כלי טיס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תצלום של מטוס, אחד מכלי הטיס הנפוצים, על הקרקע.
מטוסי קרב מדגם F-16 הם מטוסי סילון מודרניים.

כלי טיס הוא כל כלי תחבורה המסוגל לטוס באטמוספירה. קיימת הבחנה בין כלי טיס הקלים מן האוויר דוגמת כדור פורח וספינת אוויר לבין כלי טיס הכבדים מן האוויר דוגמת מטוסים בעלי כנף קבועה, מסוקים ודאונים.

העובדה שכלי טיס אינם מושפעים מתוואי הקרקע מעליו הם חולפים והעובדה שהם מסוגלים לחצות יבשות וימים במהירות גבוהה במיוחד, הפכו את כלי הטיס לכלי תחבורה נפוצים במיוחד, והביאו להתפתחות טכנולוגית עצומה בתחום התעופה. כיום מטוסים מהווים עורק תחבורה ראשי בין יבשות, מדינות וערים. כמו כן כלי טיס משמשים לחיזוי מזג אוויר, צילום מהאוויר, ספורט, פנאי ועוד. בהיבט הצבאי כלי טיס משמשים למשימות תקיפה, הפצצה, סיור, צילומי אוויר לצורכי מודיעין, שינוע כוחות וציוד, לוחמה אלקטרונית, הצנחת כוחות וציוד ועוד.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז ומתמיד, שאפו בני האדם להידמות לציפורים ולעוף באופן חופשי בשמיים, אך יצירת כלי טיס שמיש התאפשרה רק בעת החדשה. הראשון עליו ידוע שהציע תכנון מעשי לכלי טיס היה לאונרדו דה וינצ'י שתכנן במאה ה-15 את הדאון הראשון וכן כלי טיס דמוי מסוק. כמו רבות מהמצאותיו האחרות, לאונרדו מעולם לא יישם את התוכניות והן יושמו רק במאה ה-20 לאחר שכבר נבנו כלי טיס רבים אחרים. הדאון שתוכנן אכן טס, אך המסוק לא היה מסוגל להמריא.

פיתוח כלי טיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד האחים רייט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיסה המאוישת המתועדת הראשונה נערכה בפריז בשנת 1783; כלי הטיס היה בלון אוויר חם שהוזן באמצעות שריפת עצים, הבלון לא היה ניתן לשליטה ונסחף עם הרוח למרחק של כשמונה ק"מ. כלי הטיס הראשון שהיה ניתן לשליטה ותמרון עלה לאוויר בשנת 1852 וטס למרחק של כ-25 ק"מ. בהמשך המאה ה-19 נעשו ניסיונות נוספים בכלי טיס הקלים מן האוויר כדוגמת כדורים פורחים וספינות אוויר שמולאו בגזים קלים דוגמת הליום ומימן.

עד לפיתוח כלי טיס יעיל קמו חלוצי טיסה שונים, חלקם שילמו על ניסיון הטיס בחייהם. להלן מספר דוגמאות:

  1. סר הירם מקסים, ממציא מכונת היריה, ערך ניסיונות בכוח הקיטור. ב-31 ביולי 1894 בנה מטוס ענקי (באורך 130 רגל) אשר נע על שתי מסילות בכוח שני מנועי קיטור בני 180 כוח סוס כל אחד. המטוס התרומם מעט לאוויר אך לאחר שניות ספורות נפל ונהרס. בנס ניצל הממציא ללא פגע אך אחד המפעילים נפצע בראשו.
  2. החלוץ הראשון שערך ניסויים במנועי דלק, שהומצאו רק שנים ספורות קודם לאחים רייט, היה פרופסור סמואל לנגלי. בזמן ההמראה הסתבך משהו במכונה והטייס (פרופסור אחר) טבע. לאחר ניסיון זה הפסיק משרד המלחמה של ארצות הברית לממן את ניסיונות האנשים המעופפים אותם מימן קודם לכן.
  3. אחד הממציאים היותר חשובים היה אוטו לילינטל הגרמני. לילנטל ניסה לעבוד על פי עיקרון מעוף הציפורים אך לא על משק כנפיים. הוא בנה כנפיים קבועות (שלא זזות) לשם דאייה באוויר כמו השחף והחסידה. בשנת 1896 מת לילנטל מפצעיו אחרי התרסקות בדאייה.

