותפת כחולה עם פס לבן אחד. בסיום השלב מקבלים החניכים סיכת צוות אוויר, המקבילה לסיכת המ"מ המוענקת לבוגרי בית הספר לקצינים. מיד לאחר סוף חמשת החודשים של הבסיסי עוברים החניכים טיסות מבחן במטוס העפרוני, שבסופן יוחלט על חלוקתם למגמות הטיסה - קרב, מסוקים, נווטים ומכוננים. חניכים שמודחים מהקורס בשלב טיסות המיון, יכולים לבקש להתקבל לקורס מפעילי כטב"מ (כלי טיס בלתי מאויש, שירות הכפוף לתהליכי מיון נוספים והתחייבות לשירות קבע ממושך), או לבחור לשרת כקצינים בחיל - בתפקיד בקרי טיסה או קציני מודיעין.
[עריכה] ראשוני
בשלב זה, הנמשך כשישה חודשים, מחולקים החניכים למגמות ולומדים מיומנויות הטסה בסיסיות של המטוס. המגמות השונות, אליהם מתחלקים החניכים הינם: קרב, נווטי קרב, נווטי תובלה, מסוקים ומכונני קרנף או ראם.
סמל הכותפת במהלך שלב הראשוני הוא כותפת כחולה עם שני פסים לבנים (וסיכת צוות אוויר).
[עריכה] מבואות ומסלולים
שני שלבים בהם לומדים החניכים את מרבית המכסה להענקת תואר ראשון. שני שלבים אלו, הנקראים "שנת ההשכלה", נמשכים כשנה. לימודים אקדמיים רצופים לתואר ראשון, מטעם אוניברסיטת בן-גוריון. שנת הלימודים האינטנסיבית (לא מקבילה לשנת לימודים רגילה באוניברסיטה) מורכבת משלושה סמסטרים, בני 13 שבועות כל אחד. ארבעת מסלולי הלימוד לתואר: מתמטיקה ומדעי המחשב; ניהול מערכות מידע; כלכלה וניהול; פוליטיקה, ממשל וניהול. בנוסף, לומדים החניכים נושאים צבאיים, נושאים תעופתיים ושלושה קורסים באנגלית.
סמל הכותפת במהלך שלב המבואות הוא כותפת כחולה עם פס לבן רחב. סמל הכותפת במהלך שלב המסלולים הוא כותפת כחולה עם פס לבן רחב ופס לבן דק. בשלב זה, החניכים מחליפים את הכומתה בכובע קצינים.
[עריכה] מתקדם
השלב האחרון. רכישת מיומנויות ההטסה המתקדמות של המטוס, וסיום הלימודים האקדמיים. בסיום השלב מקבלים הבוגרים דרגת סגן, כנפי טיס ותואר ראשון.
סמל הכותפת במהלך השלב המתקדם הוא כותפת כחולה מבד עם פס לבן עליו רקום משולש.
[עריכה] סיום הקורס
לאחר כשלוש שנים מתחילת הקורס, ושבועיים לפני השלמתו, בודקת ועדה מיוחדת את כלל הצוערים, ובה מוחלטת זהותם הסופית של מסיימי הקורס. כך מתאפשרת מתן הזדמנות אחרונה לצוערים חלשים להוכיח את עצמם, ובכל מקרה לסיים את לימודי התואר הראשון. לאחר השלמת דיוני הוועדה, מתחילים הצוערים בהכנות לקראת טקס הסיום, שנערך פעמיים בשנה.
ב-"טקס חשיפת דרגות" שנערך יומיים לפני הענקת כנפי הטיס ומהווה חזרה גנרלית לטקס הסיום, מוענקות דרגות סגן לצוערים (או סרן לקצינים שהתחילו את הקורס בדרגת סג"ם או סגן). טקס הסיום שבו מוענקות כנפי הטיס, המוכר בשם מסדר כנפיים, נערך בנוכחות המשפחות, צמרת צה"ל, מכובדים ממערכת הביטחון ולאחרונה (2008) גם שוחרים מבתי ספר צבאיים. בשני הטקסים נערך מפגן אווירי מרשים, בהשתתפות כלל מטוסי ומסוקי חיל האוויר.