האחים רייט[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת הטיסות הראשונות שביצעו האחים רייט במטוסם הראשון. קיטי הוק, קרוליינה הצפונית, 17 בדצמבר 1903

הטיסה הראשונה בכלי טיס כבד מן האוויר התקיימה ב־17 בדצמבר 1903 על ידי האחים רייט. האחים ביצעו ארבע טיסות באותו היום, הראשונה למרחק של 37 מטר ב־12 שניות, והרביעית (והמוצלחת מכולן) למרחק של 279 מטר ב־59 שניות.

אחרי האחים רייט[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסוק הראשון שתועד כשהוא מצליח לנתק מגע מן הקרקע הוטס בצרפת ב-1907, עם זאת המסוק הפרקטי הראשון נבנה בגרמניה רק ב-1936.

הקריירה הצבאית של כלי הטיס החלה במלחמת העולם הראשונה, בה לקחו חלק מטוסים שהותקנו בהם מכונות ירייה ששימשו לסיוע לכוחות קרקע ולקרבות אוויר. במהלך מלחמת העולם השנייה המטוסים כבר שימשו כמערך משמעותי, ובנוסף לתפקידים שמילאו במלחמת העולם הראשונה החלו להטיל פצצות ומילאו תפקיד של "ארטילריה מעופפת".

מטוס הסילון הראשון היה ה-Heinkel He 178 הגרמני שביצע את טיסתו הראשונה כבר ב-1939. מטוס הקרב הסילוני הראשון היה המסרשמיט Me-262 הגרמני שנכנס לפעולה מבצעית רק לקראת סוף מלחמת העולם השנייה.

כלי טיס חמקניים (שאינם מופיעים על צג המכ"ם) פותחו בארצות הברית במהלך המלחמה הקרה ונחשפו רק לקראת סוף המאה ה-20.

כלי טיס בלתי מאוישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברבע האחרון של המאה העשרים החל שימוש גובר ככלי טיס בלתי מאוישים (כטב"ם), למטרות שקודם לכן הוגשמו רק באמצעות כלי טיס מאוישים. הכוונת ובקרת המטוס נעשית בדרך כלל על ידי מפעיל מרוחק (remote pilot) או אף בצורה אוטונומית על ידי מערכת הבקרה של הכטב"ם. רוב הכטב"מים מיועדים לשימושים צבאיים, אך כיום נעשה בהם יותר ויותר שימוש גם ביישומים אזרחיים (משטרה, אבטחה, בקרת תנועה, מחקר ועוד). המגמה כיום היא להעדיף שימוש בכטב"מים על פני מטוסים מאוישים, מאחר שהם יכולים לטוס יותר שעות, לטוס יותר גבוה ללא שיקולי השפעה על הטייס וסיכונו האישי ואף לטוס יותר רחוק. בניגוד למטוס מאויש, העמוס במערכות למיגון ושהיית הטייס, הכטב"ם נושא אך ורק את מערכות המודיעין והתקיפה הנחוצות לביצוע משימותיו, בעוד שמפעיל הכטב"ם מצוי בבסיס ההפעלה בסביבה מוגנת לחלוטין. בנוסף לכטב"מי מודיעין או הטעיה ישנם כטב"מי תקיפה, המסוגלים לירות חימוש מדויק במטרות קרקעיות. הדגם הידוע ביותר של כטב"ם תקיפה הוא ה-RQ-1 פרדטור האמריקני, שנושא טילי AGM-114 הלפייר מונחים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]