בסיום הקורס, הנווטים והמכוננים מוצבים בטייסות, והטייסים עוברים לקורס האימון המבצעי (קא"מ) - קורס שמתבצע בתוך טייסת מבצעית, נמשך כחצי שנה, ותפקידו להכין את הטייסים למשימות המבצעיות של החיל. קא"מ קרב נערך על מטוסי סקייהוק או לחליפין על מטוס F-16 נץ בטייסות 102 או 140 (ואז 116), ולאחריה חצי שנה נוספת של קאמ"מ (קורס אימון מבצעי מתקדם) על אותו המטוס. קא"מ מסוקים נערך על מסוקי ינשוף בטייסת 123, קא"מ מסק"ר (מסוקי קרב) נערך על מסוקי קוברה בטייסת 160, וקא"מ תובלה נערך על מטוסי צופית בטייסת 135.
[עריכה] מגמות הקורס
- טייס קרב – בשלב הראשוני על עפרוני: הפעלת והטסת המטוס, תרגילי אירובטיקה, טיסות ניווט, לילה, טיסות מכשירים, מבנה ונוהלי חירום. בשלב המתקדם על מטוס סקייהוק: טיסות קרביות, תקיפת מטרות וקרבות אוויר.
- טייס מסוקי קרב – בשלב המתקדם על מסוק קוברה: טיסות ומשימות שונות, לרבות משימות תקיפה.
- טייס מסוקים – בשלב הראשוני על מסוק סייפן: יסודות ההטסה, טיסות מיוחדות ותרגילים. בשלב המתקדם (מסוקי סער) על מסוק ינשוף: טיסות ומשימות בסיסיות ומורכבות (לרבות נחיתה לחילוץ, הנחתת כוחות, והתמודדות עם בעיות ואיומים), לרוב, טובי הטייסים מוצבים בטייסות CH-53 סי סטאליון ("יסעור").
- טייס תובלה – בשלב המתקדם, על מטוס צופית (מטוס דו-מנועי מבצעי מתקדם). תפעול והטסת המטוס בתנאים שונים, תרגול מצבי חירום, אימוני חירום במדמה טיסה (סימולטור) והכשרה לתפקיד קברניט (מפקד מטוס), לרוב, טובי הטייסים מוצבים בטייסות C-130 הרקולס ("קרנף").
- נווט קרב – בשלב הראשוני על מטוס העפרוני: טיסה קרבית, ניווט, תקיפה במבנים, קרבות אוויר ועבודת צוות. הנווטים יושבים במושב האחורי של המטוס. בשלב המתקדם על מטוסי עפרוני וסקייהוק: גיחות מורכבות, קרבות אוויר, תרגול מצבי חירום בסימולטורים, יירוטים ושימוש במערכות נשק מתקדמות.
- נווט תובלה – בשלב הראשוני על מטוסי צופית והרקולס: ניווט, הכרת הארץ ופתרון בעיות. בשלב המתקדם על מטוס הרקולס: משימות מורכבות, לילה, מודיעין ומצבי חירום.
- מכונן אוויר – איש צוות חיוני במיוחד במטוסי תובלה, שאחראי על הפעלת מערכות המטוס השונות (דלק, חשמל, מנוע ועוד). מבצע טיפול, בקרה וניתוח בעיות. שמו האזרחי של המקצוע הוא "מהנדס טיס". בשלב הראשוני: הכרת והפעלת המערכות, טיפול בתקלות ומצבי חירום. בשלב המתקדם: סדרות אימון מורכבות, ומצבי חירום מורכבים.
[עריכה] מטוסי בית הספר לטיסה
- גרוב G-120A (סנונית) – מטוס בוכנה דו-מושבי, מתוצרת חברת "גרוב" הגרמנית. החליף בשנת 2002 את הפייפר סופר-קאב כמטוס המיון והאימון הבסיסי של פרחי הטיס. מטוסי הסנונית לא נרכשו על ידי החיל, אלא מוחכרים מחברת אלביט מערכות, שגם מבצעת להם את האחזקה השוטפת. מהירותו המרבית 420 קמ"ש.
- עפרוני – מטוס אימונים בעל מנוע טורבו-פרופ המחליף את מטוס הצוקית באימון סילוני. המטוס, מתוצרת אמריקאית, נכנס לשירות בשנת 2009. מהירותו המרבית 585 קמ"ש.
- סקייהוק (עיט) – מטוס תקיפה וסיוע לכוחות קרקע, מתוצרת ארצות הברית. נכנס לשירות בשנת 1967. מהירותו המרבית 1,170 קמ"ש.
- צופית – מטוס מודיעין מבצעי, מתוצרת ארצות הברית. נכנס לשירות בשנת 1990. מהירותו המרבית 530 קמ"ש.
- בואינג 707 (ראם) – מטוס תובלה כבד, מתוצרת ארצות הברית. נכנס לשירות בשנת 1973. מהירותו המרבית 900 קמ"ש.
- הרקולס (קרנף) – מטוס תובלה בינוני, מתוצרת ארצות הברית. נכנס לשירות בשנת 1971. מהירותו המרבית 620 קמ"ש.
- בל 206 (סייפן) – מסוק תובלה קל, מתוצרת ארצות הברית. נכנס לשירות בשנת 1971. מהירותו המרבית 200 קמ"ש.
- קוברה (צפע) – מסוק קרב מתוצרת ארצות הברית. נכנס לשירות בשנת 1975. מהירותו המרבית 230 קמ"ש.
- בלק-הוק (ינשוף) – מסוק תובלה בינוני, מתוצרת ארצות הברית. נכנס לשירות בשנת 1994. מהירותו המרבית 270 קמ"ש.
[עריכה] נשים בקורס טיס
בשנים הראשונות של החיל שירתו מספר נשים כטייסות תובלה. ביניהן היו זהרה לביטוב, שהייתה טייסת תובלה בעת מלחמת השחרור ונהרגה בהתרסקות מטוסה, ויעל רום, שהייתה טייסת DC-3 דקוטה והשתתפה בהצנחת הכוחות במבצע קדש. באותו מבצע השתתפה גם הטייסת רינה לוינסון. לאחר מספר נסיונות חוזרים לשילוב נשים ונפילתן מהקורס במהלכו, לא הוזמנו נשים לקורס הטיס.
אליס מילר, קצינה בחיל האוויר, עתרה באמצעות האגודה לזכויות האזרח לבג"ץ נגד הרמטכ"ל ושר הביטחון בשנת 1994, בדרישה לחייב את החיל לזמן אותה למבדקי טיס. מפקד החיל דאז, הרצל בודינגר, התנגד לדרישתה. בג"ץ קיבל את עתירתה, ופסק שיש להפסיק את האפליה בין נשים לגברים בקורס הטיס. מילר עצמה נכשלה במבדקי המיון, אך מאבקה פתח את אפשרות הרישום לקורס לנשים ופתח פתח לשינוי מעמד הנשים בצה"ל.
בדצמבר 1998 סיימה אשה ראשונה את הקורס: שרי רהט מרעננה, נווטת קרב, הוצבה כנווטת F16 בטייסת 109. ביוני 2001 סיימה רוני צוקרמן[1] מקיבוץ לוחמי הגטאות את הקורס כטייסת קרב, והיא טייסת הקרב הראשונה של החיל (רוני היא נכדתם של אנטק צוקרמן וצביה לובטקין, ממפקדי מרד גטו ורשה). עד דצמבר 2007 סיימו מעל לעשר נשים את קורס הטיס בהצלחה והן משמשות כטייסות, מכוננות ונווטות במטוסי קרב, תובלה, מסוקי סער ומסוקי קרב. נכון לדצמבר 2011 סיימו את הקורס 24 נשים.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- קורס טיס באתר אכ"א
- הגר שפירא, אז בבית הספר, באתר חיל האוויר הישראלי
- שי טל, מספר אחד, באתר חיל האוויר הישראלי
[עריכה] הערות שוליים
- ^ ערן בר-גיל, בנות, קבלו אישור המראה, באתר הארץ, 20 ביוני 2001
